Sefer HaChinukh 170 — סֵפֶר הַחִנּוּךְ קע

א שֶׁלֹּא לְגַלֵּחַ שְׂעַר הַנֶּתֶק – שֶׁלֹּא לְגַלֵּחַ שְׂעַר הַנֶּתֶק, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג לג) וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ, כְּלוֹמַר אוֹתוֹ שֵׂעָר שֶׁעַל מְקוֹם הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ. וּלְשׁוֹן סִפְרָא (ויקרא ט ז) מִנַּיִן לְתוֹלֵשׁ סִימָנֵי טֻמְאָה מִתּוֹךְ נִתְקוֹ שֶׁעוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ. וְהָעִנְיָן כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר הַכֹּהֵן סִימָנֵי הַטֻּמְאָה בַּשְּׂעָרוֹת.

ב מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לִרְמֹז שֶׁיִּסְבֹּל כָּל אָדָם אֵיזֶה צַעַר וְאֵי זֶה עֹנֶשׁ שֶׁיַּעֲנִישֵׁהוּ הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא וְלֹא יִבְעַט בָּהֶם. וְאַל יַחְשֹׁב שֶׁיִּהְיֶה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְבַטֵּל אוֹתָם וּלְהַעְלִימָם מִן הַבְּרִיּוֹת, רַק יֵשׁ לוֹ לְבַקֵּשׁ תְּחִנָּה מֵאֵת הָאֵל בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּרְפָּא מַחַץ מַכּוֹתָיו. וְזֶה הַשֹּׁרֶשׁ יַסְפִּיק גַּם כֵּן לְלָאו דְּלֹא יָקוֹץ בַּהַרְתּוֹ שֶׁבְּסֵדֶר כִּי תֵצֵא (מצוה תקפד).

ג מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נגעים י ה) כֵּיצַד מְגַלְּחִים אֶת הַנֶּתֶק? מְגַלֵּחַ חוּצָה לוֹ וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָמוּךְ לוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מַכִּיר הַפִּשְׂיוֹן. וּמָה שֶׁאָמְרוּ גַּם כֵּן (בספרא שם ד) שֶׁהַתִּגְלַחַת כְּשֵׁרָה בְּכָל אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר וְהִתְגַּלָּח וּמִן הַסְּתָם מַשְׁמָע בְּכָל אָדָם. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵין חַיָּב עַד שֶׁיְּגַלֵּחַ כָּל הַנֶּתֶק בְּתַעַר, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת נְגָעִים [הל' טומאת צרעת פ"י]

ד וְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ [בַּדּוֹר] כֹּהֵן חָכָם לִרְאוֹת הַנְּגָעִים. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ וְגִלַּח אֶת הַנֶּתֶק, לוֹקֶה.