Sefer HaChinuch 288 — סֵפֶר הַחִנּוּךְ רפח

א שֶׁלֹּא נִזְרֹק דַּם בַּעַל מוּם עַל הַמִּזְבֵּחַ – שֶׁלֹּא נִזְרֹק דַּם בַּעֲלֵי מוּמִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב כב) עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיְיָ, וּבָאָה הַקַּבָּלָה שֶׁזֶּה הַלָּאו הוּא מוֹנֵעַ מִזְּרִיקַת דַּם בַּעֲלֵי מוּמִין, וְזֶהוּ דַּעַת תַּנָּא קַמָּא בַּגְּמָרָא תְּמוּרָה (ו, ב), וְכֵן הֲלָכָה, שֶׁאָמַר שָׁם וְתַנָּא קַמָּא הַאי לֹא תַקְרִיבוּ לַיְיָ לְמָה לִי? מִבְּעֵי לֵהּ לִזְרִיקַת דָּמִים. כָּל עִנְיָן אַזְהָרָה זוֹ כְּאַזְהָרַת נְתִינַת מוּם בְּקָדָשִׁים (מצוה רפז) וּשְׁחִיטַת בַּעַל מוּם (מצוה רפט) וְהַקְטָרַת אֵמוּרִין (מצוה רצ). אֲבָל אֵין לְחָשְׁבוֹ עִם הָאִסּוּרִים הַנּוֹהֲגִים הַיּוֹם, לְפִי שֶׁאֵין לָנוּ מִזְבֵּחַ בַּעֲוֹנֹתֵינוּ.