Sefer HaChinuch 179 — סֵפֶר הַחִנּוּךְ קעט

א מִצְוַת קָרְבַּן זָב כְּשֶׁיִּתְרַפֵּא מִזּוֹבוֹ – לְהַקְרִיב הַזָּב קָרְבָּן אַחַר שֶׁיִּתְרַפֵּא מִזּוֹבוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז יג יד) וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ וְגוֹ' וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים וְגוֹ'. וְהַקָּרְבָּן הַהוּא הוּא שְׁתֵּי תוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה, וְהוּא נִקְרָא מְחֻסָּר כַּפָּרָה עַד שֶׁיַּקְרִיבֵהוּ.

ב מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה (מצוה צה), כִּי עִנְיַן הַקָּרְבָּן לִרְמֹז לְהַשְׁפָּלַת יֵצֶר הַגּוּף הַמִּתְאַוֶּה וְלַעֲלוֹת נֶפֶשׁ הַשֵּׂכֶל, וְלָכֵן כְּשֶׁנִּתְרַפֵּא הַזָּב רָאוּי לוֹ לְהַכִּיר רֹעַ תַּאֲוָתוֹ, וּלְהַיְשִׁיר גּוּפוֹ בְּכָל כֹּחוֹ וּבְעִנְיַן הַקָּרְבָּן יַתְחִיל לָקַחַת מוּסָר.

ג מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים לה ב) שֶׁקָּרְבַּן מְחֻסָּר כַּפָּרָה אֵינוֹ צָרִיךְ דַּעַת בְּעָלִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה (מצוה קעו). וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה בְּקָרְבַּן מְצֹרָע.

ד וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא הִקְרִיב קָרְבָּן בִּטֵּל עֲשֵׂה, וְהוּא מְחֻסָּר כַּפָּרָה, וַחֲבָל עַל רֵישֵׁהּ אִי מָאֵית וְיִשָּׂא עֲוֹנוֹ בְּגוּפוֹ.