א הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ אִם מַתִּי, אוֹ הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ אִם מַתִּי מֵחֹלִי זֶה, אוֹ הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ לְאַחַר מִיתָה, אֵינוֹ גֵּט; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא סָפֵק.
ב הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי, אוֹ מֵעַכְשָׁו אִם מַתִּי, הֲרֵי זֶה גֵּט, וּכְשֶׁיָּמוּת תִּהְיֶה מְגֹרֶשֶׁת. וְיוֹתֵר טוֹב שֶׁיֹּאמַר: מֵעַכְשָׁו, מִשֶּׁיֹּאמַר: מֵהַיּוֹם, שֶׁאִם אָמַר: מֵהַיּוֹם, וּמֵת בְּתוֹךְ הַיּוֹם, יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק שֶׁמָּא אֵין דַּעְתּוֹ אֶלָּא מִסוֹף הַיּוֹם, וְאֵין גֵּט לְאַחַר מִיתָה.
ג הֲרֵי זוֹ גִּטֵּךְ מֵעַכְשָׁו, אוֹ מֵהַיּוֹם, וּלְאַחַר מִיתָה, וּמֵת, הֲרֵי זֶה סְפֵק מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁמָּא אַחַר שֶׁאָמַר: מֵעַכְשָׁו, חָזַר בּוֹ מִלְּשׁוֹן מֵעַכְשָׁו, וְסָמְכָה דַּעְתּוֹ עַל לְאַחַר מִיתָה.
ד שְׁכִיב מְרַע שֶׁגֵּרַשׁ סְתָם, בְּלֹא תְּנַאי דְּמֵהַיּוֹם אִם מַתִּי, אֵין אוֹמְרִים סְתָמוֹ כְּפֵרוּשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּמַתָּנָה, דְּגֵט שָׁאנֵי; וְאִם עָמַד, אֵינוֹ חוֹזֵר.
ה שְׁכִיב מְרַע שֶׁרוֹצֶה לְגָרֵשׁ עַל תְּנַאי אִם יָמוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּפֹּל לִפְנֵי יָבָם, וְאִם עָמַד לֹא תִּהְיֶה מְגֹרֶשֶׁת, אוֹמֵר לָהּ כְּשֶׁנּוֹתֵן לָהּ הַגֵּט: אִם לֹא מַתִּי לֹא יִהְיֶה גֵּט וְאִם מַתִּי יְהֵא גֵּט מֵעַכְשָׁו וְאִם לֹא מַתִּי לֹא יְהֵא גֵּט, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַתְּנַאי כָּפוּל וְהֵן קוֹדֵם לְלָאו, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו תְּחִלָּה לְפֻרְעָנוּת, וְאָז יִהְיֶה בָּטֵל מִיָּד כְּשֶׁיַּעֲמֹד, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יֹאמַר: חוֹזְרַנִי בִּי. וְאִם יִרְצֶה שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מִיָּד כְּשֶׁיַּעֲמֹד, אֶלָּא עַד זְמַן פְּלוֹנִי, יֹאמַר: אִם לֹא מַתִּי עַד זְמַן פְּלוֹנִי לֹא יִהְיֶה גֵּט וְאִם מַתִּי עַד זְמַן פְּלוֹנִי יְהֵא גֵּט מֵעַכְשָׁו וְאִם לֹא מַתִּי עַד זְמַן פְּלוֹנִי לֹא יְהֵא גֵּט. הַגָּה: וְיֹאמַר לָשׁוֹן זֶה דַּוְקָא: אִם מַתִּי אִם לֹא מַתִּי וְכוּ', וְלֹא יֹאמַר: אִם אָמוּת אִם לֹא אָמוּת, מֵאַחַר שֶׁהוּא לְשׁוֹן חֲכָמִים. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קנ"ד סָעִיף ק' לֹא מַשְׁמָע כָּךְ:
ו הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי מֵחֹלִי זֶה, וְנָפַל עָלָיו בַּיִת אוֹ נְשָׁכוֹ נָחָשׁ אוֹ טְרָפוֹ אֲרִי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וּמֵת, אֵינוֹ גֵּט. אֲבָל אִם אָמַר: אִם לֹא יַעֲמֹד מֵחֹלִי זֶה, וְנָפַל עָלָיו בַּיִת אוֹ נְשָׁכוֹ נָחָשׁ אוֹ טְרָפוֹ אֲרִי, הֲרֵי זוֹ סְפֵק מְגֹרֶשֶׁת:
ז הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ מֵעַכְשָׁו אִם מַתִּי מֵחֹלִי זֶה, וְעָמַד וְהָלַךְ בַּשּׁוּק, וְחָלָה וָמֵת; אוֹמְדִין אוֹתוֹ, אִם מֵחֲמַת חֹלִי הָרִאשׁוֹן מֵת, הֲרֵי זֶה גֵּט, אֲפִלּוּ הָלַךְ בְּלֹא מִשְׁעֶנֶת; וְאִם לָאו, אֵינוֹ גֵּט. וְאִם נִתַּק מֵחֹלִי לְחֹלִי וְלֹא עָמַד בַּשּׁוּק, הֲרֵי זֶה גֵּט וְאֵינוֹ צָרִיךְ אֹמֶד:
ח שְׁכִיב מְרַע שֶׁנָּתַן גֵּט וְאָמַר: מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי, סְתָם, וְהִבְרִיא, בָּטֵל גִּטּוֹ; וְלֹא אָמְרִינָן לְעוֹלָם קֹדֶם שֶׁיָּמוּת קָאָמַר, אֶלָּא אִם מַתִּי מֵחֹלִי זֶה קָאָמַר, אֲבָל אִם מִתּוֹךְ בֻּרְיוֹ הִתְנָה בְּמֵהַיּוֹם אִם מַתִּי, וַדַּאי כָּל שֶׁמֵּת בְּחַיֶּיהָ קָאָמַר, וְכָל אֵימַת דְּמָאִית הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת:
ט עֵצָה טוֹבָה עַל פִּי גְּדוֹלֵי עוֹלָם לָחוּשׁ לְרַמָּאִין בְּגֵט שְׁכִיב מְרַע, שֶׁיֹּאמַר: אִם מַתִּי מֵעַכְשָׁו וְעַד יוֹם פְּלוֹנִי וְהוּא בִּכְלָל, יְהֵא גֵּט; וְלֹא יֹאמַר: אִם אָמוּת מֵחֹלִי זֶה, שֶׁיְּהֵא הַתְּנַאי תָּלוּי בַּחֹלִי, שֶׁמָּא יָבֹא אָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וְיִשְׁתַּדֵּל עִם הָרוֹפֵא שֶׁיֹּאמַר שֶׁלֹּא מֵת מֵאוֹתוֹ חֹלִי אֶלָּא מֵחֹלִי אַחֵר שֶׁנֶּעְתַּק אֵלָיו, וְיוֹצִיא לַעַז עַל הַגֵּט. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין אָנוּ בְּקִיאִין בַּזְּמַן הַזֶּה, וְלָכֵן אֵין לִסְמֹךְ בַּזְּמַן הַזֶּה מֵאֻמְדָּנוֹת הָרוֹפְאִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּלְכַתְּחִלָּה אֵין לְגָרֵשׁ עַל יְדֵי תְּנַאי, רַק יְגָרֵשׁ סְתָם, וּלְקַבֵּל בְּחֵרֶם הַקְּהִלּוֹת אוֹ לִתֵּן מַשְׁכְּנוֹת שֶׁכְּשֶׁיַּעֲמֹד יַחְזְרוּ וְיִשְּׂאוּ זֶה אֶת זֶה (מָרְדְּכַי פֶּרֶק מִי שֶׁאֲחָזוֹ). וּבְכֹהֵן הַמְגָרֵשׁ, שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְנוֹת, שֶׁלֹּא תְּהֵא אֲסוּרָה לַחֲזֹר לוֹ, כְּדִלְעֵיל רֵישׁ סִימָן קמ"ג, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ לְטֵרוּף דַּעַת הַחוֹלֶה, יֵשׁ לְגָרֵשׁ בִּתְנַאי כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר (סֵדֶר גִּטִּין). אִשָּׁה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה עַל תְּנַאי, וּמֵת הַבַּעַל, אֵינָהּ צְרִיכָה לְהִתְאַבֵּל עָלָיו (שָׁם בְּמָרְדְּכַי); אֲבָל אֵין אִסוּר בַּדָּבָר אִם רְצוֹנָהּ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָהּ לִבְכּוֹת עָלָיו וְלָצֵאת אַחַר מִטָּתוֹ:
י שְׁכִיב מְרַע שֶׁנָּתַן גֵּט לְאֶחָד וְאָמַר לוֹ: זְכֵה בְּגֵט זֶה לְאִשְׁתִּי, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּפֹּל לִפְנֵי יָבָם, וּמֵת קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לְיָדָהּ, הֲרֵי זוֹ סְפֵק מְגֹרֶשֶׁת, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
א סָעִיף א אם מתי מחולי זה שיש במשמע לכשיפסוק חולי זה וימו':
ב סָעִיף א אינו גט וי"ח ס"ל דיש ספק אם הלכה כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואע"ג דלא נכתב מהיום הוה כאלו נזכר:
ג סָעִיף ב אלא מסוף היום בטור בשם הרמ"ה כ' ודוקא שיש עדים שהגיע הגט לידה בחייו אבל אם אין עדים מתי בא לידה אע"ג דכתב בו זמן וכת' בו מהיום כיון דלא משתרייא אלא בעידי חתימה לא הוה גירושין דעידי חתימה אין עושין אותו גט אלא לאחר היום וכיון שמת קודם לכן הוה ספק עכ"ל ולא ידעתי למה לא העתיק זה בש"ע וצ"ל דגם בעידי מסירה שאומרים סתם נמסר בפנינו ביום פלוני לא סגי דגם כאן יש חשש שמא מת קודם המסירה באותו יום דחד טעמא הוא עם עידי חתימה בזה אלא צריך שעידי המסירה יעידו בפי' שנמסר קודם המיתה:
ד סָעִיף ג מעכשיו או מהיום כו' הכי ס"ל לחכמים דספק הוא כיון דלא סיים אם מתי דהוא לשון תנאי בבירור אלא בזה דולאחר מיתה דלא תנאי בבירור יש לנו לחוש דמתחלה היה בדעתו לומר מעכשיו לחוד וחזר מדעתו ואמר דוקא לאחר מיתה ונמצא דאינו גט א"ד דגם האי לישנא הוה תנאי ואזלינן לחומרא ובטור כ' בשם הרמ"ה שאין מעכשיו כמו מהיום דאע"ג דמהיום ולאחר מיתה הוה ספק מעכשיו ולאחר מיתה הוה גט עכ"ל ואיתא בקידושין סוף דף נ"ט הרי את מקודש' לי מעכשיו ולאחר ל' יום וקידש שני תוך ל' אמר רב מקודש' ואינה מקודש' לעולם היא בספק ואסורה לשניהם ושמואל אמר אינה בספק אלא עד ל' יום שמא ימות הראשון ולא יגמרו הקדושין וחיילי קדושי שני דמספקא לרב בהאי לאחר ל' יום אי תנאה הוה אי לא אחזור בי תוך ל' יהיה קידושין מעכשיו אי חזרה הוה ממה שאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר ל' יום הלכך לעולם היא בספק אי חיילי קדושי שני או לא ושמואל ס"ל דתנאה הוה בבירור הלכך כל ל' יום הוה קידושין תלוים שמא יחזור בו ומל' יום ואילך גמרו קידושין דראשון ואמרינן שם דתניא מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דברי חכמים ר' אומר כזה גט ופרכינן ונימא רב הלכה כחכמים דגבי גט דמספקינן בזה ושמואל נימא הלכה כר' צריכא דאלו אמר רב הלכה כרבנן ה"א התם דלרחוקי אתי אבל כאן דלקרובי קאתי אימא מודה ליה לשמואל דתנאה הוה ואי אמר שמואל הלכה כר' ה"א התם דאין גט לאחר מיתה ולא אמר אינש מילי בכדי אלא ודאי דתנאה הוה אבל הכא דיש קדושין לאחר ל' יום אימא מודה ליה לרב צריכא ובטור סי' מ' פוסק בקידושין כרב דספיקא הוה ומסתמא לכאורה פליג הרמ"ה גם שם דבמעכשיו ולאחר ל' ליכא ספיקא כמו כאן וקשה דקי"ל הלכה כרב באיסורא ובדרישה הקשה על הטור למה לא הביא בסי' מ' דברי הרמ"ה האלו וכ' על קושייתו דיש ליישב בדוחק כו' ונלע"ד דהכל ניחא דרמ"ה ס"ל מדהזכירו כאן מהיום ולאחר מיתה ולא זכרו מעכשיו וגבי קדושין הזכירו מעכשיו ולאחר ל' ולא (מעכשיו) צ"ל (מהיום) ודאי י"ל דדוקא קאמר כאן בלשון זה ושם בלשון אחר והיינו דהכא ליכא ספיקא לכ"ע אלא במהיום ובקדושין הוה ספק אפי' במעכשיו לרב והוא מטעם זה דזה פשוט דכל המגרש סתם הוה גט מעכשיו וא"כ כל האומר ל' מעכשיו או מהיום ותו לא ודאי קשה דלמה לו זה כיון דסתמא כך מ"ה ס"ל להרמ"ה דכאן אין שום צד לומר חזרה הוה אלא באומר מהיום ולאחר מיתה ולא מעכשיו ודאי במעכשיו א"א לומר חזרה היא דאי תימא דמתחלה לא היה בדעתו לומר רק מעכשיו בלחוד הא ודאי ליתא דא"כ לא נימא כלל האי מעכשיו (כי) לא צורך (הוא) ואלא ודאי (מוכרח לומר) דהיה בדעתו לגמור אם מתי דהיינו תנאי (וחזר בו ואמר ולאחר מיתה) הא נמי ליתא דא"כ לאיזה צורך הוא חוזר מדבורו ואומר לאחר מיתה כיון דעיקר כוונתו לפטור אשתו מיבום הא שפיר הוה פטורה אם היה גומר דבורו כמו שעלה מתחלה על דעתו דהיינו אם מתי אלא ודאי דע"כ אין כאן חזרה כלל והאי (מהיום) ולאחר מיתה י"ל שפיר אזהרה דהיינו מתחלה חיה בדעתו לומר מהיום אם מתי אלא דנתחרט ומתירא דלשון מהיום משמעותו סוף היום ואפשר שימות תכף ואע"ג דכתב הטעם בסמוך דלהרמ"ה הוה מעכשיו כמו מהיום מ"מ לא כ"ע דינא גמירא והוא יטעה בכך וע"כ נמצא שתהיה זקוקה ליבם אותה שעה שבין מיתה לסוף היום ושוב לא יועילו הגירושין מלהפקיע הזיקה ע"כ הוא חוזר מלשון זה ואומר לאחר מיתה כלומר תכף אחריתה יחול הגט ולא תהיה זקוקה כלל וחוזר ממ"ש תחלה מהיום וכיון די"ל חזרה הוה ע"כ הוה ספק משא"כ באומר מעכשיו כו' הוה ודאי תנאי מטעם שאמרנו אבל בקידושין שפיר יש לנו לומר גם במעכשיו דהיינו שמתחלה היה בדעתו לומר דרך תנאי אם לא אחזר בי תוך ל' יום תהיה מקודש' לו ואח"כ נתחרט לעשו' לה נחת רוח ולומר שלא יהיה תנאי כלל דאם יבא לך איזה הגון לך בעיניך יוכל לקדשך רק אם לא יזדמן אזי תהיה מקודש' לי אחר ל' יום ע"כ הוה שם בקדושין ספק בין אומר מעכשיו ולאחר ל' או מהיום ולאחר ל' משא"כ בגט הוה ספק דוקא במהיום ולא במעכשיו דבר זה פשוט להתלמוד דכך הדין בספק דגבי קדושין בתרווייהו וגבי גט בחד מאן דס"ל ספק חזרה הוה דינ' שוה בכל מה דשייך בו ספק ע"כ הוצרך בגמרא למעבד צריכותא ע"ז ומו"ח ז"ל תירץ קושיו' הבעל דרישה דגבי גט דניחא ליה שלא תפול לפני יבם אי אמר מעכשיו דעתו היה לגרש מיד דאי לאחר הגט כל מה שיוכל היה אומר מהיום משמעו מעת שאני בעולם כו' ואינו מיושב דשמא הוא יוד' האמת דמהיום הוה כמו מעכשיו ותו דא"כ שנתכוין ע"ת היה לו גם כן לומר מהיום כדי לאחר מה שיוכל ומה לו להקדים ולפי מה שכתבנו ניחא הכל בס"ד:
ה סָעִיף ה אם לא מתי לא יהא גט דלא מקדים אינש פורעניות לנפשיה ולכך מתחיל אם לא מתי ואח"כ בעינן תנאי כפול והן קודם ללאו וכן תיקן שמואל וע' בהקדמה שלי על הי"ד מה שהקשיתי מזה על דברי התו' בענין הן קודם ללאו וא"ל ממ"ש הטור סי' ל"ח דלרמב"ם לא בעי' במעכשיו תנאי כפול וכאן ע"כ מיירי בע"מ או מעכשיו דאל"כ אין גט לאחר מיתה ולמה תיקן שמואל כאן תנאי כפול נ"ל דלרווח' דמלת' עביד כן כדאית' בפ' המגרש (גיטין דף פ"ה) אתקין רבא גגיטין מיומ' דנן ולעלם לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ופירש"י אע"ג דקי"ל כר' יוסי בעי' לאפוקי נפשין מפלוגת' שיצא הדבר בהיתר ולא יהא שום פסול על בנות ישראל עכ"ל ה"נ בזה דאתקין שמואל לענין תנאי כפול אף שא"צ מן הדין כנ"ל. ושוב ראיתי להרב המגיד שכתב כן לדעת קצת פוסקים בפ"ו מה' אישות:
ו סָעִיף ט רק יגרש סתם זה תקנת הר"י מפרי"ש וכוונתו שיהיה כדרך כל המגרשים שאין מזכירין שום תנאי וכ"ש לפי מנהגינו ע"פ סדר גיטין להזכיר בפי' בשעת נתינת הגט לידה שמגרש מעכשיו בלי תנאי וגם זה הש"מ יזכור כן ונראה שיש הכרח בזה לו' בפי' בשעת המסירה או בשעת שמצוה ואו' כתבו ותנו גט לאשתי בלא תנאי דכיון שמנהגינו לומר כן בשאר גט וטעו לומר שזה הש"מ נותן על תנאי דאם ימות כיון שאינו מזכיר כמו שהוא ההרגל בינינו וכ"ז לכתחלה אבל אם אירע שלא הוזכר בפי' בלא תנאי אין פסול כלל כמ"ש מו"ח ז"ל בסי' קמ"ח. תו נראה פשוט דאם אומר הרב המסד' לפני ענין הגט של ש"מ דיגרש אשתו שלא תזקק ליבם או חליצה אלא שאין אנו מגרשין על תנאי כלל והיא מגורשת ממנו לגמרי אלא שאח"כ חייב' לישא אותו וכן היא מתנה שחייב הוא לחזור וליש' אותה מחדש אז אין צריך להזכיר בפי' שלא על תנאי כי בודאי על דעת (הרב) הוא מצוה לכתוב וליתן דאפי' באמירה של האשה אמרו בפ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ו) דהוא יהיב אדעת' דידה ואזלי' בתר דבורה אי לאו משום דשם הוה פטומי מילי כמ"ש התוס' שם על מה שאמרו בגמר' קמ"ל וא"כ כ"ש שאזלי' בתר דברי הרב המסדר דהבעל יהיב על דעה שלו דאדעת' דהכי יהיב או מצוה ליתן וכבר נעשה כזה בווינ' ע"פ מהר"ר פלק ז"ל וחלק עליו מהר"מ מלובלין ז"ל כמוזכר בתשובותיו סי' קכ"ב ואמר כיון שהזכירו תחלה בפניו שיחזור וישאנה מצד החרם והקנס ה"ל כנותן גט ע"ת ולא מועיל מ"ש המסדר שאין נוהגין בש"מ ליתן ע"ת וכמו שזכרנו ואמר עוד בתשובה הנ"ל שהר"י מפרי"ש לא נתכוין שתהיה פטורה ממנו אם לא ימות אלא אינו גט כלל אם לא ימות וקבלת החרם וקנס הוא לאיזה ע"ז והאריך בזה בדברים דחוים ואינה ע"צ האמת כלל וכבר חלקו עליו כמעט כל הרבנים ומחו לה מאה עוכלי בעוכל' כמוזכר בתשובת משאת בנימין סי' ע"ה באורך דודאי מגורשת גמורה היה תכף דהא צריך אח"כ לחזור ולברך ז' ברכות ושאר הוכחות ברורות וכן כתב מו"ח ז"ל בסימן קמ"ח מטעם דהא קורעין הגט תכף אחר הנתינה כמו בשאר גיטין והאריך בזה ואני אמרתי אם היה כאן (תנאי) בתחלה עסק הגט לא היה גט דהא איתא בסימן קמ"ז דאפילו אם אמר התנאי בע"פ קודם כתיבת התורף פסול הגט אלא בשעת נתינה יאמר התנאי אלא ע"כ דאין כאן תנאי לגמרי והסכימו בזה שכל המערער ע"ז הוא בכלל מוצי' לעז על גט כשר. ובח"מ סימן ר"ז כתבתי לענין ראיה של מהר"ם הנ"ל ממעשה דאיזה נשך דאינה ראיה כלל:
ז סָעִיף י הרי זו ספק מגורשת דבעיא היא בגמר' אי הוה זכות לה דלא תצרך לידי יבום דסני' ליה ליבם א"ד דזימנין דרחמ' ליה וטב למיתב טן דו וחוב הוא לה ונשאר בתיקו ע"כ חולצת ולא מתייבמת ואי לא מיסתפינ' מחברי' אמינ' מלת' חדת' דהיינו דהאידנ' דאין נוהגין ביבום כלל כדאית' בסי' א' בהג"ה והב"ד כופין ומוחין בזה אם בא לייבם האידנ' וא"כ בודאי זכות הוא לה שלא תצרך לידי חליצה וא"ל דכיון שנאסר בזמן התלמוד אין לנו להתיר אפי' אם הטעם בטל האידנ' דהא איתא בי"ד סימן קי"ו גבי גלוי שהיה אסור בימי (התלמוד) ועכשיו שאין נחשים מצוים בינינו מותר כ"ש כאן שיש איסור בינינו לייבם שאין לחוש לאסור בשביל דרחמ' ליבם ותו דהא מצינו בסימן ק"מ סעיף ה' בהג"ה אם הבעל מומר וידעינן שהיא מהדרת אחר הגט יכול לזכות לה גט הלא אמרי' טב למיתב טן דו וא"כ כאן נמי נחלק בזה כנלע"ד. ש"מ שמגרש אסור ליחד עמה אפילו הוא חולה ביותר עיין בב"י סימן קמ"ח:
א סָעִיף ב מהיום אם מתי עב"ש סק"ג שכ' והנה בסי' קמ"א (צ"ל קמ"ח. והוא בטור וב"י שם) מבואר הפלוגתא אם דעתו שיחול הגט מיד ואז אפי' אין הגט קיים בעת המיתה מגורשת כו' ומקור פלוגתא זו עיין בגמרא גיטין דף ע"ג ע"ב. וברש"י ותוס' שם ד"ה אמר רבה באומר מעת שאני בעולם ובדברי הראשונים שם ובתשו' מיימוני להל' אישות סי' ל' באורך ועיין בתשו' משכנות יעקב סי' מ"א שהביא דהרבה מהאחרונים בתשובותיהם נטו להחמיר בזה כמבואר בתשו' מהריב"ל ובתשו' דברי ריבות ובתשו' ב"י שכמה גדולים החמירו הרבה בדבר. וכנגד זה כמה גדולים הורו להקל הלא המה תשובת מהרלנ"ח סי' נ"ב האריך להקל ע"פ דעת רוב הפוסקי' והסכים להתיר רק שעשה בנדון שלו עוד סניף לפי שנותן הגט הי' ע"ה כו' וכן בתשובת הרשד"ם הקיל בדבר והתעצם נגד החולקים עליו וכו' שם שהסכים עמו הרדב"ז וכ' לו בזה"ל אל תירא כי עמך אנכי הובא דבריו בס' מכתב אליהו. (ועיין בתשו' הרדב"ז ח"א סי' קס"ה מזה) ועכ"ז כמה גדולים שאחריהם לא רצו לעשות מעשה בדבר כמבואר בתשו' מהרח"ש ובתשו' ראנ"ח הובאו ג"כ בס' הנ"ל (גם בס' ג"פ סימן קכ"ב סק"ח הזכיר דברי התשובות הנ"ל ועוד הזכיר שם תשובות אחרות המדברים בענין זה) וכן בתשו' מהרי"ט נטה ג"כ להחמיר בדבר עם שכ' שהוא חומרא גדולה ועיקר דעתו נוטה להקל עכ"ז לא רצה לעשות מעשה ובס' המכתב האריך מאד להחמיר בדבר. והוא ז"ל האריך ג"כ בענין הזה ומחזק דעת המקילים אף במהיום ומכ"ש במעכשיו ע"ש. אכן בס' בית מאיר דעתו כדעת המחמירי' אף במעכשיו וכתב דכבר נהוג עלמא שלא לקרוע הגט שכ"מ הנעשה על תנאי אם ימות כנהוג בזולתו מהגיטין והוא ע"פ המרדכי ותשו' מיימון וכמבואר בב"ח ס"ס קמ"ח ותמה אני שלא נזכר דין זה בס"ג שלנו כו' ובתשו' מיימון שם מצריך נמי שיהא הגט דוקא ברשותה בשעת מיתת הבעל וא"כ אף בזה צריך ליזהר שלא יקחנו הרב המסדר כלל מידה עד אחר מיתתו כו' וכן מצאתי בסדר הג"פ סעיף רי"א ב' בלשון זה ויהיה ברשות האשה עד שימות ואחר מותו יקחנו הרב ויקרענו. אמנם לענין דיעבד אם בעת מיתת הבעל היה הגט ברשות הרב שהיא הפקידה אותו בידו כתב בס' ב"מ שם דאפשר להקל ע"פ פסק הש"ע לקמן סי' קמ"ו ס"ב דמגורשת בהניחתו בצדי ר"ה אפילו בלא מעכשיו כו' ע"ש. וע' בספר ישועות יעקב סי' זה ס"ק ד' שנשאל על ענין זה בשכ"מ שגירש את אשתו (בתנאי אם לא מתי כו') ומסר הגט לידה ולא נקרע רק שהאשה המתגרשת נתנה הגט בפקדון לאשה אחרת ואח"ז מת הבעל והיבם אינו נמצא עמנו והי' בדבר חשש עיגון. והשיב ע"ז באריכות ומסיק סוף דבר בדבר השאלה דעתי נוטה להחמיר ולא להקל מאחר שהמחמירין הם רבים ובתראי וביחוד באיסור א"א (לאו דוקא קאמר ור"ל איסור יבמה לשוק) שומעין להחמיר. ומה שמצדד בתשו' הרלב"ח דדוקא באיש היודע בטיב גיטין ויודע שבאמרו מהיום אם מתי יכול להיות שהגט יחול שעה אחת סמך למיתה אבל בעם הארץ שאינו יודע מזה דעתו שיחול הגירושין מיד על תנאי כמו שאומר בפיו. דבר זה אין לו יסוד בש"ס וכבר השיג עליו בזה בס' מכתב אליהו. ובזו השאלה אף בלא נתקרע הגט אלא שנמסר ליד האשה אחרת הוא דומה לנתקרע הגט דמה דאמרי' דפקדון בכל מקום שהוא ברשות בעלים הוא היינו לענין שיכול למוכרו ולהקדישו ולא חשיב דבר שאינו ברשותו אבל לענין זה דבעי' שבשעת חלות הגירושין יהא הגט בחצירה או עכ"פ בצדי ר"ה מה שהוא ברשות אחרים לא חשיב מונח ברשותה כו' ומה שכתב בתשו' הרשד"ם בזה דאף לדעת מהר"ם מרוטען בורג שהחמיר בנתקרע מ"מ באופן זה שהפקדון הוא ברשות אחרים הוי כאלו מונח ברשותה (אין תשובת הרשד"ם כעת בידי ולכאורה צ"ע דהא איתא לכדיא בתשובה מיימוני הנ"ל בשם מהר"מ וז"ל ועוד אומר אני דלדברי ר"ת ור"י אפילו לא נתקרע אם הגט מונח ברשות אחרים באותה שעה הסמוכה למיתת הבעל אינה מגורשת כו' ע"ש) והביא ראיה מקידושי אשה כו' לא דמי להדדי דבגיטין בעינן שיהא מונח ברשותה ולא מהני מה שהוא ביד אחרים אבל בקידושין בפרט בקידושי כסף בהנאת הדבר היא מתקדשת וכן השיג עליו בס' מכתב אליהו. גלל כן בנדון השאלה אין להקל. אמנם מה שנתב מהרשד"ם דאם היה הבעל והעדים במעמד בעת שנמסר להאשה אחרת האשה נעשה שליח לקבלה הוא קרוב לשמוע עכ"ד ע"ש. וע' בס' ג"פ לעיל סי' קכ"ב סק"ח שהאריך שם הרבה בדיני ברירה ורוצה לומר דתקנת ר"י מפרי"ש לגרש לגמרי בלי שום תנאי כו' (כמ"ש לקמן ס"ט בהגה) הוא מטעם חששת ברירה ובאמצע הדבור שם הזכיר דברי הפוסקים והתשובות הנ"ל במגרשת בתנאי מהיום או מעכשיו אם מתי ונקרע הגט או לא היה ברשותה בשעת מיתת הבעל ודעתו שם לדעת המחמירים ובסוף הדבור שם כתב וז"ל גם בגט ש"מ לדידן דאנו נוהגים לתת אותו בתנאי מעכשיו אם לא מתי (היכא שהשעה צריכה לכך) יראה לע"ד דלצאת מידי חשש ברירה גם לצאת מחשש שמא לא יהא הגט ברשות האשה משעת נתינה עד שעת מיתה או שמא יתקרע או יתקלקל הגט בינתים דהויא ספק מגורשת כמ"ש לעיל טוב לסדר שיאמר ה"ז גיטך משעה זו ממש אם מתי דדוקא באומר מהיום אם מתי או מעכשיו אם מתי איכא לספוקי דדעתו של ש"מ לאחר הגט עד שעת מיתה ונעשה כאומר מעת שאני בעולם אבל במפרש דבריו בהדיא שיחול הגט משעת נתינת הגט אם ימות אליבא דכ"ע היא מגורשת משעת נתינה ואם נקרע הגט או נאבד אח"כ אין לחוש כדמוכח מדברי הפוסקים ובפרט מדברי הרא"ם ח"א סי' ל"ד ומקור ברוך סי' י"ג וכ"ב וגם הרווחנו בזה דלית שום חשש ברירה משא"כ באומר מהיום או מעכשיו אם מתי דיש לחוש לטעם ברירה כדאמרן עכ"ל. וע' בספר בית מאיר הזכיר קצת מדברי הג"פ הנ"ל והסכים ג"כ לזה ולכן כתב או שבגט ש"מ של כהן במקום שיש לחוש לטירוף דעת החולה שמגרשין אף אנן ע"י תנאי יתנה בשעת הנתינה בל' זה אם לא מתי עד יום פלוני לא יהא גט ואם מתי מעכשיו עד יום פלוני והוא בכלל יהא גט משעה זו ממש ואם לא מתי עד יום פלוני לא יהא גט כו' ולשון זה הוא ברור בלי שום פקפוק ע"ש. וע' בס' גט מקושר בסג"ר אות ל"ח שהביא ג"כ דברי הג"פ הנ"ל בקצרה ופקפק עליו בזה דגם אם יאמר משעה זו ממש אינו מוציאנו מידי ספק כמו מעכשיו דפירושו ג"כ משעה זו ואפ"ה אמרי' שכוונתו לאחר הגט כו' אם לא שיאמר כך אם לא מתי כו' ואם מתי מכאן עד יום פלוני תהא מגורשת ממני מעכשיו משעה זו ממש ואפי' לא אמות עד יום פ' תהא מגורשת ממני משעה זו ממש ואם לא מתי לא יהיה גט ע"ש עוד. והנה מדברי הפוסקים והתשובות הנ"ל מבואר דהיינו דוקא בגט ש"מ שניתן בתנאי מהיום או מעכשיו אם מתי משא"כ בבריא שניתן על תנאי מעכשיו אם לא באתי אין לחוש כלל ואפי' נאבד או נשרף הגט קודם כלות זמן של התנאי כשר וכ"כ הב"ש בסק"ג כנ"ל וז"ל ובד"מ ר"ס זה הביא כו' ולכאורה נראה דל"ד בודאי בריא המגרש בתנאי מעכשיו לכ"ע מתחילים הגירושין מיד אלא בשכ"מ ס"ל כוונתו לאחר הגט כל מה שיכול עכ"ל וחילוק זה ג"כ כתבו הב"ח בס"ס קמ"ח וכתב דהוא באין ספק וכן מוכח מדברי הטור כו' ע"ש וכ"כ בפשיטות בס' קרבן נתנאל פ' מי שאחזו אות י"ח ע"ש וכן איתא להדיא במרדכי פ' הנ"ל סי' ת"ל תשובת מהר"ם וז"ל מה שנסתפק לפירוש ר"ת במהיום אם מתי כו' מה יאמר במהיום אם לא באתי מכאן ועד יב"ח ונקרע הגט או שאבד קודם הזמן כו' יפה לתת לבך לחלק בין מהיום אם מתי כו' עש"ה. אמנם מצאתי הגט של מהר"י מינץ העתיק שם סדר גט אחד של מהרי"ק ז"ל ומבואר שם שגם באופן זה צריך שישאר הגט שלם בלי קרע וטשטוש ביד האשה עד כלות זמן התנאי ע"ש. ושוב מצאתי בתשו' שיבת ציון סי' צ"ב שנשאל על ענין זה בגט שניתן לאשה בתנאי מעכשיו אם לא באתי עד יב"ח אם צריך להיות הגט שלם ביד האשה עד כלות זמן התנאי. וכתב להרב השואל יפה עשה כבודו שלא קרע הגט וחשש לדעת מהרי"ק ומהר"י מינץ בסדר הגט וכן בכנה"ג בסה"ג חלק ט' אות י"א דגם במגרש על תנאי מעכשיו אם לא באתי עד זמן פלוני צריך שישאר הגט שלם ביד האשה בלי קרע וטשטוש עד כלות זמן התנאי והנה בדיעבד בודאי אין לחוש לזה ובטלה דעתם נגד הרבה גדולי פוסקים הראשונים כו' מ"מ ראוי לחוש לכתחילה לדעת המחמירין הנ"ל כו' והאריך שם לפרש טעם המחמירין אלו (ומבואר שם דהיינו דוקא היכא שתלה התנאי בזמן בזה שייך לומר סברת התוס' שדעתו לאחר הגט כל מה שיכול משא"כ אם לא תלה התנאי בזמן כלל אלא בנתינת ר' זוז וכיוצא דבכל רגע יכולה היא לקיים התנאי בזה בודאי דעתו שיחול הגט מעכשיו) ע"ש. ושם בסי' צ"ג כתב עוד להרב השואל וז"ל היסוד המוסד הוא כי לא היה הכוונה במכתבי הראשון לקבוע הלכה למעשה כדעת מהרי"ק ומהר"י מינץ וכנה"ג בס' הגט שלהם כי הלא כתבתי שבדיעבד אין לחוש לחומרא זו כי בטלה דעתם ברוב דיעות המקילין רק אמרתי דלכתחילה ראוי לעשות באופן היותר מועיל כדי לצאת כל הדיעות וכמ"ש מהרי"א בכתבים סימן ר"נ כו' עכ"ל. וע"ש עוד שכ' דלפי מה שאנו רוצים לצאת אליבא דכל הדיעות צריך שיהיה הגט ביד האשה (ולהזהירה שלא תוציאו מנרתקה ויהיה שמור באמתחתה מבלי להראותו לשום אדם כן מבואר שם) עד אחר כלות זמן התנאי שאז תמסור הגט ליד ב"ד שיעשו בו כטוב בעיניהם ודלא כמו שעשה הרב השואל שלקח הגט מיד האשה בתורת פקדון דמאחר שאנו חוששין לדעת המחמירין הנ"ל אם אין הגט בידה בשעת תשלום זמן התנאי לא מהני מה שהוא בפקדון ב"ד אחר דהאי לא מקרי ברשותה ואף שהרשד"ם בת' סי' ע"ג פסק (גם בגט ש"מ) שא"צ שיהיה הגט באותו הזמן ביד האשה דוקא ואם נתנה בפקדון לאחר ג"כ מגורשת דפקדון ברשותא דמרא קיימא בכל מקום שהוא יש להשיב על דבריו וכבר תמה עליו בזה בת' מקור ברוך סי' י"ג ומה שהרב השואל כתב להצדיק בזה דעת הרשד"ם גם על דבריו יש תשובה ואם שיש לקיים סברתו ולהמליץ עבור הרשד"ם כל זה הוא רק בדיעבד (ר"ל אפי' בגט ש"מ) אבל לכתחילה אנו חוששים לכל הדיעות ולמה לן לדחוקי נפשין לכנוס בפלוגתא ולהכריז בחומר איסור א"א. אמנם זה ברור דבודאי אם הקנה לה הנפקד מקום להניח שם הגט פשיטא דמהני והוי כאלו מונח בביתה וברשותה כמבואר בח"מ סי' קצ"ח בסמ"ע ובסי' ר' ס"ב בהגה ולכן בנדון השאלה שיש כמה חששות אם ישאר הגט ביד האשה כמ"ש הרב השואל לכן לצאת מכל ספק יש לראות שאיש אחד יקח הגט מיד האשה לרשותו ויקנה המקום לאשה אשר שם יניח הגט ובזה בודאי תקנה לה רשותה ככלות הזמן עכ"ד ע"ש היטב. ומ"ש הב"ש בסוף סק"ג וז"ל וכבר כתבתי בסימן הקודם דלא חיישינן בזה שמא יתרצו שניהם לבטל הגט כיון התנאי בע"כ נתקיים כו' עכ"ל עיין בס' ב"מ שהשיב עליו וכתב עליו דלא דק כי זה דוקא במעכשיו אם תצא חמה או אפי' במהיום אם מתי לשיטת הרי"ף והרמב"ם הפוסקים כרבנן דמגורשת ודאי משעה ראשונה אבל לדעה זו פשיטא דאף בלא רצוי דידה יוכל לבטל הגט כמו בתנאי אם וא"צ כלל לבטל התנאי וכן איתא להדיא בתשובת מיימון הנ"ל דאם חזר בו הבעל וביטל תליא נמי בפלוגתא אם חל מעכשיו אין בידו לבטלו ואם משעה שהוא בעולם יוכל לבטלו ופשוט הוא. וכתב עוד הב"מ ובדיעבד אם נתקרע הגט קודם מותו והוא מעורה לע"ד יש לעיין סי' קכ"ה סעיף כ"א עכ"ל וע' בג"פ שם:
ב סָעִיף ה ואם לא מתי לא יהא גט. עיין בתשו' נו"ב תניינא סימן קל"ב שכתב מה ששאל בגט ש"מ כהן שראוי לעשות כדאתקין שמואל בגיטין דף ע"ה ע"ב ואירע שהחולה כשבא לומר אם לא מתי לא יהא גט אמר אם לא מאי אעשה כמו שארצה אם מהני תנאי זה שיכול השכ"מ כהן להחזירה נראה שאסור הכהן להחזירה שאין כאן תנאי כפול דתנאי כפול היינו שהוא דבר מוחלט לשני צדדים כמו תנאי ב"ג וב"ר אם יעברו ונתתם ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם אבל כאן צד ההן אם מתי יהיה גט הוא מוחלט אבל צד הלאו אם לא מתי אינו מוחלט שלא אמר שלא יהיה גט רק אעשה כרצוני ולכן אין התנאי קיים וגם גוף הלשון אעשה כרצוני מה שייך עשיה בכאן ולכן פשוט שאסורה לחזור לבעלה הכהן וצריכה גט מחדש להתירה לשוק עכ"ל:
ג סָעִיף ה לקמן סי' קכ"ד סעיף קל"א משמע כך. הוא טעות הדפוס וצ"ל לקמן סי' קנ"ד סעיף ק' לא משמע כך:
ד סָעִיף ו ה"ז ספק מגורשת. עיין בס' פני יהושע בק"א למס' כתובות סי' ב':
ה סָעִיף ט רק יגרש סתם. עיין בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ג סימן ד' הביא שם לשון הב"ח שכ' דצריך לדקדק להצריכו שיאמר הבעל בפירוש דמגרשה לגמרי בלי שום תנאי ואע"ג דבשאר גיטין מדינא א"צ להחמיר לדקדק על הבעל שיאמר בפי' דמגרש בלא תנאי מ"מ בגט שכ"מ כו' ע"ש:
ו סָעִיף ט וישאו זה את זו. עבה"ט מ"ש ואם היא אינם רוצה לישא אותו אין שום חשש איסור כו' ובב"ש מסיים ועיין דין זה בת' מהר"ם לובלין סי' קכ"ב וכל חכמי הדור חולקים עליו וע' ב"א סי' קמ"ח ובת' מ"ב סי' ע"ה עכ"ל ועיין עוד בתשו' גאוני בתרא סי' נ"ב מזה. גם בתשו' נו"ב תניינא סי' קכ"ח בד"ה ואני אומר פקפק עליו ע"ש. ועיין בתשו' משכנות יעקב סי' ל"ד שהוכיח שדברי מהר"ם לובלין בזה יש להם יסוד מוסד בש"ס ופוסקים ולכן קשה מאד להקל בענין זה להתירה לשוק אף אם תרצה לעבור החרם ולעמוד בעונש וכל המשתדלים בזה לנתק מוסרות הזיווג ביניהם קורא אני עליהם נשי עמי תגרשון כו' ומכניסים עצמם בעונש גדול ע"ש. גם בספר גט מקושר בסג"ר אות ל"ח כתב דקשה לדחות לחלוטין דברי מהר"ם לובלין בזה והאריך בזה ומסיק לחלק דאם נתקשרו בחרם וחזרה אין להתירה לעלמא אכן אם נתקשרו בקנס ורוצה ליתן הקנס בזה יש להקל דהגט גט גמור ע"ש (ועמ"ש לעיל סי' קל"ד סק"א) ועיין בס' בית מאיר כתב בזה וז"ל הא ודאי שדברי החולקים על מהרמ"ל אמת שכוונת התיקון של ר"י מפרי"ש לא הי' ע"ד שפירש איהו כמבואר בדבריהם ובמהרש"א סוף גיטין אבל עכ"ז לא מצאתי בכל דברי החולקים ישוב מספיק על טענות מהרמ"ל מה שהכרחו לפירושו זולת מחמת שהמסדר יפרש לו שנותן הגט בפי' בלא שום תנאי ואף בזה עדיין דברים בגו כמבואר במהרמ"ל שם לכן לע"ד נראה שטוב נמי שהמסדר יפרש לו שאף זה יעלה בדעתו שאף אם תבגוד האשה ותרצה למעול מעל בהחרם שלא להנשא לו אלא לאחר או שתרצה ליתן הקנס שעכ"ז הוא סבור וקיבל ומגרש לחלוטין בלי שום תנאי וכבר מצאתי בספר ר"מ ר' יוזפש אות ל"ח הכי. ואם יש לחוש שע"פ הדברים הללו יטרף דעתו לע"ד יותר הגון ודאי לגרש על תנאי בלשון הנ"ל (שהובא לעיל סק"א בשמו) שהוא ברור לע"ד יותר הגון ודאי לגרש. ועמ"ש לעיל סק"א בשם ס' גט מקושר.
ז סָעִיף ט לבכות עליו ולצאת. עיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"ג ס"ס תי"ב שכ' דוקא אותם דברים שזכר הרמ"א ז"ל להתיר דהיינו לבכות ולצאת אחר מטתו אבל לא ללבוש שחורים מכ"ש לא להתאבל ז' ול' וקריעה וכיוצא בו. ובתשו' באר שבע סי' ס"ו מחמיר לגמרי ע"ש:
ח סָעִיף י ומת קודם שיגיע לידה. מלשון זה משמע דאם הגיע לידה מגורש' עכ"פ ולא אמרינן כו' דאמר זכי לה נתכוין דוקא שתתגרש מיד ולא שיהי' שליח להולכה וע' בס' גט מקושר בסג"ש אות כ"א מ"ש בזה:
ט סָעִיף י ה"ז ספק מגורשת. כתב הט"ז וז"ל ואי לאו דמסתפינא מחבריא הוה אמינא מלתא חדתא דהאידנ' דאין נוהגין ביבום כלום ב"ד כופין ומוחין בזה שבא ליבם דודאי זכות הוא לה שלא להצריכה חליצה. ואין לפקפק בזה דכיון שנאסר בזמן התלמוד אין לנו להתיר אפי' הטעם בטל וכמו כל דבר שבמנין דהא איתא ביו"ד סי' קי"ו דמים מגולים מותרים בזה"ז כו' עכ"ל וכן הסכים בס' יד המלך פ"ט מה"ג דין כ"א (וכתב שם להסביר דברי הט"ז דלכאורה תלי תניא בדלא תניא דגם על היתר מים מגולים בזה"ז ג"כ קשה כו' אך הענין הוא דודאי כל דבר שבמנין היכא דבשעת האיסור הי' אותו הדבר אסור מכח ודאי ולא הי' אז שום אופן וזמן שיהא מותר בזה אמרינן דאף אם נאסר מכח איזה טעם והטעם בטל אין לנו להתירו משא"כ באותן דברים אשר גם בעת האיסו' לא היה רק מכח ספק וכמו במים מגולים כו') והנה מ"ש הט"ז ואי לאו דמסתפינא ה"א מלתא חדתא כו' לאו חדתא היא שכבר הקדימו מהרש"ל ביש"ש פט"ו דיבמות סי' כ"א והובא דבריו בס' בית מאיר סי' זה. וז"ל הב"מ כתב היש"ש דהיה נראה לו דהאידנא שאין נוהגין ביבום ומכ"ש ביש להיבם אשה נמצא לא שייך דילמא רחמ' ליבם ובודאי זכות הוא לה אלא שלא מלאני לבי להקל לכתחיל' אבל בדיעבד מגורשת ופטורה מחליצה. ובמקום יבם משומד כ' דנראה בעינו פשוט דזכות הוא לה וע"ש עכ"ל. וגם בס' ק"נ על הרא"ש שם הביא דבריו קצת בשינוי ע"ש היטב. ובאמת לא ידעתי לאיזה תועלת הביא הב"מ דברי היש"ש אלו לפי דברי היש מחמירין שהביא הרמ"א ז"ל לעיל סי' ק"מ בסוף הגה שהוא דעת מהרי"ק דחייש לדעת הרי"ף פ"ק דגיטין דאפילו היכא דודאי זכות דוקא לענין חזרה ולא לענין התרה עד דמטי לידה בעודו בחיים ובשלמא הט"ז הזכיר קולא זו שפיר דפסק שם שלא כדעת מהרי"ק כמו שהבאתי שם בס"ק י"ג. וגם הק"נ שפיר הביא דברי יש"ש הנ"ל דגם הוא לא ס"ל כמהרי"ק הנ"ל בפירוש דברי הרי"ף כנראה מדבריו בפ"ק דגיטין אות ע"א במ"ש דהרמב"ם פ"ו מהל' עבדים פסק כהרי"ף ע"ש. אבל הב"מ הא חולק שם על הט"ז ומסכים לדעת מהרי"ק וס"ל דאף במקום עיגון אין להקל כמו שהבאתי שם בשם הנ"ל. וא"כ מה הועיל לנו כאן דברי יש"ש הנ"ל דבזמנינו זכות הוא עכ"פ אין להקל אפי' במקום עיגון מכח דברי מהרי"ק הנ"ל אמנם לדינא כבר כתבתי שם בשם ס' מקושר שדעתו להקל במקום עיגון ע"ש: ודע דגם לדברי הרש"ל וט"ז הנ"ל זה פשוט דדוקא אם ניתן הגט בתנאי דאם לא מתי כו' ואם מתי כו' שאם לא ימות הרי היא אשתו כמקדם שפיר שייך לומר דזכות הוא לה שלא להצריכה חליצה משא"כ בגט סתם לחלוטין בודאי דלאו זכות הוא לה דשמא לא ימות ומש"ה אף שאח"כ מת מ"מ בעת זיכוי הגט לא הי' זכות. ושוב מצאתי בתשובת הרדב"ז ח"א סימן ע"ה שכתב להדיא כן בעובדא שהיבם לא נודע מקומו והוא קראי שכ' שם שיכול לזכות לה גיטה ע"י אחר מכמה טעמים מסיים שם וז"ל ומשום חששא שמא לא ימות ונמצא דחוב הוא לה סדרתי שיזכה לה ע"י אחר ע"מ אם ימות בלשון אם מתי ואם לא מתי ונמצא דזכות הוא לה ממה נפשך כו' עכ"ל ע"ש:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.