א כָּל אֵלּוּ שֶׁאֵין אֲכִילָתָן רְאָיָה, אִם הֵבִיאוּ עֵדִים שֶׁמָּכְרוּ לָהֶם הַבְּעָלִים שָׂדֶה זוֹ אוֹ נִתְּנָה לָהֶם בְּמַתָּנָה, רְאָיָתָן רְאָיָה, חוּץ מֵהַגַּזְלָן וּבַעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ. בְּאֵיזֶה נְכָסִים אָמְרוּ, בְּנִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל אוֹ בַּשָּׂדֶה שֶׁיִּחֵד לָהּ בִּכְתֻבָּתָהּ וּבְשָׂדֶה שֶׁכָּתַב לָהּ בִּכְתֻבָּתָהּ וּבְשָׂדֶה שֶׁנָּתַן לָהּ מִשֶּׁלּוֹ, אֲבָל בְּנִכְסֵי מְלוֹג יֵשׁ לוֹ רְאָיָה.
ב אִשָּׁה בְּנִכְסֵי בַּעְלָהּ שֶׁהֵבִיאָה עֵדִים שֶׁמְּכָרָם לָהּ, נִתְבָּאֵר בְּטוּר אֶבֶן הָעֵזֶר.
ג גַּזְלָן כֵּיצַד, כֵּיוָן שֶׁהֻחְזַק גַּזְלָן עַל שָׂדֶה זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא רְאָיָה בִּשְׁטָר שֶׁהוֹדָה הַבַּעַל בִּפְנֵי עֵדִים שֶׁמָּכַר לוֹ שָׂדֶה וְלָקַח דָּמִים, וְהַבְּעָלִים אוֹמְרִים: לֹא מָכַרְנוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הַיִּרְאָה הוֹדִינוּ לוֹ, מוֹצִיאִין אֶת הַשָּׂדֶה מִיָּדוֹ וְאֵין לוֹ כְּלוּם. וְאִם כָּתַב לוֹ אַחֲרָיוּת נְכָסִים, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּקָנָה (טוּר ס"ג בשם רי"א). וְאִם הֵעִידוּ הָעֵדִים שֶׁבִּפְנֵיהֶם מָנָה לוֹ כָּךְ וְכָךְ מָעוֹת, מוֹצִיאִין הַשָּׂדֶה מִיַּד הַגַּזְלָן וּמַחֲזִירִין לוֹ הַבְּעָלִים הַדָּמִים. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם רָאוּ הָעֵדִים נְתִינַת הַמָּעוֹת, וְלֹא מָסַר הַמּוֹכֵר מוֹדָעָה תְּחִלָּה, מְכִירָתוֹ מְכִירָה, דְּקַיְמָא לָן תָּלוּהוּ וְזַבֵּן זְבִינֵהּ זְבִינָא (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ), וְכֵן נִרְאֶה לִי עִקָּר. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ר"ה בְּדִינֵי מְסִירַת מוֹדָעָה.
א סָעִיף א כל אלו שאין אכילתן ראיה כו'. פי' כגון האפטרופסים והשותפים והאומנים והאריסים ובאינך דקא חשיב בסימן קמ"ט וק"נ והן הן דקחשיב שם הרמב"ם ג"כ לפני זה בפי"ג ע"ש:
ב סָעִיף א חוץ מהגזלן. טעמו וענינו כתב המחבר בסמוך בס"ג ובעל בנכסי אשתו הטעם משום דיכול' לומר לא גמרתי בדעתי להקנות לו אלא לעשות נחת רוח לבעלי נתכוונתי ודוקא בנכסי' שעומדי' ברשות בעלה בחייו משא"כ בנכסי מלוג שהן עומדין באחריו' שלה ולא שייך בו ה"ט אם יש לבעלה ראיה מעדים או משטר שבידו שמכרה לו מהני ליה:
ג סָעִיף א בנכסי צ"ב כו'. נראה דר"נ כאן נכס' צאן ברזל שהכניס' לו שדה בנדונייתא והנדוניא נקרא צ"ב כמבואר בא"ע ר"ס פ"ה:
ד סָעִיף א בשדה שייחד לה. ר"ל אם קנה ממנה השדה שייחד לה תחת המטלטלין שהכניס' לו בנדוניית' ובשדה שכ' לה הוא מה שכ' לה שדה על מנה או מאתים של כתוב' שתהא לה אפותיקי לגבות כתובתה ממנה:
ה סָעִיף א בשדה שנתן לה משלו. במיימוני כתוב שנתן לה בשום משלו ור"ל כנגד תוספ' כתובה שמוסיף לה על המנה ומאתים וכתב לה ששדה זו תהא מיוחדת לגבות ממנו התוספ' ועד"ז פירשו התוס' בשם ר"ח לשלשה שדות האחרוני' ועיין במ"מ מ"ש בביאור דברי הרמב"ם בפ"ל מהל' מכירה וגם הרשב"ם שפירשו בענין אחר כמ"ש בדרישה ע"ש איירי כאן שקנה ממנה א' מהשדות הללו ונתן לה שטר עליו שתגבה המעות מנכסיו אחר מותו או לכשתתגרש דהא בכל הני לית לה לגוף השדה כ"א לאחר שתתאלמנה או תתגרשה ועפ"ר:
ו סָעִיף ב נתבאר בטור אבן העזר. ע"ש בסי' פ"ה בטור ובדברי המחבר ס"ט דמחלק וכ' אם קנתה במעות טמונים דאז אין קנינה כלום דמצי למימר הבעל דכדי להוציא המעות שגנב' ממני מכרתיה לה ואם קנתה במעות שאינן טמונין קנינה קנין גם בסי' זה כ"כ הטור (ע"ש בפרישה שכתבתי טעם למה חילק בקנה ממנה שדות ולא חילק בלוה ממנה וכמו שסתם המחבר לעיל בסי' קכ"ז) ונתבאר מזה דאם יש לה עדים או שטר דנתן לה בעלה שדה זו במתנ' קנתה בכל ענין דהא לא שייך טעם הנ"ל. ומ"ה דקדקו הט"ו וכתבו כאן שמכרם לה ובגזלן ובבעל בנכסי אשתו דלפני זה כתבו ג"כ ונתנה ועפ"ר:
ז סָעִיף ג אע"פ שהביא ראייה בשטר. גם בבעל בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה לא מהני שטר ולא כתבו הטור והמחבר בגזלן אלא משום דבגזלן יש פלוגתא בגמרא דלרב מהני שטרא קמ"ל דלא קי"ל הכי ועפ"ר:
ח סָעִיף ג ולקח דמים פי' בשטר כתוב כן שהודה בפניהן שמכר לו השדה ושכבר קיבל דמי המכירה אבל אין כתוב בשטר שהעידו שראו נתינת המעות ומ"ה מסיק וכ' דאין לו כלום:
ט סָעִיף ג אחריות נכסים י"א דקנ'. ז"ל הטור גזלן שאינו הורג נפשות על עסקי ממון אלא שהוחזק גזלן על שדה זו ודאי כי היכי דאמרינן אם הוחזק גזלן על שדה זו יש לו חזקה על שדה אחרת שאין ירא למחות בו אלא בשדה זו שמוסר נפשו עליה ה"נ אין יראים למחות בו על שיעבוד נכסים דשיעבוד כשדה אחרת דמי הלכך אם כתב לו שיעבוד קנה משא"כ בהורג נפשות על עסקי ממון שהוא גזלן לכל דבר לא מהני ליה כתיבת אחריות דגם זה באונס כתבוהו עכ"ל הטור ומור"ם שסתם וכ' די"א דמהני משום דקאי על דברי המחבר שהתחיל בסעיף זה בגזל שדה זו ודו"ק:
י סָעִיף ג מוציאין השדה מיד הגזלן כו' כן הוא דעת הרמב"ם דבגזלן אין הנגזל צריך למסור מודעא וכ"כ הטור בשמו ז"ל כיון שהוחזק גזלן על שדה זו ול"ד למאנס את חבירו עד שמוכר לו שדהו שזה האנס אינו רוצה לגזול ולא גזל עדיין כלום לפיכך אם לא מסר הנאנס מודע' מכרו קיים אבל זה שהוחזק גזלן המכר בטל בלא מודע' וא"א הרא"ש ז"ל לא כ"כ עכ"ל הטור ועד"ר כאן ובסי' ר"ה שם הארכתי לבאר טעם פלוגתתן מהגמרא:
יא סָעִיף ג תלוהו וזבין כו'. ר"ל שמכר אותו באונס ע"י שתלוהו אותו הלוקח על העץ וענה אותו עד שמכר לו הוה זבינא וה"ט דאמרינן אגב שתפטר מאונסו וזוזי שקיבל מלוקח זה גמר והקנה לו וע"ל בסי' ר"ה בטור ובדברי המחבר שם נתבארו דינים הללו באריכות:
א סָעִיף א אשתו. הטעם משום די"ל לא גמרתי בדעתי להקנות לו אלא לעשות נחת רוח לבעלי נתכוונתי ודוקא בנכסים שעומדים ברשות בעלה בחייו משא"כ בנ"מ שהן עומדים באחריות שלה לא שייך בה ה"ט ופירוש נצ"ב שהכניסה לו שדה בנדונייתא. ושדה שייחד לה ר"ל שקנה ממנה השדה שייחד לה תחת המטלטלים שהכניסה לו בנדוניא. ושדה שכ' לה הוא שתהא לה אפותיקי לגבות כתובתה ממנה. ושדה שנתן לה משלו ר"ל כנגד תוספת כתובה שמוסיף לה על מנה ומאתים וכת' ששדה זו תהא מיוחדת לזה. סמ"ע:
ב סָעִיף א ראיה. כן עיקר ודלא כמ"ש בב"ח ולא ידעתי היאך שבק דברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וסמך עצמו אדעת הרמ"ה לחוד ע"ש עכ"ל הש"ך (הא דאין לאיש חזקה בנכסי אשתו כשלא קבלה דמים אבל אם קבלה דמים א"נ דכתבה ליה אחריות המקח קיים נ"י פרק חז"ה וכ' הב"ח ופשוט הוא עיין בחדושי הרמב"ן והריטב"א ובהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ס"ג. כנה"ג):
ג סָעִיף ב נתבאר. ע"ש בט"ו דיש חלוק אם קנתה במעות טמונים או לא:
ד סָעִיף ג בשטר. גם בבעל בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה לא מהני שטר ולא כתבו הט"ו בגזלן אלא משום דביה יש פלוגתא בגמ' דלרב מהני שטרא קמ"ל דלא קי"ל הכי. סמ"ע:
ה סָעִיף ג תלוהו. לקמן בסי' ר"ה נתבארו דינים הללו באריכות ועיין בתשובת רש"ך ח"א סי' קצ"ד. כנה"ג ועיין שם:
א סָעִיף א בנצ"ב. שם אילימא למעוטי שאר נכסים. ופי' הרי"ף נכסי' שלה דהיינו נצ"ב:
ב סָעִיף א ובשדה שנתן. כגי' תוס' בשם ר"ח וכן גי' הרמב"ם וש"ע א"ה סי' צ' סט"ז כ' כג' רש"י וכ"כ הרי"ף ורא"ש:
ג סָעִיף ג ואם כתב. שם קמ"ל כדשמואל כו' ועבה"ג וכ' י"א משום דהרמב"ם השמיט וס"ל דלא מהני כלל אחריות בגזלן אבל הרמב"ם השמיט הא דאחריות בכ"מ ותמה עליו המ"מ בפ"ל מ"ה מכירה אלא שהנ"י מחלק באחריות ע"ש לפיכך כ' י"א:
ד סָעִיף ג ואם העידו. הרמב"ם ל"ג מ"ש שם מח א' ולרב ביבי כו' עד לא ס"ל וכן משמע מלשון רי"ף והוא תוספות מאיזה גאון וכמו שהקשה בתוס' שם ד"ה ורב ביבי כו' ועבב"ח סי' ר"ה סי"ג:
ה סָעִיף ג וי"א דאם. כמ"ש הרי"ף ורא"ש דרב ביבי מיירי במסר מודעא דרב הונא מודה בכה"ג. כמ"ש שם מח ב':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.