א אִם הוּא מְסֻפָּק אִם הִתְפַּלֵּל, חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ שׁוּם דָּבָר; אֲבָל אִם בָּרִי לוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל, אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בְּלֹא חִדּוּשׁ; וְעַל יְדֵי חִדּוּשׁ, חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בִּנְדָבָה כָּל הַפְּעָמִים שֶׁיִּרְצֶה, חוּץ מִתְּפִלַּת מוּסָף שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִים אוֹתָהּ בִּנְדָבָה; וּבְשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת נְדָבָה כְּלָל, וְאִם הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל עַל דַּעַת שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל, וְנִזְכַּר שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל, פּוֹסֵק אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע בְּרָכָה אֲפִלּוּ יָכוֹל לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר.
ב חִדּוּשׁ זֶה שֶׁאָמַרְנוּ, הוּא שֶׁיְּחַדֵּשׁ דָּבָר בְּכָל בְּרָכָה מֵהָאֶמְצָעִיּוֹת, מֵעֵין הַבְּרָכָה; וְאִם חִדֵּשׁ אֲפִלּוּ בִּבְרָכָה אַחַת, דַּיּוֹ, כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁהִיא נְדָבָה וְלֹא חוֹבָה. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא מִקְרֵי חִדּוּשׁ אֶלָּא אִם נִתְחַדֵּשׁ אֶצְלוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ אֵלָיו קֹדֶם לָכֵן, (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ).
ג אֵין צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת נְדָבָה כְּלָל.
ד הָרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת נְדָבָה, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מַכִּיר אֶת עַצְמוֹ זָרִיז וְזָהִיר וְאָמוּד בְּדַעְתּוֹ שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ; מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף; אֲבָל אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן יָפֶה, קָרִינַן בֵּיהּ: לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם (יְשַׁעְיָה א, יא); וְהַלְוַאי שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן בְּג' תְּפִלּוֹת הַקְּבוּעוֹת לְיוֹם.
א סָעִיף א (א) אם התפלל - ולענין ק"ש וברכותיה אם נסתפק עיין לעיל בסימן ס"ז:
ב סָעִיף א (ב) חוזר ומתפלל - ומתנה ואומר אם לא התפללתי תהא לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבה ואע"פ שכל ספק מד"ס להקל מ"מ הכא חוזר ומתפלל מפני שהלואי שיתפלל אדם כל היום בתורת נדבה וע"י חידוש וכדלקמיה והכא כשחוזר ומתפלל על הספק א"צ חידוש דאין לך חידוש גדול מזה שיצא ידי ספיקו. כתב בדרך החיים דערבית בספק אינו צריך לחזור ולהתפלל תפלת י"ח דקבעוה חובה בודאי לא בספק אבל מדברי הפמ"ג משמע רק דאין חוב עליו לכו"ע עי"ש אבל לכתחילה נכון הוא שיחזור ויתפלל גם בערבית כי באמת גם בערבית אפילו למ"ד רשות מ"מ לכתחילה מצוה היא וממילא מה שיצא ידי ספיקו נחשב כחידוש גם בערבית וכן משמע לענ"ד מלשון הרמב"ם פ"י מהלכות תפלה עי"ש ועצהי"ט יראה לחדש דבר בהחזרה:
ג סָעִיף א (ג) אינו חוזר וכו' - דתפילות כנגד תמידים תקנום והוי כמקריב שני תמידין לשם חובה שאסור משום בל תוסיף ואפילו התפלל מתחלה ביחיד ועכשיו רוצה להתפלל בצבור אפ"ה אסור:
ד סָעִיף א (ד) ומתפלל בנדבה - פי' דוקא בנדבה אבל לשם חובה אפילו בחידוש אסור והא דבעינן חידוש בנדבה דע"י החידוש מינכר מתוכה שתפילתו היא לשם תחנונים ולא לשם חובה ובלא חידוש מיחזי כמי שעושה אותה לשם חובה ועיין בב"י שביאר דעת הטור דה"ה אם מתפלל תפילה שלא בתורת חובה וגם לא התכוין בה לשום נדבה והוא מחדש בה דשפיר דמי דע"י החידוש מינכר שהיא לשם תחנונים ועיין בביאור הלכה:
ה סָעִיף א (ה) מתפלת מוסף - ר"ל אפילו דשל ר"ח וחוה"מ כיון שאומר ומוספים כהלכתם והמוספין אינן קרבין אלא משל צבור ואין היחיד יכול לנדב אותם ועיין באחרונים שכתבו דלפ"ז בתפלת מוסף וה"ה בשבת ויו"ט בכל התפילות אם נסתפק אם התפלל אותם אינו יכול לחזור ולהתפלל אותם דהרי צריך להתנות וכנ"ל בסק"ב ובזה אינו יכול להתנות ועיין לקמן בסימן קכ"ד ס"א בבה"ל:
ו סָעִיף א (ו) כלל - לפי שאין נדרים ונדבות קרבין בהם:
ז סָעִיף א (ז) אפילו יכול וכו' - דתחלת תפילתו היה מסתמא בודאי לשם חובה שהרי היה סבור שלא התפלל עדיין ולא מהני בה חידוש ולכך אפילו אם ירצה עתה לגומרה לשם נדבה לא מהני כיון שכבר התחיל בה לשם חובה דא"א להביא קרבן שחציו חובה וחציו נדבה. וכ"ז כשהתחיל על דעת שלא התפלל אבל אם היה לו ספק אם התפלל והתחיל בתנאי וכנ"ל בסק"ב ונזכר באמצע שהתפלל י"ל דא"צ חידוש וגומר כך לשם נדבה דכיון שהתחיל מתחלה כהוגן אדעתא דספיקא וספק הוי כחידוש תו אין צריך חידוש ובלבוש משמע שגומרה ע"י חידוש אפשר דהוא על צד היותר טוב:
ח סָעִיף ב (ח) מהאמצעיות - אבל לא בג' ראשונות ובג' אחרונות וכדלקמן בסימן קי"ב:
ט סָעִיף ג (ט) כלל - דאין צבור מקריבין קרבן נדבה אלא לקיץ המזבח כשהמזבח בטל וזהו דבר שאינו מצוי לכן אין להתפלל י"ח כנגד זה אבל יחיד יכול להתפלל נדבה ע"י חידוש אפילו בצבור:
י סָעִיף ד (י) הרוצה להתפלל וכו' - ר"ל אפילו הוא מתפלל הנדבה ע"י חידוש:
א סָעִיף א חוזר ומתפלל. ע' הטעם בגמ' הלואי שיתפלל אדם כל היום דלא כע"ת, ומתנה ואומר אם לא התפללתי תהא לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבתי [ב"י רשב"א]:
ב סָעִיף א חוץ מתפלת מוסף. מפני שהיא חטאת ואין באה בנדבה ואף על גב שמוסף שבת היה עולה מ"מ אזלי' בתר רוב מוספין (הרא"ש) ולא ידעתי מה הוצרך לדחוק דנ"ל טעם ברור דשחרי' יכול להתפלל אותה במקום קרבן אחר משא"כ במוסף שאומר ומוספין כהלכתן כו' וכ"כ סי' ק"ח ס"ו:
ג סָעִיף א פוסק. מדסתם משמע דס"ל כהראב"ד דאפילו בערבית שהיא רשו' פוסק מאחר דשוי' עליה כחובה:
ד סָעִיף ב נתחדש אצלו. דאלת"ה מי הוא שלא יכול לחדש דבר בא' מכל הברכות או לרפוא' או לפרנסה או לתלמודו וכו' [טור]: נשאלתי א"כ הא דאמרינן בדף כ"ט העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים ופירשו רבה ור"י כל שאינו יכול לחדש בה דבר תקשי נמי מי הוא שלא יוכל לחדש דבר והתם אין לומר שלא נתחדש אצלו דבר דא"כ לעולם לא יתפלל תחנונים אא"כ נתחדש אצלו דבר וזה לא מסתבר ועוד דלפ"ז מאי קאמר רבי זירא אנא יכילנא לחדושי מלתא ומסתפינא דלא מטרידנא וגירסת הרי"ף אם יכול לחדש דבר כדי שתהא תפלתו תחנונים יתפלל משמע דס"ל כרבה ור"י דלא מקרי תפלת תחנונים בלא חידוש וא"כ אה"נ דתפלת קבע רשאי להתפלל בכל יום ג"פ אבל תחנונים רשאי להתפלל כל היום כולו ולכן קאמר רבה דאם נתחדש אצלו דבר רשאי להתפלל כל היום ור"ז נמי קאמר אף על פי שנתחדש אצלו היה ירא שיטרד ומי שבטוח שלא יטרד רשאי לחדש כנ"ל א"נ ה"ק שאם הוא גברא שאפי' נתחדש אצלו דבר אינו יכול לחדש דבר בתפלתו אין תפלתו תחנונים:
ה סָעִיף ג אין צבור. ואף על גב דצבור מביאין עולת קיץ לא שכיחא:
א סָעִיף א אם הוא מסופק כו'. הב"י האריך בפירושים ובקושיות בדברי הטור ובמה שנזכיר כאן יתיישב הכל בעזה"י כולהו ס"ל דר' יוחנן לא פליג על רב יהודה הן במימרא דנזכר באמצע פוסק הן במימרא דאם יודע לחדש כו' אלא שר"י מפרש דרבי יוחנן מיירי דוקא בספק התפלל ולא בודאי התפלל ולא חילק כלל בין נדבה לחובה ממילא בודאי אסור אפי' דרך נדבה דכנגד תמידים תקנו' ואינו בתמידים נדבה ובספק מותר אפי' דרך חובה כיון שהוא ספק לא יצא אא"כ יהיה לו ודאי שהתפלל וא"ל היאך קאמר בזה הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו הא איסור יש בדבר אם התפלל ודאי פעם א' תקנו הרא"ש בתשובה כלל ד' דה"ק אינו חושש אם מתפלל מספק דאף אם התפלל כבר מנ"מ אף אם יתפלל כל היום כולו מספק ממילא ע"י חידוש מותר אפי' בודאי התפלל וכאידך דרב יהודא ורי"ף ס"ל בדרך נדב' מותר בכל גווני ליחיד אפי' בלא חידוש אפי' בודאי התפלל כמו עולה שהיתה בתמיד בכל יום שאדם יכול להתנדב אותה נדבה זולת במוסף ובדרך חובה אסור אא"כ חידש ומ"ש הרר"י הביאו ב"י דלהרי"ף נקט צבור במימרא דאם יכול לחדש לאשמועינן דוקא בצבור צריך חידוש מפני שנראה כמתפלל עמהם לשם חובה אבל ביחיד לא עכ"ל פי' ביחיד א"צ חידוש דהא יש לו היתר בלא"ה מכח תפלת נדבה אבל הצבור אין להם היתר אלא מכח חידוש אבל לעולם גם היחיד אם רוצה להתפלל בחוב' יש לו ג"כ היתר ע"י חידוש ובזה מתורץ מה שהקשה ב"י דהיה לו לרי"ף לאתויי האי מימרא דרבי יהוד' אצל מה שפירש דההיא דר' יוחנן ביחיד היא אבל בצבור בין בחובה בין ברשו' אסור ומדמייתי לה באנפי נפשה משמע דאינו ענין לחלק בין צבור ליחיד דלק"מ דבאמת ההיא דחידש מהני גם ביחיד אם רוצה להתפלל בחובה אלא דא"צ לכך דיש לו היתר בלא"ה מחמת נדבה גם מה שהקשה ממ"נ אם חשיב כמו הצבור עצמו כשמתפלל עמהם מאי מהני חידוש הא לציבור לא מהני חידוש ואם אינו חשוב כצבור אפילו אינו מחדש שפיר דמי. ודוחק לומר כו' במחיל' מכבודו כל זה לק"מ לפי מ"ש דודאי דאין הצבור עושים לו שום מעלה בענין זה או גריעות זולת לענין זה דאם היה מתפלל ביחידות היה לו היתר להתפלל בחובה דרך חידוש אלא דלא היה צריך לכך שיש לו היתר דרך נדבה אבל אם מתפלל עם הצבור אין לו היתר בנדבה שנראה כמתפלל עמהם לשם חובה ע"כ אין לו היתר כי אם בחידוש ואז מותר אפי' דרך חובה ובזה מתורץ ג"כ מ"ש ב"י ורבינו א"א שהוא מפרש דברי רי"ף כפי' הרר"י דא"כ האיך כתב דלדברי כולם אין חילוק בין מצא צבור שמתפללים אם לאו לעולם אל יתפלל אלא ע"י חידוש שהרי לפי' הר"י כשאינו בצבור מתפלל אפילו בלא חידוש אין בזה אפי' ריח קושי' דרבינו מיירי כאן במתפלל דרך חובה ובזה אין חילוק בין יחיד למתפלל עם הצבור כמ"ש אלא דאחר כך כתב רבינו אם רוצה להתפלל דרך נדבה כו' מה דינו דלרי"ף יכול להתפלל חוץ ממוסף ואז אין צריך חידוש וא"ל למה לא כתב רבינו שם דמתפלל עם הצבור לא מהני ליה נדבה אלא צריך דוקא חידוש דכבר כתב רבינו דברי ר"י שאמר בפי' כן הנכנס לבה"כ ומצא צבור שמתפללים אם יכול לחדש כו' מתפלל ואם לאו אל יתפלל מלשון אל יתפלל משמע שאין לו שום תקנה בעולם כיון שאין לו חידוש ורבינו האי ס"ל דאפי' בנדבה צריך חידוש אבל בחובה לא מהני חידוש והלשון של רב יהודה מסייע לו שאמר אם יכול לחדש שתהא תפלתו תחנונים משמע שע"י החידוש יתפלל דרך תחנונים דהיינו נדבה ומ"ש הרר"י והרא"ש בשם רבינו האי דמתפלל כל התפלות דרך נדבה אפי' מוסף היינו ע"י חדוש דאל"כ תקשה לך מי הכריחו לרבינו האי לפרש דברי ר"י ע"י חידוש כיון שיש היתר ע"י נדבה היה לו לפרש כן דבריר"י וכמ"ש הרי"ף באמת אלא ע"כ ע"י חידוש קאמר רבינו האי בזה וכן מבואר להדי' בראיות שמביאי' הרר"י והרא"ש לרב האי דבנדבה לחוד אין היתר ובזה מתירץ מה שהקשה ב"י וז"ל אבל אי קשיא בדברי רבינו הא קשי' למה לא כתב שום חולק על הרי"ף במ"ש שהיחיד אינו יכול להתפלל תפלת מוסף נדבה והרי כתבו הר"י והרא"ש שרבינו האי סובר שיכול להתפלל מוסף נדבה עכ"ל י"ל לפי מ"ש כיון שע"י חידוש קאמר ואפשר שדבר זה ל"נ בעיני רבינו דלא שייך שפיר חידוש במוסף דהא לאו תחנונים היא אלא הודאה ע"כ לא הביא דעתו בזה ואע"ג דלא זכר רבינו בדברי רב האי מילתא דנדבה אין בכך כלום דקאי על דברי רי"ף שמפרש דברי ר"י על נדבה וע"ז קאי דברי רב האי שמוסיף דצריך דוקא חידוש ומ"ה כתב רבינו אחר כך וז"ל ולרב האי אין להתפלל נדבה בלא חידוש עכ"ל. מכוון למ"ש והכל ניחא בס"ד:
א סָעִיף א ומתפלל. ומתנה ואומר אם לא התפללתי תהא לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבתי (ב"י מ"א):
ב סָעִיף א מוסף. מפני שהיא חטאת ואין באה בנדבה ואע"ג שמוסף שבת היה עולה מ"מ בשבת בלא"ה אין יכול להביא קרבן נדבה כמו שיתבאר ועיין בהרא"ש:
ג סָעִיף א ברכה. דכיון דהתחיל להתפלל ע"ד שלא התפלל שויה עליה כחובה ואפי' בתפלת ערבית שהיא רשות פוסק. מ"א:
ד סָעִיף ב מהאמצעיות. אבל בג"ר ובג' אחרונות אין מוסיפין ואין פוחתין. ב"י בשם הרמב"ם:
ה סָעִיף ב אצלו. דאלת"ה מי הוא שלא יכול לחדש דבר באחת מכל הברכות או לרפואה או לפרנסה או לתלמודו. טור:
ו סָעִיף ג כלל. דאין צבור מקריבין קרבן נדבה. ואע"ג דציבור מביאין עולת קיץ לא שכיחא:
א סָעִיף א (ס"ק א) חוזר כו' ע' הטעם בגמרא. ר"ל אע"ג דלרוב הפוסקים תפלה דרבנן וכיון דמספק' ליה היה ראוי שיפטור דהוי ספק דרבנן:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) חוץ כו' מפני שהוא חטאת. ר"ל דהרא"ש הקשה על הרי"ף שכ' דמוסף אינו מתפלל בנדבה כיון דאין קרבן מוסף בא בנדבה הא תפלת שחרית נגד התמיד ניתקן וגם תמיד אינו בא בנדבה. וע"כ צ"ל כיון דתמיד היה עולה ועולה בא בנדב' א"כ תהא תפלתו במקום עולה ולא במקום תמיד א"כ גם במוסף י"ל כן דהא קרבן מוסף הי' ג"כ עול' ותי' כיון שהי' במוסף גם שעיר לחטאת וחטאת אינה באה בנדבה כלל ולכן אין מתפלל מוסף בנדבה וע"ז הקשה הא מוסף שבת לא הי' בו שעיר לחטאת רק עולה גרידא ואע"ג דבשבת אפילו תפלת שחרית לא יתפלל בנדבה כמ"ש בש"ע היינו לדידן והטעם דנדרים ונדבות אין קרבים בשבת וי"ט אבל קושית הרא"ש להרי"ף דס"ל בתשו' דיכול להתפלל שבת שחרית נדבה אע"ג דנדרים ונדבות אין קרבים בשבת וי"ט ה"ט דאין מחללין בשביל נדרים ונדבות את השבת משא"כ תפלת נדב' דליכא בה חילול שבת שרי. ולזה תי' הרא"ש שאזלי' בתר רוב מוספים. דאית בהו שעיר לחטאת ועבדי בהו רבנן לא פלוג שלא להתפלל אפי' מוסף שבת בנדבה אע"ג דלית ביה חטאת: במקו' קרבן אחר. דהיינו עולת נדב' כנ"ל אע"ג דתפלות נגד תמידין תקנו מ"מ לא הוזכר בתפל' שחרית קרבן תמיד משא"כ בתפלת מוסף דהוזכר בתפלה ומוספים כהלכתן ואיך יתפלל בתורת עולת נדבה:
ג סָעִיף א (ס"ק ג) פוסק מדסתם כו' דדעת הרמב"ם פ' י' מהל' תפלה דבערבית אינו פוסק דהטעם דצריך לפסוק כיון דהתחיל להתפלל אדעתא דחובה ואיך יסיים אדעת' דנדבה ויהיה חצי התפל' בתורת חובה והא אינו מחויב. משא"כ תפלת ערבית שהיא רשות דגם בתחלה כשהיה סבור שעדין לא התפלל כ"א בתורת נדב' דהא היא רשות. אבל הראב"ד חולק מאחר דעכשיו שוויא חובה ה"ל דין תפלה אחרת:
ד סָעִיף ב (ס"ק ד) נתחדש כו' נשאלתי כו' אין תפלתו תחנונים. ומסיק הש"ס מאי קבע א"ר יעקב בר אידי אר"א כל שדומה עליו כמשא ורבנן אמרו כל שאינו אומר' בל' תחנונים והכי קיי"ל לעיל בסי' צ"ח סעיף ג'. ורבה ור"י אמרו כל שאינו יכול לחדש בה דבר א"ר זירא אנא יכילנא לחדושי כו': ועוד דלפ"ז מאי קאמר ר"ז כו' ר"ל א"כ לא התפלל ח"ו ר"ז כל ימיו כתיקונו שהיתה תפלתו קבע: וגירסת הרי"ף אהא דאמרי' שתפלת נדבה דוק' שיכול לחדש בה דבר סיים הרי"ף הטעם כדי שתהיה תפלתו תחנונים. ודלא כמ"ש הרמב"ם בש"ע כדי להודיע שהוא נדבה: משמע דס"ל כו' ר"ל דהא בלא"ה תקשי למ"ד שצריך לחדש דבר בתפלת נדבה ת"ל דאפי' תפלה קבוע בעי' שיחדש לרבה ור"י ע"כ צ"ל דלא ס"ל כרבה ור"י אלא כר' יעקב ורבנן דפי' למתני' דהעושה תפלתו קבע בענין אחר כדלעיל ולדידהו בתפלה קבוע א"צ לחדש בה דבר אבל לפמ"ש הרי"ף דע"כ ס"ל כרבה ור"י דה"ק הטעם דאם אינו מחדש אינה תחנונים. ולפ"ז תקשי הא אפי' בתפל' קבועה צריך לחדש לרבה ור"י. וא"כ למה אצטריך לאשמועי' בתפלת נדבה שצריך לחדש אע"כ דרבה ור"י הכי מפרשי למתני' העושה תפלתו קבע כו' דס"ל דתפלת נדבה צריך חידוש דתפל' נדבה צריך שתהיה תחנונים ואי לא חידש בה לא הוי תחנוני' משא"כ תפלה קבועה אצ"ל תחנונים לכן א"צ לחדש בה וא"כ ה"ק המשנה העושה תפלתו קבע דהיינו שאינו מחדש בה אין תפלתו תחנונים. ונ"מ שאין רשאי להתפלל כה"ג לנדבה דבעי תחנונים: וע"ז נמי קאמר כו' ובאמת לא התפלל נדבה: א"נ ה"ק כו' ר"ל דלעולם רבה ור"י מיירי בתפל' קבועה ומ"ש שיכול לחדש בה דבר אין הכוונה שבאמת נתחדש אצלו דבר ומחדש בה אותו דבר אלא ר"ל שצריך שתהא דעתו צלול' כ"כ שאלו היה מתחדש אצלו דבר היה יכול לחדש בה אבל אם אין דעתו צלול' כ"כ אין לו להתפלל דה"ל קבע ועז"א א"ר זירא אנא יכילנא כו' ר"ל שדעתי צלולה ואלו נתחדש לי דבר הייתי יכול לחדש ומה"ט הוי תפלתו תחנונים ועכ"פ אלו היה נתחדש אצלי דבר מה לא הייתי סומך לחדש פן אטרד אף שדעתי צלולה שאפשר לי לחדש מ"מ מה לי לכנוס לבית הספק שמא אטרד אף שהוא ספק רחוק ומ"מ מודה מ"א שבנדבה צריך לחדש ממש והיינו אם נתחדש אצלו דבר. אבל אי לא נתחדש לא יתפלל נדבה:
ה סָעִיף ג (ס"ק ה) אין כו' עולת קיץ והיינו כיון שכל ישראל היו צריכים להיות לכ"א חלק בקרבנות ציבור. ולכן הי' כ"א נותן כל שנה מחצית השקל ומאותן שקלים היו לוקחים קרבנות ציבור והיו אותן שקלים מונחים בתרומת הלשכה ובכל ר"ח ניסן היו צריכים להקריב קרבנות ציבור מן השקלים חדשים שנגבו בשנה זו ואם היה בלשכה מותר מן השקלים של שנה העברה היו מביאים קיץ המזבח דהיינו כשהיה המזבח בטל שלא היה בעזר' שום קרבן להקריב היה קונים מן מותר השקלים של שנה העברה בהמות והיה מקריבים עולות כדי שלא יהיה המזבח בטל (ואם אין מותר אי היו רשאין להתנדב הצבור להבי' עולת קיץ עיין בהרב"י שיש מחלוקת בזה) ונקר' קיץ כ' התו' יו"ט פרק ד' דשקלים בשם הרמב"ם דקיץ פירושו ימות החמה ונקראים אותן העולות כן דבימות החמה הפירות מתבשלים ומיבשי' אותן בקינוח סעוד'. ואותן העולות הן כמו קינוח סעוד' המזבח לכן נקראים קיץ אותן עולת קיץ הוי נדבה כיון דאין באים לשם קרבן חובה הרי גם ציבור מביאין קרבן נדבה:
א סָעִיף א ס"א אם הוא כו'. כר' יוחנן ופי' הרי"ף דר"י לא פליג אשמואל דאמר שם היה עומד כו' פוסק כו' דר"י ל"ק אלא בתור' נדבה לאפוקי הא דשמואל שעמד להתפלל בתור' חובה הוי כמקריב ב' תמידין ודוקא יחיד אבל צבור לא דאין מקריבין עולת נדבה וכן מוסף אפילו ביחיד לא שאינה באה בנדבה אבל תר"י והרא"ש בשם ר' האי כ' דוקא ע"י חידוש וראיה ממש"ש התפלל ונכנס כו' אם כו' וא"ל דוקא עם הצבור א"כ מאי קאמר וצריכא כו' אלא דאף ביחיד ע"י חידוש ועוד דאמרינן ל"א א' יכול יתפלל כל היום כו' ודאי א"א לו' דחובה להתפלל כל היום אלא ברשות ועוד דחובה מאי קאמר וזימנין תלתא כו' ערב כו' הא קי"ל תפלת ערבית רשות וכן קשה על המקרא ודוקא בודאי אבל בספק א"צ חידוש דאין לך חידוש גדול מזה שיצא ידי ספיקו וז"ש ולואי כו' ומה דפריך בפ"ד דפסחים אודאי משום דשם הוא בחידוש וכ"כ תוס' בד"ה ור"י כו' וכ"ה שיטת רש"י אלא שמפרש דפליגי: חוץ כו'. וכ' תר"י ורא"ש מפני חטאת שבו והקשו ממוסף שבת ותי' שאני שבת שאין מקריבין נדרים ונדבות ועבפ"ב די"ט ובפט"ו דשבת וז"ש ובשבת כו' וכ"כ הרמב"ם בשם קצת גאונים: ואם כו'. גמ' שם וכנ"ל:
ב סָעִיף ב ס"ב חדוש כו'. ממש"ש אם יכול לחדש כו' וכי יש לך אדם שא"י לחדש בא' מהן וכן שם כ"ט ב' כל שאינו יכול כו' אנא כו' אבל הרא"ש בתשובה והג"ה פי' בנתחדש אצלו דבר כו' משום קושיא הנ"ל: ואם חידש כו'. דטעמא הוא כדי להודיע כו' כמשש"ו:
ג סָעִיף ג ס"ג אין כו'. כנ"ל וכבר הקשו עליו הרז"ה ותר"י ממ"ש בשקלים ששה לנדבה ובזבחים ק"ג א' ובתמורה כ' א' ב' מותרות לנדבת ציבור אזלי ובת"כ ריש ויקרא קרבנכם מלמד שהיא באה נדבת ציבור ועמ"א וכן דחקו עצמן תר"י:
ד סָעִיף ד ס"ד הרוצה כו'. כמשש"ו ל"ל בו' וכמ"ש למ"ד ב' לעולם ימוד כו' ואע"ג דפי' באבות היינו בתפלת חובה וכמ"ש ל"ד ב' צריך שיכוין כו' שלא יתבטל ממ"ע משא"כ בנדבה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.