Sefer HaChinukh 502 — סֵפֶר הַחִנּוּךְ תקב

א שֶׁלֹּא יַרְבֶּה לוֹ הַמֶּלֶךְ כֶּסֶף וְזָהָב – שֶׁלֹּא יַרְבֶּה הַמֶּלֶךְ מָמוֹן רַב, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּחַת יָדוֹ אֶלָּא כְּשִׁעוּר מָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לְמֶרְכַּבְתּוֹ וַעֲבָדָיו הַמְּיֻחָדִים לוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים יז יז) וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ.

ב מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁמְּבֹאָר בַּכָּתוּב לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ וְגוֹ'.

ג מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין כא, א) שֶׁלְּעַצְמוֹ הוּא דְּאֵינוֹ מַרְבֶּה, אֲבָל מַרְבֶּה הוּא לְצֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל וּלְתוֹעַלְתָּם, כְּלוֹמַר לְשַׁמֵּר אוֹתָם וְעָרֵיהֶם וּמְקֹמֹתָם מִן הָאוֹיְבִים. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בְּסַנְהֶדְרִין (פ"ב). וּמֶלֶךְ הָעוֹבֵר עַל זֶה וְשָׂם מְגַמָּתוֹ לְמַלֵּא אוֹצָרוֹת מִמָּמוֹן לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ לְבַד, לֹא שֶׁתְּהֵא כַּוָּנָתוֹ לְתוֹעֶלֶת הָעָם וּשְׁמִירָתָם, עָבַר עַל לָאו זֶה, וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל לִמְאֹד, כִּי כָּל הָעָם תְּלוּיִים בַּמֶּלֶךְ, עַל כֵּן צָרִיךְ הוּא לְהָשִׂים כָּל הַשְׁגָּחָתוֹ בְּטוֹבַת עַמּוֹ וְלֹא בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וְהַשְׁלָמַת תַּאֲווֹתָיו.