א חֲמֵשׁ גִּנּוֹת הַמִּסְתַּפְּקוֹת מִמַּעְיָן אֶחָד וְנִתְקַלְקֵל הַמַּעְיָן, כֻּלָּם מְתַקְּנוֹת עִם הָעֶלְיוֹנָה. נִמְצֵאת הַתַּחְתּוֹנָה מְתַקֶּנֶת עִם כֻּלָּם, וּמְתַקֶּנֶת לְעַצְמָהּ; וְהָעֶלְיוֹנָה אֵינָהּ מְתַקֶּנֶת אֶלָּא לְעַצְמָהּ.
ב בְּנֵי הַנָּהָר מַשְׁקִין עַל הַסֵדֶר. רָצָה אֶחָד לִסְכֹּר, כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיר לוֹ הַמַּיִם וְיַשְׁקֶה תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יִפְתַּח, וְאַחֵר רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹת תְּחִלָּה, כָּל הַמִּתְגַּבֵּר זָכָה. וּבוֹר שֶׁהוּא קָרוֹב לָאַמָּה, וְהַנָּהָר מוֹשֵׁךְ בּוֹ עַל פִּי הִלּוּכוֹ (טוּר), מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא שֶׁקָּדַם בּוֹר לָאַמָּה, אֲבָל אִפְּכָא לֹא (הַמַּגִּיד פ"ג דִּשְׁכֵנִים וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָ רַשְׁבָּ"א).
א סָעִיף ב משקין על הסדר כו' ע' בסמ"ע ס"ק ב' עד והא דמ"ש המחבר בני נהר משקין על הסדר ר"ל כשאמת המים מושכת על פני השדות ומשקין ממנה דרך הליכתה כו' וכך פי' רש"י ותוס' וכ"כ ברמזים ובר' ירוחם נל"א ודלא כב"ח בפי' דברי הטור ורמב"ם ודוק וגם קושית הש"ס מדלא מוקי בדמיזל מוכח כן ומ"ש הב"ח ע"ז הוא תמוה דא"כ גם לתי' קשה דיותר יש סברא במהלכת ע"פ בורו שישתה עילאי ברישא מבדמיזל ודוק:
א סָעִיף א מתקנות עם העליונה דכ"ז שלא מתוקן כראוי מקום מרוצת המים לא יוכלו לבא המים למטה ונמצא שתיקון העליון הוא טובה להתחתון ממנה משא"כ תיקון התחתון הוא רעה לעליון דכשאינו מתוקן מרוצת המים שלפני התחתון ממנה ישארו המים עומדים לפני העליון ויכול להשקות ממנו שדיהו ולמלאות ממנו בורו טפי וההיפך הוא בצינור שמהלך בתוכן מים שפוכין חוץ לחצירות וכמ"ש המחבר לעיל סי' קס"א והטור כתבו שם וגם בסי' זה ע"ש:
ב סָעִיף ב משקין על הסדר עפ"ר שם ביארתי לשון הטור וממנו יתפרשו ג"כ לשון המחבר שהעתיק בקיצור ל' הרמב"ם והוא דמ"ש המחבר בני נהר משקין על הסדר ר"ל כשאמת המים מושכת על פני השדות ומשקין ממנה דרך הליכת' כולן משקין על הסדר ואין התחתון יכול למחות בעליון שלא למלאות ממנו להשקות שדהו עד שישקה הוא תחלה אף אם הוא נהר שדרכו שכלה המים בדליות העליונים על הסדר קודם שירד למטה אבל העליון אין לו להקפיד על התחתון כמ"ש בסמוך ומ"ש רצה א' כך עד כל המתגבר זכה בגמ' פליגי ביה רב ושמואל שרב אמר שתתאי ישתו ברישא ע"י סכירה דאמרי' לעליונים הנהר כפשוטו ילך ואין לכם דין לסכרו עד שהשקנו אנחנו שדותינו ע"י סכירה (כי לעליונים אין מזיק סכירת התחתונים מאחר שכבר הלך ועבר המים מע"פ שדותיהן וסכירת העליונים מזיק לתחתונים ממנו מ"ה מצי לעכב עליהו מלסכרו) ושמואל סבר דאין התחתונים יכולין לעכב על העליונים משום דיש להן זכות וטענה דהן מקורבין להמשכת המים ובא סמוך להן תחלה דקודם קודם זכה ומפני שיש סברא לכאן ולכאן פסק' הגמ' כל דאלים גבר ומל' הטו' והרמב"ם והמחבר שכתבו כל המתגבר כו' משמע דאם גברו האמצעיים יכולין למחות בעליונים מלסכרו וגם לא יניחו לירד המים לתחתון עד שישקו שדיהן תחלה ואע"ג דבין לרב בין לשמואל העליונים או התחתונים יש להן זכות וטענ' יותר מהאמצעים וכנ"ל מ"מ כיון דלא איפסקא הלכתא כמאן יכול האמצע להטעות ולדחות העליונים באמרו דהל' כרב דהתחתון הוא קודם וממילא גם זכותו דהאמצעי יותר מהעליון ולתחתון יכול לדחות באמרו דהלכה בשמואל וכיון דאיפסקא הלכתא כל דאלים גבר ס"ל דיוכל להטעותן נמי דמה לי גבורת היד ומה לי גבורה בהטעם וטענה כי אף דבגמ' איתא דאביי אמר לרב שימי כבי תרי עבדת לי ולא נהנה מהפירות ס"ל להרמב"ם ורבינו דלמדת חסידות עבדה ולא כהתוס' שכתבו שמן הדין לא רצה להנות ועפ"ר מ"ש עוד מזה:
ג סָעִיף ב והנהר מושך בו ע"פ הלוכו. כ"כ הטור ועד"ר שם כתבתי שמדברי הרי"ף והרמב"ם לא משמע הכי אלא אפי' אם עברה בצד הבור יכולין למשכו לבורו ולמלאות תחלה מפני דרכי שלום והמחבר נמשך אחריהן וכבר ביאר הראב"ד והמ"מ והב"י דבריהן אבל בפשוטו של הגמרא לא משמע הכי וכמו שכתבתי בדרישה ומ"ה נראה דהגי' מור"ם וכ' אדברי המחבר והנהר מושך בו ע"פ הלוכו אבל מ"מ קשה דלא הל"ל כן לפרש בו דברי המחבר אלא הל"ל כן בלשון י"א וע' שם בע"ש שדבריו מעורבבין ומוטעים ואינם מובני' לי מ"ש בסעיף זה ודו"ק:
א סָעִיף ב הסדר. ר"ל כשאמת המים מושכת ע"פ השדות ומשקין ממנה דרך הליכתה כולן משקין על הסדר ואין התחתון יכול למחות בעליון שלא למלאות ממנה להשקות שדהו עד שישקה הוא תחלה אף אם הוא נהר שדרכו שיכלו המים בדליית העליונים על הסדר קודם שירד למטה אבל העליון אין לו להקפיד על התחתון עכ"ל הסמ"ע (ועמ"ש הט"ז בזה):
א סָעִיף א כולם מתקנות עם העליונה. עיין בתשובת נו"ב תניינא סימן כ"ד שכ' דדוקא בכה"ג שכולם באים וצריכי' להשקות צריך התחתון לסייע לעליון כי גם הוא צריך שילכו המים דרך שם אבל אם כבר חפר העליון ולהתחתון שדה שלא יהיה דרכו לזרוע אך עתה שכבר חפר העליון רוצה הוא לחפור יותר שיגיע הנהר גם לשדהו ויזרענה ובא העליון להוציא מן התחתון שיסייע לו מה שכבר חפר בזה אין התחתון צריך ליתן לסייע למה שחפר העליון דהוה זה נהנה וזה לא חסר ולא גרם לו הוצאה יתירה ע"י שדה שלו ואמנם בזה אם העליון טען אם לא תסייעני אשוב לקלקל מה שתקנתי ואסתום מה שחפרתי וגם לי וגם לך לא יהיה נלע"ד שיכול העליון לעשות כן ואף דכופין על מדת סדום אומר אני דלא שייך בזה מדת סדום כיון שיודע שהתחתון צריך לזה ויהי' מוכרח לפייסו בזוזי ולא מבעיא לדעת הרא"ש שהוא דעת הי"א שהביא רמ"א בסי' קע"ד ס"א בהגה פשיטא דלא שייך כופין במידי שיודע שחבירו יהי' צריך להעלות לו בדמים אלא אפי' לדעת הרמב"ם שהוא דעת המחבר שם בש"ע מ"מ היינו בשדה של שותפות שיש לזה זכות כמו לזה ועדיין לא הוכר חלקו של שום אחד ושום אחד לא הוציא הוצאות כלום ס"ל להרמב"ם שכופין על מדת סדום אבל היכא שזה הוציא הוצאות וחפר נגד שדה שלו שיבואו המים לשם ואח"כ רוצה זה שלמטה ליהנות מהחפירה זו בחנם וליהנות משל חבירו ממש לא שייך כופין על מדת סדום והרי זה דומה למי שרוצה לדור בחצר חבירו אפי' בלא קיימא לאגרא וכי יש שום הוה אמינא שיכוף זה את חבירו שיניחנו לדור בחצירו חנם ועד כאן לא אמרו אלא שכבר דר בו שא"צ להעלות שכר על העבר ועיין בתוספות ב"ק ך' ע"ב בד"ה הא אתהנית ואמנם מדברי המרדכי בפרק כיצד הרגל שהביא רמ"א בסי' שס"ג ם"ו שכתב הטעם שלא יכול לכופו לדור בו חנם משום דאי בעי בעל החצר להשכירו הי' יכול כו' משמע שדבר שאינו יכול להרויח בי יכול זה לכופו אף לכתחלה מכל מקום נלע"ד דעכ"פ פשוט שזה רק להרמב"ם בר"ס קע"ד הנ"ל אבל לדעת הרא"ש הנ"ל פשיטא דלא שייך בזה כופין על מדת סדום עכ"ד ע"ש ועמ"ש לעיל בסימן קנ"ח ס"ו סק"א:
ב סָעִיף ב ובור שהוא קרוב לאמה. עי' בט"ז ועיין בתשובת נאות דשא סימן קל"ד שהאריך מאד בזה ובסופו הרבה חילוקי דינים עש"ה:
א סָעִיף ב משקין על הסדר. שם בדמזיל כו'. ופי' הר"ן כ"ע ל"פ דעילאי שתי ברישא וכ"מ פשט לי' דגמ' כ"ע ל"פ מ' דאחד מודה לחבירו כמ"ש בכ"מ דלא כפרש"י ותוס' שם וכ"ה לשון הרמב"ם וטור דלא כסמ"ע וש"ך ומה שלא תי' בגמ' בדמיזל משום הקושיא מאי למימרא וערש"י ד"ה ואשקי כו':
ב סָעִיף ב רצה א' כו'. ר"ל בשנים שרוצין להשקות אבל כולם אם באין ממ"נ מיצעי לא זכי כמ"ש שם ועתוס' שם ד"ה כבי כו' וז"ש רצה א' כו' ואחר כו' דלא כסמ"ע:
ג סָעִיף ב והנהר. שם דאל"כ כל דאלים גבר כנ"ל:
ד סָעִיף ב וי"א. כפי' באמה המהלכת שאח"כ בא האמה דאל"כ עשו עילאי שלא כדין שחפרו ועבה"ג:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.