א בְּהֵמָה שֶׁהֻחְלְקָה בְּאֶבֶן אוֹ בְּמֵימֵי רַגְלַיִם, וְנָפְלָה לְגִנָּה, וְנֶחְבְּטָה עַל גַּבֵּי פֵּרוֹת וִירָקוֹת, אוֹ שֶׁאָכְלָה, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. אֲפִלּוּ הָלְכָה מֵעֲרוּגָה לַעֲרוּגָה, וַאֲפִלּוּ נִשְׁאֲרָה שָׁם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. וּמַה הֲנָאָה יֵשׁ לָהּ בַּחֲבָטָה, שֶׁהֲרֵי מָצְאָה מָקוֹם רַךְ וְלֹא נִתְרַסְקוּ אֵיבָרֶיהָ. אֲבָל אִם יָרְדָה כְּדַרְכָּהּ וְאָכְלָה, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה. וַאֲפִלּוּ טִנְּפָה פֵּרוֹת בְּמֵי לֵדָה, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה, מִפְּנֵי שֶׁתְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה. וְכֵן אִם דְּחָפָהּ חֲבֶרְתָּהּ וְנָפְלָה, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לְהַעֲבִירָם אַחַת אַחַת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדְחֲפוּ זוֹ אֶת זוֹ (וְכֵן דַּעַת הָרִי"ף). הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם דְּחָפָהּ חֲבֶרְתָּהּ לֹא מִקְרֵי פְשִׁיעָה, אֶלָּא הָוֵי אֹנֶס וּפָטוּר (טוּר ס"ג בְּשֵׁם ר"י והרמ"ה וְהָרֹא"שׁ). אִם הֶעֱבִירָהּ אֵצֶל גִּנַּת חֲבֵרוֹ וְהָיָה אֶפְשָׁר לָהּ לֵירֵד וְלִכָּנֵס לַגִּנָּה, אֲפִלּוּ נָפְלָה בְּאֹנֶס חַיָּב, דְּהָוֵי תְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאֹנֶס (טוּר ס"א וְתוֹסָפוֹת וְהָרֹא"שׁ). וְיֵשׁ מִי שֶׁחוֹלֵק בְּזֶה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א בְּשֵׁם הָרַאֲבַ"ד).
ב הֻחְלְקָה וְנָפְלָה וְיָצְאָה וְהוּא יָדַע (טוּר ס"ב), וְחָזְרָה לַגִּנָּה, אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרָה שֶׁלֹּא לְדַעַת הַבְּעָלִים, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לְשָׁמְרָהּ שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר, שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּדְעָה דֶרֶךְ הַגִּנָּה הֲרֵי הִיא חוֹזֶרֶת מֵאֵלֶיהָ. הַגָּה: מִיהוּ, אִם שְׁמָרָהּ בִּשְׁמִירָה מְעֻלָּה וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, פָּטוּר (טוּר).
ג הַמַּעֲמִיד בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ עַל גַּבֵּי קָמַת חֲבֵרוֹ, הַמַּעֲמִיד חַיָּב לְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה. וְכֵן אִם הִכִּישָׁהּ (פֵּרוּשׁ, הִכָּה אוֹתָהּ) עַד שֶׁהָלְכָה לְקָמַת חֲבֵרוֹ וְהִזִּיקָה, זֶה שֶׁהִכִּישָׁהּ חַיָּב. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ הַפֵּרוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, דְּהָוֵי כְּמַזִּיק בְּיָדַיִם (המ"מ פ"ד מִנִּזְקֵי מָמוֹן וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשְׁבָּ"א). וְדַוְקָא הִכִּישָׁהּ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אֲבָל קָם לָהּ בְּאַפָּהּ עַד שֶׁהָלְכָה שָׁם, פָּטוּר, דְּהָוֵי גְרָמָא בִנְזָקִין (הַמַּגִּיד שָׁם, וּדְלָא כְּדַעַת הָרַאֲבַ"ד).
ד כָּל בְּהֵמָה שֶׁהִזִּיקָה פֵּרוֹת מְחֻבָּרִים, מְשַׁעֲרִים מַה שֶּׁהִזִּיקָה בְּשִׁשִּׁים וּמְשַׁלֵּם מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם. כֵּיצַד, הֲרֵי שֶׁאָכְלָה בֵּית סְאָה, שָׁמִין שִׁשִּׁים בֵּית סְאָה בְּאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה כַּמָּה הָיָה שָׁוֶה, וְכַמָּה הוּא שָׁוֶה עַתָּה אַחַר שֶׁנִּפְסַד בּוֹ הַבֵּית סְאָה, וּמְשַׁלֵּם הַשְּׁאָר. וְכֵן אִם אָכְלָה קַב אוֹ רֹבַע, אֲפִלּוּ קֶלַח אֶחָד, שָׁמִין אוֹתוֹ בְּשִׁשִּׁים.
ה אָכְלָה פֵּרוֹת גְּמוּרִים שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לַקַּרְקַע, מְשַׁלֵּם דְּמֵי פֵרוֹת גְּמוּרִים בְּשִׁוּוּיֵיהֶן, אִם סְאָה דְּמֵי סְאָה, וְאִם סְאָתַיִם דְּמֵי סְאָתַיִם.
ו הֲרֵי שֶׁאָכְלָה פֵּרוֹת דֶּקֶל אֶחָד, וְכֵן הַקּוֹצֵץ פֵּרוֹת דֶּקֶל חֲבֵרוֹ וְאָכַל, אִם הָיָה דֶקֶל רוֹמִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁאֵין הַתְּמָרִים שֶׁלּוֹ יָפוֹת, מְשַׁעֲרִים אוֹתוֹ בְּשִׁשִּׁים עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע; וְאִם דֶּקֶל פַּרְסִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הוּא, שֶׁהַתְּמָרִים שֶׁלּוֹ יָפוֹת בְּיוֹתֵר, מְשַׁעֲרִים הַדֶּקֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כַּמָּה הָיָה שָׁוֶה וְכַמָּה הוּא שָׁוֶה עַתָּה. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם לֹא נִגְמַר גִּדּוּלוֹ מְשַׁעֲרִין בְּשִׁשִּׁים, וְאִם נִגְמַר גִּדּוּלוֹ מְשַׁעֲרִין כְּמוֹ שֶׁהוּא (טוּר ס"ו).
א סָעִיף א ולא נתרסק וכו'. מלשון זה משמע דאם לא נתרסקו אבריה אלא הי' לה צער בעלמא לא הי' צריך לשלם כלל אבל אי יש לספק בזה צריך לשלם לו מה שהי' נותן שיצילו בהמתו מספק אמנם משמעות לשון התוספות והרא"ש אינם מורין כן ע' ביש"ש פ"ו דב"ק סי' י"ג:
ב סָעִיף ב שהי' לו לשומר'. פי' שמירה מעולה ופי' שמירה מעולה או פחותה תמצא בר"ס שצ"ו וכו' עכ"ל סמ"ע ודלא כהבנת מהרש"ל דלהרמב"ם סגי בשמיר' פחותה ואינו כן אלא עכ"פ צריך שמירה מעולה ולאפוקי הרא"ש דס"ל דלא סגי בשמירה מעולה ג"כ ודוק:
ג סָעִיף ב מיהו אם שמרה כו'. וכ"פ מהרש"ל סי' י"ז:
א סָעִיף א משלם מה שנהנית כו'. פי' ולא כל מה שהזיק' החילוק שבין דא לדא כ' הטור והמחבר בסי' שצ"א ס"ח ע"ש:
ב סָעִיף א ואפי' הלכה מערוג' לערוג' כו'. פי' ואפי' בעל הבהמה ידע מזה דמזל רע דבעל השדה הוא דגרם ליה ההיזק:
ג סָעִיף א ואפי' טנפה פירות כו'. פי' אף שלא אכלם וזה שילדה וטנפ' הי' אונס דלא ה"ל למיסק אדעתיה שתלד ותטנף אפי' הכי משלם אפי' כל ההוזק כיון דתחלתי' הוה בפשיעה דה"ל לשומר' שלא תלך שם ותרד ותאכל הפירות וברישא מיירי שנפל' ממקו' שלא הי' לה לירד שם דרך הטבע אם לא שהוחלק' ונפלה שם באונס מ"ה אינו משלם אלא מה שנהני' כ"כ בטור ועמ"ש מור"ם בהג"ה ובסמוך דיש חולק ע"ז דתחלתו בפשיעה וסופו באונס:
ד סָעִיף א וי"א דאם דחפוה חבירת' כו'. דאע"ג דנתבאר בטור ובדברי המחבר לעיל בסי' ש"ג סי"א בש"ש דבכה"ג חייב לאו משום דהו' כפשיעה אלא דה"ל כגניב' ואביד' דש"ש חייב בו משא"כ בשן ורגל דאין אדם מחויב לשמור בהמתו אלא שמירה פחות' כמ"ש בר"ס שצ"ו ומחשב בהן זה לאונס ועד"ר:
ה סָעִיף א אם העביר' כו'. והי' אפשר לה לירד כו' ומ"ש המחבר בר"ס זה יש לפרשו דלא הי' אפשר לה לירד וכמ"ש לפני זה ובטו' כתב עוד ז"ל או אפילו שאי אפשר שתרד ונפלה שם שלא באונס ג"כ משלמת כל מה שהזיק' ור"ל כגון שהיא הולכת במקו' גבוה והשדה בגיא ושינת' זו את טבע שאר הבהמות וקפצה לאכול הפירות שראת' שם
ו סָעִיף ב שהיה לו לשומר'. פי' שמיר' מעול'. ופי' שמירה מעולה או פחות' תמצא בר"ס שצ"ו ובטור ובדברי המחבר:
ז סָעִיף ג המעמיד בהמת חבירו כו' וכ"ש בהמה שלו:
ח סָעִיף ג ואפי' הפירות בר"ה ואע"ג דבהיזק שן ורגל נתבאר בסימן שצ"א דאם הזיק בהן בר"ה אין בעל הבהמה משלם אלא (ח"נ) מה שנהנית שאני הכא כיון דהעמידו שם ה"ל כמזיק הפירות בידים וכדמסיק ומ"ה משלם נ"ש:
ט סָעִיף ד משמרין מה שהזיקה בס' כו' ילפינן לה מדכתיב וביער בשד' אחר בבי"ת דהול"ל וביער שדה אחר ודרשינן דההיזק והביער ישער אגב שדה אחר והיינו דלא ישומו כמה היה שוה בית סאה זו הנאכל לחוד דהי' שוה טובא והי' מפסיד המזיק הרבה אלא משערינן אם אדם בא ליקח ס' כמו שיעור זה דהוזק כמה היה נותן בעדו דרך משל ס' זהו' וכמה הי' פוחת בשביל בית סאה זו שנאכל דדרך העולם הוא דלא הי' פוחת עבור זה כל שווי' בית סאה וגם אין שמין בית סאה זו הנאכל אגב שדה שלימה דלא הי' פוחת הקונה עבור זה כ"א דבר מועט והיה נפסד הניזק טובא לכך נתנו שיעור ממוצע לשער בס' כשיעור הנאכל ואע"ג דדרשינן זה מדכתיב וביער ובשדה אחר ילפינן נמי מינ' דדוקא כשהזיק' ברשות הניזק הוא דחייב לאפוקי הזיק' בר"ה והיינו מדכתב' התורה גבי וביער ולא כתב' גבי דין תשלומין מיטב שדהו ישלם בשדה אחר ועד"ר:
י סָעִיף ד וכן אם אכלה קב כו'. שמין אותו בששים כמו זה הנאכל ולאפוקי ממ"ד דמשערינן לעולם אפי' קלח א' אגב סאה בס' סאין ועפ"ר:
יא סָעִיף ו וכן הקוצץ כו'. פי' בין שאכלה הבהמה בין שקוצץ האדם עצמו יש חילוק בין אם היו הפירות מדקל משובח או מדקל שאינו משובח כ"כ:
יב סָעִיף ו ואם נגמר גדולו כו' הטור כ"כ אקוצץ אילן עצמו וחילק בין אם היה נגמר כ"כ עד שהי' ראוי לשתלו במקום אחר או לא ומור"ם ז"ל אף שסדרו אמ"ש המחבר לפני זה דמדבר בקוצץ פירות מ"מ מוכרח דכוונתו אאילן הנזכר בכלל דברי המחבר שלפני זה מדכתב ב"פ נגמרה גדולו ואי אפירות קאי הל"ל אי נגמר גידולן וק"ל:
א סָעִיף א שנהנית. באופן שנתבאר בסי' שצ"א ס"ח ע"ש:
ב סָעִיף א הלכה. פירוש ואפי' בעל הבהמה ידע מזה דמזל רע דבעל השדה הוא דגרם ליה ההיזק. סמ"ע:
ג סָעִיף א איבריה. מלשון זה משמע דאם לא נתרסקו איבריה אלא היה לה צער בעלמא א"צ לשלם כלל ואם יש להסתפק בזה צריך לשלם לו מה שהיה נותן להציל בהמתו מספק אמנם משמעות ל' התוספות והרא"ש אינן מורין כן עיין במהרש"ל פ"ו דב"ק סי' י"ג. ש"ך:
ד סָעִיף ב מעולה. וכ"פ מהרש"ל שם סי' י"ז וע"ל ר"ס שצ"ו:
א סָעִיף א וכן אם דחפה כו'. כשיטתם בכ"מ שאמרו מ"ד כו' ומ"ד כו':
ב סָעִיף א וי"א כו'. כרבא דהוא בתרא וכן ס"ל לר"פ בב"מ צג ב' כוותיה וע"ש תוס' בד"ה איבעי כו' אבל הרשב"א כ' דאתי אף לר"כ דגבי בע"ה פשיעותא הוא אבל לגבי ש"ח פטור דלא קביל עליה למטרח כ"כ:
ג סָעִיף א אם כו'. תוס' ד"ה נפלה כו':
ד סָעִיף א ויש כו'. דלאו פשיעותא היא כמ"ש י"ט ב' וכי יאחזנה כו' וז"ש ירדה כו' וז"ש שם כיון דמשתמטא כו' ולדברי תוס' הא א"א לירד לשם אף שיש לדחוק בזה:
ה סָעִיף ב והוא ידע. גמ':
ו סָעִיף ב מיהו כו'. רש"י וז"ש כל אימת דמשתמטא ול"ק כיון דילפא. יש"ש דלא כראב"ד:
ז סָעִיף ג ואפילו כו'. כפי' הרשב"א דהטעם דהוי מזיק בידים ועתוס' ד"ה המעמיד כו':
ח סָעִיף ג ודוקא כו'. גמ' שם:
ט סָעִיף ד כל כו'. כחזקיה וכל הסוגיא שם כוותיה ת"ר אין כו' אלא כו' ושם אתא לקמיה דר"נ כו' א"ל רבא כו' והלכתא כו' אליעזר זעירא כו': (ליקוט) כיצד כו' וכן כו' אפי' כו'. ר"ל כפי' ר"ח שם וכן פי' הראב"ד הביאו הרשב"א שם אריב"ח סאה כו' ר"ל דוקא סאה שיימינן בששים מפני שהוא דבר גדול שלא להכחיש את המזיק והיינו דתנן במתני' סאה אבל פחות מסאה שמין בפ"ע ר' ינאי כו' עד תרקב וחזקיה אמר אפי' קלח ע"ש (ע"כ): (ליקוט) כיצד כו'. עמ"ש בפי' ר"ח והראב"ד ובזה ניחא מה שפריך שם מתבי אכלה כו' דהקושיא דוקא לחזקיה אבל לפירש"י ה"ל להקשות אמתני' וכן אף לפי' תוס' שפי' שם דמ"ש בית סאה קאי אמה שאכלה ע"ש ופ' כחזקיה דכל הסוגיא שם כוותיה ת"ר אין כו' ההוא גברא כו' אתא כו' וכן אביי ורבא שם וכן ר"פ ור"ה כו' ושם והלכתא כו' אליעזר כו' שלחוה כו' והשמיט מש"ש נטיעה כו' דס"ל דחכמים שם פליגי אכולהו אבל הרא"ש פ' דס"ל דל"פ אהא ממה שחזר ואמר וחכ"א כו' על סמדר. וכן בכחש גופנא לא כ' דס"ל כהרמ"ה דלא מנכינן אבל הרא"ש פ' שם דמנכינן דרבנן ס"ל כוותיה ועתוס' שם ד"ה מאן כו' וד"ה אונס כו' וברא"ש שם (ע"כ):
י סָעִיף ו הרי כו' וכן כו'. שם:
יא סָעִיף ו אם כו'. וכן פירש"י:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.