א מִי שֶׁהָיָה כָּתְלוֹ סָמוּךְ לְגִנַּת חֲבֵרוֹ, וְנָפַל, כּוֹפִין אוֹתוֹ לְפַנּוֹת אֲבָנָיו. אִם אָמַר לֵהּ: פַּנֵּה אוֹתָם וְיִהְיוּ שֶׁלְּךָ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְאִם נִתְרַצָּה בַּעַל הַגִּנָּה בְּכָךְ, וּפִנָּה אוֹתָם, וְחָזַר זֶה וְאָמַר: תֵּן לִי אֲבָנַי וְאֵין לְךָ אֶלָּא יְצִיאָתְךָ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פִּנָּה אוֹתָם, אֲפִלּוּ הֵם בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל זֶה וְאָמַר לוֹ: פַּנֵּה אוֹתָם וְיִהְיוּ שֶׁלְּךָ, לֹא קָנָה חֲצֵרוֹ, שֶׁלֹּא כִּוֵּן אֶלָּא לִדְחוֹתוֹ.
א סָעִיף א סמוך לגינת חבירו. נקט לגינה ולא לחצירו משום דכותל חצר שביניהן מסתמא היא נבנית משל שניהן משא"כ בכותל גינה דאין מחייבין אותו לבנותו בכל מקום כמ"ש הטור והמחבר בר"ס קנ"ח גם בכותל חצר שביניהם אין מדרכן לפנות האבנים משם אלא לחזור ולבנות מהן מיד כותל אחר ועפ"ר:
ב סָעִיף א ופינה אותם. פי' אפי' פינם שלא בפניו ועד"ר שם כתבתי טעם הדבר שכן הוא דעת כל הפוסקים והוכחתי כן מדבריהם ולא כב"י שתמה על הטור וכתב שלדעת הרי"ף והרא"ש צריך שיפנם דוקא בפניו ע"ש:
ג סָעִיף א ואין לך אלא יציאותך. בטור כתב ואתן לך יציאתן וא"ש טפי דאיך החליט לומר ואין לך והאמת אינו כן ונרא' להגיה כן בדברי המחבר ותו א"צ להגהות אלא שהגיה מור"ם וק"ל:
א סָעִיף א לגינת. כתב הסמ"ע דנקט לגינה ולא לחצירו משום דכותל חצר שביניהן מסתמא נבנית משל שניהן משא"כ בכותל גינה דאין מחייבין אותו לבנותו בכ"מ כמ"ש הט"ז בר"ס קנ"ח גם בכותל חצר אין מדרכן לפנות האבנים משם אלא לחזור ולבנות מהן מיד כותל אחר עכ"ל (והט"ז כתב דנקט גינה לרבותא דאפילו בגינה צריך לפנות בסמוך לה ולרש"י דפי' שנפל לתוך הגינה הוי נמי רבותא דאפי' תוך הגינה מן הצד חייב לפנות עכ"ל):
ב סָעִיף א ופינה. ז"ל הסמ"ע פי' אפי' פינם שלא בפניו ועד"ר שם כתבתי טעם הדברים שכן הוא דעת כל הפוסקים והוכחתי כן מדבריהם ולא כב"י שתמה על הטור וכ' שלדעת הרי"ף והרא"ש צריך שיפנה דוקא בפניו ע"ש ע"כ והש"ך כ' דהנ"י פרק הבית והעלייה כתב בשם כל המפרשים דבעי דוקא פינם בפניו ע"ש וכן נ"ל עיקר והב"ח כ' כסמ"ע ולא כהנ"י וצ"ע עכ"ל (ועמ"ש הט"ז בזה):
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.