א הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ מִין מִמִּינֵי פֵרוֹת, וְנָתַן לוֹ מִין אַחֵר, אֵין כָּאן מֶכֶר וּשְׁנֵיהֶם יְכוֹלִים לַחֲזֹר בָּהֶם. כֵּיצַד, מָכַר לוֹ חִטִּים לְבָנוֹת וְנִמְצְאוּ אֲדֻמּוֹת, אוֹ אִפְּכָא, אוֹ יַיִן וְנִמְצָא חֹמֶץ אוֹ אִפְּכָא, אוֹ עֵצִים שֶׁל זֵיתִים וְנִמְצְאוּ שֶׁל שִׁקְמָה אוֹ אִפְּכָא. אֲבָל אִם מָכַר לוֹ חִטִּים יָפוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת, לוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ אֲפִלּוּ לֹא נִתְאַנָּה בַסְכוּם, וְהַמּוֹכֵר אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ אֲפִלּוּ הוּקְרוּ. וְאִם מָכַר לוֹ רָעוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת, אֲפִלּוּ לֹא נִתְאַנָּה בַסְכוּם, מוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ וְהַלּוֹקֵחַ אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר אֲפִלּוּ אִם הוּזְלוּ. מָכַר לוֹ רָעוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת, יָפוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם יָפוֹת שֶׁאֵין לְמַעְלָה מֵהֶם וְלֹא רָעוֹת שֶׁאֵין לְמַטָּה מֵהֶם וְיֵשׁ אוֹנָאָה שְׁתוּת, אֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, אֶלָּא קָנָה וּמַחֲזִיר אוֹנָאָה. הַגָּה: מָכַר לוֹ בָּשָׂר בַּחֲזָקָה שֶׁהוּא מִין אַיִל מְסֹרָס, וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ מְסֹרָס, הַמִּקָּח קַיָּם וּמַחֲזִיר לוֹ אוֹנָאָתוֹ; אֶלָּא אִם כֵּן יָדוּעַ שֶׁהַלּוֹקֵחַ אִסְטְנִיס שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל כְּלָל בְּשַׂר אַיִל שֶׁאֵינוֹ מְסֹרָס. וְהוּא הַדִּין בְּכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן שכ"ב). מָכַר לוֹ כֶּסֶף בְּחֶזְקַת כֶּסֶף צָרוּף וְנִמְצָא כֶּסֶף סִיגִים, הַמִּקָּח קַיָּם וּמַחֲזִיר לוֹ הָאוֹנָאָה, דְּהַכֹּל מִין כֶּסֶף (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַסְפִינָה וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ט"ז דִּמְכִירָה).
א סָעִיף א דהכל מין כסף צ"ע דמ"ש מיפות ונמצא רעות וז"ל המרדכי שם מכר כסף סיגים בחזקת צרוף אין יכולים לחזור בו אבל זהב ונמצא כסף או להפך שניהם יכולים לחזור בו ע"כ וי"ל דה"ק אין שניהם י"ל אלא לוקח וקרוב להגיה אין המוכר יכול לחזור בו ולישנא דב"י הכי דייק וכן הוא בראב"ן סוף ק"ה המוכר כסף בחזקת סיגים ונמצא צרוף מוכר יכול לחזור בו צרוף ונמצא סיגים לוקח יכול לחזור בו דתנן התם יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו כו' ע"כ שוב מצאתי במרדכי ס"פ המפקיד תשובת מהר"מ במכר לו טבעת של זהב ונמצא עופרת בתוכ' הוי מקח טעות כמו שחמתי' ונמצאת לבנ' יין ונמצ' חומץ וכ"כ מור"ם בקצרה בסי' רל"ב סי"ח וע' בתשובת רשד"ם ס"ס קל"א כ' ג"כ דסברת אביאסף סברת יחיד הוא והקשה עליו מיפות ונמצאו רעות ע"ש:
א סָעִיף א לבנות ונמצאו אדומות כו'. בחלוקה זו אפי' אם המין השני הוא עדיף וביוקר יותר מהמין שהתנה עמו בשעת מכירה אפ"ה גם הלוקח יכול לחזור בו וכן איפכא במוכר כיון דהוא מין אחר לגמרי יאמר לא במין זה אני חפץ אע"פ שהוא ביוקר יותר משא"כ ברעות ונמצאו יפות כיון דהכל מין א' וכל העולם ניחא להו ביפות יותר מברעות מ"ה אינו יכול לחזור בו אלא זה שנתאנה:
ב סָעִיף א אפי' לא נתאנה בסכום ה"ט כיון דיש קפידא בשם יפות ורעו' דכמה בני אדם מדקדקים לקנות דוקא יפות אפילו ביוקר ולא רעות אפילו בזול:
ג סָעִיף א והמוכר א"י כו' והיינו דוקא כשלא נתאנה הלוקח כדי ביטול מקח דאז אין ודאי שחוזר בו הלוקח אבל אם נתאנה הלוקח כדי ביטול מקח דמסתמא יחזיר בו הלוקח ואין שם מקח עליו ס"ל לר' יונה והרא"ש והטור דגם המוכר יכול לחזור בו וכמ"ש הטור בסי' רכ"ז ס"ז ואף שהטור לא כתב כן כאן נראה דסמך בזה אמ"ש בסי' רכ"ז ומיהו המחבר ומור"ם לא כתבו דעה זו גם בסי' רכ"ז מטעם דהרי"ף והרמב"ם ס"ל דהמוכר אינו חוזר בכה"ג ע"ש:
ד סָעִיף א אע"פ שאינן יפות שאין למעלה מהן כו' עד אין אחד מהם יכול לחזור גם בזה דמכר לו רעות ונמצא רעות מהן ה"א דיכול לחזור בו הלוקח דיאמר כיון דאין אלו שקניתי אני חוזר מגוף מקח מאיזה טעם שיש לו שחוזר בו קמ"ל:
ה סָעִיף א שאינו אוכל כלל דאז ה"ל לגביה כמכר לו יפות ונמצא רעות דהלוקח חוזר בו וכנ"ל:
ו סָעִיף א כסף בחזקת כסף צרוף. עמ"ש מור"ם דינים כאלו בסי' שלפני זה סי"ח והב"י כתבם בסי' זה "ובע"ש כתבם בסי' שלפני זה וכתבם פה ולא ידעתי תרתי למה לי:
א סָעִיף א לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר. והנה אם נתאנה בשתות ותובע האונא' דבר זה יש ללמוד מחידושי הרמב"ן ב"ב ומוכח מדבריו שם דלמאן דס"ל דבביטול מקח אין המאנ' יכול לחזור מטעם דיכול לומר אי לאו דאוניתן וכו' רק כשהמתאנ' תובע האונאה א"כ ה"ה ביפות ונמצא רעות הדין הוא דהוי ביטול מקח ומה"ט המתאנ' יכול לחזור בו ולא המאנה והוא מה"ט דאמר בש"ס שם משום דיכול לומר אי לאו דאוניתן לא מצי הדרת וכו' וממילא כשיש אונאה שתות אף ביפות ונמצא רעות כשהמתאנ' תובע אונאתו יכול המאנה לחזור בו כמו בשאר ביטול מקח ומהתימא על המחבר שפוסק כדיע' זו בסי' רך"ז סעיף ד' (ועיין סמ"ע שם) וכאן השמיט דין זה דאם יש אונאה שתות ותובע האונא' דאף המאנה יכול לחזור אמנם לדעת הרא"ש שהביא הרמ"א שם דבביטול מקח אף המאנ' יכול לחזור ויפות ונמצא רעות לא הוי בביטול מקח נגד המוכר נראה דיכול הלוקח לתבוע האונא' ג"כ כשנתאנה שתות (עסמ"ע ס"ק ג' יש ט"ס וצ"ל ומיהו המחבר לא כתב דיעה זו ותיבת מור"ם הוא ט"ס):
ב סָעִיף א אע"פ שאינן יפות. עסמ"ע ס"ק ד' עד ה"א דיכול לחזור בו הלוקח וכו' לשונו אינו מדוקדק דאדרבא ה"א דהמוכר יכול לחזור בו כיון שיש ג"כ רעות שלמטה הימנו וקמ"ל דאין יכול לחזור בו:
ג סָעִיף א המקח קיים ומחזיר לו אונאתו והוא מת"ה סי' ך"ב שלמד דין זה מביצה ד"ז כהאי דאמר ביעי דפחיא ולכאורה נרא' דהעיקר כדברי הב"ח דהר"ן פ' האיש מקדש גבי אחין שחלקו סתר זה ע"ש ובודאי נשמט מת"ה דברי הר"ן ונראה דהוי ספיקא דדינא ולשיטת הרמ"א ה"ה כל דבר שנראה לב"ד שאין קפידא כל כך:
ד סָעִיף א כסף סיגים עש"ך ס"ק א' שפסק דהמקח בטל ואף דיכול לצרפו ולתקנו מ"מ הא צריך הוצאות ודמי להא דפסחים ו' בהמשכיר בית בחזקת בדוק ונמצא שאינו בדוק ועמ"ש בספרי מקור חיים שם וגם הכא לא חזי למלאכתו ובלתי הוצאות:
א סָעִיף א איפכא. בחלוקות אלו אפילו אם המין שני הוא עדיף וביוקר יותר מהמין שהתנה עמו בשעת מכירה אפ"ה גם הלוקח יכול לחזור בו וכן איפכא למוכר כיון דהוא מין אחר לגמרי יאמר לו במין זה אני חפץ אע"פ שהוא ביוקר יותר משא"כ ברעות ונמצאו יפות כיון דהכל מין אחד וכל העולם ניחא להו ביפות יותר מברעות מש"ה א"י לחזור בו אלא זה שנתאנה. סמ"ע:
ב סָעִיף א בסכום. ה"ט כיון דיש קפידא בשם יפות ורעות דכמה בני אדם מדקדקים לקנות דוקא יפות אפילו ביוקר ולא רעות אפילו בזול. שם:
ג סָעִיף א הוקרו. והיינו דוקא כשלא נתאנה הלוקח כדי בטול מקחו דאז אינו ודאי שיחזור בו הלוקח אבל אם נתאנה כדי בטול מקח דמסתמא יחזור בו ואין שם מקח עליו ס"ל לרבינו יונה והרא"ש והטור דגם המוכר יכול לחזור בו וכמ"ש הטור בסי' רכ"ז ס"ז ואף שלא כ"כ כאן נראה דסמך בזה אמ"ש שם מיהו המחבר והרמ"א לא כתבו דעה זו גם בסי' רכ"ז מטעם דהרי"ף והרמב"ם ס"ל דהמוכר אינו חוזר בכה"ג ע"ש. שם:
ד סָעִיף א כסף. צ"ע דמ"ש מיפות ונמצאו רעות וז"ל המרדכי שם מכר כסף סיגים בחזקת צרוף אין יכול לחזור בו אבל זהב ונמצא כסף או להיפך שניהם יכולים לחזור בו ע"כ וי"ל דה"ק אין שניהם יכולים לחזור אלא לוקח וקרוב להגיה אין המוכר יכול לחזור בו וכן הוא בראב"ן סי' ק"ה המוכר כסף בחזקת סיגים ונמצא צרוף המוכר יכול לחזור בו צרוף ונמצא סיגים לוקח יכול לחזור בו דתנן התם יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו כו' ע"כ שוב מצאתי במרדכי ס"פ המפקיד תשו' מהר"מ במכר לו טבעת של זהב ונמצא עופרת בתוכה הוי מקח טעות כמו שחמתית ונמצא' לבנה יין ונמצא חומץ וכ"כ הרמ"א בקצרה בסי' רלב סי"ח וע' בתשו' רשד"ם ס"ס שפ"ה כ' ג"כ דסברת אביאסף סברת יחיד היא והקשה עליו מיפות ונמצאו רעות ע"ש עכ"ל הש"ך (א"ה לדעתי החלושה מ"מ נראה לחלק בין ההיא דטבעת או כלי שקנה לההיא דהכא דמיירי שקנה נסכא של כסף דראוי להתיכו ולעשותו צרוף רק דהוצאת וטרחת ההתכה היא על המוכר וכן משמע ברשד"ם שם שסיים וז"ל ומ"מ פשיטא דע"כ לא קאמר אביאסף אלא בכסף סיגים דבכלל מאתים מנה ד"מ דבכלל עשרה דרהמי כסף סיגים יש ח' מכסף צרוף וא"כ הרי יש שם שיעור כסף צרוף שמכר לו כיון דודאי אית לן למימר דמיירי כשאין שם אונאה וכמו שכן ראיתי בדברי מהרר"י קארו משא"כ בשאר דברים כמו נייר וכיו"ב עכ"ל הרי בהדיא כמ"ש וק"ל):
א סָעִיף א מכר לו בשר כו' ומחזי' לו אונאתו. עיין בתשובת ושב הכהן סי' ס"ד שכתב דבתה"ד מקור דין זה מבוא' להדיא דהך מחזיר לו אונאתו היינו אפי' אם הוא פחות משתות לא אמרינן דהוה מחילה. וע"ש עוד שכתב שדין זה של התה"ד צע"ג כאשר כבר הרגיש בב"ח (הובא בבאה"ג אות ח') ע"ש ועיין בספר שער משפט מ"ש בזה:
ב סָעִיף א דהכל מין כסף. עבה"ט עד א"ה לדעתי החלושה נראה לחלק בין ההיא דטבעת או כלי כו' ועי' בתשובת ושב הכהן סי' ס"ד שמחלק ג"כ הכי וכ' דבזה מיושב גם כן מה שהקשה השולחן ערוך מיפות ונמצאו רעות דהתם א"א לעשות מן הרעות יפה מה שאין כן בכסף סיגים שיכול לעשות מהן כפי שהתנה ליתן לו כסף צרוף רק שיופחת מהמשקל וזה מנכה לו ולכן אין חילוק בין אם האונאה שתות או פחות או יותר משתות ובכל ענין המקח קיים ומחזיר לו אונאה כדקיי"ל בר"ס רל"ב וכל דבר שבמדה ובמשקל ובקנין לעולם חוזר והיינו שמשלים לו החסרון וזהו שכ' המרדכי אין יכולין לחזור וכוונתו ששניהם א"י לחזור והיינו שהמוכר צריך להשלים לו מה שיופחת לעשות כסף צרוף והלוקח צריך לקבל ומ"ש הרמ"א דהכל מין כסף ר"ל לאפוקי אם נמצא סיגים כ"כ שאינו נקרא בשם כסף כלל כו' ומה שהקשה הש"ך מראב"ן שכ' המוכר כסף כו' עד לוקח יכול לחזור בו יש לפרש דברי הראב"ן בשני פנים או דמיירי שמכר לו כלי של כסף ואשמעינן דהוי כיפות ונמצאו רעות דאפי' בפחות מכדי אונאה חוזר או דמיירי שמכר לו כסף וח"ל שהמשקל הוא כך וכך ולכן שפיר יכול הלוקח לחזור אם מכר לו בחזקת צרוף ונמצא סיגים משום שאם יעשה ממנו צרוף יופחת מהמשקל ויכול הלוקח לומר איני רוצה אלא במשקל כך וכך וכמ"ש הטור סי' רל"ב ס"ג בשם הראב"ד במכר לו שק מלא אגוזים ואמר שיש בו סאה כו' והאריך עוד בזה ומסיק וכ' שהדין ברור דאם מכר לו כסף בחזקת צרוף ונמצא סיגים שניהם אין יכולים לחזור רק שהמוכר משלים לו מה שנפחת מהמשקל ואין חילוק בין אם הוא שתות או פחות או יותר ואין לחלק ולומר דדוקא אם מכר לי במשקל דהיינו כל ליטרא בכך וכך ונמצא סיגים הוא דמשלים לו אפי' אם הוא פחות משתות אבל אם מכר ל' חתיכה בלא משקל בכך וכך נימא דאם הפחת פחות משתות א"צ להשלים דלא הוה כדבר שבמשקל כיון שלא מכר לו במשקל דזה אינו כן כי מהיכי תיתי לומר כן כיון שמכר לו החתיכה של כסף כמות שהיא וכהיום נמצא שהיא סיגים ואם יעשה מהן צרוף יופחת מכמות שקנה ממנו מאי טעמא לא יכול לחזור אפי' אם הוא פחות משתות כמו בדבר שבמשקל לכן לפע"ד בכל ענין צריך המוכר להשלים לו שיהי' כסף צרוף כ"כ כפי שקנה ממנו ואז גם הלוקח א"י לחזור אבל במוכר כלי בחזקת שהוא צרוף ונמצא סיגים יכול הלוקח לחזור וכל זה נראה לפע"ד לדינא עפ"ד ע"ש:
א סָעִיף א אפי' לא נתאנה כו'. אע"פ שאינם כו'. כ"פ הרמב"ם למתני':
ב סָעִיף א מכר לו בשר כו'. כמ"ש בפ"א די"ט ז' א מ"ד האי לאכילה כו' למנ"מ כו': (ליקוט) מכר לו בשר כו'. מההיא דפ"ק די"ט גבי ביעי דפחיא קא' מ"ד לאכילה כו' וס' טובה לדעת הרמב"ן שדימוהו לדבר שבמנין לדעתו שמשלים אבל הרא"ה ור"ן ברפ"ב דקדושין דחוהו וכ' דשם אותבינהו ולא אפרוח דאפסדינהו ולא אפשר לחזור אבל בלא"ה דומה ליפות ונמצאו רעות וכ"כ ב"ח ועמש"ל סי' רלב ס"א (ע"כ):
ג סָעִיף א אא"כ ידוע כו'. אע"ג דלרוב העולם שוה לאכילה כמ"ש בפ"ב דב"ב לדידי דאנינא דעתאי כו':
ד סָעִיף א מכר לו כסף כו'. צ"ע וכי עדיף מיפות ונמצא רעות ואביאסף מפ' למתני' יפות כו' מדין אונאה וכר' נתן דידו על העליונה דמתני' בפ"ד דב"מ כוותיה מי שהוטל עליו כו' וכ"מ בגמ' אר"ח מכר כו' ותנא תונא כו' אבל רשב"ם כ' במתני' דמתני' הוא אפי' לדידן ע"ש וכ"ש לפי' הרמב"ם דאפי' לא נתאנה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.