א מִי שֶׁכָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְנִמְלַךְ וְלֹא גֵּרְשָׁהּ, וְנִתְיַחֵד עִמָּהּ אַחַר שֶׁכְּתָבוֹ, לֹא יְגָרְשֶׁנָּהּ בְּאוֹתוֹ הַגֵּט פַּעַם אַחֶרֶת כְּשֶׁיִּרְצֶה לְגָרְשָׁהּ. וְאִם גֵּרְשָׁהּ בְּאוֹתוֹ הַגֵּט הַיָּשָׁן, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת וְתִנָּשֵׂא בּוֹ לְכַתְּחִלָּה, שֶׁהֲרֵי נִכְתַּב לִשְׁמָהּ וַהֲרֵי נָתַן לָהּ עַתָּה בְּעֵדִים כְּהִלְכָתוֹ. וְלָמָּה לֹא יְגָרְשֶׁנָּה בּוֹ לְכַתְּחִלָּה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ גִּטָּהּ קוֹדֵם לִבְנָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁהַגֵּט בְּיַד הַבַּעַל וּמְסָרוֹ מִיָּדוֹ לְיָדָהּ, אֲבָל אִם שְׁלָחוֹ לָהּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, וְנִתְיַחֵד עִמָּהּ אַחַר שֶׁנְּתָנוֹ לְיַד הַשָּׁלִיחַ, וּנְתָנוֹ לָהּ הַשָּׁלִיחַ, לֹא תִּנָּשֵׂא בּוֹ, וְאִם נִשֵּׂאת, לֹא תֵּצֵא:
ב כָּל הַמְגָרֵשׁ עַל תְּנַאי, בֵּין שֶׁאָמַר: מֵעַכְשָׁו, בֵּין שֶׁאָמַר: אִם יִהְיֶה וְאִם לֹא יִהְיֶה, הֲרֵי זֶה לֹא יִתְיַחֵד עִמָּהּ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי, אֶלָּא בִּפְנֵי עֵד, אֲפִלּוּ עֶבֶד וַאֲפִלּוּ שִׁפְחָה, וּבְיוֹצֵא וְנִכְנָס סָגֵי, חוּץ מִשִּׁפְחָתָהּ אוֹ בְּנָהּ הַקָּטָן, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ בּוֹשָׁה לְשַׁמֵּשׁ בִּפְנֵיהֶם. וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאִם נִתְיַחֵד עִמָּהּ בִּפְנֵי שְׁנֵי עֵדִים כְּאֶחָד, וְרָאָה הוּא וְהִיא אוֹתָם, אֲפִלּוּ נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי אַחַר כָּךְ, הֲרֵי זוֹ סְפֵק מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁמָּא בְּעָלָהּ וּבִטֵּל הַגֵּט, וְיִתְבָּאֵר בְּסִימָן שֶׁאַחַר זֶה:
א סָעִיף א לא יגרשנה באותו גט הטעם שמא יאמרו גיטה קודם לבנה פירש"י שמא ישהה הגט זמן רב בין כתיבה לנתינה ויהיה לה בנים ממנו תוך הזמן הזה ואח"כ יגרשנה בו ולימים כשישתכח הדבר יראו זמן הגט קודם ללידת הבן ויהיו סבורים שניתן לה משעת כתיבה ויאמרו מהפנויה נולד משגרש' והוא פגם עכ"ל:
ב סָעִיף א וי"א דה"מ כשהגט ביד הבעל הטעם באשר"י בפרק הזורק בשם הרמ"ה דכשהבעל נותנו לה הבעל ודאי לא בא עליה דאי בא עליה בין כתיבה לנתינה הוה חייש לפגמ' דבריה וכתב לה גיטא אחרינא אבל ע"י שליח לא תנשא לכתחילה דשמא שליח נתנו לה אחר היחוד והבעל לא ידע דלכתוב לה גט אחר עכ"ל ובדרישה הביא בשם תשובת הר"ש כהן שהקשה על הטור שכתב דבנותן מידו לידה תינשא לכתחילה נהי דאין כאן חשש גיטה קודם לבנה מ"מ יהיה פסול אפילו דיעבד משום חשש שמא יחפה או משום פירי כמ"ש סי' קכ"ז בשם ר"י והרא"ש דכל גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין לו תקנה מחמת חשש שמא יחפה ופירי אם לא ע"י שליח דאז יש לו קול והאיך שיהיה כאן כשר כשניתן בעצמו מידו לידה ודחק עצמו בדרישה לתרץ זה גם מו"ח ז"ל רצה לתרץ דמיירי שנתן הגט ביום הכתיבה וא"א לומר כן דא"כ הויא גרושה גמורה והיחוד שאח"כ הוה ככל אדם שמתייחד עם גרושתו כמו שזכר הטור בסימן זה דדוקא בשכיב מרע שנכתב על תנאי יש לומר שמסרו לה (בו ביום): (דברי המגיה. ור"ל דוקא בשכיב מרע י"ל שאין הגט חל עד שעת מיתה בזה יש חשש גט ישן בנתייחד עמה בנתיים אבל בבריא שנותן גט ביום הכתיבה אף אם נתייחד בין כתיבה לנתינה הויא גרושה גמורה אף ע"י שליח דליתא הטעם שיאמר' גיטה קודם לבנה וא"כ ליתא גם כן החילוק של הרא"ש בין נתן מידו לידה ע"י שליח כי לעולם היא מגורשת בדיעבד כיון דלא שייך כאן גיטה קודם לבנה והיחוד שאח"כ הוה ככל אדם שמתייחד עם גרושתו חוץ מבשכיב מרע נוכל לומר כן כמ"ש. עכד"ה): ותו דרש"י כתב בפי' שנתיים או ג' שנים והאשה משום גיטה קודם לבנה תיפוק ליה משום יחפה ופירי ולענ"ד לק"מ ואגב נזכיר מה שהקשה ב"י על מ"ש הטור בסימן זה דאם נתן לה גט על תנאי ועדיין לא נתקיים ונתייחד בנתיים ליכא למיחש שמא בעל לשם קידושין ומ"מ לא תתגרש בו לכתחילה אבל נתגרשה בו תנשא אפילו לכתחילה וכתב הב"י דא"א לפרש בתנאי דע"מ או מעכשיו דכה"ג חייל מיד ומקיימא תנאה ואזלה כמ"ש סי' קמ"ז אבל בתנאי דאם אפשר דס"ל דכיון דאין גט חל עד קיום התנאי ליכא למיחש לקידושין כשנתייחד עכ"ל וזה שלא כדברי רמב"ם ואח"כ כתב עוד קשה מ"ש הטור לא תתגרש בו לכתחילה כיון דכבר קבלה גיטה ואינו מחוסר אלא קיום התנאי ליכא למימר לא תתגרש בו אלא שסבור כיון דלא חל הגט עד שעת קיום התנאי הו"ל כאלו מתגרשת בשעת קיום התנאי ושפיר שייך לומר לא תתגרש בו עכ"ל ודבריו תמוהים מאד דהאיך תפרש דברי הטור שכתב אבל בנתגרשה בו תנשא לכתחילה מאי דיעבד דנקט בזה הא גם ברישא קבלה הגט כבר והו"ל דיעבד ומה לכתחילה ודיעבד בכאן ובאמת אין כאן קושיא מכל מה שזכר ב"י ולא קושית הר"ש כהן דכל סימן זה לא מיירי שנתן הגט תכף לידה אלא מיירי שהשליח ביד שליש ליתן לה לאיזה זמן כדאמרי' בהדיא פ"ב דגיטין המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו אלא לאחר ל' יום וכו' ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה משמע שאם נתייחד חוששין לגט ישן ומזה הביא עיקרא דמילתא דגט ישן ומכח גמרא זו הכריח הרמ"ה לחלק בין נותן מידו לידה אף ע"י שליש כמ"ש הרא"ש פ' הזורק והיינו (נמי מיירי) שהיה הגט ביד שליש משעת כתיבה אלא שבשעת מסירת הגט לידה אחר היחוד יש חילוק בין אם נוטלו הוא מן השליש ונותנו לה או ששלוחו נוטלו מהשליש או שהשליש עצמו נותנו להאשה וא"כ לא קשיא מידי מה שהקשה הר"ש כהן דכל שהוא ביד שליש בנתיים הוה דינא כמו בשולח גט ממדינת הים ע"י שליח דאין חשש (זנות) ופירי כמ"ש סי' קכ"ז מטעם דיש לו קול ה"נ בזה השליש יש קול דהושלש גט בידו וכ"כ התו' בהדי' בפ"ב דף י"ז בד"ה עד שעת נתינה דבמשליש גט לאשתו אית ליה קלא ואין חשש זנות ופירות אלא דיש חשש שמא יאמרו גיטה קודם לבנה כשיהיה זמן רב ביניהם וישתכח ואין להקשות א"כ יהיה גם חשש זנות ופירו' כשיהי' זמן רב (ז"א) דלזנות פשיטא דאין שייך חילוק דזמן רב דהא הבי"ד לא יניחו לשהות זמן רב כשנודע שזינתה גם לענין פירות ודאי לא יניחו לה בי"ד לטרוף לקוחות כששהתה זמן רב כזה ולא תבעהו יאמרו לה אייתי ראיה אימת בא לידך אלא דחשש גט קודם לבנה יש בזה ובזה חילוק בין הוא לשלוחו ואין כאן קושיא כל עיקר גם קושיות ב"י שזכרנו לא קשיין כלל דודאי מיירי בכל תנאי הן ע"מ הן אם יהי' (ואם לא יהיה) אלא שאין הגט בידו אלא ביד שליש שהושלש בידו שלא ליתנו לה עד שתתקיים התנאי ונתייחד בינתים (לא יתננו לה השליש אף אם יתקיים התנאי דשמא בעל לשם קידושין) טעות הוא וצ"ל בזה כתב הטור (דליכא למיחש שמא בעל לשם קידושין) ובזה אומר שלא יתן אותו גט אף אם יתקיים תנאי אלא שאם נתנו תנשא: (דברי המגיה. נראה דר"ל ג"כ הא דכתב הטור שלא יתן לכתחילה ואם נתנו תינשא מיירי ג"כ מידו לידה והא דכתב התם לא תתגרש בו לכתחילה וכו' דסמך עצמו אמה שכתב מקודם והוא שנתן מידו לידה וא"כ גם בזה מיירי הענין זה שנותן מידו לידה אבל אם היה השליש נותן לידה בודאי לא תנשא לכתחילה כמו ע"י שליח. עכד"ה) כל זה נראה פשוט שמיירי בהושלש הגט בכל סימן זה זולת בשכיב מרע שבודאי נותן לה תכף גט ואין שם חשש זנות ופירי כיון שנעשה ע"ת והדבר ספק מה היא באותן הימים אם חל תכף או בשעת מיתה כמ"ש הטור ואין כאן חשש זנות דהבא עליה באשם תלוי קיים וה"ה לענין פירי לא תטרוף מספק אלא שיש חשש גט קודם לבנה כמו שיש חשש זה בשאר גט שאינו ע"ת אלא שהושלש ביד שליש ובשאר גט ישן דנקט הטור היינו שהוא ביד שליש היא כא"א גמורה בודאי עד שמקבל הגט ומ"ש הטור או שנתן לה גט על תנאי אין פירושו מידו לידה אלא ע"י שליש קאמר דהשליש הגט בידו עד שתקיים התנאי ונתייחד בנתיים אין כאן חשש קידושין אלא חשש גט קודם לכן והרמב"ם פ"א כתב בין בתנאי דמעכשיו בין בתנאי דאם לא נתייחד עמה והדבר ידוע שאם נתייחד עמה בפני ב' עדים כאחד אפילו לאחר שנתקיים התנאי ה"ז ספק מגורשת שמא בעלה בטל הגט עכ"ל והעתיקו בסעיף ב' ולא נקט בפירוש לשם קידושין דכלל בזה ב' דברים המגיעים מן הבעילה דאם נתקיים התנאי חיישינן לקידושין דהרי לא נתגרשה מ"מ חיישינן לגט קודם לבן ובזה אין צריך לעידי יחוד וא"כ אין חילוק בין הרמב"ם להטור ולא כב"י שכתב דדברי הטור דלא כרמב"ם הנלע"ד דהכל נכון וכתב הרא"ש בתשובה כלל מ"ה סימן ד' אם אמר לסופר לכתוב גט לאשתו ונתאחר הענין שבוע או שנים והיו דרין בעיר לא חיישינן שמא נתייחדו כל זמן שלא ראינו שנתייחדו עכ"ל והיינו ג"כ שתהיה הגט ביד הסופר דאית ליה קלא כמ"ש לעיל:
א סָעִיף א מגורשת. ותנשא בו לכתחלה. משמע אפי' אם הבעל בכאן א"צ גט אחר מיהו רש"י והר"ן כתבו דוקא כשהלך בעלה למדינת הים אז תנשא בו לכתחל' ואם בודאי בא עליה עיין סימן (קמ"ט) [קל"ב]. ויש להסתפק לדברי רש"י אי קרי מדינת הים כל היכא שאין הבעל מצוי במקום קרוב או דלמא דוקא היכא שהוא בארץ מרחקים מהריב"ל ח"ג סימן ס"ט. ואם לא נתגרשה עדיין אפילו שהבעל במקום רחוק לא תתגרש בו לכתחלה אליבא דכולי עלמא וצריך להתיישב בדבר מהריב"ל ח"ג סי' ס"ט וכנסת הגדולה ועיין ב"ש ס"ק ב' שכתב ה"ה אם הלך הבעל למ"י תנשא כמ"ש בהגה"מ ובד"מ סי' קמ"ט הביאו ע"ש. לא הבנתי לשונו במה שכתב וה"ה אם הלך הבעל למדינת הים תנשא. ועיינתי בד"מ ומצאתי שכתב בז"ל אבל אם נתגרשה והלך בעלה למד"ה תנשא לכתחלה ע"ש וזהו לדעת רש"י והר"ן:
ב סָעִיף א לבנה. כלומר שיאמרו הגט נתן באותו יום שנכתב ואח"כ נתעברה ממנו ואיכא פגם לולד. ועיין ב"ש שכתב ולירושלמי מבואר אם גירשה מחמת ערות דבר לא חיישינן שמא בא עליה דמאוסה היא בעיניו ובזה יש לתרץ קושית התוס' דף פ"א וכו' ע"ש. ולא הבנתי דהא לר"י איירי מתני' בראוה שנבעלה א"כ חזיא דלא מאיסה עליו ובעל וא"ל דעכ"פ לשם קדושין לא בעיל הואיל דאסירא עליו מאשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה. דהא השתא נמי דבעל לשם זנות בלא קדושין לוקה מן התורה וכ"כ הרמב"ם וכ"ה בתשובת הרדב"ז ח"א סי' רע"ז. וז"ל בראוהו שנבעלה לכ"ע צריכה גט דראינו שלא מאיסה עליו ורוצה לשתות בעציצו וכל מה דאפשר לו לתקן מתקן. דאי בעיל לה לשם זנות אית בה תרתי חדא בעילות זנות דכל שאר נשים. ותו איסורא דידה דאחרי אשר הוטמאה ומש"ה בעיל לשם קדושין לתקן שלא יהיה בעילת זנות אלא בעילת איסור ואע"ג דעתיד הוא לגרשה השתא מיהו מתקן הוא ולא הוי בעילת זנות עכ"ל ע"ש עפ"ז נסתרים דברי ב"ש מה שרוצה לתרץ קושית התוס' ע"ש דהא לרבי יוחנן איירי מתני' בראוה שנבעלה ודו"ק וכ"כ בתוס' דגיטין דף ע"ט ע"ב בד"ה ב"ש סברי לא אמרינן וכו'. דסיים תוס' שם כה"ג פליגי לקמן במגרש ולנה עמו בפונדקי למאן דמוקי לה בלא ראוה שנבעלה עכ"ל משמע בהדיא למ"ד דהיינו ר' יוחנן דמוקי פלוגתייהו בראוה שנבעלה לא אמרי' דאזלו לטעמייהו וכו' משום דבשנבעלה חזינן דלא מזוהמת היא בעיניו. והקושיא של תוספת בדף פ"א ע"ב בד"ה ב"ש סברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכו' ע"כ לפי ס"ד דמתני' איירי בראוה שנבעלה. דלפי האמת לק"מ. ועיין מ"ש בסי' קמ"ט ס"ק א' בשם הכנה"ג ובשם מהר"ם אלשקר ולא קשה מידי וק"ל. אבל זאת צ"ע דהא מסקינן בגיטין דף צ' ע"א לא מצא בה דבר ערוה ולא דבר וגירש מהני ומגורשת. א"כ מצינו לב"ש נמי גרושה בלא ערות דבר. ויש ליישב ודו"ק ועיין תוס' י"ט פרק ח' דגיטין משנה ד' ועי' כנה"ג דף קע"ט ע"א. ראובן שהיה רוצה ללכת למ"ה ואמר לסופר שיכתוב גט לאשתו אחר ג' שנים מהיום אם לא יבוא במקום שאשתו שם ואמר ללוי ויהודה שיחתמו בו ויתנוהו לאשתו. וכשיוצא ללכת מהלך יום או יומים נמצאו שם מונעים ומנעוהו מלעבור וחזר לביתו ואחר ימים יצא והלך לדרכו אין חוששין שמא פייס ובטל הגט ואין חוששין לגט ישן. ובהגיע הזמן ולא בא כותבין וחותמין ונותנים לה הרא"ם וכנה"ג קע"ח ע"ב:
ג סָעִיף א לידה. ל"ד אפי' אם שלח אח"כ ע"י שליח נמי הגט כשר כיון שהיה בידו בעת היחוד ב"ש:
ד סָעִיף ב התנאי. אפי' ש"מ נוטה למות וגוסס אסור להתייחד בלא עד רשב"א ד"מ ב"ש:
ה סָעִיף ב שפחה. וה"ה נערה בת י"ב שנה שיודעת ובושה ממנה הוי שומר ויוכל להתייחד על פיה מהרי"ט מהראנ"ח:
ו סָעִיף ב אותם. הטעם אם נתייחד עמה חיישינן לקדושין שמקדש אותה מחדש מש"ה בעינן שראו העדים עיין ב"ש והרדב"ז ח"א סי' ד' ורע"ה:
א סָעִיף א קוד' לבנה. עבה"ט מ"ש אבל זאת צ"ע דהא מסקינן בו' ועיין בתשו' שיבת ציון סי' פ"ב מ"ש בזה. ומ"ש הבה"ט בשם תשו' הרא"ם ראובן שהי' רוצה ללכת למ"ה כו' עד כותבין וחותמין ונותנין לה. עיין בתשו' שב יעקב סי' ל"ה הובא שם תשו' מהרי"ט צהלין סי' קמ"ה על מעש' כיוצא בזה ממש דפסק גם כן דכותבין וחותמין ונותנין לה אך שם מפורש דהבעל נשבע ש"ח שלא לבטל השליחות ומשום זה פסק להתיר דלא מחזיקינן ברשיעי לומר שעבר על השבועה וביטל השליחות וגם בזה לא סמך להתיר רק באם יסכימו בעלי הוראה עי"ש ויש לעיין בתשו' הרא"ם שם. וע' לקמן ס"ס קמ"ט:
ב סָעִיף ב שלא נתקיים התנאי. עבה"ע מ"ש אפי' ש"מ נוטה למות כו' הנה מ"ש זה בשם ד"מ לא מצאתי בד"מ רק בב"י ס"ס זה הביא כן בשם הרשב"א משום דאמרו בירוש' פ' מי שאחזו תני אף המסוכן כו' ועיין בתשו' אא"ז פמ"א ח"ג סימן ד' ועמ"ש לקמן סי' קמ"ט ס"ב ס"ק ד':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.