Sefer HaChinukh 442 — סֵפֶר הַחִנּוּךְ תמב

א שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דָּגָן חוּץ לִירוּשָׁלַיִם – שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דָּגָן חוּץ לִירוּשָׁלַיִם. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים יב יז) לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ. וְהַכָּתוּב הַבָּא אַחֲרָיו יוֹרֶה עָלָיו, שֶׁבְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הוּא מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אִם לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ. וְאִלּוּ שְׁאָר מַעַשְׂרוֹת לָעֲנִיִּים אוֹ לַלְּוִיִּם הֵם. וְעִנְיַן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מַהוּ כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּסֵדֶר זֶה (מצוה תעג), וְטַעַם הֱיוֹתוֹ נֶאֱכָל בִּירוּשָׁלַיִם כָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר אִם בְּחֻקּוֹתַי בְּמִצְוַת מַעְשַׂר בְּהֵמָה (מצוה שס).

ב מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות יט ב), שֶׁאֵין חַיָּבִין מַלְקוּת עַל אֲכִילָתוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֹאכְלוּ אוֹתוֹ בְּלִי פִּדְיוֹן אַחַר שֶׁרָאָה פְּנֵי הַבַּיִת, וְכֵן אָמְרוּ בְּסוֹף מַכּוֹת מֵאֵימָתַי חַיָּבִין עָלָיו? מִשֶּׁיִּרְאֶה פְּנֵי הַבַּיִת (עי' בספה"מ להרמב"ם ל"ת קמא). וּכְבָר הִרְחַבְתִּי דְּבָרַי בְּדִינֵי קְבִיעוּת פֵּרוֹת לְמַעֲשֵׂר בְּסֵדֶר וַיִּקַּח קֹרַח (מצוה שצה) וְשָׁם תִּרְאֶנּוּ אִם תַּחְפֹּץ. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה, מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי [הלכות מעשר שני פ"ג ה"ה].

ג וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה, בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בִּזְמַן שֶׁחִיּוּב מַעֲשֵׂר שֵׁנִי נוֹהֵג, וּבְסֵדֶר שׁוֹפְטִים (מצוה תקז), נְבָאֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם הַזְּמַן וְהַמְּקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֵג שָׁם. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְאָכַל כַּזַּיִת מִמֶּנּוּ חוּץ לִירוּשָׁלַיִם חַיָּב מַלְקוּת.