א בִּרְכַּת הַשָּׁנִים, צָרִיךְ לוֹמַר בָּהּ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים: וְתֵן טַל וּמָטָר, וּמַתְחִילִין לִשְׁאֹל מָטָר בְּחוּצָה לָאָרֶץ בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁל יוֹם ס' אַחַר תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי, וְיוֹם הַתְּקוּפָה הוּא בִּכְלַל הַס' (הגה"מ פ"ב), וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַתְחִילִין לִשְׁאֹל מִלֵּיל ז' בְּמַרְחֶשְׁוָן, וְשׁוֹאֲלִין עַד תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁל עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וּמִשָּׁם וָאֵילָךְ פּוֹסְקִין מִלִּשְׁאֹל.
ב יְחִידִים הַצְּרִיכִים לְמָטָר בִּימוֹת הַחַמָּה, אֵין שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, אֶלָּא בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, וַאֲפִלּוּ עִיר גְּדוֹלָה כְּנִינְוֵה אוֹ אֶרֶץ אַחַת כֻּלָּהּ כְּמוֹ סְפָרַד בִּכְלָלָהּ, אוֹ אַשְׁכְּנַז בִּכְלָלָהּ, כִּיחִידִים דָּמוּ וּבְשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה; וּמִיהוּ אִם בְּאֶרֶץ אַחַת כֻּלָּהּ הַצְּרִיכִים מָטָר בִּימוֹת הַחַמָּה, טָעָה בָּהּ יָחִיד וְשָׁאַל מָטָר בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, אִם רוֹצֶה חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בְּתוֹרַת נְדָבָה בְּלֹא שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים אֲבָל אֵינוֹ מְחֻיָּב לַחֲזֹר כְּלָל, (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מַהֲרִי"א וְהָרַמְבַּ"ן וְהָרַ"ן סְבִירֵי לְהוּ כְּהָרֹא"שׁ).
ג אִם שָׁאַל מָטָר בִּימוֹת הַחַמָּה, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.
ד אִם לֹא שָׁאַל מָטָר בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁאַל טַל; אֲבָל אִם שָׁאַל מָטָר וְלֹא טַל, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.
ה אִם לֹא שָׁאַל מָטָר, וְנִזְכַּר קֹדֶם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, וְשׁוֹאֵל בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וְאִם הָיָה לוֹ תַּעֲנִית וְצָרִיךְ לוֹמַר עֲנֵנוּ, יֹאמַר הַשְּׁאֵלָה קֹדֶם עֲנֵנוּ (אַבּוּדַרְהַם), וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד אַחַר שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, אִם לֹא עָקַר רַגְלָיו, חוֹזֵר לְבִרְכַּת הַשָּׁנִים; וְאִם עָקַר רַגְלָיו, חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה; וְאִם הִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְאֵינוֹ רָגִיל לוֹמַר תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָקַר רַגְלָיו, כַּעֲקוּרִים דָּמִי; וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁחָתַם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל רְצֵה, נִרְאֶה שֶׁאוֹמֵר וְתֵן טַל וּמָטָר, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר רְצֵה.
א סָעִיף א (א) השנים - הנוסח ושבענו מטובך [מ"א בשם הרא"ש ורש"ל] ובסידור האר"י כתוב מטובה:
ב סָעִיף א (ב) בתפילת ערבית - עיין בבה"ל:
ג סָעִיף א (ג) של יום ס' - כלומר בתפילת ערבית שמתחיל יום ס' ואז יכריז השמש לאחר הקדיש קודם התפלה טל ומטר בכדי שידעו לומר ותן טל ומטר ואם לא הכריז אעפ"כ יאמרו:
ד סָעִיף א (ד) הס' - כלומר יום שנפלה בו התקופה מחשבים מכלל הס' אפילו אם התקופה נופלת בחצי יום או אח"כ רק שיהא קצת קודם הלילה ולעולם ב' ימים בין התקופה להשאלה דאם התקופה ביום א' השאלה בתפילת ערבית השייכה ליום ד':
ה סָעִיף א (ה) ובא"י וכו' - לפי ששם צריך לגשמים לפי שגבוה הוא מכל הארצות משא"כ בגולה ואנו בכל חו"ל בתר בני גולה דבבל אזלינן. בן א"י בחו"ל או להיפך אם דעתו בתוך שנה לחזור שואל כמקומו ואם דעתו אחר שנה שואל כמקום שהוא שם אע"פ שיש לו אשה ובנים בביתו כ"כ הפר"ח והביאו הפמ"ג ובספר ברכי יוסף הסכים בשם כמה גדולים לדעת מהר"ז גוטה ומהר"י מולכו דכל אחד ישאל כבני העיר הנמצא בה ודלא כהפר"ח עי"ש ולכאורה מדברי הבה"ט משמע דהם מיירי דוקא באין דעתו לחזור וצריך לעיין בתשובת דבר שמואל ובס' יד אהרון כי שם מקורם:
ו סָעִיף א (ו) מליל ז' וכו' - ובדיעבד אם לא שאל מחזירין אותו ואינו דומה לערבית של ר"ח דשם הטעם משום דאין מקדשין החודש בלילה [כ"כ בספר ברכ"י ובספר זכור לאברהם מצדד שלא לחזור בדיעבד וכדעת הלק"ט ח"א סימן ע"ג וכמו בהזכרה עי"ש אבל מדברי כמה אחרונים שראיתי לא משמע כן]:
ז סָעִיף א (ז) ושואלים עד וכו' - כלומר ועד בכלל ואין חילוק בפסיקה בין א"י לחו"ל:
ח סָעִיף ב (ח) אין שואלין אותו - ואף דאיתא לקמן בסימן קי"ט דאם היה צריך לפרנסה אומרה בברכת השנים שאני פרנסה שהוא דבר הצריך לכל ואין בו היזק לשום אדם אבל מטר יש בו היזק לשאר ארצות:
ט סָעִיף ב (ט) בש"ת - ונראה דלפ"ז דכ"ש שיש לנו לשאול מטר בש"ת אחר ז' מרחשוון או בין פסח לעצרת במקומות הצריכין לכך דהא אפילו בתקופת תמוז דסימן קללה הם שואלין בש"ת. כתב ט"ז הא דצבור מותר להתפלל בש"ת היינו כשמתפללין בלחש אבל לא יאמר אותו הש"ץ בקול רם אפילו בש"ת ומנהגנו כהיום שאומר הש"ץ בש"ת אבל אינו אומר ותן טל ומטר לחוד כ"א בפסוקים ושאר לשונות וכבר נדפס בסידורים. ובשבת ור"ח ויו"ט מזכירין י"ג מדות ואומרים מזמורי תהלים של מטר כדאיתא בסידורים:
י סָעִיף ב (י) חוזר ומתפלל - מיירי שסיים כל תפלתו ואז יחזור ויתפלל בנדבה מתחלת התפלה ואם נזכר קודם שסיים לא שייך לומר שיחזור לברכת השנים ויתפלל בנדבה אלא יסיים מתחלה כל תפלתו ואח"כ יחזור ויתפלל בתורת נדבה [מאמר מרדכי]:
יא סָעִיף ב (יא) כלל - עיין בבה"ל דאם לא היה עצירת גשמים ושאל מטר במדינותינו מפסח ועד עצרת צריך מדינא לחזור ולהתפלל בתורת נדבה:
יב סָעִיף ג (יב) מטר - בין ששאל טל או לא [ב"י]:
יג סָעִיף ג (יג) בימות החמה - עיין לעיל בסקי"א ועיין בבה"ל דאם שאל מטר אחר החג אף קודם ס' יום דתקופה במדינות הצריכות למטר בתחלת החורף צריך לחזור ולהתפלל רק בתורת נדבה:
יד סָעִיף ג (יד) מחזירין אותו - היינו אם עקר רגליו חוזר לראש התפלה ואם לא עקר רגליו חוזר לתחלת ברכת השנים ואפילו אם נזכר קודם שסיים הברכה יחזור ג"כ לתחלת ברכת השנים ועיין בה"ל:
טו סָעִיף ד (טו) אם לא שאל - עיין במ"א ובש"ת שכתבו דאם נזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומרו שם ובסימן קי"ד בבה"ל ד"ה בלי חתימה הארכנו בזה וביררנו דיותר טוב שיאמר בש"ת דבזה יצא לכו"ע עתה מצאתי בספר קיצור ש"ע שפסק ג"כ הכי ואם נזכר קודם שסיים ברכת השנים יאמר במקום שנזכר אך אם נזכר אחר כשנים הטובות יחזור ויאמר וברך שנתנו כשנים הטובות כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה וטוב יותר שיתחיל ותן טל ומטר ויגמור כסדר:
טז סָעִיף ה (טז) ושואל בש"ת - ר"ל בברכת שמע קולנו קודם כי אתה שומע שמתוקנת לשאול בה כל הבקשות וכדלקמן בסימן קי"ט אבל הזכרת משיב הרוח קי"ל לעיל בסימן קי"ד דאם שכח חוזר משום דהזכרה שבח הוא ואין מקומה בזו הברכה שמתוקנת לבקשה:
יז סָעִיף ה (יז) קודם עננו - דשאלה חמורה מעננו דאם לא אמרה מחזירין אותו משא"כ בעננו:
יח סָעִיף ה (יח) כעקורים דמי - וה"ה אם רגיל לומר תחנונים וסיים תחנוניו ואמר אחריהם הפסוק יהיו לרצון וגו' שבאמירת פסוק זה עשה היסח הדעת מלומר עוד תחנונים ונשלמה תפלתו אע"פ שלא התחיל עדיין עושה שלום:
יט סָעִיף ה (יט) אחר שחתם - ואם נזכר אחר שאמר בא"י יסיים למדני חוקיך ויאמר ותן טל ומטר ואח"כ כי אתה שומע וכו' [בה"ל לעיל בסימן קי"ד]:
א סָעִיף א של יום ס'. כגון אם התקופה ביום א' השאלה בתפלת ערבית השייכא ליום ד' נמצא לעולם שני ימים בין התקופה להשאלה:
ב סָעִיף א עד תפלת המנחה. ובטור כתב עד תפלת מוסף וכהרב"י אינו מדוקדק שהרי בתפלת י"ט לא שייך שאלה וכתב הב"ח דנ"מ מי שטעה והתחיל תפלת חול בי"ט ונזכר בברך עלינו שגומר כל הברכה כמ"ש סימן רס"ח ואותו צ"ל ותן טל ומטר עכ"ל וצ"ע דהא מדינא מיד בערבית ה"ל לפסוק אף מלהזכיר אלא משום שלא יעשה אגודות נטרי' עד מוסף כמ"ש סי' קי"ד ובשאלה דלא שייך האי טעמא כמש"ל א"כ אף יחיד אינו שואל בערבית וכ"ה בהדיא בתענית דף ד' ע"ב שאלה בי"ט מי איכא וכו' ע"ש כמש"ל דיצאו המועדות בטל דגשמים לא טובים הן ונ"ל דה"ה כשחל השאלה בליל שבת וטעה יחיד והתפלל י"ח שאינו מזכיר טל ומטר כיון שהצבור לא התחילו וכ"מ בטור ע"ש ובד"מ כתב תירוץ אחר על קושית הב"י וכ' דמנהגינו שאומרים במוסף דפסח פיוטים של טל כדי להודיעם שפוסקין מטר ומתפללין על הטל כמנהג ספרד: יש לומר בברכת השנים ושבענו מטובך ולא מטובה כי כן הוא נוסח התפלה ולא שמעתי ולא ראיתי מי שאמר מטובה ואין לשנות ממטבע שטבעו חכמים עכ"ל תשובת הרא"ש כלל ד' סי' כ' וכ"כ רש"ל:
ג סָעִיף ב בש"ת. ואף על פי שרשאי להוסיף מעין הברכה כמ"ש סי' קי"ט שאני מטר שמזיק ברוב העולם ר"ן כתב הב"ח מיהו קבלתי דיש ליזהר שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמן שתקנו חכמים אפילו בש"ת אלא מרצין לפניו בתענית ובסליחות ואומרים פסוקים ומזמורים של מטר אבל אין שואלין ותן טל ומטר וכו' ושמעתי ששני גדולים הורו לשאול בצבור ותן טל ומטר בש"ת בעת עצירת הגשמים ונאספו לעמם באותו השנה ותלו הדבר על שהטריחו כלפי שמיא ע"כ ועסי' תקע"ה ס"ט ובתשובת הרא"ש כלל ד' ס"י כתב דאף בשבת שאין מתענין מזכירין י"ג מדות ואומרים פסוקים של מטר ע"ש וע"ש ס"ב:
ד סָעִיף ב הצריכים מטר. משמע מלשונו דדוקא כשנעצר המטר אבל בלא"ה מחזירין אותו אף על פי שהגשם במקום ההוא אינו סימן קללה וצ"ע ומכל מקום בשעת הקציר לכ"ע מחזירין אותו:
ה סָעִיף ד אם לא שאל. ונזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומרו שם כמ"ש סי' קי"ד ס"ו [טור] ועססי' זה:
ו סָעִיף ה ושואל. אבל הזכרה לא שייכא בש"ת דשבח הוא:
ז סָעִיף ה קודם ענינו. דשאלה חמירא מענינו דאם לא אמרה מחזירין אותו משא"כ בענינו (שם):
א סָעִיף א ובא"י כו'. לפי ששם צריך לגשמים יותר לפי שגבוה היא מכל הארצות משא"כ בני הגולה ואנו בתר בני גולה דבבל אזלינן וכבר תמה הרא"ש מ"ז באם צריכים למטר אחרי הזרע במדינו' אלו דהיינו מחצי תשרי ואילך למה יאמרו בזמנו בשלמא דבר התלוי בחיוב ופטור ואיסור והיתר אזלי' בתר בני בבל אבל בהא למה ניזול בתר בני בבל דהם שבעים במים רבים וא"צ גשמים עד ס' אחר התקופה משא"כ בשאר מדינות כו' והאריך מזה כמ"ש ב"י ומסיק ב"י בשם מהרי"א מאחר שהרא"ש כ' שם שאע"פ שהוא יחיד יכול לשאול מאחר שהדבר צרכי רבים אלא כדי שלא יהיה נר' שהוא כאגודות אגודות נר' שאם טעה יחיד ושאל גשם בזמן שהי' הדין לשאול טל שלא יחזור מאחר שהאמת נר' כדברי הרא"ש ואפי' ביחיד יש לו מקום להתפלל אלא מטעם הנזכר היכ' שהתפלל בדיעבד שאין בכחן זה החשש נר' שאין לו לחזור וצ"ע עכ"ל וכב"י כיון דלא נתקבלו דברי הרא"ש וכל העולם לא נהגו כן ה"ל סוגיין דלא כהרא"ש והלכך הטועה ושאל גשם צריך לחזור אפי' בארץ שכול' בכלל' צריכים גשם בימות החמה ומ"מ כיון שהרב מהרי"א סיפק עלינו מי יקל ראשו כנגדו ולכן ראוי לצאת מידי ספק ולחזור ולהתפלל בתורת נדבה כו' עכ"ל ב"י ובזה מבוא' דברי הש"ע בס"ד:
ב סָעִיף ב אלא בש"ת. נ"ל דהא דבצבור מותר להתפלל בש"ת היינו כשמתפללין בלחש אבל לא יאמר אותו הש"ץ בקול רם אפי' בש"ת דאי' ספ"ק דתענית שלחו ליה בני ננוה לר' כגון אנן דאפי' בתקופת תמוז בעי' מטר' היכי נעביד כיחידים דמינן או כרבים דמינן כיחידים דמינן בש"ת או כרבים דמינן ובברכת השנים שלח להו כיחידים דמיתו ופרש"י ובש"ת אמרי' לשאלת מטר כיחיד השואל צרכיו דהא דאמרינן שאלה בברכת השנים אפי' ביחיד משום דזמן צבור הוא אבל במלתא אחריתי דהוה ליחיד ולא לצבור כי הכא דתקופת תמוז לאו זמן שאילת צבור הוא בש"ת הוא דמדכר ליה ולא בברכת השנים עכ"ל הרי שאין לנו כח לעשות תפלת צבור מזה אפי' ארץ בכללה אם יאמר אותה הש"ץ בקול רם כשחוזר תפלתו יעשה מזה תפלת צבור וחמור טפי מיחיד האומר אותה בברכת השנים בזה כי הקפידו חכמים שלא לעשו' תפלת צבור מזה רק בזמנם. וראיתי למו"ח ז"ל שכ' קבלתי דיש ליזהר שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמנ' אפי' בש"ת אלא מרצים בתענית וסליחות כו'. ושמעתי ששני גדולים עשו מעש' בעת עצירת גשמים בימות החמה לשאול בצבור ותן טל ומטר בש"ת ונאסף כ"א אל עמיו באותו שנה ותלו הדבר בדאטרחו קמי שמי' עכ"ל. אם יש עיקר לקבלה זו נר' פשוט שבתפלה של הש"ץ קאמר ולא מטעם הטריחו כלפי שמיא דלא נמצא דבר זה אלא בההיא דרבא פ"ג דתענית דף כ"ד שכמעט שלא נענש על שביקש גשמים בתמוז שלא לצורך כדפרש"י התם והיינו שהיה רוצה להראות למלך שיש לו כח להתפלל על הנס כמו דאי' שם אבל במקום שיש צורך גשמים אין שום טעם או ריח טעם למנוע בקשה של גשמים בש"ת כדאי בסי' קי"ט ששואל אדם צרכיו בש"ת ועמ"ש שם וחלילה שיהיה אדם נענש על ככה אם לא שהש"ץ מזכיר זה בחזרת התפלה זה אינו נכון מטעם שזכרתי שאז נעשה תפלת צבור ונרא' להביא ראיה מלשון ר' שהשיב לבני ננוה כיחידים דמיתו ובש"ת למה הזכיר ובש"ת היה לו לומר בקיצור כיחידים דמיתו דהא ע"ז היתה השאלה אלא נר' דרמז להם שאפילו בש"ת לא יזכירו זה בצבור דהיינו בתפלת הש"ץ ע"כ אמר כיחידים דמיתו ובש"ת דגם בש"ת תהיו כיחידים דוקא כנלע"ד נכון:
ג סָעִיף ד אע"פ ששאל טל. לעיל לענין הזכרה בסי' קי"ד סגי בהזכרת טל נ"ל הטעם דבהזכרה עיקר טעם שתקנוהו שם משום שהגשמים חיים לעולם כמ"ש שם וטל ג"כ חיים לעולם שע"י מתברכת התבואה וזה נודע בהרבה מקומות שקראו לטל תחיה ע"כ סגי בהזכרה זו משא"כ כאן שאנו מבקשים כל דבר המביא לידי ברכה הן טל הן גשם:
ד סָעִיף ה ואינו רגיל לומר תחנונים. זה יתבאר בסימן תכ"ב:
א סָעִיף א השנים. צ"ל ושבענו מטובך ולא מטובה. הרא"ש ורש"ל. עמ"א. וט"ז כתב כשהוא בדרך יאמר מטובך וכשהוא בעיר יאמר מטובה ע"ש הטעם ובסידור האר"י ז"ל כ' מטובה:
ב סָעִיף א ס'. כלומר בתפלת ערבית שמתחיל יום ס':
ג סָעִיף א הס'. כלומר יום שנפלה בו התקופה מחשבינן בכלל הס' אפי' אם התקופה נופלת בחצי יום או אח"כ רק שיהא קצת קודם הלילה. ולעולם ב' ימים בין תקופה להשאלה דאם התקופה ביום א' השאלה בתפלת ערבית השייכת ליום ד':
ד סָעִיף א ובא"י. לפי ששם צריך לגשמים יותר לפי שגבוה הוא מכל הארצות. מי שיצא מא"י לח"ל אם יש לו אשה ובנים בא"י אע"פ שאין דעתו לחזור בימי הגשמים שואל כבני א"י מוהריק"ש והלק"ט ח"א סי' ע"ד. ושמעתי מהרב מהורר"א יצחקי זלה"ה ששמע ממהר"י מולכו זלה"ה שמהר"ז גוטה ז"ל וכמה גדולים אחרים שחלקו על מוהריק"ש בזה וכתבו דשואל כבני ח"ל וכן פסק בתשובת דבר שמואל סי' שכ"ג ופרי חדש פסק שבני א"י שבאו לח"ל כל זמן שדעתם לחזור בכל אותה שנה לא"י שואל כבני א"י ואם אין דעתם לחזור אלא אחר שנה או שנתיים כמו שלוחי א"י אע"פ שיש להם אשה ובנים בא"י שואל כבני ח"ל ע"ש:
ה סָעִיף ב בש"ת. ונראה דלפ"ז כ"ש שיש לנו לשאול מטר אחר ז' מרחשון תוך ס' לתקופה בש"ת כשצריכין לכך דהא אפי' בתקופת תמוז דסי' קללה הם שואלין בש"ת. וכתב ט"ז הא דציבור מותר להתפלל בש"ת היינו כשמתפללין בלחש אבל לא יאמר אותו הש"ץ בקול רם אפילו בש"ת. והב"ח כתב קבלתי שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמן שתקנו חז"ל אפי' בש"ת אלא מרצין לפניו יתברך בתענית וסליחות ואומרים פסוקים ומזמורים של מטר אבל אין שואלין ותן טל ומטר ושמעתי ששני גדולים הורו לשאול בצבור ותן טל ומטר בש"ת בעת עצירת גשמים ונאספו לעמם באותו שנה ותלו הדבר בדאטרחו קמי שמיא עכ"ל ובתשוב' הרא"ש כלל ד' סי' י' כ' דאף בשבת שאין מתענין מזכירין י"ג מדות ואומרים פסוקים של מטר ע"ש וכתב ט"ז עליו דאם יש עיקר לקבלה זו נראה פשוט שבתפלה של ש"צ קאמר אבל כל יחיד ויחיד רשאי לשאול מטר בש"ת בלחש כמ"ש ע"ש:
ו סָעִיף ב כלל. ונראה לפ"ז בן ח"ל שטעה ושאל גשמים בתפלה אחר ז' מרחשון תוך ס' יום לתקופה שאין צריך לחזור אפילו אין צריך לגשמים. שכנה"ג מט"מ הרדב"ז סי' נ"ח [ח"ו סימן ב' אלפים נ"ה]. וכ"כ ע"ת. ופר"ח חולק דצריך לחזור אם אין צריכין לגשמים ע"ש והא דכתב בש"ע הצריכים מטר וכו' היינו דוקא כשנעצר המטר אבל בלאו הכי מחזירין אותו אע"פ שהגשם במקום ההוא אינו סי' קללה וצ"ע מ"מ בשעת הקציר לכ"ע מחזירין אותו. מ"א:
ז סָעִיף ג אותו. עמ"ש בס"ק שלפני זה אם שאל מז' מרחשון ואילך מה דינו. אם נמשך בתפלת שבת והתחיל בואתה חונן וסיים בברכת השנים ואז נזכר שהוא שבת והיה בימות החמה ושאל מטר חוזר עד שיאמר ברכת השנים כתקנה ואז ילך אצל שבת. הלק"ט חלק ב' סי' צ"א:
ח סָעִיף ד הגשמים. ואם נזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומרו שם כמ"ש סי' קי"ד ס"ו:
ט סָעִיף ד טל. ולעיל סי' קי"ד לענין הזכרה סגי טל עי' ט"ז הטעם:
י סָעִיף ה בש"ת. אבל הזכרה לא שייכא בש"ת דשבח הוא:
יא סָעִיף ה עננו. דשאלה חמירא מעננו ואם לא אמרו מחזירים אותו משא"כ בעננו:
א סָעִיף א (ס"ק א) של כו' כגון אם כו' ר"ל אם יודע ששבוע שבו מתחילים השאלה ואינו יודע באיזה יום אם יודע יום התקופה א"צ לחשוב הימים אלא דרך כלל אם התקופה ביום א' השאלה כו': לעולם שני ימים. היינו שבוע תשיעית או עשירית אחר התקופה ובב"י הביא בשם אבודרה' דלעולם מתחילי' ך"ב נאוועמבר והיינו בתנאי שחודש פעברוא"ר הוא לפעמי' כ"ח יום ולפעמים כ"ט יום ולכן אם פעברואר שלפני נאוועמבר היה כ"ח יום אז השאלה כ"ב נאוועמבר אבל אם פעברואר היה כ"ט יום אז השאלה ך"ג נאוועמבר. ותלוי הדבר בחדשיהם להיות או"ה מונים לחמה והתקופה ג"כ לפי הילוך החמה:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) עד תפלת כו' וכ' הב"ח כו' ואותו צ"ל כו' ר"ל אם טעה בתפלת שחרית והתפלל תפלת חול עד ברך עלינו צ"ל תוך ברכת ברך עלינו ותן טל ומטר: מלהזכיר ר"ל משיב הרוח כו': ובשאלה כו' כמש"ל ר"ס קי"ד ובלא"ה אין כלם מתחילים ביום א'. ואע"ג דהשתא לענין הפסק' קיימי' והא באמת כלם פוסקים ביום א' מ"מ כמו דאין הקפדה לענין התחלה ה"ה לענין ההפסקה דעכ"פ מצינו בשאלה שזה שואל וזה אינו שואל דהיינו בהתחלה כדלעיל סי' קי"ד: וא"כ אם לבסוף היה א' שואל וא' אינו שואל לא הוי הקפדה: גם עיקר סמיכתו על מ"ש חז"ל: א"כ אף יחיד אינו שואל בערבית כו' ר"ל דהא חזי' דאי לאו חשש דאגודות אגודות היה ראוי להזכיר מבערב ומה"ט בשאלה דלא שייך הכי בהתחל' לכן מתחילים בערב. וא"כ ה"ה בהפסקה היכי דליכ' חשש אגודות ראוי להפסיק מבערב וכיון דבאמת הציבור מתפללים בערבית תפלת י"ט ואין שואלים בתפלה א"כ אף יחיד שטעה והתפלל של חול אינו שואל אדרבא בזה שאינו שואל לא הוי אגודות אגודות דהא גם צבור לא שאלו. וכ"ה בהדי' בתענית דף ד' מהא דתנן ריש תענית ר' יודא או' העובר לפני התיב' בי"ט ראשון של פסח ומתפלל שחרית מזכיר משיב הרוח והאחרון היינו המתפלל מוסף שוב אינו מזכיר. ובדף ד' ע"ב פריך והתניא רי"א עד אימתי שואלים הגשמים דהיינו ותן טל ומטר עד שיעבור הפסח וס"ד דהזכר' ושאלה זמן הפסקתם שוה. ומשני ר' יוסף מאי עד שיעבור הפסח דקתני בבריי' עד שיעבו' ש"ץ המתפלל שחרית בי"ט א' של פסח: ופריך אביי שאלה בי"ט מי איתא. והא בברייתא בשאלה מיירי. ואיך א"ל עד שיעבור ש"ץ המתפלל שחרית הא כבר בערב ובשחרית לא שאלו. ובתפלת י"ט אין שאלה וא"א לדברי הב"ח הל"ל דנ"מ עד שיעבור ש"ץ המתפלל שחרית אם טעה יחיד והתפלל של חול עד ברך עלינו צריך לשאול א"ו דליתא לדברי הב"ח. וכמש"ל דיצאו כו' ט"ס יש כאן וכצ"ל ועוד לפי מש"ל הרב"י בסי' קי"ד בשם הירושלמי ר' אבין בשם ר' יוחנן טעמא דר"י כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל יפה לעולם (ור"ל דהגשמים בי"ט אף שכבר יצאו מן הסוכה ול"ש טעם שאמרו בסוכה גשמים בחג סי' קללה שדומה לעבד שמזוג כוס לרבו ושופך לו על פניו מ"מ לב האדם יותר שמח אם רקיע בטהרתו ואין הגשמים יורדים) מאלו היו הגשמים יורדים ופי' הרא"ש דבא לתת טעם למה אין מתחילים לשאול בש"ע ערבית דס"ל דהטע' שנתן ירוש' לפני זה לפי שאין כולם בבה"כ בערבית ובמ"ש מ"א ר"ס קי"ד אינו מספיק כ"א להפסקה שמפסיקים במוסף של י"ט ראשון של פסח דבערב אין כלם בבה"כ לפי שעי"ט העם טרודים במלאכה לצורך י"ט ומצ' ומרור משא"כ ליל ש"ע שהיה לפניו חה"מ ואין העם טרודים א"כ בליל ש"ע כלם נכנסים לבה"כ וה"ל להזכיר בערבית של ש"ע משיב הרוח ומ"ה לזה נתן טעם שיצאו המועדים בטל ואפי' להזכיר גשם לא רצו וא"כ איך כתב הב"ח דהיחיד אם טעה ושאל ותן טל ומטר. וכ"מ בטור. ר"ל אע"ג דהיחיד היה ראוי להזכיר או לשאול מ"מ כיון דהצבור לא שאלו היחיד נגרר אחר הצבור דהטור כ' בשם ראבי"ה דהני ס' יום שאחר התקופה בעי' מע"לע לכן אם התקופה נפלה ג' שעות ביום אם הצבור מתפללים ביום ס' קודם ג' שעות ביום אין שואלים ואם אח"ז מתפלל יחיד אחר ג' שעות אף דאז כבר הוא זמן השאלה מ"מ כיון שהציבו' שהתפללו קודם ג' שעות לא שאלו ותן טל ומטר גם היחיד המתפלל אחר ג' שעות נגרר אחר הצבור ואינו שואל. וניהו דלא קי"ל בהא כראבי"ה ולא בעי' מעת לעת מ"מ בהא דהיחיד נגרר אחר הצבור כה"ג אין חולק וה"ה הכא: ובד"מ כ' תי' אחר כו' ר"ל איך אפשר לדחות דברי הב"ח הא י"ל ראיה מדברי הטור ליישב קושית הרב"י הנ"ל ולזה כתב הלא הד"מ תי' תי' אחר: כדי להודיע כו' ר"ל כיון דאין מכריזים שפוסקים כמ"ש מ"א סי' קי"ד ס"ק ה'. לכן ע"י אמירת הפיוטי' ששואלי' טל לברכה כמ"ש מ"א סי' קי"ד ס"ק ד' מזה מתפרסם שפוסקים לשאול גשם: כמנהג ספרד המזכירי' על כל ימות החמה כדלעיל סי' קי"ד ואנו בני אשכנז עכ"פ בתחלת ימות החמה דהיינו בתפלת מוסף של יום א' של פסח מתפללים על טל לברכה וכיון שעד אותו זמן של אמירת פיוטים טל אינו מתפרסם שפוסקים להזכיר ולשאול א"ש ל' הטור עד מוסף דעד אותו זמן נראה שנמשך זמן השאלה: י"ל כו' מטובך ולא מטובה והטעם כתב רש"ל דהשביעה איננה מטובת הארץ שהיא ברכה אחר' וכמ"ש רש"י פ' בחקותי ע"פ ואכלתם לחמכם לשובע זו היא ברכה אחרת אוכל קמעא ומתברך במעיו:
ג סָעִיף ב (ס"ק ג) בש"ת כו' מטר שמזיק כו' ניהו דרשאי להוסיף שאלת צרכיו אף שאחרים אין צריכי' לדבר ההוא מ"מ אינו מזיק להם מה שאין כן מטר ניהו דהם צריכים מ"מ מדמזיק לאחרים אין ראוי לקובע' במקומ' דהיינו בברכת ברך עלינו כתפלת ציבור אלא בש"ת כתפלת יחיד: על שהטריחו כו' והט"ז חולק דבמה שיש בו צורך לאנשים לא שייך בזה לאטרוחי כלפי שמיא אלא דדייק מלשון הש"ס דאף דמזכירים בש"ת היינו כשמתפללים בלחש אבל כשמתפלל ש"ץ בקול רם אפי' בש"ת לא ישאול והם שאלו אפי' בתפלה בקול רם ע"ש. וכ' בס' א"ר דמ"מ המנהג לו' תפלה המיוסדת לעצירת גשמי' בש"ת וחילק וכ' ואפשר כיון דאין אומרים בל' ותן טל ומטר שרי. וסיים ומ"מ יש ליזהר מלשאול בתפלה כשאין צורך גדול עכ"ל:
ד סָעִיף ב (ס"ק ד) הצריכים כו' וצ"ע כו' ר"ל דהא טעם דין זה עפ"י תשו' הרא"ש שכ' שתמה למה אין אנו שואלים בז' חשון כבני א"י. ניהו דאנן בתר בני בבל גרירן היינו בדין מן הדינים שחולקים בני מערבא עם תלמוד בבלי. או בני ח"ל עם בני א"י משא"כ זה תלוי בטבע הארצות שבא"י היו צריכים למטר מיד בז' חשוון ולכן שואלין בז' חשוון ובני בבל לא היו צריכים לגשמים עד ס' יום אחר התקופה לכן לא היו שואלים עד ס' יום אחר התקופה וכיון דבארצות הללו צריכים לגשמים בחשוון היו ראוי שינהגו בזה כבני ארץ ישראל לשאול בז' חשוון. וכ' הרא"ש שלא נתקבלו דבריו. ועפ"ז כ' הרב"י ניהו דלכתחלה לא קי"ל כוותיה כיון דהוא גופא כתב שלא נתקבלו דבריו מ"מ אם יחיד טעה והזכיר ביה"ח א"צ לחזור ולהתפלל אם לא בתורת נדבה ולפ"ז אפי' ליכ' עצירת גשמים אם טעה יחיד ושאל מז' חשוון ואילך היה ראוי שלא יהיה צריך לחזור ולהתפלל ומדברי ש"ע משמע כשיש עצירת גשמים דווקא: בשעת הקציר כו' דאז וודאי סי' קללה כמ"ש שמואל א' י"ב הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאול לכם מלך:
ה סָעִיף ד (ס"ק ה) אם לא כו' כמ"ש סי' קי"ד הואיל ומחזירים אותו לכן אפי' סיים הברכה אם עדיין לא התחיל ברכה שאחריו שואל שם: ועס"ס זה מבואר ג"כ שם לענין ס"ת:
ו סָעִיף ה (ס"ק ו) ושואל כו' אבל הזכרת כו' ר"ל למה אם שכח להזכיר משיב הרוח דקי"ל לעיל סימן קי"ד דחוזר למה לא יזכיר בש"ת לז"כ דהזכרת שבח ואין מקומו בש"ת דמתוקן לשאלת צרכים:
ז סָעִיף ה (ס"ק ז) קודם כו' חמירא דלא כמ"ש הלבוש משום דשאלה תדירה כי דחה הל"ח טעם זה דהא בימות החמה אדרבא עננו תדיר יותר משאלה אלא הטעם משום דשאלה חמירא:
א סָעִיף א ס"א בח"ל כו'. רש"י שם שכל מנהגינו אחר בני בבל וכ"כ רש"י בפ"ג דחולין לענין חלב הקיבה: בתפלת כו'. דלא כהירושלמי דאמר מונין מעל"ע וכ"כ ראבי"ה ולא נהגו כן הרא"ש וכ"מ פשטא דגמ' כמו בכ"מ שמתחיל מבערב הג"מ: ויום כו'. דקי"ל יום התקופה מתחיל כר' יוסי בסנהדרין י"ג א' וכמ"ש בר"ה כ"ח א' וע"ש ברש"י ותוס' בד"ה כי חזית כו': ובא"י כו'. אע"ג דשם ד' ב' אמרינן והאר"י התחיל כו' סוברים הרי"ף והרמב"ם שהשמיטו סוגיא זו דאידחית האי סוגיא כיון דלא איתמר בדוכתא שם יו"ד א' ושם ובגולה כו' והוא דלא כשינויא הא לן כו' וגם ממש"ש סתמא הלכה כר"ג מ' אפילו בזה"ז וער"ן שהאריך בזה: ושואלין כו'. ד' ב' פסק כו' ובזה ליכא אמורא דפליג עליה:
ב סָעִיף ב ס"ב ואפי' עיר כו'. שם: או ארץ כו'. דלא כהרא"ש שכ' לחלק בין עיר אחת לארץ וכ' דמ"ש רש"י דאנו בתר בני בבל גרירן היינו מילתא דתליא בעיקר הדין אבל במה שתלוי בצורך השעה ראוי לילך אחר המקומות וכמ"ש בגמ' שם אבל הפוסקים חלקו עליו וכ' מהרי"א מאחר שדברי הרא"ש נראין אלא שאין לעשות אגודות מאחר שלא נהגו כן אבל יחיד שטעה ושאל אין מחזירין אותו אבל ב"י כ' כיון דסוגיין דעלמא דלא כהרא"ש נראה שצריך לחזור וכמ"ש בפ"א דסנהדרין אלא כיון שמהרי"א פסק כן ראוי להתפלל בתורת נדבה כמו בספיקא דדינא כמש"ל סי' ק"ח סי"א וז"ש ומיהו כו' אבל בד"מ הסכים לדברי מהרי"א וז"ש בהג"ה אבל אינו כו':
ג סָעִיף ד ס"ד אע"פ כו'. אע"ג דבירושלמי והביאו תוס' בפ"ד דברכות ובפ"א דתענית מ' דבכה"ג אין מחזירין וכמש"ל סי' קי"ד ס"ה היינו דוקא בהזכרה שהיא שבח אבל בשאלה כיון שהטל אינו נעצר הוי כאילו לא שאל כלל תר"י ור"ן ורא"ש: אבל כו'. גמ' דתענית בטל וברוחות כו' הלכך כו' וה"ה לשאלה.
ד סָעִיף ה ס"ה אם לא כו'. ברכות שם: ואם היה כו'. עמ"א: אם לא כו'. בתוס' דברכות שם בשם הירושלמי כ' שחוזר לשומע תפלה וכ"פ תר"י ורשב"א בשם ר"ה גאון אבל הרמב"ם וראב"ד ורא"ש פ' דחוזר לברכת השנים וכמ"ש ל"ג א' טעה בזו ובזו חוזר לראש: ואם עקר כו' ואם כו'. שם כ"ט ב' ועתוס' שם ד"ה א"ד כו': ואם נזכר כו'. ב"י וכמש"ל סי' קי"ד ס"ו:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.