Even HaEzer 167 — שולחן ערוך, אבן העזר קסז

א קָטָן פָּחוֹת מִבֶּן תִּשְׁעָה, אֵין בִּיאָתוֹ כְּלוּם; וּמִבֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְאֵילָךְ, בִּיאָתוֹ קוֹנָה בִּיבִמְתּוֹ כַּמַּאֲמָר בַּגָּדוֹל. וּבְאִשָּׁה דְּעָלְמָא אֵינָהּ קוֹנָה כְּלָל; לְפִיכָךְ, נָשָׂא אִשָּׁה וּמֵת, פְּטוּרָה מֵהַחֲלִיצָה וּמֵהַיִּבּוּם:

ב בֶּן ט' שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לְפָטְרָהּ בְּגֵט, עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיָבֹא עָלֶיהָ אַחַר כָּךְ. וְאִם לֹא בָּא עָלֶיהָ אַחַר כָּךְ, וּבָא לְהוֹצִיאָהּ, צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. וְאִם בָּא עָלֶיהָ כְּשֶׁהוּא קָטָן, וּמֵת קֹדֶם שֶׁהִגְדִּיל, אוֹ מֵת אַחַר שֶׁהִגְדִּיל אֲבָל לֹא בָּא עָלֶיהָ מִשֶּׁהִגְדִּיל, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. וְאִם מִשֶּׁהִגְדִּיל נָשָׂא אַחֶרֶת, וְלֹא בָּא עַל הַיְבָמָה מִשֶּׁהִגְדִּיל, שְׁתֵּיהֶן חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת:

ג קָטָן אֵינוֹ חוֹלֵץ, עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן י"ג שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וְיִבְדְּקוּהוּ אָז וְיִמְצְאוּהוּ שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. אֲבָל אִם הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת קֹדֶם שֶׁהִגְדִּיל, אֵינוֹ נֶחְשָׁב גָּדוֹל עַל יָדָם, אֶלָּא אִם כֵּן יָבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אֲחֵרוֹת אַחַר שֶׁהִגְדִּיל. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם מוֹצְאִים לוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אַחַר שֶׁהִגְדִּיל, לֹא חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא אֵלּוּ הָיוּ בּוֹ מִקֹּדֶם:

ד קְטַנָּה מִבַּת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וָמַעְלָה, בִּיאָתָהּ בִּיאָה לְכָל דָּבָר; וְאִם בָּא עָלֶיהָ יָבָם, קְנָאָהּ; אֲבָל אֵינָהּ חוֹלֶצֶת עַד שֶׁתְּהֵא בַּת י"ב שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וּבְדָקוּהָ אַחַר כָּךְ וּמְצָאוּהָ שֶׁהֵבִיאָה ב' שְׂעָרוֹת:

ה יָבָם קָטָן שֶׁבָּא עַל יְבָמָה קְטַנָּה, יִגְדְּלוּ זֶה עִם זֶה. וְאִם בָּא לְגָרְשָׁהּ קֹדֶם שֶׁיַּגְדִּיל, אֵינוֹ יָכוֹל, דְּגֵט קָטָן אֵינוֹ גֵּט:

ו יְבָמָה שֶׁנִּתְיַבְּמָה, וְאָמְרָה בְּתוֹךְ ל' יוֹם: לֹא נִבְעַלְתִּי, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹמֵר: בָּעַלְתִּי, וְגֵרְשָׁהּ, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ, הוֹאִיל וְקָדַם וְגֵרְשָׁהּ בְּגֵט. וְאִם עֲדַיִן לֹא גֵּרַשׁ, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיִבְעֹל אוֹ יַחֲלֹץ וְיוֹצִיא בְּגֵט. וַאֲפִלּוּ מוֹדֶה לִדְבָרֶיהָ שֶׁלֹּא בָּעַל, צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה, דְּכָל כְּנוּסָה בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה (הַמ"מ פ"ב). גֵּרְשָׁהּ לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, וְהִיא אוֹמֶרֶת: לֹא נִבְעַלְתִּי, מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלֹץ לָהּ. וְאִם הוּא מוֹדֶה שֶׁלֹּא בָּעַל, כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲלֹץ. הִיא אוֹמֶרֶת: נִבְעַלְתִּי, וְהוּא אוֹמֵר: לֹא בָּעַלְתִּי, אֵינָהּ צְרִיכָה חֲלִיצָה, שֶׁאֵין זֶה נֶאֱמָן לְאָסְרָהּ עַל כָּל אָדָם אַחַר שֶׁכָּנְסָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּתוֹךְ ל' יוֹם הוּא נֶאֱמָן, וּצְרִיכָה חֲלִיצָה עִם הַגֵּט. וְצָרָתָהּ, לְעוֹלָם מֻתֶּרֶת, אֲפִלּוּ הוּא וְהִיא אוֹמְרִים שֶׁלֹּא בָּעַל, וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ ל' יוֹם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל ל' יוֹם הוּא נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּעַל, לֶאֱסֹר הַצָּרָה (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ):