Sefer HaChinukh 525 — סֵפֶר הַחִנּוּךְ תקכה

א שֶׁלֹּא לַעֲרֹץ וּלְפַחֵד בַּמִּלְחָמָה – שֶׁנִּמְנַעְנוּ שֶׁלֹּא לַעֲרֹץ וּלְפַחֵד מִן הָאוֹיְבִים בְּעֵת הַמִּלְחָמָה, וְשֶׁלֹּא נִבְרַח מִפְּנֵיהֶם, אֲבָל הַחוֹבָה עָלֵינוּ, לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגְדָּם וּלְהִתְחַזֵּק וְלַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים ז כא) לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם, וְנִכְפְּלָה הַמְּנִיעָה בְּמָקוֹם אַחֵר, בְּאָמְרוֹ (שם ג, כב) "לֹא תִּירָאוּם".

ב מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, לָשׂוּם בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִבְטַחוֹ, וְלֹא יִירָא עַל גּוּפוֹ בְּמָקוֹם שֶׁיּוּכַל לָתֵת כָּבוֹד לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא וּלְעַמּוֹ.

ג דִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן, מָה שֶׁהִזְהִירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב"ם מלכים ז, טו) שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב אָדָם בְּעֵת הַמִּלְחָמָה, לֹא בְּאִשְׁתּוֹ, וְלֹא בְּבָנָיו, וְלֹא בְּמָמוֹנוֹ, אֶלָּא יְפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל דָּבָר לַמִּלְחָמָה. וְעוֹד יַחְשֹׁב, שֶׁכָּל דְּמֵי יִשְׂרָאֵל תְּלוּיִין עָלָיו, וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ שָׁפַךְ דְּמֵי כֻּלָּם אִם יִפְחַד וְיָשׁוּב אָחוֹר יְמִינוֹ, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (שם כ ח) וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ, וּמְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי קַבָּלָה (ירמיהו מח י), אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יְיָ רְמִיָּה, וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב"ם שם) שֶׁכָּל הַנִּלְחָם בְּכָל לְבָבוֹ וְכַוָּנָתוֹ לְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם מֻבְטָח הוּא שֶׁלֹּא יִמְצָא נֶזֶק וְיִזְכֶּה לוֹ וּלְבָנָיו לִהְיוֹת לָהֶם בַּיִת נָכוֹן בְּיִשְׂרָאֵל וְיִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (שמואל א כה, כח) כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה יְיָ לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן כִּי מִלְחֲמוֹת יְיָ אֲדֹנִי נִלְחָם וְגוֹ'. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה, בְּפֶרֶק שְׁמִינִי מִסּוֹטָה [הלכות מלכים פ"ו].

ד וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְכָרִים, כִּי לָהֶם לְהִלָּחֵם בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עַל אַדְמָתָן. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְהִתְחִיל לְחַשֵּׁב וּלְהַרְהֵר וּלְהַבְהִיל עַצְמוֹ בַּמִּלְחָמָה עָבַר עַל לָאו זֶה (עי' רמב"ן בסהמ"צ לאוין נח בהשגתו על דברי הרמב"ם) וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.