א כֵּיצַד מְגָרֵשׁ אָדָם עַל תְּנַאי, לֹא שֶׁיֹּאמַר: כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי עַל תְּנַאי זֶה, אוֹ כִּתְבוּ וּתְנוּ לָהּ עַל תְּנַאי זֶה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יִכְתֹּב בְּתוֹךְ הַגֵּט: עַל תְּנַאי זֶה גֵּרַשׁ פְּלוֹנִי אֶת פְּלוֹנִית, אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשֶׂה, אוֹמֵר לַסוֹפֵר לִכְתֹּב, וְלָעֵדִים לַחְתֹּם, וְכוֹתְבִין גֵּט כָּשֵׁר בְּלֹא שׁוּם תְּנַאי בָּעוֹלָם, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן לָהּ הַגֵּט וְאוֹמֵר לָהּ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ אוֹ הֲרֵי אַתְּ מְגֹרֶשֶׁת מִמֶּנִּי עַל מְנָת כָּךְ וְכָךְ, אוֹ יֹאמַר [לָהֶם אוֹ] לְשָׁלִיחַ: תְּנוּ לָהּ גֵּט זֶה עַל מְנָת כָּךְ וְכָךְ:
ב כָּתַב הַתְּנַאי בַּגֵּט אַחַר שֶׁגָּמַר לִכְתֹּב תֹּרֶף הַגֵּט, הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר, בֵּין שֶׁכָּתְבוֹ קֹדֶם חֲתִימַת הָעֵדִים בֵּין שֶׁכָּתְבוֹ אַחַר חֲתִימַת הָעֵדִים. אֲבָל אִם כָּתְבוֹ קֹדֶם תֹּרֶף הַגֵּט, אֲפִלּוּ כָּתַב עַל מְנָת כָּךְ וְכָךְ, הֲרֵי זֶה סְפֵק גֵּרוּשִׁין, שֶׁהֲרֵי נִשְׁאָר לוֹ זְכוּת בְּגוּפוֹ שֶׁל גֵּט. וְכֵן אִם הִתְנָה עַל פֶּה קֹדֶם כְּתִיבַת הַתֹּרֶף, הֲרֵי זֶה סְפֵק גֵּרוּשִׁין:
ג כָּל מְגָרֵשׁ עַל תְּנַאי שֶׁמְּבַטֵּל הַגֵּט, כְּגוֹן שֶׁהִתְנָה לָהּ שֶׁלֹּא תֹּאכַל בָּשָׂר וְלֹא תִּשְׁתֶּה יַיִן כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ, אוֹ שֶׁתִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם חוּץ מִפְּלוֹנִי, אוֹ שֶׁהִתְנָה עָלֶיהָ שְׁאָר תְּנָאִים קֹדֶם כְּתִיבַת הַתֹּרֶף, אִם הָיָה הַתְּנַאי כָּתוּב בַּגֵּט וְחָזַר וּמְחָקוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ, הֲרֵי זֶה סְפֵק מְגֹרֶשֶׁת; וְאִם הָיָה הַתְּנַאי עַל פֶּה, הֲרֵי זֶה נוֹטֵל הַגֵּט מִמֶּנָּה וְחוֹזֵר וְנוֹתְנוֹ לָהּ בְּלֹא תְּנַאי כְּלָל, אוֹ בִּתְנַאי כָּשֵׁר:
א סָעִיף א לא שיאמרו כתבו כו' הטעם דאם התנאי הוא בלשון חוץ הוה שיור בגט ואינה כריתות ואם אומר ע"מ הוה כריתות אלא שהתנה תנאי וגזרינן ע"מ אטו חוץ והיינו בכתב בגט דוקא אבל באמירה בע"פ לא גזרו והיינו אם אומר ע"מ אחר כתיבת התורף זהו הטעם בפרק המגרש ובירושלמי יש טעם שאין אומרים יש ברירה ואע"פ שנתקיים התנאים מ"מ בשעת הגט לא היה ספר כריתות.
א סָעִיף א גט זה. ואם הוא ירט לדרכו ומוכרח לילך קודם כתיבת הגט ורוצה לצוות שיכתבו גט וליתן לשליח על התנאי אז יצוה שיכתבו ויתנו ליד השליח זה ולא יזכיר שום תנאי ואח"כ יאמר לשליח זה לפני עדים אחרים אותו גט שצוויתי ליתן לידך אתה תתן לאשחי ע"מ כך וכך. והסופר והעדים לא ידעו מזה כלל. מהריב"ל ח"א כלל ד'. והרש"ך ח"א סי' פ"ח. ומהרי"ט היה מפקפק על תיקון הרב מהריב"ל והיה אומר דמה יושיעני ב' כיתי עדים כיון דבין הכי ובין הכי התנאי הוא קודם כתיבת התורף. והכנה"ג קע"ח ע"א האריך בזה והעלה דלצאת ידי ספק אין תיקון יותר טוב אם לא שיגלה דעתו בפני השליח שרוצה ליתנו ע"ת וכשיצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום ולשליח להוליכו לא יזכיר שום תנאי אלא יאמר לשליח גט זה תנהו כמו שתרצה אם תרצה לתנו גט כריתות תנהו. ואם תרצה ליתנו בתנאי תנהו כל אשר בלבך עשה והשליח כיון שגילה דעתו שרוצה ליתנו בתנאי יתנו בתנאי ע"ש דף קע"ח ע"א:
ב סָעִיף ב התורף וכו'. עיין ב"ש. אם התנה ע"פ והתנאי אינו כהלכתו אע"פ שהוא לפני התורף הגט כשר דה"ל ס"ס. ספק אם התנאי הוי תנאי ואת"ל הוי תנאי דילמא אינו תנאי בע"פ קודם כתיבת התורף פוסל בגט מהריב"ל ח"ב סי' ט'. כנה"ג קפ"ח:
ג סָעִיף ג ממנה. היינו דוקא בתנאי חוץ דפסול לכהונה מהני הנתינת הגט מש"ה צריך ליקח ממנה הגט אבל תנאי כל ימי חייה דאינו פוסל לכהונה א"צ ליקח ממנה. ובשאר תנאי' שמתנה עמה ע"מ כך וכך כשחוזר ומבטל בטל התנאי וא"צ ליקח ממנה הגט. וכן בתנאי אם. א"צ ליקח ממנה הגט כשמבטל התנאי. והא דמהני כשחוזר ונוטל ממנה הגט היינו דוקא כשנכתב שפיר אלא בעת המסירה לידה התנה תנאי הנ"ל אבל אם התנה תנאי קודם כחיבת התורף אפי' תנאי ע"מ לא מהני כשחוזר ונוטל ממנה הגט. דהא עכ"פ לא נכתב הגט בכשרות. ומכ"ש כשנכתב התנאי בגט אפי' אם חזר ומחק לא מהני עיין ב"ש:
א סָעִיף א תנו לה גט זה. עבה"ט מ"ש ואם הוא ירט לדרכו כו' ומהרי"ט היה מפקפק כו' וע' בתשו' מהרי"ט ח"א סי' ס"ו שכ' לתקנת דבר זה שני דרכים האחד שהגט עצמו יצוה לכתבו בלי שום תנאי אבל במינוי השליחות יתנה עם השליח ויאמר אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש תהיה שלוחי לגרש את אשתי מעכשיו ואם באתי מכאן ועד יב"ח יתבטל השליחות וכשהשליח ימסור הגט ליד האשה ימסור לידה בלי שום תנאי רק יגלה לה תוכן הדבר שהוא נעשה שליח על תנאי זה וממילא לא תרצה להנשא שמא יבא בתוך י"ב חדש ויתבטל השליחות וממילא לא תהיה מגורשת ובזה לא שייך חשש דתנאי קודם כתיבת התורף כיון דאין התנאי על גוף הגירושין או גוף הגט רק השליחות וכיון דלא בטול לגט רק את השליחות באופן זה אינו פוסל מה שהתנה קודם כתיבת התורף והאריך בזה (עמ"ש לעיל סי' קל"ז סק"ה בשם תשו' מוצל מאש ושער המלך) הדרך השני כתב לעשות בזה שיאמר כך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש תהיה מגורשת מעכשיו ואם באתי מכאן ועד י"ב חודש לא תהיה מגורשת עד אחר אותו זמן דהשתא כיון דבין כך ובין כך מגורשת לא שייך בזה סברת ברירה דהרי עכ"פ נכתב לשם כריתות והתנאי הוא רק לענין קביעות הזמן אם תהיה מגורשת כעת או אחר זמן עכ"ד ע"ש והובאו דבריו אלה בס' ישועות יעקב ס"ס קנ"ד בסה"ג סק"ד. אמנם בסי' זה סק"א לא הזכיר הדרך הראשון של מהרי"ט כנ"ל רק הדרך השני וכתב עליו שדבריו נראין מאד לדינא אף שבס' מכתב אליהו פקפק עליו אין בפקפיקו כדאי לדחות דברי מהרי"ט וכמה מעליא הא שמעתתא דמהרי"ט לתקנת עגונות בשעת הדחק ומ"מ מאחר שבס' הנ"ל פקפק ע"ז וגם על תיקון של מהריב"ל (שלא יזכיר התנאי להסופר והעדים רק להשליח) יש לפקפק כמ"ש מהרי"ט וכן מבואר בתשו' מבי"ט סי' מ"ז דאין חילוק בין אומר התנאי לסופר עצמו ובין אם אומרו לשליח גלל כן בעת שהי' במדינ' זו צורך שעה בגיטין כאלו שהי' מתנה הבעל עם אשתו שאם לא יבא לזמן פלוני תהיה מגורשת הורתי לתפוס חומרי שניהם סברת מהריב"ל וסברת מהרי"ט דהיינו שהי' מתנה עם השליח לבד בזה"ל תן זה לאשתי ע"מ שאם לא באתי עד זמן פלוני תהי' מגורשת מעכשיו ואם באתי עד זמן פלוני תהי' חלות הגירושין ביום פלוני ועד אותו זמן יוכל לבטל הגט ואז לב הבעל בטוח וסמכה דעתו שבודאי תחזור אליו כיון שיוכל לבטל הגט עכ"ד. וע"ש עוד בסה"ג ס"ק י"ח שנ' עוד עצה אחת לזה.
ב סָעִיף ב קודם בתיבת התורף. עבה"ט וע' בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ג סי' ד' וסי' י"ב מענין זה:
ג סָעִיף ג או בתנאי בשר עמ"ש לעיל סי' קל"ז סק"ב:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.