א מָצָא שַׂק אוֹ קֻפָּה, אִם הָיָה חָכָם אוֹ זָקֵן מְכֻבָּד שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִטֹּל כֵּלִים אֵלּוּ בְּיָדוֹ, אֵינוֹ חַיָּב לְטַפֵּל בָּהֶם. וְאוֹמֵד דַּעְתּוֹ, אִלּוּ הָיוּ שֶׁלּוֹ אִם הָיָה מַחֲזִירָן לְעַצְמוֹ, כָּךְ חַיָּב לְהַחֲזִיר שֶׁל חֲבֵרוֹ; וְאִם לֹא הָיָה מוֹחֵל עַל כְּבוֹדוֹ אֲפִלּוּ הָיוּ שֶׁלּוֹ, כָּךְ בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ אֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר.
ב הָיָה דַרְכּוֹ לְהַחֲזִיר כֵּלִים כָּאֵלּוּ בַשָּׂדֶה, וְאֵין דַּרְכּוֹ לְהַחֲזִירָן בָּעִיר, וּמְצָאָן בָּעִיר, אֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר. מְצָאָם בַּשָּׂדֶה, חַיָּב לְהַחֲזִיר עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לִרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֲרֵי נִכְנַס בָּהֶם לָעִיר וְאֵין דַּרְכּוֹ בְּכָךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא יַחֲזִיר בָּעִיר, אֶלָּא יַכְנִיסָה מִן הַשָּׂדֶה לָעִיר וְיַנִּיחֶנָּה (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ). וְכֵן אִם מָצָא בְּהֵמָה וְהִכִּישָׁהּ, נִתְחַיֵּב לִטַּפֵּל בָּהּ וּלְהַחֲזִירָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ לְפִי כְבוֹדוֹ, שֶׁהֲרֵי הִתְחִיל בַּמִּצְוָה.
ג הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר וְעוֹשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, מַחֲזִיר אֶת הָאֲבֵדָה בְּכָל מָקוֹם וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ. הַגָּה: וְיֵשׁ חוֹלְקִין וְאוֹסְרִין לְהַחֲזִיר, הוֹאִיל וְאֵינוֹ לְפִי כְבוֹדוֹ, אֶלָּא אִם רוֹצֶה לִכָּנֵס לִפְנִים מִן הַשּׁוּרָה יְשַׁלֵּם מִכִּיסוֹ (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ סִימָן רע"ב).
א סָעִיף א אינו חייב ליטפל בהן ילפינן מדכתיב והתעלמת. ודרשינן בגמרא פעמים שמותר לך להתעלם כגון זה שכתב המחבר:
ב סָעִיף א ואומד דעתו כו'. פי' אם היו מונחין במקום דיש לחוש שיגנבו או יתאבדו לא היה בוש מחמת הזיקו והי' מטפל בהן להכניסן ועד"ר:
ג סָעִיף ב ואע"פ שהרי נכנס בהם לעיר כו'. בעיא דלא איפשטא הוא בגמ' אי אמרי' כיון דהתחיל בהשבה חייב לעשות השבה גמורה או לא וכתב המחבר ל' הרמב"ם דפסק בה לחומרא ומור"ם ז"ל כתב דעת י"א הוא דעת הרי"ף והרא"ש ורבינו ועד"ר שם כתבתי דלא פסקו כן מכח דאזלי' בו בספיקא לקולא ומשום דאין לזלזל בכבוד תורתו במקום די"ל שלא חיי בתו התורה בזה וכמ"ש הרא"ש ורבינו על הרמב"ם דא"כ ה"ל להסיק ולכתוב דמכח ספק ישלם האבידה מכיסו ועוד כתבתי לזה שאר הוכחות ע"ש אלא ס"ל כגירסת הרי"ף דמסיק הרא"ש דלפי גירסתו לא איבעיא בגמ' אלא אי כה"ג פטור אף בשדה כיון דלא מצי לעשות השבה מעליא או לא אבל בעיר פשיטא ליה דא"צ להחזיר אף אם מצאה בשדה ודרכו ליטפל בו בשדה ע"ש:
ד סָעִיף ב שהרי התחיל במצוה כו'. כל' זה כתב ג"כ הרמב"ם פי"א דגזילה ודייק מיניה הר"ן והנ"י דמה"ט לאו דוקא בבהמה קאמר דאנקטי נגרי ברייתא אלא גם בשאר כלים דינו הכי דשייך בהו ה"ט כיון דהתחיל במצוה והא דכתב הרמב"ם דינו בבהמה ל' הגמ' נקט ולרבותא כ"כ דאפילו לא עשה בה אלא הכאה בעלמא והזיזה ממקומה חייב ליטפל בה ולהחזירה וכן הוא דעת רש"י וי"ח אזה והב"י אחר שכתב שהנ"י והר"ן פי' לדברי הרמב"ם כן ושתמהו על הרמב"ם דבגמ' פרק הספינה דף פ"ח משמע דבבהמה דוקא דינא הכי כתב הב"י ישוב להרמב"ם דלא תקשה ליה מהגמרא וכ"כ בד"מ ע"ש אבל מסיק וכ' שנראה לו עיקר שגם דעת הרמב"ם הוא שדוקא בבהמה קאמרי ומ"ש שהרי התחיל במצוה ה"ק מאחר שהתחיל במצוה ואם לא יגמרנה ימשוך מההתחלה היזק לבעל האבידה מאחר דאנקטי נגרי ברייתא אבל בשאר דברים שאין דרכו ליטפל בהן אפילו התחיל בה מותר לחזור בו ולהניחה מאחר דאין לבעל אבידה היזק בהתחלת המצוה ע"ש ומן התימה למה סתם המחבר כאן לכתוב כל' הרמב"ם דאיכא למטעי ביה וכמ"ש:
ה סָעִיף ג ואוסרין להחזיר כבר כתבתי בשם הרא"ש דכתב דאסור לזקן לזלזל בכבוד תורתו כיון דלא חייבתו התורה בזה:
ו סָעִיף ג ישלם מכיסו בגמ' מייתי עובדא מרבי ישמעאל ברבי יוסי דפגע בההוא גברא דדרי פותכי דעצים א"ל דרי לי אמר ליה כמה שווין אמר ליה פלגא דזוזי יהיב ליה פלגא דזוזי כו' "עד ואפקריה ע"ש ובסי' רע"ב ס"ט הביאו הטור ע"ש:
א סָעִיף א לעצמו. פי' אם היו מונחין במקום שיש לחוש שיגנבו או יאבדו לא היה בוש מחמת היזק והיה מטפל בהן להכניסן. סמ"ע:
ב סָעִיף ב במצוה. כלשון הזה כ' ג"כ הרמב"ם פי"א דגזילה ודייק מיניה הר"ן והנ"י דמה"ט לאו דוקא בבהמה קאמר דאנקטי נגרי ברייתא אלא גם בשאר כלים דינא הכי דשייך בהו ה"ט דהתחיל במצוה כו' ויש חולקין בזה ומסיק הב"י שנראה לו עיקר דגם דעת הרמב"ם הוא דדוקא בבהמה קאמרי וה"ק מאחר שהתחיל במצוה ואם לא יגמרנה ימשך מהתחלה היזק לבעל האבידה מאחר דאנקטי נגרי ברייתא אבל בשאר דברים שאין דרכו ליטפל בהן אפי' התחיל בה מותר לחזור ולהניחה כיון דאין לבעל האבידה היזק בהתחלת המצוה ע"ש ומן התימא על המחבר שסתם כאן כלשון הרמב"ם דאיכא למטעי ביה. שם:
ג סָעִיף ג ואוסרין. דאסור לזקן לזלזל בכבוד תורתו כיון דלא חייבתו התורה בזה כן כתב הרא"ש. שם:
א סָעִיף א אם היה חכם. אף שאינו זקן כמו אביי שם:
ב סָעִיף ב וי"א כו'. כגי' הרי"ף דל"ג וכיון דאיחייב כו' ואין הבעיא רק בשדה אבל בעיר פשיטא להו דלא יחזיר ופ' ג"כ לחומרא. הרא"ש. אבל פי' דחוק דא"כ מאי הלכך לא יחזיר בעירו דקא' הרי"ף וענ"י שפי' דבריו בגי' שלנו:
ג סָעִיף ג וי"ח כו'. כמו בעובדא דשם ולעיל בס"ב בהג"ה. שפ' לחומרא כיון שהוא בשדה אין זלזול לו כיון שדרכו בכך. רא"ש:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.