Even HaEzer 25 שולחן ערוך, אבן העזר כה

גודל הטקסט

א רָאוּי לָאָדָם לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה וּבְמַחֲשָׁבָה טְהוֹרָה וּבְדַעַת נְכוֹנָה, כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִלְּהִכָּשֵׁל בִּדְבַר עֶרְוָה. וְיִזָּהֵר מֵהַיִּחוּד שֶׁהוּא הַגּוֹרֵם הַגָּדוֹל. וְכֵן יִנְהוֹג לְהִתְרַחֵק מֵהַשְּׂחוֹק וּמֵהַשִּׁכְרוּת וּמִדִּבְרֵי עֲגָבִים (פֵּרוּשׁ, דִּבְרֵי שְׂחוֹק וְחֵשֶׁק). וְלֹא יֵשֵׁב בְּלֹא אִשָּׁה, שֶׁמִּנְהָג זֶה גּוֹרֵם לְטָהֳרָה גְּדוֹלָה. יְתֵרָה מִכָּל זֹאת אָמְרוּ: יְפַנֶּה עַצְמוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְדִבְרֵי תּוֹרָה וְיַרְחִיב דַּעְתּוֹ בַּחָכְמָה, שֶׁאֵין מַחֲשֶׁבֶת עֲרָיוֹת מִתְגַּבֶּרֶת אֶלָּא בְּלֵב פָּנוּי מֵהַחָכְמָה:

ב וְלֹא יָקֵל רֹאשׁוֹ עִם אִשְׁתּוֹ וְלֹא יְנַבֵּל פִּיו בְּדִבְרֵי הֲבַאי, אֲפִלּוּ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ. הֲרֵי הַכָּתוּב אוֹמֵר: "מַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ" (עָמוֹס ד, יג) אָמְרוּ חֲכָמִים זַ"ל: אֲפִלּוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁבֵּין אָדָם לְאִשְׁתּוֹ עָתִיד לִתֵּן עָלֶיהָ אֶת הַדִּין. וְאַל יְסַפֵּר עִמָּהּ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ וְלֹא קֹדֶם לָכֵן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתֵּן דַּעְתּוֹ בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת, וְאִם סִפֵּר עִמָּהּ וְשִׁמֵּשׁ מִיָּד, עָלָיו נֶאֱמַר: "מַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ" (עָמוֹס ד, יג). אֲבָל בְּעִנְיְנֵי תַּשְׁמִישׁ יָכוֹל לְסַפֵּר עִמָּהּ, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת תַּאֲוָתוֹ; אוֹ אִם הָיָה לוֹ כַּעַס עִמָּהּ וְצָרִיךְ לְרַצּוֹתָהּ שֶׁתִּתְפַּיֵּס, יָכוֹל לְסַפֵּר עִמָּהּ כְּדֵי לְרַצּוֹתָהּ. הַגָּה: וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִם אִשְׁתּוֹ מַה שֶּׁיִּרְצֶה, בּוֹעֵל בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה וּמְנַשֵּׁק בְּכָל אֵבֶר שֶׁיִּרְצֶה, וּבָא עָלֶיהָ בֵּין כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, אוֹ דֶּרֶךְ אֵבָרִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא זֶרַע לְבַטָּלָה (טוּר). וְיֵשׁ מְקִלִּין וְאוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ אֲפִלּוּ אִם הוֹצִיא זֶרַע, אִם עוֹשֶׂה בְּאַקְרַאי וְאֵינוֹ רָגִיל בְּכָךְ (גַּם זֶה טוּר בְּשֵׁם ר"י). וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר בְּכָל אֵלֶּה, כָּל הַמְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בַּמֻּתָּר לוֹ קָדוֹשׁ יֹאמְרוּ לוֹ (דִּבְרֵי הָרַב). וְלֹא יַרְבֶּה בְּתַשְׁמִישׁ לִהְיוֹת מָצוּי אֶצְלָהּ תָּמִיד, שֶׁדָּבָר זֶה פָּגוּם הוּא מְאֹד וּמַעֲשֵׂה בּוּרוּת הוּא; אֶלָּא כָּל הַמְמַעֵט בְּתַשְׁמִישׁ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְבַטֵּל עוֹנָה אֶלָּא מִדַּעַת אִשְׁתּוֹ. וְאַף כְּשֶׁיְּשַׁמֵּשׁ בִּשְׁעַת הָעוֹנָה לֹא יְכַוֵּן לַהֲנָאָתוֹ, אֶלָּא כְּאָדָם הַפּוֹרֵעַ חוֹבוֹ שֶׁהוּא חַיָּב בְּעוֹנָתָהּ, וּלְקַיֵּם מִצְוַת בּוֹרְאוֹ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, וְשֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּמְקַיְּמֵי מִצְוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. וְלֹא יִבְעֹל אֶלָּא מֵרְצוֹנָהּ, וְאִם אֵינָהּ מְרֻצָּה יְפַיְּסֶנָּהּ עַד שֶׁתִּתְרַצֶּה. וְיִהְיֶה צָנוּעַ מְאֹד בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. וְלֹא יְשַׁמֵּשׁ בִּפְנֵי שׁוּם מִין אָדָם, אֲפִלּוּ קָטָן, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא תִּינוֹק שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְדַבֵּר:

T BH PT

ג לֹא יְשַׁמֵּשׁ בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה וְלֹא בְּסוֹפָהּ, אֶלָּא בְּאֶמְצָעָהּ:

ד אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת וּבַגַּנִּים וּבַפַּרְדֵּסִים, אֶלָּא בְּבֵית דִּירָה, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כִּזְנוּת וְיַרְגִּילוּ עַצְמָם לִידֵי זְנוּת; וְהַבּוֹעֵל אֶת אִשְׁתּוֹ בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ, מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

ה אָסוּר לְאָדָם לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַאֲפָלַת טַלִּית. הֲרֵי שֶׁהָיְתָה שַׁבָּת, וְלֹא הָיָה לוֹ בַּיִת אַחֵר, וְהָיָה הַנֵּר דָּלוּק, לֹא יְשַׁמֵּשׁ כְּלָל. וְכֵן אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּיּוֹם, שֶׁעַזּוּת פָּנִים הִיא לוֹ. וְעַיֵּן בְּאֹרַח חַיִּים סִי' ר"מ סָעִיף י"א וְסִי' שט"ו סָעִיף א':

BH

ו אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן, אֶלָּא לַחֲשׂוּכֵי בָּנִים:

T BH PT

ז אַכְסְנַאי אַל יְשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁיָּבֹא לְבֵיתוֹ:

T BH

ח לֹא יָבֹא עַל אִשְׁתּוֹ וְהִיא שְׂנוּאָה לוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. וְכֵן אִם גָּמַר בְּלִבּוֹ לְגָרְשָׁהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ שְׂנוּאָה לוֹ, לֹא יָבֹא עָלֶיהָ:

BH PT

ט לֹא יָבֹא עָלֶיהָ וְהוּא אוֹ הִיא שִׁכּוֹרִים:

י לֹא יְשַׁמֵּשׁ עִם אִשְׁתּוֹ לִתֵּן דַּעְתּוֹ עַל אַחֶרֶת, אֲפִלּוּ שְׁתֵּיהֶן נָשָׁיו. וְעַיֵּן עוֹד מִדִּינִים אֵלּוּ בְּאֹרַח חַיִּים סִי' ר"מ:

נוֹשְׂאֵי כֵּלִים Commentaries
ט״ז Taz

סָעִיף ב

א סָעִיף ב בפני שום מין אדם כתב הטור ומסתברא דלא מהני הפסקת מחיצות י' אע"ג גבי ס"ת מהני הכא כיון דמשום צניעות הוא לא מהני וכתב ב"י הסבר' הפוכה דבמחיצה י' הרי הוא מוצנע ושמ' דמ"מ מרגיש הוא בשעה שהלה משמש אין זה צניעות ומבין שניהם נלמד דאם הוא בענין שאינו מרגיש בתשמיש שלהם מועיל מחיצ' י' בטור הבי' בשם הראב"ד דקשה במה שאמרו במעש' דאימ' שלום אשת ר' אליעזר שאמרה על בעלה שהיה מקצר בתשמיש עמה הא איתא שדרשו חז"ל על פסוק שכר פרי הבטן בשכר שמשהין עצמם על הבטן כדי שיזרעו נשותיהן תחלה ה"ל בנים זכרים ותירץ כי כל לבבות דורש ה' וכל המעשים לש"ש חשובים מי שיודע שיוכל להשהות עצמו ולא יבא לידי מחשב' אחרת הקב"ה נותן לו שכרו ומי שאינו בטוח בזה וממהר כדי להנצל מחט' הקב"ה נותן לו ג"כ שכרו. ודכוותיה מצינו שכתב הרמב"ם על פסוק בכל דרכיך דעהו דהיינו מי שאוכל ושותה ומעדן נפשו כדי שיהיה ברי וחזק לעבודת השי"ת יש לו שכר כמו שמתענה ודברים אלו אסמכת' אקר' שוא לכם משכימי קום כולי דהיינו שיש ת"ח מנדרין שינה מעיניהם ועוסקים בתורה הרבה ויש ת"ח שישינים הרבה כדי שיהיה להם כח החזק וזריזות לב לעסוק בתורה ובאמת יכול ללמוד בשעה א' מה שזה מצטער ועוסק בשני שעות ובודאי שניהם יש להם שכר בשוה ע"כ אמר שוא לכם דהיינו בחנם לכם שאתם מצטערים ומשכימים בבוקר ומאחרי שבת בליל' וממעטים שנתם זה בחנם כי כן יתן ה' לידידו שינה דהיינו מי שישן הרבה כדי שיחזק מוחו בתורה נותן לו הקב"ה חלקו בתורה כמו אותו שממעט בשינה ומצטער עצמו כי הכל הולך אחר המחשבה ומבי' הפסוק ראיה ע"ז הנה נחל' ה' בנים דהיינו מי שזוכה לבנים הוא שכר פרי הבטן דהיינו שמשהין עצמן ומצינו ג"כ להיפך כקושייתו של הראב"ד אלא ודאי כתירוץ הראב"ד דכל לבבות דורש ה' ה"נ בזה כנלע"ד נכון:

סָעִיף ו

ב סָעִיף ו בשני רעבון ה"ה בשאר פורעניות ה"ו דחד טעמא בהו:

סָעִיף ז

ג סָעִיף ז ואכסנאי אסור לשמש כו' ואם יש לו חדר מיוחד מותר רק שלא ישן על בגדי בעה"ב דשמא יהיה דבר מאוס ועיין עוד בא"ח סי' ר"מ במה ששייך לסי' זה:

בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev

סָעִיף ב

א סָעִיף ב שירצה. ל"ד כל אבר דהא באותו מקום אסור כמ"ש בש"ס:

ב סָעִיף ב באקראי. ודבר קשה הוא להתיר להכשיל בהוצאות ש"ז אפילו באקראי ושומר נפשו ירחק מזה. עב"י ובבד"ה עב"ש. אם נמצ' דם בעד של אשה ויש ספק אם הדם ממנה או ממנו. אם מותר לאיש להוצי' הזרע כדי לברר אם הדם ממנו הוא עב"ש סק"ב:

ג סָעִיף ב בעונתה. מי שאינו יוכל להזדקק עם אשתו. עיין בס"ח סי' ש"צ:

ד סָעִיף ב אדם. אפילו עבדים אע"פ שהן עם הדומה לחמור. ולא מהני הפסק מחיצה ודוק' כשהוא נעור אסור אבל אם הוא ישן מותר וכ"כ ט"ז אם הוא בענין שאינו מרגיש בתשמיש מועיל הפסקת מחיצה ב"ש:

סָעִיף ה

ה סָעִיף ה טלית. אא"כ בהפסק מחיצה ואז אפילו מאיר מותר אם מאפיל בטלית כמ"ש בא"ח. ואם מאיר אור הלבנה דרך החלון מותר כ"כ בשל"ה. מיהו צריך האפלת טלית. ואם הנר בחדר אחר ומאיר לחדר זה מותר לשמש כמ"ש בא"ח סימן תר"י. ואפשר דצריך האפלת טלית. בית שיש בו ספרים אסור לשמש ואם יש מחיצת גאטי"ר לפני הספרים פסק בתשובת שער אפרים סימן קי"ט דאסור כי ערוה בראיה תליא ועדיין נראו הספרים. מיהו בכיסוי כל דהו סגי וא"צ מחיצה ב"ש:

סָעִיף ו

ו סָעִיף ו רעבון. ה"ה שאר צרות. ובליל טבילה מותר אחרונים עיין בא"ח סימן תקע"ד:

סָעִיף ז

ז סָעִיף ז אכסנאי וכו'. ואם יש לו חדר מיוחד מותר ובלבד שלא ישן בטלית של בעה"ב א"ח סימן ר"מ:

סָעִיף ח

ח סָעִיף ח לגרשה. והיא א"י מזה דאל"כ ליכא איסור ער"ס קי"ט:

פִּתְחֵי תְשׁוּבָה Pitchei Teshuva

סָעִיף ב

א סָעִיף ב בין שלא כדרכה. עבאה"ג אות ו' ועיין בתשובת אא"ז פמ"א ח"ב סי' קנ"ח מ"ש בזה:

סָעִיף ו

ב סָעִיף ו בשני רעבון. עבה"ט שכ' ובליל טבילה מותר. הנה כ"כ מרן המחבר בא"ח סי' תקע"ד ס"ד אך המג"א שם חולק ואוסר בליל טבילה וכ"ד הא"ר שם ועיין בש"ת שם דהמורה להקל אין מניחין אותו ע"ש ועיין בס' בית מאיר שכ' ומ"מ ירא' לע"ד דאם רואה יצרו מתגבר עליו מותר כמו לחשוכי בנים ע"ש:

ג סָעִיף ו אלא לחשוכי בנים. עיין בס' איי הים במס' תענית דף י"א שנסתפק אי חשוכי בנים מותר ג"כ בג"ח אחרונים ע"ש:

סָעִיף ח

ד סָעִיף ח בלבו לגרשה. עבה"ט ועמ"ש לקמן סי' קי"ט סק"א שדעת המשנה למלך אינו כן ע"ש:

Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.

חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top