א בְּבִיאָה כֵּיצַד, אָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנֵי עֵדִים: "הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּבִיאָה זוֹ", וְנִתְיַחֵד עִמָּהּ בִּפְנֵיהֶם, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת (אַף עַל גַּב דְּחֻצְפָּא הִיא). בֵּין שֶׁבָּא עָלֶיהָ כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ (טוּר). וְאֵין דִּינָהּ אֶלָּא כִּמְאֹרָסָה, וְלֹא כִּנְשׂוּאָה. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא שֶׁבָּא עָלֶיהָ בְּבֵית חָמִיו, אֲבָל כְּנָּסָהּ לְבֵיתוֹ וּבָא עָלֶיהָ, אוֹ שֶׁקִּדְּשָׁה כְּבָר וּבָא עָלֶיהָ, דִּינָהּ כִּנְשׂוּאָה. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּפָנוּי הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה לִפְנֵי עֵדִים, חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא כִּוֵּן לְשֵׁם קִדּוּשִׁין (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הָאוֹמֵר), דַּחֲזָקָה אֵין אָדָם עוֹשֶׂה בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת. אֲבָל אִם כְּבָר הֻחְזַק לִזְנוּת, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, לָא חַיְשִׁינָן (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ר"ט). וְיֵשׁ מְקִלִּין בְּכָל עִנְיָן, וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קמ"ט וְקנ"ו סָעִיף ב', וּלְעֵיל סִימָן ט"ו סָעִיף יוּ"ד:
ב הַמְקַדֵּשׁ בְּבִיאָה, דַּעְתּוֹ עַל גְּמַר בִּיאָה. לְפִיכָךְ, אִם קֹדֶם שֶׁגָּמַר קִבְּלָה קִדּוּשִׁין מֵאַחֵר, מְקֻדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי. אֲבָל אִם הֶעֱרָה בָּהּ וּפֵרַשׁ מִיָּד, אוֹ שֶׁאָמַר תְּחִלָּה שֶׁדַּעְתּוֹ לִקְנוֹת בְּהַעֲרָאָה, קָנָה מִיָּד:
א סָעִיף א בין שלא כדרכה. עיין בשעה"מ פ"א מה"א מקום מוצא לדין זה (ומה שהקשה שם איך היא מתקדשת בביאה של"כ כיון דבעינן שיקדשנה במידי דאית לה הנאה ומה"ט המקד' באיסורי הנאה אינה מקוד' וא"כ בביאה של"כ שהיא אינה נהנית ואדרבא מצטערת כמו שדרשו ז"ל ויענה שלא כדרכה איך מתקדשת וכתב דצ"ל דקידושי ביאה לאו משום שנהנית אלא כמו קידושי שטר אע"פ שאין בו ש"פ מקודשת והאריך בזה ע"ש. ותימא שלא הזכיר הגמרא בקידושין דף כ"ב ע"ב אלא מעתה כו' מאן לימא לן דלאו הנאה אית לתרווייהו כו' יעו"ש) . וע"ש עוד שכתב דאם בא עליה באבר מת בלי קשוי לשם אישות אי קנאה לא נתבאר בדברי הפוסקים. ונראה שדין זה תלוי בפלוגתא דאביי ורבא במס' שבועות די"ח גבי משמש מת בעריות כו' ע"ש:
ב סָעִיף א דחזקה אין אדם כו' עמ"ש לקמן סי' קמ"ט סק"ב בענין אם היתה נדה ועיין בס' אבני מלואים סק"א:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.