Sefer HaChinuch 204 — סֵפֶר הַחִנּוּךְ רד

א עֶרְוַת אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ – שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ. וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁאִסּוּר זֶה הוּא לְעוֹלָם בְּנִשּׂוּאֵי הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח יז) אֶת בַּת בְּנָהּ לֹא תִקַּח.

ב מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָסְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות כא, א) לְגֶדֶר זֶה בַּת בֶּן בְּנָהּ, וְהִיא מִכְּלַל הַשְּׁנִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁכָּל שֶׁאִסּוּרָהּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים תִּקָּרֵא שְׁנִיָּה. וְכֵן אָסְרוּ אֵם אַב אֲבִי אִשְׁתּוֹ בִּלְבַד.

ג וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְשָׁכַב אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ בְּנִשּׂוּאֵי הָרִאשׁוֹנָה, שְׁנֵיהֶם נִשְׂרָפִים בְּחַיֵּי הָרִאשׁוֹנָה, וְאִם מֵתָה הָרִאשׁוֹנָה שְׁנֵיהֶם בְּכָרֵת בְּמֵזִיד, בְּשׁוֹגֵג מְבִיאִים חַטָּאת קְבוּעָה. וְאִם שָׁכַב אֶת הַשְּׁנִיָּה לוֹקֶה מַכַּת מַרְדּוּת מִדְּרַבָּנָן.