Even HaEzer 69 שולחן ערוך, אבן העזר סט

גודל הטקסט

א כְּשֶׁנּוֹשֵׂא אָדָם אִשָּׁה מִתְחַיֵּב לָהּ בַּעֲשָׂרָה דְּבָרִים, וְזוֹכֶה בָּהּ בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים, אֲפִלּוּ לֹא נִכְתְּבוּ:

T

ב אֵלּוּ הֵן הָעֲשָׂרָה דְּבָרִים: מְזוֹנוֹתֶיהָ, וּכְסוּתָהּ, וְעוֹנָתָהּ, וְעִקַּר כְּתֻבָּתָהּ, וּרְפוּאָתָהּ, וְלִפְדּוֹתָהּ אִם נִשְׁבֵּית, וּקְבוּרָתָהּ, וְלִהְיוֹת נִזֹּנֶת מִנְּכָסָיו וְיוֹשֶׁבֶת בְּבֵיתוֹ אַחַר מוֹתוֹ כָּל זְמַן אַלְמְנוּתָהּ, וְלִהְיוֹת בְּנוֹתָיו נִזּוֹנוֹת אַחַר מוֹתוֹ עַד שֶׁיִּתְאָרְסוּ, וְלִהְיוֹת בָּנֶיהָ הַזְּכָרִים מִמֶּנּוּ יוֹרְשִׁים כְּתֻבָּתָהּ יוֹתֵר עַל חֶלְקָם בַּיְרֻשָּׁה שֶׁעִם אֲחֵיהֶם:

BH

ג אֵלּוּ הֵם הָאַרְבָּעָה: מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּמְצִיאָתָהּ, וּפֵרוֹתֶיהָ, וִירֻשָּׁתָהּ:

ד מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ כְּנֶגֶד מְזוֹנוֹתֶיהָ. לְפִיכָךְ, אִם אָמְרָה: אֵינִי נִזּוֹנֵית וְאֵינִי עוֹשָׂה, שׁוֹמְעִין לָהּ. הַגָּה: וְעַיֵּן לְקַמָן סִימָן פ'. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל אִשָּׁה הָאוֹמֶרֶת: אֵינִי נִזּוֹנֵית וְאֵינִי עוֹשָׂה, נִתְבַּטְּלָה הַתַּקָּנָה, וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לַחֲזֹר בָּהּ וְלוֹמַר: אֲנִי נִזּוֹנֵית וַאֲנִי עוֹשָׂה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַ"ן שֶׁכֵּן כָּתַב בְּשֵׁם הָרַאָ"ה). וְיֵשׁ חוֹלְקִין (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נָתִיב כ"ג ח"ה). וְכָל שֶׁאֵינָהּ נִזּוֹנֵית, אֵין לָהּ כְּסוּת, דְּהוּא בִּכְלַל הַמְּזוֹנוֹת (שָׁם בְּהָרַ"ן). אֲבָל הַבַּעַל שֶׁאָמַר: אֵינִי זָנֵךְ וְאֵינִי נוֹטֵל מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אֲבָל יוּכַל לוֹמַר: צְאִי מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ בִּמְזוֹנוֹתַיִךְ, וּמַה שֶּׁאֵינוֹ מַסְפִּיק אַשְׁלִים לָךְ (הָרַ"ן פֶּרֶק הַמֵדִיר):

T BH PT

ה אִם הִיא אוֹמֶרֶת: אֵינִי נוֹתֶנֶת לְךָ פֵּרוֹת וְאֵינִי חֲפֵצָה שֶׁתִּפְדֵּנִי אִם אֶשָּׁבֶה, אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעָרֵב בֵּין הַכּוּתִים. וְכֵן בִּירֻשָּׁה וּקְבוּרָה, אֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לוֹמַר: אֵינִי קוֹבֵר וְאֵינִי יוֹרֵשׁ, אֶלָּא קוֹבֵר וְיוֹרֵשׁ (רַ"ן פֶּרֶק נַעֲרָה):

ו הִתְנָה הַבַּעַל שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב מֵאֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁהוּא חַיָּב בָּהֶם, אוֹ שֶׁהִתְנֵית הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא יִזְכֶּה הַבַּעַל בְּאֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁהוּא זוֹכֶה בָּהֶם, הַתְּנַאי קַיָּם, חוּץ מִשְּׁלשָׁה דְּבָרִים שֶׁאֵין הַתְּנַאי מוֹעִיל בָּהֶם, וְאֵלּוּ הֵם: עוֹנָתָהּ, וְעִקַּר כְּתֻבָּתָהּ, וִירֻשָּׁתָהּ:

T BH PT

ז זֶה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאֵין תְּנַאי מוֹעִיל לְהִסְתַּלֵּק מִירֻשָּׁתָהּ, הַיְנוּ בְּמַתְנֶה עִמָּהּ אַחַר שֶׁנְּשָׂאָהּ אוֹ קֹדֶם שֶׁאֵרְסָהּ, אֲבָל בְּמַתְנֶה עִמָּהּ בְּעוֹדָהּ אֲרוּסָה, מְהַנֵּי. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן צ"ב. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵין לְךְ כְּשֵׁרָה בַּנָּשִׁים אֶלָּא אִשָּׁה שֶׁעוֹשָׂה רְצוֹן בַּעֲלָהּ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ט"ו בְּשֵׁם תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ):

BH
נוֹשְׂאֵי כֵּלִים Commentaries
ט״ז Taz

סָעִיף א

א סָעִיף א אפי' לא נכתבה בטור סיים אפי' לא הכתבה הכתובה כלל:

סָעִיף ד

ב סָעִיף ד מעשה ידיה תחת מזונותי' פיר' תחלה תקנו מזונותי' ואח"כ תקנו שיהי לו מעשה ידיה ממילא לטובתה נתכוונו חז"ל לפיכך כו':

ג סָעִיף ד שומעין לה כתב הרב המגיד וכתבו המפרשים שלא אמרו אלא שיכולה להפקיע עצמה במטוו' בצמר ושאינה לצורך הבית אבל טוחנת ואופ' ומבשל' ועושה כל צרכי הבית:

סָעִיף ו

ד סָעִיף ו עונתה משום דהוא צער גוף וכתובתה דאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה וירושתה עי' הטעם ס"ס צ"ב החילוק שבין ארוסה לנשואה:

בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev

סָעִיף ב

א סָעִיף ב ועונתה. הרמב"ם ס"ל דשלשתן מן התורה. והרמב"ן והר"ן ס"ל עונה מדאוריית' ומזונות וכסות מדרבנן. והרא"ש והמגיד ס"ל מזונות מדרבנן. ועונה וכסות מדאוריית' עיין ב"ש. ועיין מה שהקשה הכ"מ רפי"ב מה"א על המגיד משנה ע"ש. ואישתמיטתי' לבעל הכ"מ דברי המזרחי פרשת ואלה המשפטים ע"ש שוב ראיתי שהש"ך על ח"מ סי' צ"ז ס"ק י"ז הרגיש ג"כ בזה יע"ש:

סָעִיף ד

ב סָעִיף ד עושה. מלשון זה נראה לדקדק דדוק' באמרה איני נזונית ואיני עושה שומעין לה. אבל אם היתה עושה אלא שאומרת איני נזונית ואיני נותנת לך אין שומעין לה. אבל מה אעשה שלא מצאתי חילוק זה בשום פוסק כנה"ג:

ג סָעִיף ד אשלם לך. והיינו כשהיא מרוצה לכך. אבל בע"כ לא ב"ש:

סָעִיף ו

ד סָעִיף ו עונתה. מפני שמתנה ע"מ שנתב בתורה בדבר שאינו של ממון. ודוק' בתנאי בעלמ' בלא קנין אבל בקנין אין אחר קנין כלום סמ"ע סי' כ"ב ס"ק ט"ו:

סָעִיף ז

ה סָעִיף ז ארוסה. וכן אם התנה עמה בעודה ארוסה שלא תהיה שעבודי כתובתה על קרקעות מהני רשד"ם חח"מ סי' רכ"ה:

פִּתְחֵי תְשׁוּבָה Pitchei Teshuva

סָעִיף ד

א סָעִיף ד ואיני עושה. עבה"ט שכ' מלשון זה נראה כו' אבל מה אעשה כו' וע' בס' בית מאיר שכ' עליו דשפיר עבדו הפוסקים שלא חילקו בזה דאילו כן לא מקש' ריש המדיר ואם איתא לדר"ה ע"ש וק"ל:

ב סָעִיף ד אשלים לך. עבה"ט בשם ב"ש ושם מסיים ומסתמא כשהוא בכאן ג"כ א"י לומר בע"כ צאי כו' ועיין בס' ב"מ שחולק עליו ומסיים לכן לע"ד כל זמן שהבעל כאן ליכא מאן דפליג וע"ש עוד בסי' ע' ס"ט מזה:

סָעִיף ו

ג סָעִיף ו עונת'. עבה"ט שכ' אבל בקנין אין אחר קנין כלום סמ"ע סי' כ"ב. וע' בס' ב"מ שתמה עליו (כי הסמ"ע לא כתב זה על ענין דהכא רק על ענין אחר) דבעונה ל"ש קנין וגרע מקנין דברים ובכתובה ביאת זנות היא ובירושה עח"מ ס"ק י"ב כתב דאפי' קנו מידו כמו בירושת אביו. אך עי' תשובת רשב"א שבב"י ס"ס קי"ח משמע דאם קנו מידו ליורשי' ליתן להם מה שהכניס' אם תמות בחייו מועיל אף אחר נישואין דזה כמחייב עצמו ליתן ואין זה תלוי בדין ירוש' כלל. אמנם הרשב"א בזה לשיטתו דא"ל קנין אתן מועיל כמבואר בשמו בב"י ח"מ סי' קצ"ה אך לדידן צריך להיות הקנין בלשון חייב אבל סילוק מירוש' ברור דאף בקנין אינו מועיל אחר נישואין עכ"ל:

Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.

חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top