א חַיָּב אָדָם לָזוּן בָּנָיו וּבְנוֹתָיו עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי שֵׁשׁ, אֲפִלּוּ יֵשׁ לָהֶם נְכָסִים שֶׁנָּפְלוּ לָהֶם מִבֵּית אֲבִי אִמָּם; וּמִשָּׁם וְאֵילָךְ, זָנָן כְּתַקָּנַת חֲכָמִים עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ. וְאִם לֹא רָצָה, גּוֹעֲרִין בּוֹ וּמַכְלִימִין אוֹתוֹ וּפוֹצְרִין בּוֹ. וְאִם לֹא רָצָה, מַכְרִיזִין עָלָיו בַּצִּבּוּר וְאוֹמְרִים: "פְּלוֹנִי אַכְזָרִי הוּא וְאֵינוֹ רוֹצֶה לָזוּן בָּנָיו, וַהֲרֵי הוּא פָּחוּת מֵעוֹף טָמֵא שֶׁהוּא זָן אֶפְרוֹחָיו"; וְאֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְזוּנָן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁאֵינוֹ אָמוּד, אֲבָל אִם הָיָה אָמוּד שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן הָרָאוּי לִתֵּן צְדָקָה הַמַּסְפֶּקֶת לָהֶם, מוֹצִיאִים מִמֶּנּוּ בְּעַל כָּרְחוֹ, מִשּׁוּם צְדָקָה, וְזָנִין אוֹתָם עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ. הַגָּה: וְדַוְקָא לְעִנְיַן מְזוֹנוֹת הַבָּנוֹת, אֲבָל לֹא כּוֹפִין לְהַשִּׂיא בְּנוֹתָיו; וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּצְוָה לִתֵּן לְבִתּוֹ נְדוּנְיָא רְאוּיָה, מִכָּל מָקוֹם לָא כַּיְפִינָן לֵהּ, אֶלָּא מַה שֶּׁיִּרְצֶה יִתֵּן, רַק שֶׁיַּשִּׂיאָן (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי דְּקִדּוּשִׁין, וְכֵן כָּתַב תא"ו נָתִיב כ"ב):
ב מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְהִנִּיחַ בָּנָיו כָּאן, מוֹכְרִים מִנְּכָסָיו לְפַרְנָסָה עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי שֵׁשׁ; אֲבָל מִבְּנֵי שֵׁשׁ וָמַעְלָה, אֵין זָנִין אוֹתָם מִנְּכָסָיו. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַיְנוּ דַּוְקָא שֶׁלֹּא הִתְחִיל לְזוּנָן אַחַר שֵׁשׁ, אֲבָל הִתְחִיל לְזוּנָן, נִזּוֹנִין מִנְּכָסָיו, דְּוַדַּאי נִיחָא לֵהּ בְּהָכִי (מָרְדְּכַי פֶּרֶק נַעֲרָה בְּשֵׁם ר"י). וְיֵשׁ אוֹמְרִים אִם אָמוּד, זָנִין אוֹתָן בְּכָל עִנְיָן, מִשּׁוּם צְדָקָה (כָּךְ מַשְׁמַע בַּטּוּר):
ג מִי שֶׁנִּשְׁתַּטָּה, מְפַרְנְסִים מִנְּכָסָיו בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, אֲפִלּוּ הֵן יְתֵרִין עַל שֵׁשׁ, עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ:
ד הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה וְיָלְדָה מִמֶּנּוּ, אִם הוּא מוֹדֶה שֶׁהַוָּלָד מִמֶּנּוּ, חַיָּב לְזוּנוֹ:
א סָעִיף א חייב אדם לזון. אפי' אינו אמוד:
ב סָעִיף א כתקנת חכמים בטור כתב כיון שתקנת חכמים (היא) זכו במזונותיהם כולי קשה מאי ראיה הי' דלמא תקנת חכמים היתה כך דוקא באין להם להתפרנס. וי"ל דתקנת חכמים באשתו היה פשיטא אפי' ביש לה להתפרנס דבשטר כתובה כתב סתם ואנא אפלח כו' בלא תנאי א"כ בפרנסת הבנים ג"כ כן דחד תקנה להם פשוט דגם מלבושין הווין בכלל:
ג סָעִיף א ומכלימין אותו מבואר ברש"י פ' נערה שש"ץ מכריז ע"ז האיש כמ"ש כאן:
ד סָעִיף א אבל לא כופין להשיא אבל מצוה עכ"פ יש כמ"ש בסי' א' דבגמ' איתא המשיא בניו סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך:
ה סָעִיף ג אפילו הן יתירין על שש ושאני בההיא דסעיף ב' דיצא לדעת ולא פקד מהם שמע מיניה דלא ניחא ליה לזונן משא"כ כאן אנן אזלינן בתר אומדנ' דשאר בני אדם:
א סָעִיף א ובנותיו. אפילו אינו אמוד ואין זנין אותם לפי עשרו כמ"ש סימן ע"ג סעיף ו' לענין כסות. וחייב לזון אותם אפילו אם אמם מתה. ואם האב מת והניח בנים קטנים וגדולים חולקים בשוה וא"צ לפרוע להם מזונות עד שיהיה בני שש כי חיוב זה לזון אותם עד שיהי' בני שש אינו מוטל אלא על אביהן כל ימי חייו ולא אחר מותו. מהר"ם מלובלין סי' ע"ט. ומהריב"ל ח"ב סי' כ': ומהר"י ווייל בלקוטיו סי' י"א כתב היכא דאין לו לתינוק חייבין היורשים לזונו. האם אינה חייבת במזונות בניה הקטנים מהר"י ווייל שם:
ב סָעִיף א חכמים. היינו כשאין להם ממון אבל אם יש להם ממון אין שום חיוב עליו ב"ח ב"ש:
ג סָעִיף א שיגדלו. בדרישה הקשה למה עד שיגדלו הא אפי' אחר שיגדלו חייב לזון אותם בתורת צדקה לא יהא אלא קרוב אחר כמ"ש בי"ד סי' רנ"א עיין ב"ש בה"י וכנה"ג דף ל"ז ע"א סעיף ה':
ד סָעִיף א בנותיו. הלשון מגומגם והכוונה דכופין אותו להשיאן אבל אין כופין אותו כמה נדוני' שיתן להם דאין עליו חיוב רק להשיאן ועישור נכסיו לא תקנו חז"ל כשהוא חי בתשובת רש"ך ח"ב סי' קפ"א כ' דכופין לסיוע לנדן קרוביו ועיין במהרי"ק שורש קמ"ח:
ה סָעִיף ב מנכסיו. אפי' הוא אמוד אין זנין לבניו לשלא בפניו ח"מ ב"ש:
ו סָעִיף ב בהכי. מיהו תוס' פ' נערה דמ"ח בד"ה ולא שאני לך וכו' כתבו דר"י חולק וס"ל דסבר' זו מהני דוק' בנשתטה אבל אם הלך למד"ה לדעת ולא צוה ליתן להם מזונות לא ניחא ליה אפי' נתן להם מזונות קודם לכן ע' ח"מ:
א סָעִיף א לזון בניו ובנותיו. עיין בתשו' חוט השני סי' ח' שכ' דבני בנים אינם כבנים לענין זה וכ"ש בני בנות רק מדין צדקה מחוייב ליתן להם (עי' ביו"ד סי' רנ"א) ואם יש כאן אבי האם ואחי האב החיוב מוטל יותר על אחי האב שענין המזונות תולים יותר בירושה וראיה מדאמרינן פ' החולץ וליתבעי ליה ליורשים ולא קאמר לקרובים ע"ש:
ב סָעִיף א ובנותיו. עבה"ט ומ"ש וחייב לזון אותם אפילו אם אמם מתה ע' בזה במל"מ פי"ב מה"א דין י"ד ובהגה שם:
ג סָעִיף ב אותם מנכסיו עבה"ט ועיין בס' בית מאיר שכתב דמ"מ שוכרין מלמד לבניו מנכסיו אפי' אינו אמוד ע"ש:
ד סָעִיף ד אם הוא מודה עמ"ש לקמן סי' קע"ז סק"א:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.