Shulchan Aruch, Orach Chayim 121 — שולחן ערוך, אורח חיים קכא
א שׁוֹחִין בְּמוֹדִים תְּחִלָּה וָסוֹף.
ב הָאוֹמֵר מוֹדִים מוֹדִים, מְשַׁתְּקִים אוֹתוֹ.
ג יָחִיד אֵין לוֹ לוֹמַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים. הַגָּה: וְכֵן עִקָּר וְכֵן נִרְאֶה לִי לִנְהֹג, אֲבָל הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט אֵינוֹ כֵן רַק אֲפִלּוּ יָחִיד אוֹמֵר אוֹתוֹ כָּל זְמַן שֶׁרָאוּי לִנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, וְאֵינוֹ נִרְאֶה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַמַּנְהִיג).
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) שוחין - אם נזדמן לו רוק לא ישחה עד שיצא הרוק מפיו [מ"א בשם ס"ח] ועיין לעיל סימן צ"ז ס"ב: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) במודים - איתא בגמרא אם לא כרע במודים נעשה שדרו נחש לאחר שבע שנים: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) תחלה - היינו בתחלת מודים וכשאומר ד' יזקוף: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) וסוף - בברכת הטוב שמך דהיינו בעת אמירת ברוך אתה וכשאומר ד' יזקוף וכנ"ל בסימן קי"ג ס"ז לענין ברכת אבות: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ה (ה) משתקין אותו - אף אם לא השתחוה ב' פעמים ובין לכפול המלות ובין לכפול ענין וענין הכל אסור דמיחזי כשתי רשויות: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ו (ו) ואינו נראה - ומ"מ אם אמר אין מחזירין אותו וגם אין למחות ביד האומרים אותו. אין לומר אלהינו ואלהי אבותינו בבית האבל כ"כ הבה"ט והוא בשכנה"ג בשם ספר תניא וע"כ אף שבדגול מרבבה חלק ע"ז יש לחוש לדברי ראשונים [מגן גבורים]: ש"ע סָעִיף ג
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א שוחין. אם נזדמן לו רוק לא ישחה עד שיצא הרוק מפיו (ס"ח סי"ח): ש"ע סָעִיף א
ב וסוף. ברכת הטוב שמך: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ג יחיד. ובמהרי"ל כתוב שיחיד אומרו וגם במנחה בת"צ אפילו מי שאינו מתענה אומרו ובתענית יחיד אומרו היחיד אבל הש"ץ אינו אומרו אפילו בער"ה דלא מיקרי ת"צ (ד"מ סי' תקפ"א) ובד"מ סי' קכ"ז חולק וכותב דיחיד אינו אומרו וכ"כ ר"ל חביב סימן ט"ו ובלבוש שם כתב דנוהגין לאומרו ונ"ל דאין למחות ביד האומרים אותו: ש"ע סָעִיף ג
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א שוחין עמ״א עיין טור שדרו של אדם לאחר ע׳ שנין וי״ג אחר ז׳ שנין יעשה נחש ועיין פר״ח קי״ג ס״ד בסבא דמשפטים הקב״ה אין מקפח שכר גוף ראשון זולת מאן דלא כרע במודים יע״ש פלאות וכמה צריך ליזהר בזה: ש"ע סָעִיף א
ב וסוף בברכת הטוב שמך מ״א הנה בלבוש כאן כשאומר הטוב שמך שוחה להכניע לפניו בהודאה ועפירש״י ברכות ל״ד א׳ ד״ה תחלה וסוף במודים ולך נאה להודות משמע שם כורע אבל ברש״י י״ב א׳ ד״ה כשהוא באבות והודאה הרי בהודאה כורע בברוך כמו באבות. מ״ש המחבר מודים מודים משתקין הדין כמו בק״ש בין מלה מלה או פסיקא פסיקא משתקין ואף לא השתחוה ב״פ. הפקודות לך עא״ר וכן כתב בסידור הר״ב המדקדק הגדול בעל בנין שלמה ז״ל אמנם מ״ש הא״ר שאתה השי״ן בקמ״ץ בסידור הנ״ל שאתה בסגול הג״ה מקונטרס קורת ארזים יע״ש בזה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ג יחיד עמ״א ועיין סי׳ קכ״ז בשבת במנחה י״א שים שלום ואנו נוהגין שלום רב אפי׳ בשבת במנחה: ש"ע סָעִיף ג
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א במודים. אם נזדמן לו רוק לא ישחה עד שיצא הרוק מפיו ס"ח סי' י"ח. מ"א וע"ת: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב נראה. המ"א העלה דאין למחות ביד האומרים אותו עיין שם. אין אומרים אלהינו בבית האבל: ש"ע סָעִיף ג
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף ג
א ס"ג יחיד כו'. כי נתקנה נגד נ"כ שאינה אלא בעשרה כמ"ש בפ"ג דמגילה: ש"ע סָעִיף ג
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)