Even HaEzer 32 — שולחן ערוך, אבן העזר לב

א בִּשְׁטָר כֵּיצַד, כּוֹתֵב לָהּ עַל הַנְּיָר אוֹ עַל הַחֶרֶס, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה, "הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי", וְנוֹתְנוֹ לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים. וְצָרִיךְ שֶׁיִּכְתֹּב אוֹתוֹ לְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמִּתְקַדֶּשֶׁת, כְּמוֹ בְּגֵט. וְאִם כְּתָבוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְאֵינוֹ כּוֹתְבוֹ אֶלָּא לְדַעְתָּהּ; וְאִם כְּתָבוֹ שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ, הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת:

ב אַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׁטָר פָּסוּל לְקַדֵּשׁ בּוֹ, שָׁמִין אֶת הַנְּיָר; אִם יֵשׁ בּוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה, מְקֻדֶּשֶׁת, וְאִם לָאו, הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת:

ג אִם הִיא קְטַנָּה אוֹ נַעֲרָה וּמְקַדְּשָׁהּ עַל יְדֵי אָבִיהָ בִּשְׁטָר, כּוֹתֵב: "בִּתְּךָ מְקֻדֶּשֶׁת לִי":

ד יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּזְכִּיר שְׁמוֹת הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה בִּשְׁטַר קִדּוּשִׁין, כְּשֵׁם שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְכִּירָם בְּגֵט. הַגָּה: כְּתָבוֹ עַל דָּבָר הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע אוֹ עַל אִסוּרֵי הֲנָאָה, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא פָּסוּל (הַמַּגִּיד מִשְׁנֶה פֶּרֶק ג' דְּאִשּׁוּת), וְיֵשׁ מַכְשִׁירִים (הָרַשְׁבָּ"א סִימָן תר"ג). וְאֵין צָרִיךְ לִכְתֹּב זְמַן בִּשְׁטַר קִדּוּשִׁין (רַבֵּנוּ יְרוּחָם). כְּתָבוֹ בִּכְתַב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵד, מְקֻדֶּשֶׁת מִסָּפֵק (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק אַרְבָּעָה אַחִין). נָתַן לָהּ שְׁטָר וְאָמַר: עַל מְנָת שֶׁהַנְּיָר שֶׁלִּי, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת (הָרַ"ן פֶּרֶק קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין):