א אֵין הַדַּיָּנִים יוֹשְׁבִים לָדוּן בְּדִין פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. וְאִם הֻזְקְקוּ לְשָׁוֶה פְרוּטָה, גּוֹמְרִים דִּינָם אֲפִלּוּ לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה.
א סָעִיף א פחות מש"פ כו' ובכלים נזקקים לפחות מש"פ כדלקמן סי' פ"ח ס"ג כ"כ הר"ן פ' שבועות הדיינים ומביאו ב"י ר"ס פ"ח וכן משמע בר' ירוח' נ"ג ח"ב וברמב"ם פ"ג מטוען ומביא המחבר לשונו סי' פ"ח ס"ג וה' מיהו לחולקים שם הביאם שם בסמ"ע ס"ק ה' דבפחות מש"פ לא מחשב ממון אף בכלים נראה דה"ה הכא ע"ש ודו"ק:
ב סָעִיף א ואם הוזקקו לש"פ וכ"כ הב"ח:
ג סָעִיף א גומרין אפי' לפחות מש"פ וכ"פ הסמ"ג והסמ"ע פסק כהרא"ש דאפי' הוזקקו לש"פ אין גומרין לפחות מש"פ וכ"כ ר"י נ"ג ח"ב עיין בס' א"א דף ע"ד:
א סָעִיף א פחות משוה פרוטה דלא אקרו ממון לענין גזל ועד"ר:
ב סָעִיף א גומרים דינם אפילו לפחות משוה וכו' ופי' אפילו כשנתבע אחר גמר דינו תובע להתובע טענה שהיא פחותה משוה פרוטה והטעם דחד דין מיקרי דהא אם יזכה הנתבע בתביעתו ינכה אותו להתובע במה שתבעו ממנו וכ"פ רש"י והכ"מ ע"ש ועפ"ר ונראה דמשום הכי שינה המחבר מלשון הרמב"ם שכ' גומרים דינו והוא כתב גומרים דינם ללמדינו בפירוש דגם לנתבע שומעין וגומרין אותו:
ג סָעִיף א אפילו לפחות משוה פרוטה המחבר סתם כדעת הרמב"ם ולאפוקי הרא"ש שחולק עמו וכמו שכ' הטור בשמו ואזיל לשיטתו שבב"י הביא ראיה לדברי הרמב"ם מהגמרא ועד"ר שם כתבתי הנ"ל לע"ד דאדרבה דברי הרא"ש מדוקדקים מהגמרא ושאין ראיית ב"י ראיה ועפ"ז נראה לע"ד דהלכה כהרא"ש דאפי' הוזקקו לשוה פרוטה אין גומרין לפחות מש"פ עיין שם ודו"ק:
א סָעִיף א משוה פרוטה. עבה"ט ובאו"ת כ' דבס' שיטה מקובצת לב"מ הביא בשם הריטב"א דאם תבעו דבר שהוא בעין אפי' על פחות מש"פ נזקקין ולא אמרו אין נזקקין אלא בתובעו דבר תשלומין. וא"כ משמע אפי' פירות ומעות כשתובעו דבר בעין עכ"ל והביאו ג"כ בס' בר"י אות ג' ע"ש. וכ' עוד בס' בר"י אות ו' יש להסתפק אם שני שותפין תבעו לאיש אחד דחייב להם ממון השותפות ש"פ אי ב"ד נזקקין לדין זה מי אמרי' כיון דלכל א' מהב' שותפין חצי פרוטה אין בית דין נזקקין מידי דהוה אשני אנשים דעלמא דכל חד טוען מאיש א' חצי פרוטה ובאו שניהם לבית דין לתבוע ממנו דודאי אין בית דין נזקקין להם או דילמא שאני הכא דממון א' הוא עסק השותפו' וכחד גברא חשיבי וב"ד נזקקין להם ונראה להביא ראיה ממ"ש מהרי"ט בתשובה ח"מ סי' ק"ה גבי שבועת השותפין דבעינן שיהא הטענה שתי כסף דאי הוו כל השותפין קמן ותבעי לא' מהם שתי כסף בין כולם משביעין אותו וה"ה לנ"ד כו' אך יש להעיר ע"ד מהרי"ט הנזכר כו' עכ"ד ע"ש ועמ"ש לקמן סי' צ"ג ס"א ס"ק ד' הבאתי שם דברי מהרי"ט הנ"ל באריכות וגם מה שהעיר עליו בספר בר"י הנ"ל. ולפמ"ש בנ"צ שם ליישב דנלע"ד דגם מהרי"ט לא אמרה אלא גבי שתי כסף כו' ממילא דינו של הבר"י הנ"ל ליתא וצ"ע:
ב סָעִיף א גומרים דינם. עבה"ט שכ' והסמ"ע פסק כהרא"ש כו' וע' באו"ת שכ' דהב"ח פסק כהמחבר וכן עיקר ע"ש וכן דעת הבר"י עיי"ש:
ג סָעִיף א דינם. כ' הסמ"ע פי' אפילו כשנתבע אחר גמר דינו תובע להתובע טענה שהיא פחותה מש"פ כו' ומשמע דמכ"ש אם התובע חוזר ותובע פחות משוה פרוטה דודאי נזקקין ואין כן דעת הב"ח עיי"ש אך בספר בר"י כ' דמהר"ם בן חביב בתשובה כ"י דחה סברתו וכ' דבזה שהתובע חוזר ותובע פחות משוה פרוטה גם הרא"ש דפסק דאין גומרין לפחות מש"פ מודה בהא דגומרין משום דמצטרפת תביעה זו עם תביעה ראשונה ולא נחלקו אלא כשתביעת פחות מש"פ הוא מהנתבע והוא ז"ל הביא קצת ראיה לדבריו מדברי רבינו ירוחם. וע"ש עוד בענין היכא דב"ד נזקקין לפחות מש"פ אי משביעין אותו עש"ב:
א סָעִיף א (ליקוט) ואם הוזקקו כו'. כפי' דמש"ש לאפוקי כו' לפי הס"ד אבל הרא"ש מפ' דקאי גם אמסקנא ואף שהב"י הכריח כדברי הרמב"ם אין ראייתו מוכרחת (ע"כ): (ליקוט) אם הוזקקו כו' דמש"ש לאפוקי מדרב קטינא היינו לס"ד דאל"כ מאי פריך שם ותנא דידן מ"מ כו' לימא דס"ל כרב קטינא כמש"ש באונאה ועתוס' שם ד"ה ותנא כו' וסוגיא דשם ודאי למסקנא ומש"ש לאפוקי כו' ר"ל לאפוקי ממאי דס"ד בדרב קטינא ותוס' כ' שם בע"א ע"ש בד"ה הנ"ל (ע"כ): (ליקוט) ואם הוזקקו כו'. רמב"ם ועתוס' שם ד"ה ותנא כו' אבל הרא"י שם פ' דלא כרב קטינא שכ' דמש"ש לאפוקי דר"ק אף לפי המסקנא ע"ש וכ"כ הטור ואזיל לשיטתו שכ' שם אצל פלוגתא דר"כ ולוי באונאה בפרוטות דהלכה כלוי וכמש"ל סי' רכ"ז ס"ה וכ' דמתני' ל"פ על לוי והא דלא חשיב לה משום דאיכא בכלל גזל וכמו דמשני אישיבת הדיינים ולכן לא פריך ממתנ' אלוי ובזה מתורץ קו' תוס' הנ"ל דלא מצי לשנויי דא"ל דרב קטינ' דא"כ פליג לוי אמתנ' אבל הרמב"ם אזיל לשיטתו דס"ל דלוי פליג אמתנ' גבי אונאה כמש"ש וקשיא קו' תוס' הנ"ל וע"כ צ"ל ?כר"י הנ"ל (ע"כ):
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.