א הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר, מָכַר בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁבְּתוֹכָהּ, וְכָל הַבָּתִּים הַחִיצוֹנִים וְהַפְּנִימִים, וּבָתִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הַחוֹל, וַחֲנֻיּוֹת הַפְּתוּחוֹת לְתוֹכָהּ, אֲבָל שֶׁאֵינָן פְּתוּחוֹת לְתוֹכָהּ אֵינָן נִמְכָּרוֹת עִמָּהּ. הָיוּ פְּתוּחוֹת לְכָאן וּלְכָאן, אִם רֹב תַּשְׁמִישִׁים עִמָּהּ, נִמְכָּרוֹת עִמָּהּ; וְאִם לָאו, אֵינָן נִמְכָּרוֹת עִמָּהּ. וְלֹא מָכַר אֶת הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ שֶׁאֵינָן נִמְכָּרִין בִּכְלַל הַבַּיִת (טוּר ס"ב). וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לֵהּ: הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, הֲרֵי כָּל תַּשְׁמִישֵׁי הַבַּיִת אַף עַל פִּי שֶׁמִּטַּלְטְלִין מְכוּרִין בַּר מֵחִטֵּי וְשַׂעֲרֵי (טוּר ס"ג). בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר אֶת הַמֶּרְחָץ וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד שֶׁבְּתוֹכָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם מָצַר לוֹ מְצָרִים הַחִיצוֹנִים, הַכֹּל מָכוּר (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א), כִּדְאַמְרֵינָן לְגַבֵּי בּוֹר וָדוּת; וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן רי"ד דְּיֵשׁ חוֹלְקִין גַּבֵּי בּוֹר וָדוּת, וְהוּא הַדִּין כָּאן.
ב הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד, מָכַר אֶת הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה הַבְּנוּיָה בָּאָרֶץ שֶׁטּוֹחֲנִים עָלֶיהָ זֵיתִים, וְאֶת הַכְּלוֹנְסָאוֹת שֶׁל אֶרֶז שֶׁסוֹמְכִין הַקּוֹרָה (טוּר) בָּהֶם בְּעֵת טְחִינַת הַזֵּיתִים, וְאֶת הַיְקָבִים, וְאֶת הַכֵּלִים שֶׁנּוֹתְנִים בָּהֶם הַזֵּיתִים הַכְּתוּשִׁים, וְהֵם הַמִּפְרָכוֹת, וְאֶת הַלּוּחוֹת שֶׁנּוֹתְנִים סָבִיב לַזֵּיתִים שֶׁלֹּא יִתְפַּזְּרוּ (טוּר ס"ד). אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הָרֵחַיִם הָעֶלְיוֹנָה. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר: הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, הֲרֵי כֻּלָּם מְכוּרִים. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר אֶת הַכּוֹבְשׁוֹת שֶׁמְּכַבְּשִׁין בָּהֶם הַזֵּיתִים, וְלֹא אֶת הַגַּלְגַּל, וְלֹא אֶת הַקּוֹרָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם אָמַר: הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ מְכוּרִים (טוּר שָׁם), וְכֵן נִרְאֶה לִי עִקָּר. וְלֹא אֶת הַשַּׂקִּים, (פֵּרוּשׁ, שַׂקִים מִנּוֹצָה שֶׁל עִזִּים וּמַרְצוּפִים הֵן שֶׁל עוֹר) (ה"ה שָׁם) וְלֹא אֶת הַמַּרְצוּפִים. וְאִם אָמַר לֵהּ: בֵּית הַבַּד וְכָל תַּשְׁמִישָׁיו אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, כֻּלָּם מְכוּרִים. וְאִם הָיוּ חוּץ לְבֵית הַבַּד חֲנֻיּוֹת שֶׁשּׁוֹטְחִים בָּהֶם זֵיתִים אוֹ שׁוּמְשְׁמִים, אִם מָצַר לוֹ מְצָרִים הַחִיצוֹנִים שֶׁלָהֶן, קָנָה הַכֹּל; וְאִם לָאו, לֹא קָנָה אֶלָּא מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ.
ג הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַמֶּרְחָץ, מָכַר אֶת בֵּית הַנְּסָרִים שֶׁיּוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם כְּשֶׁהֵם עֲרֻמִּים, וְאֶת בֵּית הַיְקָמִים (פֵּרוּשׁ, הֵם סִפְלָאוֹת שֶׁל עֵץ שֶׁנּוֹתְנִים בָּהֶם מַיִם לִפְנֵי כָל אֶחָד וְאֶחָד) (ה"ה שָׁם בְּשֵׁם אִבְּן מִיגַשׁ) שֶׁנּוֹטְלִים בָּהֶם הַמַּיִם, וְאֶת בֵּית הַסַפְסָלִים שֶׁיּוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם בַּחֲצַר הַמֶּרְחָץ כְּשֶׁהֵם לְבוּשִׁים, וְאֶת בֵּית הַוִּילָאוֹת שֶׁמִּסְתַּפְּגִים בָּהֶם. אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הַנְּסָרִים עַצְמָם וְאֶת הַיְקָמִים עַצְמָם וְלֹא אֶת הַסַפְסָלִים עַצְמָם וְלֹא אֶת הַוִּילָאוֹת עַצְמָם. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, הֲרֵי כֻּלָּם מְכוּרִים. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר הַבְּרֵכוֹת הַמְסַפְּקוֹת לוֹ מַיִם, בֵּין בִּימוֹת הַחַמָּה בֵּין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְלֹא בֵּית כִּנּוּס הָעֵצִים. וְאִם אָמַר לוֹ: מֶרְחָץ וְכָל תַּשְׁמִישָׁיו אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, הֲרֵי כֻּלָּם מְכוּרִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵם חוּצָה לוֹ; וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב, דְּדַוְקָא כְּשֶׁהֵן בֵּין הַמְּצָרִים, וְכָתַב לוֹ: אִלֵּין מַצְרָנָהָא.
ד הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר, מָכַר בָּתִּים, בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת, שׁוֹבָכוֹת, בֵּית הַבַּדִּים, בֵּית הַשְּׁלָחִין שֶׁבָּהּ וְאֶת הַסְמוּכִים לָהּ, וְאֶת הֶחֳרָשִׁים (פֵּרוּשׁ, תַּרְגּוּם "יַעַר" חוּרְשָׁא, וּפֵי' בֵּיבָרִים, פַּרְדֵּס שֶׁמְאַסְפִין שָׁם חַיּוֹת, וַחֲפִירָה, שֶׁמְאַסְפִין בָּהּ דָּגִים) הַמֻּקָפִים לָהּ, וְאֶת הַשָּׂדוֹת הַיְדוּעִים לָהּ, וְאֶת הַבֵּיבָרִים שֶׁל חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁפְּנֵיהֶם כְּנֶגְדָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁרְחוֹקִים מִמֶּנָּה. אֲבָל לֹא מָכַר הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, הֲרֵי כֻּלָּם מְכוּרִים. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא מָכַר אֶת שְׁיָרֶיהָ (פֵּרְשׁוּ בַּגְּמָרָא בְּב"ב מַאי שְׁיָרֶיהָ, פַּסְקֵי בַאֲגֵי, וּפֵי' הָר"ש חֲתִיכוֹת בִּקְעָה הַסְמוּכָה לָעִיר אֶלָּא שֶׁמֻּפְלֶגֶת מִמֶּנָה קְצָת, שֶׁיֵּשׁ הֶפְסֵק צוּנְמָא בֵּינְתַיִם, וּשְׁיָרֶיהָ, לְשׁוֹן שְׁיָרִים הוּא) וְלֹא אֶת בְּנוֹתֶיהָ, וְלֹא אֶת הֶחֳרָשִׁים הַמֻּקְצִים מִמֶּנָּה, וְלֹא אֶת הַחֵלֶק שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּיָּם, וְלֹא הַחֵלֶק שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּיַּבָּשָׁה, וְלֹא אֶת בֵּיבְרֵי חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁאֵין פְּנֵיהֶם כְּנֶגְדָהּ.
ה הַמּוֹכֵר אֶת הַשָּׂדֶה, מָכַר אֶת הָאֲבָנִים הַסְדוּרוֹת לַגָּדֵר, וְאֶת הָאֲבָנִים הַמֻּנָּחוֹת עַל הָעֳמָרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם לְצָרְכָּהּ, וּמָכַר אֶת מְצָרָיו (טוּר), וּמָכַר אֶת הַקָּנִים הַחֲלָקִים הַמֻּנָּחִים תַּחַת הַגְּפָנִים כְּדֵי לְהַעֲמִידָם, וּמָכַר אֶת הַתְּבוּאָה הַמְחֻבֶּרֶת לַקַּרְקַע אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעָה לְהִקָּצֵר, וּמָכַר אֶת מְחִצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִבֵּית רֹבַע, אַף עַל פִּי שֶׁהַקָּנִים שֶׁלָּהּ עָבִים וַחֲזָקִים, וּמָכַר אֶת הַשּׁוֹמֵרָה (פֵּרוּשׁ, בֵּית דִּירָה שֶׁעוֹשִׂים לְשׁוֹמֵר הַשָּׂדֶה) הָעֲשׂוּיָה בְּטִיט, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ קְבוּעָה, וּמָכַר אֶת הֶחָרוּב שֶׁאֵינוֹ מֻרְכָּב וְאֶת בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה (פֵּרוּשׁ שִׁקְמָה, אִילָן שֶׁעוֹשֶׂה מִין תְּאֵנִים, וּבְבַחֲרוּתוֹ שֶׁעֲדַיִן לֹא נִכְרְתוּ עֲנָפָיו נִקְרָא בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה וּכְשֶׁיַּזְקִין וְיִכְרְתוּ עֲנָפָיו לְהַחֲלִיפָהּ נִקְרָא סַדַּן הַשִּׁקְמָה) אַף עַל פִּי שֶׁהֵם עָבִים, וּמָכַר כָּל הַדְּקָלִים שֶׁבָּהּ אֲפִילּוּ הָעוֹמְדִים עַל הַמֶּצֶר (טוּר). אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָם סְדוּרוֹת לַגָּדֵר, וְלֹא אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָם מֻנָּחִים עַל הָעֳמָרִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מוּכָנִים לְכָךְ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הָיוּ מֻנָּחוֹת פַּעַם אַחַת עַל הָעֳמָרִים הֲרֵי אֵלּוּ מְכוּרִין (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם תוס'), וְלֹא אֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁאֵינָם מֻנָּחִים תַּחַת הַגְּפָנִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְשֻׁפִּין וַחֲלָקִים וּמוּכָנִים לְכָךְ, וְלֹא אֶת הַתְּבוּאָה הָעֲקוּרָה מֵהַקַּרְקַע אַף עַל פִּי שֶׁהִיא צְרִיכָה לַשָּׂדֶה לְיַבְּשָׁהּ שָׁם (טוּר). וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לֵהּ: הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, הֲרֵי כֻּלָּם מְכוּרִים. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר מְחִצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא בֵּית רֹבַע, אַף עַל פִּי שֶׁהַקָּנִים שֶׁבָּהּ דַּקִים וּקְטַנִּים; וְלֹא מָכַר עֲרוּגָה קְטַנָּה שֶׁל בְּשָׂמִים שֶׁיֵּשׁ לָהּ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּגוֹן שֶׁקּוֹרִין לָהּ בֵּי וַרְדָּא שֶׁל פְּלוֹנִי; וְלֹא אֶת הַשּׁוֹמִירָה בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה בְּטִיט, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְבוּעָה בָּאָרֶץ; וְלֹא מָכַר הֶחָרוּב הַמֻּרְכָּב וְלֹא סַדַּן הַשִּׁקְמָה, אֲפִלּוּ הֵם דַּקִים; וְלֹא מָכַר אֶת הַבּוֹר שֶׁבָּהּ, וְלֹא אֶת הַגַּת, וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ, בֵּין שְׁלֵמִים בֵּין חֲרֵבִים. וְצָרִיךְ הַמּוֹכֵר לִקַּח לָהֶם דֶּרֶךְ מֵהַלּוֹקֵחַ, כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ בָּהּ עַד אוֹתוֹ הַבּוֹר אוֹ הַדּוּת אוֹ הַגַּת אוֹ הַשּׁוֹבָךְ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לוֹ בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה. וְאִם פֵּרַשׁ וְאָמַר: חוּץ מֵאֵלּוּ, אֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.
ו בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּמוֹכֵר, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לַלּוֹקֵחַ לְפָרֵשׁ וְלֹא פֵרַשׁ אֵין לוֹ אֶלָּא אֵלּוּ. אֲבָל הַנּוֹתֵן מַתָּנָה, קָנָה אֶת כֻּלָּן, בֵּין בְּשָׂדֶה בֵין בְּבַיִת בֵּין בֶּחָצֵר בֵּין בְּבֵית הַבַּד. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הַנּוֹתֵן קַרְקַע, קָנָה הַמְקַבֵּל כָּל הַמְחֻבָּר לָהּ, עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ. הַגָּה: וְדַוְקָא מַה שֶּׁהוּא בְּתוֹךְ הַדָּבָר הַנִּתַּן, אֲבָל מַה שֶּׁהוּא חוּץ מִמֶּנּוּ, כְּגוֹן יָצִיעַ וְחֶדֶר וְכַדּוֹמֶה, אֵין חִלּוּק בֵּין מֶכֶר לְמַתָּנָה (הַמַּגִּיד פכ"ו דִּמְכִירָה וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַ"ן).
ז וְכֵן הָאַחִים שֶׁחָלְקוּ וְזָכָה אֶחָד מֵהֶם בַּשָּׂדֶה, זָכָה בְּכֻלָּם; וְהַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר, הֶחֱזִיק בַּשָּׂדֶה זָכָה בְּכֻלָּם; וְהַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה, הִקְדִּישׁ אֶת כֻּלָּם.
ח אַף בְּמוֹכֵר וְלוֹקֵחַ אֵין כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם מִנְהָג וְלֹא שֵׁמוֹת יְדוּעִים לְכָל דָּבָר וְדָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁהַמּוֹכֵר כָּךְ מָכַר כָּךְ, הֲרֵי זֶה מָכוּר, וְסוֹמְכִים עַל הַמִּנְהָג בֵּין בְּקַרְקָעוֹת בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין. וְזֶה עִקָּר גָּדוֹל בְּכָל דִּבְרֵי מַשָּׂא וּמַתָּן: הוֹלְכִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וְאַחַר הַמִּנְהָג:
א סָעִיף ד המוכר את העיר כו' ואיתא פלוגתא במשנה פ' המוכר את הבית אי מכר את הסנטר ועיין בש"ס מאי סנטר ופסק הרי"ף דליתא לדרשב"ג וכ"פ הרמב"ם וברטנורא בפי' המשנה והרא"ש פ' המוכר את הבית תמה על הרי"ף ולק"מ ותמי' לי על הרא"ש דהא אוקמינ' בש"ס פ' הספינה בשטה וכל כה"ג לית הלכתא כחד מנייהו וכמ"ש הרי"ף והרא"ש בפרק הספינה שם וכן כתב עוד הרי"ף והרא"ש בכה"ג בס"פ הבית והעלי' וכ"כ עוד הרי"ף והרא"ש בכה"ג בר"פ גבי רשב"ג סבר מראה מקום הוא לו וכ"פ ברמזים שם סי' ו' בפשוט ומקושר ששינה פסול ע"ש נ"ל:
ב סָעִיף ה וצריך המוכר ליקח כו' עיין בתשובות רשד"ם סי' רצ"ח. ע' בסמ"ע ס"ק ל"א ומהתימ' על מור"ם שלא הביאו לפחות לי"א כו' ואין כאן תימה כלל שמור"ם פסק כגי' הרי"ף ורמב"ם ורא"ש וכן משמע מנ"י ואדרבא איכא לתמוה על הטור וביותר שברמזים כתב כהרמב"ם:
ג סָעִיף ו במה דברים אמורים כו' עיין בתשובת מבי"ט ח"א סי' י"ז ומ"ו:
א סָעִיף א המוכר את החצר כו'. דשם חצר כולל כל הבנוי בתוכו ומיוחד לבני החצר לאפוקי מרחץ ובית הבד דיש להן שמות בפני עצמן והרבה חצירות ישנו דאין מרחץ ובית הבד בתוכן והא דכתב הטור והמחבר בסימן שלפני זה בסעיף ד' ה' חילוקי דיעות במוכר את החצר אי קנה את האויר וכאן משמע דפשוט דקנהו מדקנה אפילו כל הבתים והבור והדות ואינך דקחשבי כתבתי בפרישה דלעיל מיירי דאינו מוכר לו סתם חצר אלא א"ל קרקע רחבה כך וכך אני מוכר לך לחצר דאז סברא הוא דאין בכלל אלא מה שבפרט וע' דרישה מ"ש עוד מזה:
ב סָעִיף א הבתים החיצוני' והפנימי' ע' בפרישה שם כתבתי דהר"ן פירש פנימית שאין לה פתח לחצר ודריסת רגלי' לחצר הוא דרך בית החיצון שפתוחי' לתוכו:
ג סָעִיף א וחנויות הפתוחים לתוכו פי' שמיוחדים לבני החנר למכור צרכיהן:
ד סָעִיף א שאינו נמכרין בכלל הבית. פי' אותן המטלטלי' שאינן נמכרין מן הסתם עם מכירת הבית כמבואר בסי' שלפני זה אינן מכורין ג"כ בכלל מכירת חצירו מהסתם:
ה סָעִיף א בר מחיטי ושערי. דהן מידי דמיכל ועומדין למחייתו שאדם רגיל ללקחן עמו במקום שהוא:
ו סָעִיף א הכל מכר. כדאמרינן לעיל כו' פירוש לעיל סי' רי"ד ס"ב שם מסיק בהג"ה ז"ל ויש חולקין אם כתב לו ולא שיירית כו' וה"נ מיירי בדמצר לו מצרים וגם אמר לו כל מה שבתוכו דהג"ה זו קאי אמ"ש המחבר לפני זה ואמירת כל מה שבתוכו ה"ל ככתיבת ולא שיירית בזבינא אלין כלום וכ"כ בנ"י ע"ש וכ"כ מור"ם בהג"ה בסי' רי"ד בסי"א ועמ"ש שם עליו עוד:
ז סָעִיף א דיש חולקין גבי בור ודות וה"ה כאן פי' כמו שחולקין שם לענין בור ודות (והוא מ"ש המחבר שם בסי' רי"ד ס"ב ע"ש) ה"ה שחולקין כאן לענין מרחץ ובית הבד אבל לענין בור ודות פשיטא דנמכרין במכירת סתם חצר וכמ"ש הטור והמחבר בריש הסעיף בפשיטות והוא משנה וגמרא ועמ"ש שם בסימן שלפני זה ס"ב דאם מצר לו מצרי' וכתב דמכר לו כל מה שבתוך המצרים נראה דהכל מודים דהכל מכור דהוא עדיף מכתב לו ולא שיירית ליה בזביני אלין כלום דאז יש לומר דבור ודות במכירת בית או מרחץ ובית הבד במכירת חצר לאו בכלל זביני אלין נינהו ואין נכנסין בגדר שם סתם בית או חצר משא"כ כשכותב לו בהדי' וכל מה שבתוך המצרים וי"ל דאמירת כל מה שבתוך המצרים עדיף מאומר הריני מוכר לך החצר וכל מה שבתוכו ואח"כ מצר לו מצרי' וצ"ע:
ח סָעִיף ב המוכר את בית הבד כו'. המחבר העתיק לשון הרמב"ם ולשון הטור אינו כן בקצת דבריו והוא ע"פ פי' רשב"ם והוא יותר נכון כמ"ש בדרישה ע"ש:
ט סָעִיף ב והם המפר כו' פירוש הן הן מה שנקרא בגמרא "מפרכסת וכן הוא במיימוני ולא כעיר שושן שכתב ואת המפרכות דמשמע מדבריו שהן כלים אחרי' ונמשך בזה אחר דברי ב"י שתמה על הטור למה לא כתב ג"כ המפרכות וכבר כתבתי בדרישה דלא קשה מידי דכלים שנותנין בהם זתים הכתושי' נקרא מפרכות על שם שנותני' בהם זתים הכתושי':
י סָעִיף ב הרי אלו מכורי' גם הב"י והד"מ תמהו "על הרמב"ן במ"ש עליהן דבין כך ובין כך אינן מכורין ולא כע"ש שכתב כדברי המחבר והשמיט הגהות מור"ם שכתב די"א דהרי אלו מכורין ושכן נ"ל עיקר:
יא סָעִיף ב השקין הם עשוים מנוצה של עזים ומרצופין הן ג"כ שקין ועשויים מעור:
יב סָעִיף ב ואם א"ל בית הבד כו' כול' מכורי' משמע דקאי נמי אשקי' ומרצופי' וכ"כ הרמב"ם והב"י וכתבתי בפרישה שיש להגיה כן בטור ועמ"ש בדרישה ע"ז:
יג סָעִיף ב ששוטחין בהן זיתים כו'. פי' אע"ג דמוכרין בהן ג"כ יין ופת שע"ש זה נקרא חניות:
יד סָעִיף ב אם מצר לו מצרי' החיצוני'. בגמרא ובטור כתב דבעי' שמצר לו מצרי' ושיאמר בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך וע"ש וכן דעת המחבר וקאי אמ"ש לפני זה:
טו סָעִיף ג את בית הנסרי' כו'. פירוש דוקא החדר עצמו המחובר ובנו לכך שמצניעי' שם הני תשמישי מרחץ הוא דנמכר בכלל מכירת המרחץ אבל התשמישי' עצמן שהן מטלטלי' ואינם קבועי' ועומדי' אינן מכורין בסתם וכדמסיק:
טז סָעִיף ג היקמי' הן כלי' קטני' שנוטל כל אחד בהן מים לרחצו מהם. וי"מ יקמי' הגיגית הגדולה ששופכין בה מים הרבה:
יז סָעִיף ג בין בימות החמה כו'. ר"ש פיר' לרבותא בזה קאמר אפי' בימות החמה דיש בהן מעט מים וה"א דיהיו אז בטלי' אגב המרחץ קמ"ל דלא ובטור לא כתב בין בין וכתבתי בפרישה דכוונתו הוא דאע"ג שבכל משך השנה בימות החמה ובימות הגשמים שואבין מהן לצורך בית המרחץ וה"א דיהיו בטלין בהן קמ"ל ועמ"ש שם עוד מזה.
יח סָעִיף ג ולא בית כינוס העצים פי' לא העצי' ולא המים ולא בתיהן שהן מכונסי' בו שום אחד מהן אינו מכור דמיוחדין הן ג"כ לתשמישי' אחרי' ועפ"ר:
יט סָעִיף ד בית השלחין. בבית השלחין זה כולל שדה בית הבעל וגם גינות דשניהן נקראין כן. שדות ע"ש שצריכי' מים הרבה וכתיב ושולח מים על פני חוצות. גינות על שם שנאמר שלחייך פרדס רמוני' שמשלחי' פירות בכל שנה כ"כ המגיד משנה פכ"ח דמכירה ולכאורה היה נראה דאינו בכלל שדות מדכתב הרמב"ם והטור והמחבר כאן אחר זה שדות הידועות לה וצ"ל דשדות בית הבעל יש להן שם בפני עצמן ושדות שבסמוך איירי משאר שדות:
כ סָעִיף ד החורשין פי' יערי' שסביבות העיר:
כא סָעִיף ד כולם מכורי' כו' פי' ואפילו בהמה ועבדי' ושאר כל המטלטלי' שבה טור ס"י:
כב סָעִיף ד לא מכר את שיריה ולא את בנותיה כן הוא לשון הברייתא פ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף ס"ח ע"ב) ומפרש שם הגמרא שיריה פסקי באגי ופי' רש"י חתיכת בקעה הגדולה הסמוכה לעיר אלא שמופלגת ממנ' קצת שיש הפסק צונמא בינתי' ושיריה לשון שיריים הוא עכ"ל ר"ש ובא לומר דאל תתמה מהענין שיריה לפסקי באגי ומ"ה כתב דהוא לשון שיריי' דפי' דבר קטן הנשאר מדבר גדול אף כאן הוא חתיכה בקעה מבקעה גדולה שהופסקה בצונמא ומ"ה אינה נמכרת עם העיר אף שבקעה הגדולה הסמוכה לעיר נמכרת עמה זו שהופסק' בצונמא ממנו לא נחשב מן העיר וכ"כ המ"מ בהדיא בריש פכ"ו דמכירה:
כג סָעִיף ד ומ"ש ולא את בנותיה ר"ל הכפרי' הסמוכי' ר"ש ול' המחבר כאן הוא לשון הרמב"ם פכ"ו שהוא כל' המשנה והברייתא דלשם וכל זה הביא נמי הב"י ע"ש ומהתימה על "עיר שושן שבמקום "שיריה הנ"ל בברייתא ובגמ' וברמב"ם ובל' המחבר כתב הוא ז"ל בין כך ובין כך לא מכר את "התכשיטין ואת "השירין שבתוכה שאינם שייכי' לה כלל ולא את בנותיה כו' עכ"ל מוכרח מדבריו שהוא סבר שיריה שכ' הרמב"ם והמחבר בזה הוא ל' שירין ונזמי' ולכך כתב ולא התכשיטין והשירין ולכך כתב נמי שבתוכו דאלו פי' ג"כ שירי בקעה לא שייך בה לשון שבתוכה ומה"נ סיים וכ' שאינם שייכי' לה כלל והן דברי' בטלי' ואינו עולה על הלב לפרש כן מכמה טעמי' ואיך לא ראה לפניו ל' הגמ' ופירש"י והמ"מ ודבר הלמד מענינו שוב ראיתי בע"ש בדפוס הנדפס בפראג שלישית הוגה ע"ד שכתבתי:
כד סָעִיף ד ולא את החלק שיש לה בים כו'. פי' ר"ש שיש להעיר חלק אחד בים ונקרא בשם העיר אלא שעומד בים:
כה סָעִיף ד ולא החלק שיש לה ביבשה. פירש"י שהוא ג"כ ביבשה כמו העיר אלא שמופלג מן העיר ומיהו על שם העיר נקרא עכ"ל אלא שרשב"ם גורס שם בבריתא דחלק זה שבים ושביבשה נמכר עם העיר והרמב"ם גרס בברייתא אינו נמכר עם העיר וגם המ"מ כתב שם על דברי הרמב"ם פיר"ש וכתב שהרמב"ם חולק עם רשב"ם ולא כתב שהיה לו גירסא אחרת בגמ' והמחבר נמשך אחר ל' הרמב"ם והטור השמיטה ולא כתב מהאי בין כך ובין כך כו' והלאה ועד"ר שכתבתי קצת טעם לדבריו:
כו סָעִיף ה מכר את האבני' כו' אע"ג דכל הני תשמישי' אינן מחוברי' לקרקע נינהו מ"מ כיון דקבועי' ועומדי' ומיוחדי' לשדה או בית זה הן מכירין עמו:
כז סָעִיף ה המונחי' ע"ג העמרי'. בטור כתוב אם הונחו פעם אחת סגי וכמ"ש מור"ם בסמוך:
כח סָעִיף ה ומכר את מצריו. פי' מצרי השדה עצמו והוא מהטור ובסמוך כתב מור"ם לשון הטור דאפי' הדקלי' דעל המצר ג"כ מכורי' עמו וכן הוא בגמרא וילפינן לה מאברהם שקנה שדה מעפרון וכתיב ביה ויקם שדה עפרון אשר במכפלה וגו' וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב לאברהם למקנה וסביב פירושו המצר:
כט סָעִיף ה הקני' החלקי' כצ"ל בלא וי"ו וכן הוא ברמב"ם ובטור ור"ל שמקלפין הקליפה מעל גבי הקני' כדי שלא יתליעו ומעמידי' הקני' תחת הגפני' כדי להחזיקן ויעמדו על עמדם ובטור כתב גם קנים הללו והוא שהועמדו פעם אחת תחת הגפני' ע"ש וס"ל דהזמנה לכך לחוד לאו מילתא היא:
ל סָעִיף ה ומכר את מחיצת הקנים. כן הוא ברי"ף ורמב"ם מחיצה אבל בגמ' שלנו וברשב"ם כתוב חיצת הקנים בלא מ"ם ראשונה ופירשב"ם חיצת קני' קני' הרבה גדלי' בקלח א' וכשהיא פחות' מבית רובע אינה חשובה להיות לה שם בפ"ע ונראה דגם מחיצת פירושו הכי:
לא סָעִיף ה ומכר את השומירה הוא סוכת נוצרים ששומרי הכרם יושבים בתוכו:
לב סָעִיף ה העשוי בטיט פי' שמלופף על גבה וסביבות כותליה בטיט דאז מחשב קבוע ועומד בכרם ונמכר עמה אע"פ שאינ' קבוע להיות' מחובר בכרם עצמה אבל כשאינו מכוסה בטיט כל סביב' מחשב כדבר המיטלטל אע"פ שמחוברת בקרקע הכרם וכדמסיק בסמוך ובטור כתב איפכא דכשהיא מכוסה בטיט היא חשובה ויש לה שם בפני עצמה ואינה נמכרת עמה אע"פ שקבוע בכרם עצמה וכשאינה מכוסה בטיט נמכרת עם הכרם אף שאינו קבוע בכרם עצמו ומהתימא שלא הביאו מור"ם לפחות לי"א.
לג סָעִיף ה שאינו מורכב היינו קודם שיזקין:
לד סָעִיף ה ואת בתולת השקמה. פי' בעוד השקמה בבחרותו אבל כשמזקין קוצצין ענפיה ובאין אחרים במקומן ונקראת סדן השקמה ונעש' חשוב ואינו בטל לגבי השדה ואע"פ שאמר הוא וכל מה שבתוכו כמ"ש בסמוך והטעם כתב המ"מ מפני שהם חשובים כשדה בפני עצמו וחד שדה מכר לו ולא שני שדות ועפ"ר מ"ש עוד מזה:
לה סָעִיף ה ומכר כל הדקלים כו'. וכ"כ נ"י פרק המוכר בית וז"ל דהמוכר שדה מכר את הכרם וכן כל שאראילנות בכלל שדה הם עכ"ל ד"מ ר"ס רי"ו:
לו סָעִיף ה וצריך המוכר ליקח להם דרך כו'. "עד ואם פירש ואמר חוץ כו' כבר נתבאר טעמו בסי' שלפני זה ס"ב ע"ש:
לז סָעִיף ו בד"א במוכר כו'. הטעם דנהי דאמרו דמוכר בעין יפה מכר דהיינו דוקא במכר לו בית דמשייר הבור ודות לנפשו בזה אמרי' דאפי' דרך לבור ודות לא שייר לנפשו דכיון דפי' לו שמכר לו בית אותו בית מכר לו בשלימותו אבל בור ודות וגג אמרינן דלא מכר לו כיון דאינן בכלל שם בית ואמרי' כיון דמסתמא לא מכר לו אלא משום דזוזי אנסוהו למכור מאי דמכר מכר ומאי דלא מכר לא מכר והמע"ה:
לח סָעִיף ו אבל בנותן מתנה דלא היה לו שום אונס המכריחו להמתנה אלא שבעין יפה ונפש חפיצה נתנו לו בכזה אמרינן דכל השייך לו וקבועים בו נתן מיהו מה שחוץ ממנו כגון יציע וחדר וכדומה כיון דלא הזכירו כלל לא אמרי' דהוה בכלל המתנה וכמ"ש מור"ם:
לט סָעִיף ו כללו של דבר הנותן קרקע. דוקא בקרקע יש חילוק בין מכר ומתנה לענין זה ולא במטלטלין וכמ"ש הטור ומור"ם לקמן בס"ס ר"ך ע"ש:
מ סָעִיף ו כל המחובר לה כו'. ז"ל רשב"ם מיהו אם יש שם מעות או תבוא' תלושה שאינה צריכה לקרקע או כל דבר שלא הוצרך התנא דמתני' להזכיר ולומר דאינו נמכר בכלל בית או חצר או שדה משום דהוא מילתא דפשיטותא דאינו בכלל שדה כלל ההיא ודאי לא קנה לה ג"כ המקבל מתנ' עכ"ל וכן דעת המחבר ומזה נשמע דכל מה שאמרו דכשאומר כל מה שבתוכו מכור לך דבכללו הוא אפי' דברים התלושים כנ"ל מכ"ש דהוא בכלל מתנה וק"ל:
מא סָעִיף ז וכן האחים שחלקו. דכיון דבאו לחלוק ולוקח זה שדה זו וזה השני נסתלקו זה מזה לגמרי בכל שהוא קבוע ועומד בו:
מב סָעִיף ז והמחזיק בנכסי הגר כו'. פי' בחזק' אחת שמחזיק בשדה זו זכה נמי בחרוב המורכב וסדין השקמה וכדומה לו דהוה ליה כשני שדות ואין מצר ביניהם דקנהו הזוכה בחזקה אחת כמו שכתבתי לקמן בסי' ער"ה:
מג סָעִיף ז והמקדיש כו' דכל המקדיש בעין יפה לגמרי מקדיש דאם לא כן מי הכריחו להקדיש וכמ"ש הטעם במתנה:
א סָעִיף א הבתים. ול"ד למ"ש בסי' רי"ד ס"ד וה' חילוקי דעות במוכר את החצר אי קנה האויר והכא משמע פשוט דקנהו מדקנה אפי' כל הבתים ובור ודות ואינך דקחשיב התם מיירי דלא מכר לו סתם חצר אלא א"ל קרקע רחב כך וכך אני מוכר לך לחצר דאז סברא הוא דאין בכלל אלא מה שבפרט עכ"ל הסמ"ע (והט"ז כתב דהתם איירי באויר שברומ' שיש רשות להמוכר לבנות ברומא ולהניח החצר באוירו משא"כ כאן דמיירי שקנ' מה שבתוך מחיצת החצר הן הבתים והן האויר אבל לא האויר שחוץ למחיצו' החצר):
ב סָעִיף א ושערי. דהן מידי דמיכל ועומדין למחייתו שאדם רגיל ללקחן עמו במקום שהוא. סמ"ע:
ג סָעִיף ב מכורים. משמע דקאי נמי אשקים ומרצופים וכ"כ הרמב"ם והב"י. שם:
ד סָעִיף ב מצר. בש"ס ובטור איתא דבעינן נמי שיאמר בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך וכן דעת המחבר וקאי אמ"ש לפני זה. שם:
ה סָעִיף ד העיר. במשנ' פרק המוכר את הבית פליגי אי מכר את הסנטר ועיין פירושו בש"ס שם ופסק הרי"ף דלית' לדרשב"ג וכ"פ הרמב"ם ור"ע ברטנורה בפי' המשנה והרא"ש תמה על הרי"ף ולק"מ ותמיה לי על הרא"ש דהא בפ' הספינה אוקימנא בשטה וכל כה"ג לית הלכת' כחד מינייהו וכמ"ש הרי"ף והרא"ש שם וכ"כ עוד בכה"ג בסוף ב"מ וגם בגיטין גבי רשב"ג סבר מרא' מקום הוא לו וכ"פ ברמזים גבי גט פשוט ומקושר ששינ' פסול ע"ש נ"ל. ש"ך:
ו סָעִיף ה לצרכם. אע"ג דכל הני תשמישים אינן מחוברי' לקרקע נינהו מ"מ כיון דקבועין ועומדים ומיוחדים לשדה או בית זה הן נמכרין עמו. סמ"ע:
ז סָעִיף ה מצריו. פי' מצרי השדה עצמו. שם:
ח סָעִיף ה וצריך. עיין בתשובת רשד"ם סי' רצ"ח:
ט סָעִיף ו במוכר. כתב הסמ"ע הטעם דנהי דאמרו מוכר בעין יפה מכר היינו דוקא במכר לו בית דמשייר הבור והדות לנפשו בזה אמרינן דאפילו דרך לבור ודות לא שייר לנפשו דכיון דפירש לו שמכר לו בית אותו בית מכר לו בשלימותו אבל בור ודות וגג לא מכר לו כיון דאינן בכלל שם בית ואמרינן כיון דמסתמא לא מכר לו אלא משום דזוזי אנסוהו למכור מאי דמכר מכר ומאי דלא מכר לא מכר והמע"ה עכ"ל ועיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' מ"ו וסי' ס"ו:
י סָעִיף ז והמקדיש. דכל המקדיש בעין יפה לגמרי מקדיש דאם לא כן מי הכריחו להקדיש וכמו שכתוב הטעם במתנה. סמ"ע:
א סָעִיף ו אבל הנותן מתנה כו'. ע' בתשובת בית אפרים חח"מ סי' ל"ג שהביא בשם דודו הגאון מו"ה סענדר ז"ל שפסק הלכה שלא קנה המרתף והמחילות אף בנותן כיון שלא כתב ליה עומקא ורומא והביא ראיה מדברי הרדב"ז שהעתיק המבי"ט לענין גג (נראה כוונתו דבתשובת המבי"ט ח"ב הי' ט"ו הועתק שם תשובה שהשיב הרדב"ז ז"ל בענין מתנת ש"מ וכתב שם וז"ל ואם יש לגג מעקה גבוה עשרה ויש בו ד' אמות לא קנה הגג ולא המים היורדים עליו עכ"ל. ולא פי' שום טעם בזה ומפרש הגאון מהר"ם הנ"ל דהיינו משום שלא כתב לו עומקא ורומא דס"ל דמה דאיתא במשנה סופ"ד דב"ב בד"א במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולם קאי על מה דאיתא בתחלת פרק הנ"ל המוכר את הבית לא מכר היציע כו' ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה כו' לא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא ופירשו המפרשים זולת הרשב"ם דהך אע"כ כו' נמשך גם על ולא את הגג ובזה קאמרה המשנה הנ"ל דבנותן נותן את כולם והיינו באם כתב לו עומקא ורומא דבמוכר לא מהני ובנותן מהני אבל בלא כתב לו עו"ר גם בנותן לא מהני וא"כ ה"ה וכ"ש לענין בור ודות) . והוא ז"ל האריך לפקפק על פסק דודו הנז' חדא שאינו ברור דהרדב"ז סובר כן דאפשר מטעמא אחרינא אתי עלה כו' (ומ"ש שם באופן הב' צ"ע לפי ראות עינינו בהמבי"ט שם) ועוד דאף אם יסבור הרדב"ז כן מ"מ מפשיטות דברי הפוסקים נראה דאף בנותן סתמא קני בור ודות כו' וא"כ לית לן למישבק פשיטותא דמשמע מדברי הפוסקים משום ספיקא שיש בדברי הרדב"ז ז"ל. ועוד נלע"ד שאין כל הדברים אמורים כ"א לענין בור ודות שתשמישם למים כו' משא"כ במרתף שלנו שהוא עומד להצניע שם חפצים ומטלטלים יאוכלים ומשקין נראה שדינו כמו חדר שלפנים הימנו דמה לי שהוא לפנים ממנו או בעומק הקרקע ועדיף מחדר דבחדר ס"ל להפוסקים (כמ"ש בהגה) דכיון שאינו בתוך הבית הנותן אינו בכלל המתנה משא"כ במרתף שהוא תחת אותו הבית ופתוח לו וגם החדר אע"פ שהוא בנין בפ"ע טעמא שהוא חוץ לבית הא לא"ה הוי בכלל בית וכן נלע"ד ממ"ש רמ"א בסי' קע"א סי"ד דמדברי הרא"ש בתשובה נראה דחולקין בית נגד חנות או מרתף ונ"ל דה"ה נגד חדר או עליה דזה מקרי תשמישו שוה עכ"ל ופשיטא דאין מי שיאמר שחולקין בית נגד בור ודות א"ו דמרתף שאני ומקרי קצת תשמישו שוה לבית ועכ"פ דומה לחדר כו' עכ"ד ע"ש עוד:
א סָעִיף א שאינן נמכרין כו'. רשב"ם ד"ה אבל:
ב סָעִיף א בר כו'. שם ד"ה הרי כו' וכמ"ש בגמ' שם ק"נ א' אמר כו':
ג סָעִיף ב (ליקוט) ואת הלוחות כו'. אבל הרמב"ם מפ' נסרים הן הבתולות ולכך השמיטו. ורי"מ גריס את הסירים ופי' בו פי' אחר ע"ש. והשמיט את הרחים התחתונה שהוא בכלל ים לפירושו כנ"ל (ע"כ):
ד סָעִיף ב וי"א דאם כו'. כגי' שלנו במתני' ודלא כברייתא כמ"ש ר' לא שנאה כו':
ה סָעִיף ג ויש מי כו'. גמ' שם. וס' הראשונה היא דעת הרמב"ם וס"ל דמש"ש והא תני כו' ר"ל בחנויות דבית הבד וע"ז אר"א שם חזינן כו' וחילקו בגמ' בין מצר או לא דוקא בחנויות דבית הבד וס' האחרונה. ס"ל דמש"ש והא תני כו' קאי אמרחץ:
ו סָעִיף ד (ליקוט) המוכר כו'. כ' הרי"ף שם ולית ה' כרשב"ג ותמה הרא"ש עליו ואשתמיטתיה מ"ש הרי"ף בפ' ג"פ והעתיק הוא עצמו דבריו שם סי' מ' דהאי כללא ל"ד כו' וכ"ש כאן דאוקמניה בשיטה שם ע"ח ב' וכמ"ש הרי"ף ורא"ש בפ' ג"פ ס"ו וכ"פ הרמב"ם בפי' וכ' דסנטר הוא שומר העיר דלישנא דקאמר באגי נדחק שם בגמ' מאד לומר איפוך דברי ר' יהודה והא כדאי' וס"ל כרשב"ג בחדא ופליג בחדא ועוד דסוגיא בכ"מ דסנטר גברא כמ"ש בגטין פ' ב' לשם סנטר כו' ובתוספתא וירושלמי פ"ה דב"מ עכו"ם שנעשה סנטר ובב"ר וש"מ ומב"ר שם מ' כפי' הרמב"ם ור"ח דהוא שומר העיר דלא כפי' רשב"ם להרבות תחומי השדות. וז"ש בית השלחין שבה ואת הסמוכין לה שבה היא גינונייתא ואת שדות הידועין לה הוא באגי וכמש"ש פיסקי באגי כו' הא באגי כו' מ"מ אין ראיה משם דללישנא דקא' גינונייתא האי ברייתא דקא' דוקא פיסקי בגי כו' דוקא לר' יהודה ורשב"ג וכמש"ש איפוך רי"א סנטר כו' אלא דקי"ל כלישנא דקא' בגי וכנ"ל. ומ"ש שבה ואת הסמוכין לה למד מבאגי דהוא חוץ לעיר ואפ"ה מדזבני וכ"ש בגינונייתא וכ"כ רשב"ם שם ד"ה גינונייתא כו' וקרא לגינונייתא שלחין כלשון מתני' שכ"ה נק' בכל המקומות אלא דגמ' קא' דג"ז נכלל כאן וערמב"ן ועתוס' שם ד"ה ה"ג כו' (ע"כ):
ז סָעִיף ד שבה ואת הסמוכים לה. מפ' גינונייתא וערשב"ם שם ד"ה גינונייתא וע"כ צ"ל כן דאל"כ ליפלוג בגינונייתא גופא וכ"ש למסקנא דאפי' באגי מזדבנא:
ח סָעִיף ד ואת החורשים כו'. כמש"ש והא קתני אבל כו':
ט סָעִיף ד (ליקוט) בין כך כו'. כ"ה בתוספתא שם וערשב"ם ד"ה ה"ג איפוך כו' (ע"כ):
י סָעִיף ה (ליקוט) הסדורות כו' המונחות כו'. הכל כרבנן דיחיד ורבים ה' כרבים ועוד דר"מ אוקמינהו בשיטה שם ע"ח ב' (ע"כ):
יא סָעִיף ה ומכר את מצריו. צ"ל לקמן קודם ומכר כל הדקלים וכ"ה בטור וערשב"ם ד"ה א"ר משרשיא כו':
יב סָעִיף ה (ליקוט) הקנים החלקים. כפי' תוס' שם ד"ה מחולקין כו' (ע"כ):
יג סָעִיף ה (ליקוט) השומירה העשויה כו'. כגי' ר"ח בתוס' שם ד"ה ואת כו' וכ"ה גי' הרי"ף ורא"ש וש"פ (ע"כ):
יד סָעִיף ה (ליקוט) אבל לא כו'. שם במתני' וגמ' וכרבנן וכנ"ל (ע"כ):
טו סָעִיף ה (ליקוט) וי"א כו'. תוס' שם ד"ה והוא כו' (ע"כ):
טז סָעִיף ה (ליקוט) לייבשה שם. רשב"ם שם ד"ה דצריכה כו' (ע"כ):
יז סָעִיף ה (ליקוט) עד אותו הבור כו'. ס"ל דמ"ש וצריך כו' לא קאי רק אהאי סיפא לא את הבור כו' וכ"מ ברשב"ם שם ד"ה במוכר דאפי' כו' כגון כו' (ע"כ):
יח סָעִיף ו (ליקוט) מפני כו'. כפי' ר"ח ברשב"ם שם ד"ה זה כו' (ע"כ):
יט סָעִיף ו בין כו'. ר"ל דבד"א דמתני' קאי אכל הפרק ההוא: (ליקוט) בין כו'. ר"ל בכל הפירקין דפ"ד והוא מ"ש בסי' זה וכ"כ הרשב"ם שם עג א' ד"ה מרצופין כו' וע"ל ס"ס ר"ך (ע"כ):
כ סָעִיף ו (ליקוט) כל המחובר כו'. וכ"כ רשב"ם ע"א א' בד"ה אבל כו' ומיהו כו' ועבה"ג ס"ק צ' שכ' דאפי' תבואה שצריכה לקרקע אבל רשב"ם שם כ' דוקא שא"צ לקרקע ודבריו נכונים דהא כולה מ' בכל פירקין וז"ש שם רשב"ם או כ"ד שלא הוצרך לתנא כו' ואח"כ מצאתי לרמב"ן ז"ל שכ' ואפשר נמי דלא עדיף מתנה ממכר אלא לדברים המחוברים לקרקע בתוכו אבל דברים התלושין כגון אבנים שאינן לצרכה ותבואה התלושה שניהן שוין וכן נראה דעת הרמב"ם אבל רואה אני את דברי הרשב"ם ממש"ש עט ב' לת"ק דבהקדש הקדיש מימיו אע"ג דבמכר מכר בור לא מכר מימיו וערשב"ם ד"ה סבר לה כאבוה כו' וה"ה למתנה דכהקדש דמיא עכ"ל (ע"כ): (ליקוט) ס"ה עבה"ג ס"ק צ' ועמש"ל שרשב"ם חולק והסכים עמו הרמב"ן ממש"ש ע"ט וס"ל כאבוה כו' אבל לת"ק קדוש אע"ג דבמים מכונסין איירי דכתלושין הן וערשב"ם שם א' ד"ה מים כו' (ע"כ):
כא סָעִיף ו ודוקא כו'. עתוס' שם ד"ה האחין. וא"ת כו'. ותי' הרי"מ שדרך כיון שהוא חוצה לה אין חילוק בין מוכר לכל הנך והרמב"ן הביא כן הירושלמי שם סיוע לדבריו דאמר שם ר"א שאל על כל התורה הושבה או על הראשונה הושבה ר"ל אם בד"א כו' קאי ג"כ אדרך או רק אמ"ש שם לא מכר כו' ואמר נשמיענה מן הדא האחין שחלקו יש להן דרך זע"ז והיינו כדברי הרי"מ ואמר שם ואית דבעי מימר הכי אר"א האחין שחלקו כו' המחזיק בנכסי הגר כו' ור"ל דהא ע"כ במחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה לא החזיק בדרך שחוצה לו ה"נ בכל הנך בנותן לרבנן וכן בכולם: (ליקוט) ודוקא כו'. ערשב"ם שם ד"ה זכה בכולה כו' ומיהו כו' וכמש"ש ס"ה ואף שמואל ל"פ אלא משום דס"ל כר"ע אבל לכ"ע כדין לקוחות הם וכמש"ש ואזדו לטעמייהו כו' וערשב"ם שם ד"ה האחין כו' וכ' הרמב"ן וכן אמרי' בירוש' ר' אלעזר שאל על כל הושבה או על הראשונה הושבה ור"ל אי קאי בד"א כו' גם על הסיפא פלוגתת ר"ע וחכמים בדרך או על רישא בלבד לא מכר לו כו' נשמעיניה מן הדא האחין שחלקו יש להן דרך זע"ז ואית דבעי מימר כו' שפשט לו מסיפא בנכסי הגר כו' ושם ודאי א"א לומר שזכה בדרך וה"ה לרישא במתנה כו' ע"ש (ע"כ): (ליקוט) ודוקא כו'. עמש"ל וכ' רמב"ן וא"ל דא"כ אמאי אמרי' ס"ה א' ולא היא כו' התם כיון ששניהן יוצאין מרשותו אמרי' לזה נתן עין יפה יותר מזה וערשב"ם שם במתני' ע"א א' ד"ה זכה הנ"ל שכ' טעם משום דא"ל אדור כו' אבל זהו לגירסתו לימא אזדו לטעמייהו כו' אבל ר"ח ותוס' שם ד"ה ה"ג גרסי ואזדו לטעמייהו וצריכא ואף לגי' רשב"ם ק' מאי ס"ד ועוד דהל"ל להיפך הצריכותא ג"כ דבאחין סד"א דמודה רב משום דכמתנה דמיא (ע"כ):
כב סָעִיף ח אף כו'. ערשב"ם שם פ"ג ב' ד"ה לא. ובתוספתא כו':
כג סָעִיף ח ולא שמות ידועים כו'. עבה"ג וכן ברפ"ג דב"ק ה"ד אי דקרו לכדא כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.