א כָּל הַפְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע פְּטוּרִים מִתְּפִלָּה, וְכָל שֶׁחַיָּב בִּקְרִיאַת שְׁמַע חַיָּב בִּתְפִלָּה; חוּץ מֵהַמְלַוִּין אֶת הַמֵּת, שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵם חַיָּבִים בִּקְרִיאַת שְׁמַע, פְּטוּרִים מִתְּפִלָּה.
ב נָשִׁים וַעֲבָדִים, אַף עַל פִּי שֶׁפְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע חַיָּבִים בִּתְפִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא; וּקְטַנִּים שֶׁהִגִּיעוּ לְחִנּוּךְ, חַיָּבִים לְחַנְּכָם.
ג מִי שֶׁתּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ, כְּגוֹן רַשְׁבִּ"י וַחֲבֵרָיו, מִפְּסִיק לִקְרִיאַת שְׁמַע, וְלֹא לִתְפִלָּה; אֲבָל אָנוּ, מַפְסִיקִים בֵּין לִקְרִיאַת שְׁמַע בֵּין לִתְפִלָּה. הַגָּה: וְאִם לוֹמֵד לַאֲחֵרִים, אֵינוֹ פּוֹסֵק, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סי' פ"ט; וּמִכָּל מָקוֹם פּוֹסֵק וְקוֹרֵא פָּסוּק רִאשׁוֹן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע; (בֵּית יוֹסֵף סי' ע') וְאִם אֵין הַשָּׁעָה עוֹבֶרֶת, וְיֵשׁ לוֹ שְׁהוּת עֲדַיִן לְהִתְפַּלֵּל וְלִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע, אֵינוֹ פּוֹסֵק כְּלָל (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַ"ן).
א סָעִיף א (א) מק"ש - מפני שהם עוסקים במצוה או שטרודים טרדת מצוה וכמבואר בסימן ע' ס"ג:
ב סָעִיף א (ב) צורך בהם - ר"ל שאינם מוכנים כלל לעזור בנשיאת המטה דאל"ה פטורין גם מק"ש וכדלעיל בסימן ע"ב ס"א עי"ש:
ג סָעִיף א (ג) מתפלה - הואיל והיא מדברי סופרים ועוד שהיא בעמידה ואין יכולין לשהות כ"כ אבל ק"ש עיקר כונתה ועמידתה אינה אלא בפסוק ראשון ובקל יוכל לעמוד ולכוין. ואם עבר זמן תפלה עי"ז אין צריך להשלים בתפלה הסמוכה כיון דבשעת חובתו היה פטור מן הדין וכדלעיל בסוף סימן צ"ג עי"ש במ"ב:
ד סָעִיף ב (ד) שהיא מ"ע וכו' - כ"ז לדעת הרמב"ם שרק זמני התפלה הם מדברי סופרים אבל עיקר מצות תפלה היא מן התורה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם איזו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה אלא שאין לה נוסח ידוע מן התורה ויכול להתפלל בכל נוסח שירצה ובכל עת שירצה ומשהתפלל פ"א ביום או בלילה יצא י"ח מן התורה וכתב המ"א שע"פ סברא זו נהגו רוב הנשים שאין מתפללין י"ח בתמידות שחר וערב לפי שאומרות מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומן התורה יוצאות בזה ואפשר שאף חכמים לא חייבו יותר אבל דעת הרמב"ן שעיקר מצות תפלה היא מד"ס שהם אנשי כה"ג שתיקנו י"ח ברכות על הסדר להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות ואע"פ שהוא מ"ע מד"ס שהזמן גרמא והנשים פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא אפילו מד"ס כגון קידוש הלבנה אעפ"כ חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה כמו אנשים הואיל ותפלה היא בקשת רחמים. וכן עיקר כי כן דעת רוב הפוסקים וכן הכריע בספר שאגת ארי' ע"כ יש להזהיר לנשים שיתפללו י"ח ונכון ג"כ שיקבלו עליהן עול מלכות שמים דהיינו שיאמרו עכ"פ שמע ישראל כדאיתא בסימן ע' ויאמרו ג"כ ברכת אמת ויציב כדי לסמוך גאולה לתפלה כמו שכתב המ"א בסימן ע' וכ"ז לענין שחרית ומנחה אבל תפלת ערבית שהוא רשות אע"פ שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה מ"מ הנשים לא קבלו עליהם ורובן אין מתפללין ערבית. ותפלת מוספין בצל"ח כתב דפטורות אבל בספר מגן גבורים פסק דחייבות עי"ש:
ה סָעִיף ב (ה) לחנכם - להתפלל י"ח ערב ובוקר ומ"מ רשאי ליתן להם לאכול קודם תפלת שחרית ואסור לענותם כמש"כ בסימן רס"ט ושמ"ג לענין להאכילם קודם קידוש:
ו סָעִיף ג (ו) כגון רשב"י - דהם לא היו עוסקים כלל במלאכתם ואין מבטלין מלימודם אפילו רגע אבל אנו שמפסיקין מד"ת למלאכתינו כ"ש שנפסיק לתפלה:
ז סָעִיף ג (ז) לק"ש - מפני שהיא דאורייתא משא"כ לתפלה דהיא דרבנן ואף אם נסבור דהיא ד"ת מ"מ מה"ת אין לה זמן קבוע ודי בפ"א ביום וכנ"ל וכשקורא ק"ש יקראנה עם ברכותי' ואח"כ יחזור ללימודו ולא יתפלל. ואף שצריך לבטל ולהפסיק לימודו לעשיית כל המצות אפילו של ד"ס דהלומד ואינו מקיים נוח לו שלא נברא מ"מ תפלה הואיל ואינה אלא בקשת רחמים קילא משאר מצות לגבי אנשים כאלו שאינם מבטלים מלימודם אפילו רגע:
ח סָעִיף ג (ח) אינו פוסק - ואפילו אם עי"ז יעבור הזמן ודוקא באופן שאם לא ילמדו עכשיו יתבטלו ולא יוכלו להתקבץ ללמוד אח"כ הלא"ה פוסק אם יעבור זמן ק"ש או תפלה. ומהח"א משמע דבכל גווני פוסק אם יעבור זמן התפלה. והמבטל תפלה משום לימוד אפילו לומד עם אחרים כל היום כאלו לא למד [רוקח] ובא"ר ג"כ כתב בשם פסקי תוס' להחמיר בזה ועיין בבה"ל שביארנו דלכו"ע לכתחילה אסור לו להתחיל ללמוד אפילו עם אחרים אחר שכבר הגיע זמן ק"ש אם הוא משער שע"י לימודו יעבור הזמן אלא חייב לקרות ק"ש מקודם:
ט סָעִיף ג (ט) פסוק ראשון - כדי לקבל מלכות שמים בזמן ק"ש ויחזור אחר הלכה שיש בה יציאת מצרים כדי להזכיר יצ"מ בזמן ק"ש ואחר לימודו טוב שיגמור כל ק"ש אף שעבר זמנה:
י סָעִיף ג (י) אינו פוסק כלל - ר"ל אפילו לפסוק ראשון ואפילו לומד ביחידי וכתבו האחרונים דאפילו התחיל ללמוד באיסור דהיינו לאחר שכבר הגיע זמן קריאת שמע ותפלה שאסור לו להתחיל ללמוד עד שיתפלל תחלה אם הוא לומד בביתו ואינו רגיל לילך לבית הכנסת להתפלל כמו שכתב בסימן פ"ט מכל מקום אם כבר התחיל אין צריך להפסיק ורשאי ללמוד כל זמן שיש שהות עדיין ובאליהו רבא פסק דלענין קריאת שמע שהוא דאורייתא אף שישאר לו זמן אחר כך לקרותה מכל מקום צריך להפסיק תיכף ולקרותה כולה אם הוא לומר ביחידי עי"ש בסימן ע' ובסימן זה וכל זה אם הוא לומד בביתו אבל אם הוא לומד בבית המדרש או אפילו בביתו אך שהתחיל ללמוד בהיתר דהיינו קודם שהגיע זמן ק"ש בודאי יש לסמוך ע"ד הרמ"א שלא להפסיק אפילו אח"כ כל עוד שיש שהות ועיין בבה"ל:
א סָעִיף א פטורים מתפלה. דתפלה דוקא בעמידה ואין יכולין לשהות כ"כ [ב"י תר"י] וקשה דיתפללו דרך הילוכם מידי דהוה אמתפלל בדרך וי"ל בשעה שהולכי' ה"ל עוסקים במצוה ופטורין מתפלה מ"מ בק"ש חייבים דבקל יכול לקרות עסי' ל"ח:
ב סָעִיף ב מצות עשה. כ"כ הרמב"ם דס"ל דתפלה מ"ע דאורייתא היא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכו' אך מדאורייתא די בפעם אחד ביום ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרי' מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר והרמב"ן סובר תפלה דרבנן וכן דעת רוב הפוסקים ועיין בתוס' דברכות דף כ' ריש ע"ב ובסמ"ק כ' שמצו' להתפלל בעת צרה:
ג סָעִיף ב חייבים לחנכם. ומ"מ רשאי ליתן להם לאכול קודם התפל' וכמ"ש סי' רס"ט ועסי' שמ"ג:
ד סָעִיף ג מפסיק לק"ש. וצריך לברך לפניה ולאחריה [רמב"ם פ"ב] והא דאמרי' דלביש ומצלי היינו ק"ש (תו' דף י"ח במס' שבת) ש"מ דס"ל דאף שהפסיקו לק"ש חוזרי' ללימודם ואסור להם להתפלל כיון דבלא"ה אין מבטלין מלימודם אפי' רגע אין מברכין על התפלה מפני שאין לה קבע (רד"א):
ה סָעִיף ג אינו פוסק. מ"מ ילמוד הלכה שיש בה יציאת מצרים כדי להזכירה בזמנה ואחר לימוד יגמור כל ק"ש (כ"ה בגמ' דברכות דף י"ג) עסי' ע' ס"ד דברי הע"ת סק"ה תמוהים:
ו סָעִיף ג אינו פוסק כלל. אף על גב שבסי' פ"ט פסק דאסור ללמוד משהגיע זמן תפלה דלא כהר"ן מכל מקום אם התחיל אינו פוסק כנ"ל:
א סָעִיף ב הז"ג. כ"כ הרמב"ם דס"ל דתפלה מ"ע דאורייתא הוא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וגו' אך מדאורייתא די בפעם אחת ביום ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו שרוב נשים אין מתפללות בתמידות משום דאומרים מיד בבקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם החכמים לא חייבום יותר ורמב"ן סובר דתפלה מדרבנן היא וכ"ד רוב הפוסקים ועיין בפר"ח ובס' מגלת אסתר. ובס' לב שמח. ובסמ"ק כתב שמצוה להתפלל בעת צרה. ועיין תוספות דברכות דף כ':
ב סָעִיף ב לחנכם. ומ"מ רשאי ליתן להם לאכול קודם התפלה. מ"א:
ג סָעִיף ג לק"ש. צריך לברך לפניה ולאחריה רמב"ם פרק ב'. ואף שהפסיקו לק"ש חוזרים ללמודם. ואסור להם להתפלל כיון דבלא"ה אין מבטלין מלימודם אפי' רגע וכ"מ מתוספות דשבת דף י"א ע"א בד"ה כגון רשב"י וכו' דאל"כ לא מקשה מידי עליו דילמא רצה להחמיר על עצמו וק"ל:
ד סָעִיף ג אינו פוסק. מ"מ ילמד הלכה שיש בה יציאת מצרים כדי להזכיר בזמנה ואחר לימודו יגמרו כל ק"ש ש"ס ברכות דף י"ג:
ה סָעִיף ג פוסק כלל. ואפי' אם לומד יחידי לבוש. וע"ת. אע"ג דבסי' פ"ט פסק דאסור ללמוד משהגיע זמן תפלה מ"מ אם התחיל אינו פוסק. מ"א. ובא"ז כתב באם שלא יתבטל מלימודו כשיפסוק צריך להפסיק:
א סָעִיף א (ס"ק א) פטורים כו' דוקא בעמידה משא"כ בק"ש דדי שיעמוד פסוק א' כדלעיל סי' ס"ג סעיף ג': מידי דהוי אמתפלל בדרך. וטוב יותר משלא יתפלל כלל בשלמ' אם לא יצא כלל במתפלל מהלך הוי א"ש אבל כיון דבדרך מתפלל מהלך ע"כ דיצא קשיא. וי"ל בשעה כו' בק"ש חייבים דבקל י"ל עסי' ל"ח סעי' ח' בהג"ה דניהו דהעוסק במצוה פטור מן המצוה היינו באי אפשר לקיים שניהן כ"א ע"י טרח' כגון שלוחי מצוה לטרוח לישן בסוכה. אבל אי יוכל לקיים שניהם בקל צריך לקיים שניהן ולכן בתפלה שצריכה כוונה מרוב' מקרי טרח' לכן א"צ להתפלל דרך הלוכו דעוסק במצו' משא"כ ק"ש דהוי דבקל יכול לקרות דא"צ כוונה כ"א פסוק א'. ודע שכ' הרב ב"י דמל' זה שכתב בש"ע שהוא ל' הרמב"ם משמע דאפי' המלוי' פטורים דלא כדמשמע מדברי הטור דוק' נושאי מטה אף שאין למטה צורך בהן פטורים אבל המלוים חייבים:
ב סָעִיף ב (ס"ק ב) מצוה כו' לעבדו בכל לבבכם. ודרשו חז"ל איזה עבודה שהיא בלב הוי או' זה תפלה שעיקר' בלב (וע"ל במ"א ר"ס ק"א) וס"ל לרמב"ם דדרש' גמור' היא והרמב"ן סובר כו' דס"ל דהאי דרשא אסמכת' בעלמא: ועיין בתו' דברכות דף כ' ע"ב אהא דתנן התם דנשים חייבות בתפלה. פריך הש"ס פשיטא הא הוי מצות עשה שלא הזמן גרמא. ומשני כיון דכתיב ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה כמצות עשה שהזמן גרמא דמי. קמשמע לן דחייבים משום דרחמי נינהו. ורש"י מחק אותה גירס' אלא גרס תפלה חייבות משום דרחמי ותו לא. וכתבו התו' הטעם שמחקו שהרי תפלה דרבנן ומאי מצות עשה שייך בה. וכתבו התו' ומ"מ יש ליישב דהא הלל דרבנן ונשים פטורו' מה"ט דמצות עשה שהזמן גרמא הוא עכ"ל הרי נראה מדברי רש"י ותו' דתפל' דרבנן:
ג סָעִיף ב (ס"ק ג) חייבים לחנכם ומ"מ רשאי כו' כמ"ש סי' רס"ט ר"ל אע"ג דאפי' למ"ד קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצויים להפרישו מ"מ אסור להאכילו איסור בידים וכמ"ש סי' שמ"ג מ"מ מות' להאכיל לקטן קודם קידוש כיון דהמאכל הוא היתר אלא דהזמן אוסרו כה"ג לא החמירו בתינוק וה"ה הכא:
ד סָעִיף ג (ס"ק ד) מפסיק כו' והא דאמרי' דלביש כו' בשבת דף ל"ג דרשב"י ובנו ר"א שברחו מאימת מלכות ונתחבאו במערה י"ג שנה וכדי שלא יבלו בגדיהם היו כל היום יושבים בלי לבוש והיו מתכסים עד צואריהם ובעידן צלות' הוו לביש ומכסים ומצלי. והקשו התו' הא פטורים מן התפלה. ופי' דמצלי ר"ל ק"ש דחייבים ש"מ דס"ל כו' דאלת"ה למה הוצרכו להוציא ל' מצלי מפשטי' דהא י"ל דר"ל תפלה והיינו בשחרית דבלא"ה צריכים להפסיק לק"ש: והא דתנן דפטורים מתפל' ר"ל מתפלת מנחה:
ה סָעִיף ג (ס"ק ו) אינו כו' אע"ג דאסור ללמוד כו' דלא כהר"ן כו' ר"ל דדין זה נובע מדברי הר"ן הובא בב"י שכתב אהא דמחלקי' בין מי שתורתו אומנתו למי שאין תו"א דוקא בליכא שהות אבל באיכא שהות אפי' לדידן שאין תורתינו אומנתינו א"צ להפסיק וסיים ונתן טעם וכי אסור לעסוק בתורה קודם א"ו כדכתיבנא עכ"ל א"כ לדידן דקי"ל סי' פ"ט דבאמת אסור ללמוד כיון שהגיע זמן תפלה א"כ אזדא לה ראיי' הר"ן. אפ"ה קי"ל כהר"ן אף דליכא ראיה דהסברא אמיתית וישרה:
א סָעִיף א ס"א כל הפטורים כו'. מכ"ש דק"ש דאורייתא ב"י וערש"י שם י"ז ב' ד"ה ואלו כו': חוץ כו'. מתני' שם וכפי' הרמב"ם דמ"ש שאין המטה כו' היינו המלוין כמש"ל סי' ע"ב ס"א:
ב סָעִיף ב ס"ב מפני כו'. עתוס' שם ד"ה בחפלה כו': שהגיעו כו'. אף לפי' תוספת כמ"ש בתוס' שם בד"ה וקטנים כו':
ג סָעִיף ג ס"ג ואם כו'. ומ"מ כו' ברכות י"ג ב': ואם אין כו'. תוס' דשבת שם ד"ה כגון כו' וכ"כ הרז"ה דודאי לא גרע מסעוד' ושאר דברים דשם וכ"מ בירושל' פ"א דברכות ול"ל לר"ש הלמד ע"מ לעשות ולא הלמד ע"מ שלא לעשות שהלמד שלא לעשות כו' זה שינון כו' ע"ש:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.