א פֵּרוֹתֶיהָ כֵּיצַד, תִּקְּנוּ שֶׁיֹּאכַל פֵּרוֹת נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ תַּחַת פִּדְיוֹנָהּ שֶׁחִיְּבוּהוּ לִפְדּוֹתָהּ. וְאִם אָמַר: אֵינִי חָפֵץ בְּפֵרוֹתֶיהָ וְלֹא אֶפְדֶּה, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְכֵן אִם אָמְרָה הִיא: אֵינָהּ חֲפֵצָה בְּתַקָּנָה זוֹ, אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ:
ב נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל, הֵם הַנְּדוּנְיָא דְּהַנְעַלַת לֵהּ בְּגָדִים אוֹ בְּהֵמָה וַעֲבָדִים וּמְקַבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת (טוּר), אִם מֵתוּ, מֵתוּ לוֹ; וְאִם הוֹתִירוֹ, הוֹתִירוֹ לוֹ; וְכֵן אִם פָּחֲתוּ אוֹ נִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ, הַכֹּל לוֹ. וְנִכְסֵי מְלוֹג, הֵם נְכָסִים שֶׁאֵינָן בְּאַחֲרָיוּתוֹ (גַּם זֶה טוּר), אִם מֵתוּ אוֹ הוֹתִירוּ אוֹ פָּחֲתוּ אוֹ נִגְנְבוּ אוֹ נֶאֶבְדוּ, הַכֹּל לָהּ, שֶׁאֵין לַבַּעַל בָּהֶן אֶלָּא אֲכִילַת פֵּרוֹת; וְאִם פָּשַׁע הַבַּעַל בְּנִכְסֵי מְלוֹג, וְנֶאֶבְדוּ, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עִמּוֹ בִּמְלַאכְתּוֹ וְהָוֵי פְּשִׁיעָה בִּבְעָלִים. הַגָּה: עַיֵּן לְעֵיל סִימָן ע"ז סָעִיף ג', כָּתַבְתִּי דִּין בִּגְדֵי אִשָּׁה אִם מִקְּרֵי צֹאן בַּרְזֶל אוֹ נִכְסֵי מְלוֹג. הַשָּׂדֶה שֶׁהַבַּעַל שָׁם לָהּ בִּכְתֻבָּתָהּ, דִּינוֹ כְּצֹאן בַּרְזֶל (תְּשׁוּבַת רֹא"שׁ) וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן צ' סָעִיף ט"ז:
ג יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּנִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן אֶלָּא אִם כֵּן שָׁמוּ אוֹתָם עָלָיו בְּדָמִים קְצוּבִים, אוֹ שֶׁקִּבֵּל אַחֲרָיוּתָן בְּפֵרוּשׁ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁכְּתָבָן בַּכְּתֻבָּה, נִתְחַיֵּב בְּאַחֲרָיוּתָם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמוּ אוֹתָם וְלֹא נִתְחַיֵּב בְּאַחֲרָיוּתָם. וְהָרִאשׁוֹן עִקָּר:
ד בַּעַל הַבָּא לָדוּן עִם אֶחָד עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, צָרִיךְ הַרְשָׁאָה. וְאִם יֵשׁ פֵּרוֹת בַּקַּרְקַע, מִתּוֹךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָדוּן עַל הַפֵּרוֹת שֶׁהֵם שֶׁלּוֹ, דָּן עַל הָעִקָּר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ הַרְשָׁאָה מֵאִשְׁתּוֹ, שֶׁאִם אֵין לָהּ קַרְקַע אֵין לוֹ פֵּרוֹת. הַגָּה: דַּוְקָא לָדוּן, אֲבָל לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה, צָרִיךְ הַרְשָׁאָה (רִיבָ"שׁ סִימָן תצ"ו). בָּא לָדוּן עַל מָעוֹת מְזֻמָּנִים שֶׁל אִשְׁתּוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ הַרְשָׁאָה, דְּהָוֵי כְּאִלּוּ הָיוּ פֵּרוֹת בַּקַּרְקַע (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן שי"ב, וְעַיֵּן בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט סִימָן קכ"ב):
ה הִשְׁאִילָה הָאִשָּׁה לְאַחֵר פָּרָה שֶׁל נִכְסֵי מְלוֹג, וְנִשְׁאַל בַּעֲלָהּ עִמָּהּ, לָא הָוֵי שְׁאֵלָה בִּבְעָלִים, דְּקִנְיַן פֵּרוֹת לָאו כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי. עַיֵּן בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט סִימָן שמ"ו:
ו אִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה פָּרָה, וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת וּמֵתָה, הַבַּעַל, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כָּל יְמֵי שְׁאִילָתָהּ, פָּטוּר, אֲפִלּוּ פָּשַׁע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּלוֹקֵחַ, וְהָאִשָּׁה חַיֶּבֶת לְשַׁלֵּם כְּשֶׁיִּהְיֶה לָהּ מָמוֹן. וְאִם הוֹדִיעָה אֶת בַּעֲלָהּ שֶׁהִיא שְׁאוּלָה, הֲרֵי זֶה נִכְנָס תַּחְתֶּיהָ:
ז בָּאוּ לְיָדָהּ נְכָסִים אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת, בֵּין שֶׁבָּאוּ לְיָדָהּ בִּירֻשָּׁה, אוֹ שֶׁנִּתְּנוּ לָהּ בְּמַתָּנָה, אוֹ שֶׁחָבְלוּ בָּהּ וְנָתְנוּ לָהּ חֶלְקָהּ בְּבָשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ, נִקְרָאִים נִכְסֵי מְלוֹג, וַהֲרֵי הֵם כְּאוֹתָם שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ וְלֹא קִבְּלָם בְּאַחֲרָיוּת. אֲבָל אִם מָכְרָה כְּתֻבָּתָהּ וּנְדוּנְיָתָהּ, אוֹתָם הַדָּמִים אֵין הַבַּעַל אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם. וְכֵן אִם נָתְנָה מַתָּנָה לְאַחֵר קֹדֶם שֶׁנִּשֵּׂאת, כְּדֵי לְהַבְרִיחַ מִבַּעֲלָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמַּתָּנָה מַתָּנָה, אֵין הַבַּעַל אוֹכֵל פֵּרוֹת. וְכֵן הַבַּעַל שֶׁנָּתַן מַתָּנָה לְאִשְׁתּוֹ, בֵּין קַרְקַע בֵּין מִטַּלְטְלִין, קָנְתָה, וְאֵין הַבַּעַל אוֹכֵל פֵּרוֹת. וּמִיהוּ, אֵינָהּ יְכוֹלָה לִמְכֹּר מַה שֶּׁנָּתַן לָהּ, וְלֹא לִתְּנוֹ לְאַחֵר, אֶלָּא יִשָּׁאֵר בְּיָדָהּ, וְאִם תָּמוּת יִירָשֶׁנָּה, וְהַפֵּרוֹת שֶׁיּוֹצְאִין לָהּ מִמֶּנָּה דִּינָם כִּשְׁאָר נִכְסֵי מְלוֹג, וְיִמָּכְרוּ וְיִלָּקַח בָּהֶם קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת:
ח בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת הַמַּתָּנָה, כְּשֶׁנָּתַן לָהּ אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת. אֲבָל אִם נָתַן לָהּ בְּעוֹדָהּ אֲרוּסָה, כֵּיוָן שֶׁנִּשֵּׂאת, זָכָה בְּמַתָּנָה זוֹ כִּשְׁאָר נִכְסֵי מְלוֹג, וְאוֹכֵל פֵּרוֹתֶיהָ. וְאִם מִן הַנִּשּׂוּאִין נִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה שֶׁלֹּא מֵחֲמַת מִרְדָּהּ, נוֹטֶלֶת מַתָּנָה זוֹ חוּץ מִכְּתֻבָּתָהּ:
ט הַמּוֹכֵר קַרְקַע לְאִשְׁתּוֹ, אִם הָיוּ הַמָּעוֹת שֶׁלָּקְחָה בָּהֶם אֶת הַקַּרְקַע מֵהַבַּעַל גְּלוּיִים וִידוּעִים לַבַּעַל, קָנְתָה, וְהַבַּעַל אוֹכֵל פֵּרוֹת אוֹתוֹ קַרְקַע. וְאִם הָיוּ הַמָּעוֹת טְמוּנִים, לֹא קָנְתָה, שֶׁהַבַּעַל אוֹמֵר: לֹא מָכַרְתִּי אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְאוֹת הַמָּעוֹת שֶׁטָּמְנָה, וְאוֹתָם הַמָּעוֹת שֶׁנִּרְאוּ יִלָּקַח בָּהֶם קַרְקַע וְהַבַּעַל אוֹכֵל פֵּרוֹת. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם טוֹעֵן בָּרִיא שֶׁהַמָּעוֹת שֶׁלּוֹ, הֲרֵי הֵם שֶׁלּוֹ לְגַמְרֵי. (וְכֵן מַשְׁמַע מִלְּשׁוֹן הַטּוּר):
י אִם הוּא אוֹמֵר: טְמוּנִים הָיוּ, וְהִיא אוֹמֶרֶת: לֹא הָיוּ, עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה:
יא נָתַן לָהּ אֶחָד מַתָּנָה עַל מְנָת שֶׁאֵין לְבַעֲלָהּ רְשׁוּת (בָּהּ), קָנָה הַבַּעַל, וַהֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר נִכְסֵי מְלוֹג, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה הַנּוֹתֵן בְּגוּף הַמַּתָּנָה שֶׁיִּהְיֶה לְכָךְ וּלְכָךְ, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר לָהּ: הֲרֵי הַמָּעוֹת נְתוּנִים לָךְ עַל מְנָת שֶׁתִּלְבְּשִׁי בָּהֶם אוֹ עַל מְנָת שֶׁתַּעֲשִׂי מַה שֶּׁתִּרְצִי בְּלֹא רְשׁוּת הַבַּעַל. הַגָּה: נָתַן לָהּ אָבִיהָ מַתָּנָה, וְהִתְנָה בְּאֶחָד מִדְּרָכִים אֵלּוּ, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיהָ וְהִיא יוֹרְשָׁה אוֹתוֹ, נִתְבַּטְּלָה הַמַּתָּנָה וְזָכַה בָּהּ הַבַּעַל כְּבִשְׁאָר נִכְסֵי מְלוֹג (תְּשׁוּבַת הָרַמְבַּ"ן סִימָן ק"נ):
יב נִמְצְאוּ בְּיַד הָאִשָּׁה מָעוֹת אוֹ מִטַּלְטְלִין, וְהִיא אוֹמֶרֶת: מַתָּנָה נָתְנוּ לִי, וְהוּא אוֹמֵר: מִמַּעֲשֵׂה יָדַיִךְ הֵם, וְשֶׁלִּי הֵם, נֶאֱמֶנֶת, וְיִלָּקַח בָּהֶם קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. וְיֵשׁ לוֹ לְהַחֲרִים עַל מִי שֶׁטּוֹעֵן שֶׁקֶר. וְאִם אָמְרָה: עַל מְנָת כֵּן נָתְנוּ לִי שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעֲלִי רְשׁוּת בָּהֶם אֶלָּא שֶׁאֶעֱשֶׂה בָּהֶם מַה שֶּׁאֶרְצֶה, עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים הָא דְּאֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, דַּוְקָא בְּמָעוֹת טְמוּנִים, אֲבָל בְּמָעוֹת שֶׁאֵינָן טְמוּנִים נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר: שֶׁלִּי הֵם (רַשִׁ"י וְהָרֹא"שׁ סִימָן פ"ו). וְדַוְקָא בְּשֶׁאֵינָהּ נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת תּוֹךְ הַבַּיִת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א), וְעַיֵּן לְקַמָן סִימָן פ"ו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם לֹא רָאוּ מָמוֹן בְּיָדָהּ, וְיֵשׁ לָהּ מִגּוֹ לוֹמַר שֶׁאֵין לָהּ אוֹ שֶׁהֶחֱזִירָה לוֹ, נֶאֱמֶנֶת בְּכָל עִנְיָן (תְּשׁוּבַת מוהר"ם סִימָן רס"ח). וְעַיֵּן בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט סִימָן ס"ב. וְאִם אָמְרָה: אַתָּה נְתַתָּם לִי בְּמַתָּנָה, נִשְׁבַּעַת שְׁבוּעַת הֶסֵת שֶׁנְּתָנָם לָהּ הַבַּעַל, וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם:
יג נִכְסֵי מְלוֹג, הַבַּעַל אוֹכֵל פֵּרוֹת, וְאִם הֵם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, יִמָּכֵר וְיִלָּקַח בּוֹ דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹת. וְאִם הוּא אוֹמֵר: כָּךְ וְכָךְ יִלָּקַח בָּהֶם, וְהִיא אוֹמֶרֶת: אֵינִי לוֹקַחַת בָּהֶם אֶלָּא כָּךְ וְכָךְ, לוֹקְחִים דָּבָר שֶׁפֵּרוֹתָיו מְרֻבִּים וִיצִיאָתוֹ מְעוּטָה, בֵּין שֶׁהָיָה הַדָּבָר כִּרְצוֹנוֹ אוֹ כִּרְצוֹנָהּ. וְאֵין קוֹנִין דָּבָר שֶׁאֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף. וְאִם נָפַל לָהּ דָּבָר שֶׁאֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר קְצָת מֵהַקֶּרֶן, אֵין צָרִיךְ לְמָכְרוֹ, כְּגוֹן שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ עֵז לַחֲלָבָהּ, רָחֵל לְגִּזָּתָהּ, דֶּקֶל לְפֵרוֹתָיו, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ אֶלָּא פֵּרוֹת אֵלּוּ בִּלְבַד, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתִּכְלֶה הַקֶּרֶן. וְכֵן אִם הִכְנִיסָה לוֹ כְּלִי בְּתוֹרַת נִכְסֵי מְלוֹג, הֲרֵי זֶה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם וְלוֹבֵשׁ וּמַצִּיעַ וּמְכַסֶה, עַד שֶׁיִּכְלֶה הַקֶּרֶן, וּכְשֶׁיְּגָרֵשׁ אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם הַבְּלָיוֹת שֶׁל נִכְסֵי מְלוֹג:
יד נָפְלוּ לָהּ עֲבָדִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם זְקֵנִים, לֹא יִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם שֶׁבַח בֵּית אָבִיהָ. נָפְלוּ לָהּ זֵיתִים וּגְפָנִים, וְלֹא הָיוּ לָהּ בְּגוּף הַקַּרְקַע שֶׁהָאִילָנוֹת בָּהּ, כְּלוּם, אִם עוֹשִׂין כְּדֵי טִפּוּלָן לֹא יִמָּכְרוּ, מִפְּנֵי שֶׁבַח בֵּית אָבִיהָ; וְאִם לָאו, הֲרֵי אֵלּוּ יִמָּכְרוּ לְעֵצִים, וְיִלָּקַח בָּהֶם קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת:
טו נָפְלוּ לָהּ פֵּרוֹת הַמְּחֻבָּרים לַקַּרְקַע, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל; אֲפִלּוּ הִגִּיעַ זְמַנָּן לִקָּצֵר, תּוֹלְשָׁם מֵהַקַּרְקַע שֶׁלָּהּ, וְיִמָּכְרוּ, וְיִלָּקַח בָּהֶם קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. הַגָּה: זֶה אֵינוֹ, דְּכָל הַפֵּרוֹת הַנִּלְקָטִים תַּחְתָּיו הֵם שֶׁלּוֹ לְגַמְרֵי; וְאֶפְשָׁר דְּטָעוּת נָפַל בַּסְּפָרִים, וְכָךְ רָאוּי לִהְיוֹת: תְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע הֲרֵי הֵם שֶׁלָּהּ, וּבָבָא אַחֲרִיתִי הִיא, וְכֵן הוּא בָּרַמְבַּ"ם פֶּרֶק כ"ב דְּאִשּׁוּת:
טז עַבְדֵי נִכְסֵי מְלוֹג וּבְהֵמוֹת נִכְסֵי מְלוֹג, הַבַּעַל חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶם וּבְכָל צְרָכֵיהֶם, וְהֵם עוֹשִׂים לוֹ וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם. לְפִיכָךְ, וְלַד שִׁפְחַת מְלוֹג, לַבַּעַל; וְלַד בֶּהֱמַת מְלוֹג, לַבַּעַל; וְאִם גֵּרְשָׁהּ, וְרָצְתָה הָאִשָּׁה לָתֵת דָּמִים וְלִטֹּל וְלַד הַשִּׁפְחָה, מִפְּנֵי שֶׁבַח בֵּית אָבִיהָ, שׁוֹמְעִין לָהּ:
יז אִם רָצָה הַבַּעַל לִמְכֹּר קַרְקַע שֶׁל נִכְסֵי מְלוֹג לְאַחֵר, שֶׁיִּקַּח פֵּרוֹתָיו לְשָׁנִים מְרֻבּוֹת, וּמַקְדִּים לוֹ הַמָּעוֹת, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אֲבָל יָכוֹל לִמְכֹּר הַפֵּרוֹת בְּכָל שָׁנָה, אַחַר שֶׁלִּקְּטָן. וְכֵן אִם יִמְכֹּר הַפֵּרוֹת לְשָׁנִים מְרֻבּוֹת, וְעוֹשֶׂה סְחוֹרָה בַּמָּעוֹת, שַׁפִּיר דָּמֵי. וְאִם בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה מִנְּדוּנְיַת הָאִשָּׁה אוֹ נִכְסֵי מְלוֹג שֶׁלָּהּ, עַיֵּן בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט סִימָן צ"ז:
יח יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאִם הַקַּרְקַע רָחוֹק וּמָכְרוּ לַפֵּרוֹת לְשָׁנִים מְרֻבּוֹת, מָכוּר:
יט יֵשׁ לַבַּעַל לָכֹף מִקְצָת עַבְדֵי אִשְׁתּוֹ וְאַמְהוֹתֶיהָ שֶׁיִּהְיוּ מְשַׁמְּשִׁים אוֹתוֹ בְּבֵית אִשָּׁה אַחֶרֶת שֶׁנָּשָׂא, בֵּין שֶׁהָיוּ עַבְדֵי מְלוֹג בֵּין שֶׁהָיוּ עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל. אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹלִיכָם לְעִיר אַחֶרֶת שֶׁלֹּא מִדַּעַת אִשְׁתּוֹ. הַגָּה: אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְהַכְרִיחָם שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ לְאִשְׁתּוֹ הָאַחֶרֶת בְּבַיִת אַחֵר (ִ בֵּית יוֹסֵף, וְכֵן מַשְׁמָע לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הֵם תַּכְשִׁיטִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לָהּ שֶׁיָּכוֹל לִתְּנֵם לְאַחֶרֶת, דְּלֹא הִכְנִיסָה לוֹ כְּדֵי שֶׁיִּכְלוּ וְיִפָּסְדוּ וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם אָדָם (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרשב"ץ):
א סָעִיף א אין שומעין לו כדי שלא תתערב בין הגוים ומשום הכי אין מועיל אפילו אם תאמר כן בעוד' ארוסה:
ב סָעִיף ב ואם פשע הבעל בנכסי מלוג כו' הטור כ' זה בשם ר"י ותמה ב"י הלא בגמ' איתא בהדיא כן דבעי רמי בר חמא בעל בנכסי אשתו שואל הוי או שוכר הוי א"ר לפום חורפא שבשתא מאי נ"מ אי שואל הוה שאולה בבעלים הוא אי שוכר הוי הוה שכירות בבעלים. ומו"ח ז"ל תירץ דקמ"ל אף נגד אשתו דה"ל באחריות שלו אפ"ה פטור ושגגה הוא דא בגמרא קיימינן ושם אין אחריות כלל עליו ולק"מ דרבא ורמי בר חמא לא נקטו אלא שאלה ושכירות דהוה בעלה אבל שומר חנם לא נקטו אי הוה הבעל וה"א דלית ליה לבעל דין דש"ח לענין פטור דש"ח דהיינו מכח פשיעה כיון דמה שנכנס הבעל לחיובא דשומרין בנכסי אשתו לא הוה אלא מדרבנן וכה"ג דפשע ונאבד דינו של הבעל כמזיק בידים דאף בשאר פשיעה בבעלי' יש פלוגתא בפ' השואל אי מהני לפטור אלא דיליף לפטור מכח הקרא בס' השואל וא"כ גבי אשה שלא נכנס הבעל לשמירה אלא מכח תקנת חכמים לא לפטור בפשיעה בבעלים ע"כ מביא בשם ר"י דאפי' בפשיעה פטור הבעל אם פשע ונאבד כמו בשאר ש"ח דפטור בבעלים וזה פשוט וברור:
ג סָעִיף ב בנכסי מלוג. פי' בערוך כעין מליגת ראש שתולשין השיער בלבד ועוזבין האאש כך הבעל אוכל פירות ועוזב הקרן:
ד סָעִיף ז קנתה ואין הבעל אוכל פירות הטעם דפירו' תקינו ליה רבנן ולא פירי דפירי:
ה סָעִיף י עליה להביא ראיה ז"ל מו"ח ז"ל נראה דהגה"ת מיימוני ע"ש ראב"ן חולק ע"ז שכתב על הא דאמר מעות טמונים וכגון שיש עדים שמטמנת ממונה שבעלה היתה דאי אין עדים נאמנת האשה לומר דלאו טמונים ולמעשה צ"ע עכ"ל:
ו סָעִיף יב נמצאו ביד האשה מעות הטעם בדין זה דמודה האשה דהקרן בלבד שלה והבעל טוען שמעשה ידיה הם היא נאמנת והוא אוכל פירות אבל בסיפא דהאשה טוענת מתנה נתנו לה וגם הפירות הם שלה אינה נאמנת לפי שהבעל מוחזק בנכסים שלה לאכול פירותיהן ואין כאן עסק שבועה וזה דומה למה שנזכר בסי' פ' סעי ט' דגם שם כתב הרמב"ם ואין כאן עסק שבועה ובדין שהיא טוענ' אתה נתת לי במתנה וצריכה שבועה על הקרן וכיון שנשבעה הרי היא נאמנת לגמרי בשבועה דגם הפירות הם שלה:
ז סָעִיף יג דבר שאין גזעו מחליף כללא דמלתא גזעו מחליף פירא אין גזעו מחליף קרנא ע"כ אין קונין דבר שהוא כלה והולך דכליא קרנא אלא אם נפל לה מידי דכליא קרנא א"ל למכור אותו כיון דעכ"פ נשאר קצת ממנו כגון עז לאכול חלבה אוכל והולד דגבי בהמה נשתייר עורה וגבי תרנגולת נשאר הוצתה וגבי דקל כשישב נשאר עליו:
ח סָעִיף יד לא ימכור ויכולה היא לעכב:
א סָעִיף א לו. אפי' התנה קודם הנשואין לא מהני ב"ש:
ב סָעִיף ב בהמה. וקרקע נמי נצ"ב הוא ובגדים היינו מה שהיא מכנסת לו אבל בגדים שלה הם נ"מ. וע' הרדב"ז ח"א סי' קל"ח:
ג סָעִיף ב באחריותם. אם הם מעות ועומדים ביד אחר להסתחר והבעל הגון וירא שמים ומקבל אחריותם יוכל הוא עצמו ליש' וליתן בהם ויאכל פירות הר"ם גלאנטי סי' ק"ג:
ד סָעִיף ג דנצ"ב וכו'. והברירה בידו אם הוא רוצה אינו מקבל אחריות עליו ואם כבר קיבל אחריות א"י לסלק ב"ש וע' מהרמ"ט ח"ג סי' רי"ט:
ה סָעִיף ד בקרקע. ל"ד הוא אלא כיון שהשדה עומד לפירות לשנים הבאות סמ"ע סי' קכ"ב סקט"ז ע"ש. והש"ך שם חולק עליו וע' ב"ש וח"מ:
ו סָעִיף ה פרה. ואם השאיל הבעל את הפרה ואת עצמה לא הוי שאלה בבעלים ב"י:
ז סָעִיף ז בה. היינו אחרים ע"ל סי' פ"ג:
ח סָעִיף ז נ"מ. נתחייבו לזונה נקר' נ"מ הרמ"ט ח"א סימן א':
ט סָעִיף ז שנתן לה. כ' הח"מ נראה דבחלוקה הראשונה כשמכרה הכתובה בטובת הנאה רשות בידה ליתן הדמים למי שתרצה וכ"כ ב"ש. ואם מכרה מה שנתן לה הבעל. לתוס' והרא"ש המכר בטל מיד. ולהרשב"א המכר קיים כל ימי חייה ואחר מותה מוצי' מיד הלקוחות עב"ש. ואם התנה בפירוש שתוכל למכור וליתן ולהוריש למי שתרצה. אם מוכרת ונותנת קיים ואם מתה אין הבעל מוצי' מיד הלקוחו' ע' כנה"ג בהגה' ב"י:
י סָעִיף ז ממנה. ובסי' קי"ח מבואר ב"ח שהלוה לה אפי' אחר הנשואין גובה ממתנה זו ב"ש:
יא סָעִיף ח ארוסה. אפילו פירש לה במתנה בין קודם נשואין ובין אחר הנשואין. טור:
יב סָעִיף ט המעו'. וכן הדין בקנתה חפצים מבעלה אם הם ממעות טמונים ימכרו וילקח בהם קרקע והבעל אוכל פירות הרשב"א סימן חתק"ו. קנתה מבעלה במעו' שמכרה בגדיה ותכשיטיה קנתה דהני מעו' גלויים הוי הרדא"ב סי' כ"ו. כ' לאשתו שט"ח על נכסיו אינו מועיל כי היורשים יכולים לטעון שדברים טמונים ידע אצלה ולא יוכל להוציאם אלא ע"י שטר שנתן לה מהר"י סג"ל סימן צ"ב:
יג סָעִיף ט וידועים. ובלוה מאשתו אין חילוק בין מעות גלוים לטמונים ולעולם המעות שלו עיין ח"מ ב"ש ועיין סימן פ"ו ס"ב:
יד סָעִיף ט ברי וכו'. אבל אם טוען שמא והיא טוען ברי מחזיקים המעות בתורת נ"מ. אם היא ג"כ לא אמרה ברי אין מוציאין ממנו. הנ"י כתב מעות גלוים היינו שידוע דנתנו לה מעות ע"מ שאין לבעלה רשות בהם. והב"ש כתב דמשמע מתוס' אם ידוע דיש לה מעות אע"ג דאין ידוע מאין בא לה המעות דינו כמעות גלוים ע"ש:
טו סָעִיף יא מתנה. יש בזה ג' שיטות. שיטה א' ס"ל אפילו אם אמר סתם ע"מ שאין לבעל רשות בהם מהני. וכן אם אמר מה שתרצה עשה לבד נמי מהני. שיטה ב' ס"ל דצ"ל דוק' ע"מ שאין לבעל רשות בהם אלא מה שאתה נותן בפיך או בכה"ג דמיחד שום דבר אבל אם אמר סתם ע"מ וכו' מה שתרצי עשי לא מהני וזהו דעת הראב"ד והרא"ש ומרדכי. והשיטה ג' הוא דעת הרמב"ם דס"ל דצריך שיאמר ע"מ שאין לבעל רשות ומה שתרצה עשה ואז הוי כאלו אמר לא יהיה שלך אלא לאותו דבר שתרצה לעשות. והמחבר סתם כאן כהרמב"ם. מיהו אם תפס הבעל י"ל קים לי כשיטה ב' ועיין בי"ד סי' רכ"ב מש"ש הש"ך ס"ק ג':
טז סָעִיף יא הבעל. עיין ב"ש שהוכיח מרש"י בבא בתרא דף נ"א ע"ב דאף אם התנה ע"מ שאין לבעלה רשות ותעשה מה שתרצה בלא רשות הבעל דאם מתה יורש הבעל אותה דלא כהבע"ת ע"ש:
יז סָעִיף יב בהן וכו'. וה"ה אלמנה נמי נאמנת נגד היורשים לומר שלי הם ועדיפא אלמנה מאשה. דבאשה יש מציאות שצריכה לישבע כשהבעל טוען ברי משא"כ באלמנה שאין שם טענת ברי רלנ"ח סימן צ"ט. כתב כנה"ג הא דנאמנת דוק' שהנכסים ברשותה אבל אם הנכסים הם ברשות הבעל נאמן לומר שלי הם או ממני גנבם או ממעשה ידיה הם ע"ש דף ק"ד ע"ב סלמ"ד:
יח סָעִיף יב ראיה. עיין כנה"ג ק"ד ע"ב סל"ב דמפלפל אי איירי אם הבעל טוען ברי או שמא. או אם מת הבעל אם טענינן ליורשים מה שאביהם היה טוען ע"ש. כתב הר"ם מטראני ח"ב סי' רכ"א הא דכתב הרמב"ם דעליה להבי' ראיה היינו דווק' היכ' שמודה היא שנותנו לה וכל מתנה לאשה סתמ' היא בלתי תנאי זה אבל אשה שנשאת לראובן ושיירה קצת נכסים לנשואי בתה נאמנת לומר שע"מ שלא יהיה רשות לבעלה השאירתן ע"ש. אם הנכסים הם ביד שליש עיין הר"ם גלאנטי סי' נ"ח. וכנה"ג דף ק"ה ע"א סעיף ל"ג. הביא תשובה דס"ל דעליה להבי' ראיה ע"ש:
יט סָעִיף יב הבית. קאי גם על הרישא כשהיא נושאת אינה נאמנת לומר במתנה ניתן לי רק הם לגמרי של בעל ואם הבעל מאמין לה ומפקיד מה שיש לו בידה הוי כנושאת בתוך הבית ועיין בחה"מ סי' ס"ב. מיהו אפי' בנושאת ואומרת אתה נתת לי במתנה נאמנת דא"י להעיז נגדו ב"ש:
כ סָעִיף יב ענין. אפי' בנושאת בתוך הבית עיין ב"ש:
כא סָעִיף יב במתנה. ומטלטלין הידועים שהם של בעל אינה נאמנת דבעל נתן לה במתנה. אלא דבר שא"י שהוא של בעל אלא מה שביד האשה היא בחזקת נ"מ אז מהני החזקה דא"י להעיז ועיין בש"ך ח"מ סימן ס"ב. ועיין ב"ש:
כב סָעִיף יג מרובים. ומעות מזומנים דאין מניחים לו להרויח בהם אלא לוקחים ג"כ בהם דבר שפירות מרובים. והפירות מהם יוכל למכור ולהרויח עם המעות ח "מ ב"ש בשם הרשב"א. וע"ל ס "ק ג' מש"ש בשם הר"ם גלאנטי:
כג סָעִיף יז האשה. עיין בתשובת מהר"י ווייל סימן ע"ח שכתב שם דרשאי ה אשה לתפ וס מעות נדונייתה א ם ה ם בעין לצורך מזונות שלה ע"ש. ואין הב"ח גובה ה פירות של נ"מ ח "מ ב"ש. ועיין כנה "ג ח ח "מ סי' קס "ג בהגהת ב"י:
כד סָעִיף יח לפירות. ה ח "מ כתב דוק א דיעבד אבל לכתחלה יכולה היא למ ח ות. והב"ש ח ולק עליו:
כה סָעִיף יט אחרת וכו'. ודברים שהבעל עצמ ו משמש כגון גלימי דמיכסי ביה יוכל להשתמש באיזה מ ק ום שירצה שזכות פירות שלו אין לו מק ום מיוחד ח "מ ב"ש:
א סָעִיף יא והרי היא כשאר נ"מ. עיין בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' ק"ו שכ' דהרב בעל הלבוש נתן בכאן מקום לטעות בדבריו שכ' וז"ל וטעמא דמלתא משום דקיי"ל יד אשה כיד בעלה לפיכך אם נתן לה אחר מתנה סתם מיד שזכתה בה אשה קנאה בעלה דידה כידו וכשמוסיף לומר ע"מ שאין לבעלך רשות בה מוציא הגוף מרשות הבעל אבל הפירות הם שלו כו' ומשמע מדבריו דאם נתן לה מתנה סתם הוי גם הגוף של בעלה דיד אשה כיד בעלה ולא דק כלל בזה כו' ע"ש. וכ' עוד בראובן שנתן שטח"ז לבתו כנהוג ושבק חיים ונטלה הבת חלקה ותבעה שבעלה יקח בחלקה קרקע והוא יאכל פירות כדין נכסי מלוג בכדי שיהיה לה זה יתר על כתובתה ופסקו הדיינים שמחוייב הבעל ליתן לה שטר על הקרן שיהי' לה כדין נכסי מלוג וכ' הוא ז"ל דיפה פסקו דאף אי נימא דהוי כמתנה שנתן לה אחר הרי דעת רוב הפוסקים דלא קנה הבעל לגמרי רק לפירות כמבואר בש"ע כאן ולעיל ס"ז וכן פסק בח"מ סי' רמ"ט ס"ג ובפרט בשטר ח"ז הנהוג דכבר הכריע רמ"א בפ"מ סי' רפ"א דדינו כירושה ובירושה כ"ע מודו דהוי נכסי מלוג ודייני דסמכי פסקו כן ע"ש:
ב סָעִיף יא נתבטלה המתנה. בגליון ש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב עיין בחו"מ סימן קי"א סעיף ד'):
ג סָעִיף יב תוך הבית. עבה"ט בשם ב"ש שכתב מיהו אפי' בנושאת ואומרת אתה נתת לי כו' ועי' בס' ישועות יעקב סק"ט שחולק עליו ע"ש:
ד סָעִיף יח ומכרו לפירות. עבה"ט ועיין בס' ישועות יעקב שכ' שהדין עם הב"ש בזה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.