א שְׁנָיִם שֶׁרָאוּ גָמָל אוֹ חֲמוֹר שֶׁל מְצִיאָה, וְקָדְמוּ שְׁנֵיהֶם וְהִנְהִיגוּהוּ אוֹ מְשָׁכוּהוּ, אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מַנְהִיג וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ, קָנוּ שְׁנֵיהֶם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בַּחֲמוֹר. אֲבָל בְּגָמָל, אִם הָיָה אֶחָד מַנְהִיג וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ, הַמּוֹשֵׁךְ קָנָה אֲבָל לֹא הַמַּנְהִיג.
ב בֶּהֱמַת מְצִיאָה שֶׁקָּדַם אֶחָד וְאָחַז בַּמּוֹסֵרָה, לֹא קָנָה עַד שֶׁיִּמְשֹׁךְ אוֹ יַנְהִיג, וְכֵן בְּנִכְסֵי הַגֵּר, אֲבָל קָנָה הַמּוֹסֵרָה לְבַדּוֹ.
ג הָיָה אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד אוֹחֵז בַּמּוֹסֵרָה, הָרוֹכֵב קָנָה הַבְּהֵמָה וְהַמּוֹסֵרָה שֶׁעַל לְחָיֵי הַבְּהֵמָה בִּלְבַד, וְזֶה שֶׁאָחַז הַמּוֹסֵרָה קָנָה מִמֶּנָה מַה שֶּׁאָחַז בְּיָדוֹ, וּשְׁאָר הַמּוֹסֵרָה לֹא קָנָה שׁוּם אֶחָד מֵהֶם. הַגָּה: הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין, קָנוּ שְׁנֵיהֶן. הָיָה אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד מַנְהִיג, קָנוּ שְׁנֵיהֶם וְיַחֲלֹקוּ (טוּר סִימָן קנ"ז ס"ו בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ ורי"ו נ"י ח"ד).
ד דִּין מְצִיאַת שְׁטָרוֹת וְשׁוֹבְרִים, נִתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"ה.
ה דִּין מְצִיאַת גֵּט, נִתְבָּאֵר בְּטוּר אֶבֶן הָעֵזֶר סִימָן קל"ב וְסִימָן קנ"ג.
א סָעִיף ב בהמת מציאה כו'. עיין בתשובת ר"י לבית לוי סי' מ"ט וסי' ס':
ב סָעִיף ב אבל קנה המוסירה לבדה הא דקנה כולה משום דבידו למושכה כולה אליו מראש הבהמה משא"כ בסעיף שאח"ז בא' רוכב כו' עכ"ל הסמ"ע ותימא שהוא נגד הש"ס פ"ק דמציעא דף ט' ע"א מוכח שם דלא קנה מטעם דיכול לנתקו אצלו וכדלעיל סי' רס"ט ס"ה וא"כ צ"ל דכאן קנה המוסיר' מה שתפוס בידו וכן הוא בסמ"ג עשין דף קנ"ד ריש ע"ג ובהגהות מיי' פי"ז מה' גזילה להדיא ע"ש ועמ"ש לעיל סי' קצ"ה ס"ד:
א סָעִיף א או שהיה א' מנהיג וא' מושך כו'. זהו קאי אחמור לבד וכדמסיק וכתב בד"א בחמור כו' ודוקא בשניהן מנהיגין בגמל קנו שניהן דשניהן שווים בקנין משא"כ הנהגה במקום משיכה דקנין של משיכ' עדיפא מהנהגה וכדמסיק:
ב סָעִיף א אבל לא המנהיג. כ"כ הרמב"ם פי"ז דגזילה וז"ל ב"י בר"ס קצ"ו ס"ד ש"מ דמשיכה והנהגה קונה להרמב"ם בין במכר בין במתנ' בין במציאה ל"ש בגמל ל"ש בחמור זולתי אם א' מושך להגמל וא' מנהיגו דאז מושך קונה מנהיג לא קונה עכ"ל ודעת הרא"ש והטור שם בסי' קצ"ו דגמל בהנהגה וחמור במשיכה איכא חד מנייהו דל"ק ולא ידעינן הי מינייהו קנה והי מנייהו לא קנה הלכך במכר ומתנה לא קנה חד מנייהו דאוקי ממונ' אחזקת מרא קמא ובמציאה והפקר קנו שניהן עכ"ל והא דכתב הטור בסי' זה שקנייה מהפקר שוה לקנייה דמכיר' כתבתי בפרישה דר"ל היכי דיש קנין גמור ולא בהני הנהגה בגמל ומשיכה בחמור דאית בהו ספיקא ושייך בהו לו' דאוקי ממונא בחזקת מרא קמא במכר משא"כ בהפקר ודו"ק:
ג סָעִיף ב בהמת מציא' כו'. עד בנכסי הגר הטעם דבשניהן אין דעת אחרת מקנה אותם מה שא"כ במכר ומתנה ע"ל סי' קצ"ז וקצ"ח:
ד סָעִיף ב אבל קנה המוסירה. הא דקנה כולה משום דבידו למושכה כולה אליו מראש הבהמה משא"כ בסעיף שאחר זה בא' רוכב כו' כיון דרוכב קנה הבהמה בטילה המוסירה מה שהיא קבועה בראש הבהמה גבי הבהמה וכיון דלא קנה כולו גם מה שביני ביני לא קנה כיון דלא הגביהו כ"א ראש א' וראש השני ה"ל כמונח ע"ג קרקע וע"ל סי' קצ"ז ורס"ט:
ה סָעִיף ג היה אחד רוכב כו'. סתם מור"ם כאן כדעת הרמב"ם דס"ל דברכיבה לבד אפי' לא הנהיג' ברגליו קנהו ואין כן דעת הרא"ש וכמ"ש לעיל סי' קל"ח וקצ"ז:
א סָעִיף ב ינהיג. ע"ל סי' קצ"ז וקצ"ח:
ב סָעִיף ב לבדו. הא דקנה כולה משום דבידו למושכה כולה אליו מראש הבהמ' משא"כ בסעיף שאח"ז באחד רוכב כו' כיון דרוכב קנה הבהמ' בטלה המוסירה שקבוע בראש הבהמ' לגבי הבהמ' וכיון דלא קנה כולה גם מה שביני ביני לא קנה כיון דלא הגביה רק ראש אחד וראש הב' ה"ל כמונח ע"ג קרקע וע"ל סי' קצ"ז ורס"ט עכ"ל הסמ"ע ותימא שהוא נגד הש"ס ב"מ דף ט' ע"א דמוכח שם דמטעם דיכול לנתקו אצלו לא קנה וכמ"ש בסי' רס"ט ס"ה וא"כ צ"ל דכאן קנה המוסירה מה שתפוס בידו וכן הוא בסמ"ג עשין ע"ד דף קנ"ד ריש ע"ג ובהגמי"י פי"ז דגזילה להדיא ע"ש ועמ"ש בסי' קצ"ה ס"ד. ש"ך:
ג סָעִיף ג רוכב. כאן סתם הרמ"א כדעת הרמב"ם דסבירא ליה דברכיבה לבד אפי' לא הנהיגה ברגליו קנהו ואין כן דעת הרא"ש כמ"ש בסי' קל"ח וסי' קצ"ז ע"ש. סמ"ע:
א סָעִיף א שנים כו'. כאית דמותיב שם דללשון ראשון אפי' שניהם שוין איכא חד צד כו' משא"כ לאית דמותיב וכלי בתרא הנהגה בגמל וכ"ז כשיטתו כלי' בתרא:
ב סָעִיף א (ליקוט) בד"א כו' הרמב"ם כפי' אבל הרא"ש פי' כפרש"י דלישנא בתרא ל"פ כלל אלישנא קמא ופ' בפלוגתא דגמל וחמור בשניהם במכר ומתנה בשניהם לא קנה אבל במציאה והפקר קנה בשניהם דאין להוציא ממנו בספק וע"ל סי' ר"ב סי"ג ויש מי כו' (ע"כ):
ג סָעִיף ב עד כו'. כמ"ש בס"א:
ד סָעִיף ב (ליקוט) אבל קנה כו'. דוקא מה שתפוס בידו. סמ"ג והג"מ ועש"ך וכמש"ש בגמ' זה קנה כו' וזה קנה מה שתפוס בידו (ע"כ):
ה סָעִיף ג (ליקוט) הרוכב קנה. דלא כשמואל שהקשו שם הרבה עליו ואע"ג דשנינהו שינויי דחיקי נינהו וכ"ה הסוגיא שם א' אלא מהא היו שנים רוכבין כו' ודלמא כו' אבל הרא"ש פ' דרכוב לא קני ע"ש ואין דבריו נראין וכ"פ בש"ע י"ד סי' רצב סי"ב וערא"ש ה' כלאים בה"ק (ע"כ):
ו סָעִיף ג היו כו'. מתני' שם ודלא כשמואל דאתותב בכמה קושיין שם ואע"ג דשנינהו שינויי דחיקי נינהו:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.