Sefer HaChinukh 234 — סֵפֶר הַחִנּוּךְ רלד

א שֶׁלֹּא לְכַבֵּד גָּדוֹל בַּדִּין – שֶׁלֹּא יְכַבֵּד הַדַּיָּן אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּין בִּשְׁעַת הָרִיב, וַאֲפִלּוּ הָיָה גָּדוֹל וְנִכְבָּד וּנְשׂוּא פָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט טו) וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל. וְאָמְרוּ בַּסִּפְרָא (קדושים ד ג) שֶׁלֹּא תֹּאמַר עָשִׁיר הוּא זֶה, בֶּן גְּדוֹלִים הוּא, הֵיאַךְ אֲבַיְּשֶׁנּוּ, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא אֲכַבֵּד אוֹתוֹ יוֹתֵר מִבַּעַל דִּינוֹ שֶׁאֵינוֹ גָּדוֹל כָּמוֹהוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל.

ב שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה יָדוּעַ, וּכְתַבְתִּיו בְּרֹאשׁ הַסֵּדֶר (מצוה רלה).

ג מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבועות ל, א) שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד יוֹשֵׁב וְאֶחָד עוֹמֵד אֶלָּא שְׁנֵיהֶם עוֹמְדִין, כִּי בִּהְיוֹתָם לִפְנֵי הַבֵּית דִּין רָאוּי לָהֶם לַעֲמֹד כְּאִלּוּ הֵם לִפְנֵי שְׁכִינָה, כִּי רוּחַ אֱלֹהִים שׁוֹכֵן בְּתוֹךְ עֲדַת דִּינֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב א) אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל. וּמִכָּל מָקוֹם אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם ב), שֶׁאִם רָצוּ לְהוֹשִׁיב בַּעֲלֵי הַדִּין הָרְשׁוּת בְּיָדָם, וּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן, אֲבָל בִּגְמַר דִּין, מִן הַחִיּוּב הוּא בַּעֲמִידָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יח יג) וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה. אֶלָּא שֶׁנָּהֲגוּ בְּכָל בָּתֵּי דִּינֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַחַר הַתַּלְמוּד לְהוֹשִׁיבָם מִפְּנֵי הַמַּחְלֹקֶת, וַאֲפִלּוּ הָעֵדִים, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (דברים יט יז) וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים נָהֲגוּ גַּם כֵּן הַיּוֹם לְהוֹשִׁיב (רמב"ם סנהדרין כא ה). וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בִּמְקוֹמוֹת מִסַּנְהֶדְרִין וּשְׁבוּעוֹת [שם].

ד וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים, כִּי לָהֶם הַמִּשְׁפָּט. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ וְכִבֵּד בַּעַל דִּין אֶחָד יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ בְּמֵזִיד עָבַר עַל לָאו זֶה וּבִטֵּל עֲשֵׂה שֶׁכָּתוּב (ויקרא יט טו) בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. וּמָה שֶׁהִתִּירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בָּזֶה בְּיִתְרוֹן הֶחָכָם עַל עַם הָאָרֶץ עִם קְצָת שְׁאָר דִּינֵי הַמִּצְוָה, נִכְתֹּב לְקַמָּן בַּמִּצְוָה הַבָּאָה בְּסָמוּךְ (מצוה רלה).