א הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ, חוֹתֵם בָּהּ מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט; וּמֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים חוֹתֵם הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט. הַגָּה: מִיהוּ אִם אָמַר מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר, וְלֹא אָמְרוּ שֶׁיַּחֲזֹר אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁכָּל הַשָּׁנָה אוֹמְרִים הָאֵל אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (הר"י ספ"ק דִּבְרָכוֹת וְטוּר וְהַגָּהוֹת מִנְהָגִים), (וְע"ל סִימָן תקפ"ב).
א סָעִיף א (א) מלך אוהב וכו' - ואם אמר בכל השנה המלך המשפט או האל המשפט יצא:
ב סָעִיף א (ב) המלך המשפט - בשני ההי"ן ויזהר בזה כי י"א דלא יצא ומ"מ בדיעבד אם אמר מלך המשפט לא יחזור:
ג סָעִיף א (ג) א"צ לחזור - עיין באחרונים דמסקי דאם נזכר תוך כדי דבור מעת אמרו ומשפט אומר המלך המשפט ג"כ ואם לאחר כ"ד שוב לא יאמר ואין מחזירין אותו:
א סָעִיף א המלך המשפט. מן הראוי לומר המלך השופט. תירץ הר"ר מנוח שא"ל כן דלשון זה הוא משמע שהוא עצמו הוא המשפט כמו שאנו אומרים הוא החכמה הוא המדע שא"ל עליו ית' חכם ומבין שנראה שהוא קונה החכמה והבינה מאחר עכ"ל:
ב סָעִיף א מיהו אם אמר כו'. בטור כתב כאן בשם אחיו ה"ר יחיאל שהיה קשה לו מ"ש מלך אוהב צדקה ומשפט מהמלך המשפט לענין שצריך לחזור לראש אם שכח וכתב אח"כ בשם מחזור ויטרי דגרס בגמ' כל השנה אומר האל הקדוש האל המשפט ולפ"ז שפיר יש שינוי בהמלך המשפט שמזכיר בה מלכות לפי שעכשיו יושב על המשפט לדון כל העולם ומראה עצמו מלך על המשפט וי"א כל השנה מלך אוהב צדקה ומשפט דגבי משפט שייך לומר מלכות טפי משאר ברכו' כו' ועפ"ז כ' רמ"א כאן שא"צ לחזור אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט וכ"ה דעת הר"י והג"מ אבל הטור עצמו כתב בה' ר"ה שצריך לחזור ושם עיקר הדין וכ"כ התו' והרא"ש בספ"ק דברכות ונ"ל דיש חילוק אפי' בנוסח מלך אוהב צדקה ומשפט דבכל השנה אין המשפט עיקר אלא הצדק' עיקר ולכך הקדימו צדקה למשפט אבל מר"ה עד יה"כ המשפט עיקר ולכך לא מזכיר צדקה. ועוד נ"ל דיש הפרש ביניהם דהיינו שיש חילוק בין הזמנים דוגמ' לדבר ב"ד של מטה דיש לה יום מוגבל לישיבת ב"ד שיושבים מעצמם אבל בשאר הימים אין יושבים אא"כ באים בני אדם ומבקשים שישבו וידונו ביניהם כ"ה בב"ד שלמעלה דבכל השנה אין יושבים לדין אא"כ מבקשים ממנו ית' מחמ' שיש קטרוג של מד"הד וע"ז אמר בכל השנה מלך אוהב צדקה ומשפט דהיינו שהוא אוהב המשפט ע"פ המעורר אותו לקיים משפט כרצון המעורר משא"כ בר"ה וי"כ הוא ית' בעצמו הוא המשפט מצד עצמו וכמ"ש ברסי' זה בשם ב"י בשם הר"ר מנוח שהמלך המשפט היינו שהוא המשפט ויתכן פי' זה עפ"ז מ"ש: ונראה להלכה כיון דקי"ל במידי דספיקא שמתפלל דרך נדבה כדאיתא בסי' קי"ז ס"ד בענין שיש ספק בברכה וא"צ לחדש בה דבר כ"ש כאן שרוב הדיעות ס"ל כן כמ"ש ב"י בה' ר"ה נעשה כן לצאת ידי כל הדיעות ונכון לעשות כן להתפלל שנית דרך נדבה אם לא אמר המלך המשפט כנלע"ד. וכ' בטור סי' קי"ט מי שטעה וחתם מלך אוהב צדקה ומשפט בין ר"ה לי"כ חוזר לברכת השיבה והיינו קודם שעקר רגליו אבל לאחר שעקר רגליו חוזר לראש כ"כ סימן תקפ"ב:
א סָעִיף א לחזור. כ"כ מ"א וב"ח ומט"מ ושל"ה. ולבוש כתב דנוהגין לחזור. וטורי זהב העלה דצריך לחזור ולהתפלל שנית בתורת נדבה דיש חילוק אפי' בנוסח מלך אוהב צדקה ומשפט דכל השנה אין המשפט עיקר אלא הצדקה ולכן הקדימו למשפט אבל מראש השנה ועד י"כ המשפט עיקר ולכן לא הזכירו צדקה ע"ש ועיין סי' תקפ"ב. אם בכל השנה אמר המלך הקדוש או המלך המשפט א"צ לחזור עי' כנה"ג סי' זה וסי' ק"ח וכ"כ הע"ת ע"ש ולפי טעם הט"ז נ"ל דיחזור ויתפלל שנית בתורת נדבה:
א סָעִיף א (ס"ק א) א"צ לחזור כו' דלא כלבוש שכ' שנוהגים לחזור והטעם כ' הלבוש דניהו דאוהב צדק' ומשפט דומה קצת לתואר המלך המשפט. אלא דאוהב צדקה ומשפט משמעו דהצדקה עיקר והמלך המשפט משמעו דהמשפט עיקר וכמ"ש הט"ז או כפי' השני של הט"ז ומש"ה (גרידא) לא היה מחויב לחזור. אלא די"ל אוהב צדקה ומשפט. לא שהוא ית' כ"י עושה משפט אלא אוהב אם אנחנו ב"י עושים צדקה ומשפט. כת' דא"צ ואם אמר בשאר ימות השנה המלך המשפט כתב הפר"ח בסי' תקפ"ב דא"צ לחזור ל"מ לדעת רמ"א פה דס"ל אם אמר מר"ה עד יה"כ מלך אוהב צדקה ומשפט דא"צ לחזור. א"כ לדידיה אוהב צדקה ומשפט והמלך המשפט דא ודא אחת ושוין בפירושיהם ודאי דא"צ לחזור אם אמר בשאר ימות השנה המלך המשפט אלא אפי' לדעת החולקים על רמ"א. מ"מ אם אמר בשאר ימות השנה המלך המשפט א"צ לחזור דהאמרינן בר"ה כמאן מצליני' האידנא כל ימות השנה אקצירי ומריעי (דהיינו על החולים. דהא כבר יצאה הגזרה בר"ה ויה"כ) כר"י דאמר אדם נידון בכל יום. וא"כ כל יום ראוי לומר המלך המשפט דהא אדם נידון בכל יום והחילוק שבין ר"ה ויה"כ לשאר ימות השנה. ע' במ"א ס"ס תקצ"א:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.