א שׁוֹחִין בְּמוֹדִים תְּחִלָּה וָסוֹף.
ב הָאוֹמֵר מוֹדִים מוֹדִים, מְשַׁתְּקִים אוֹתוֹ.
ג יָחִיד אֵין לוֹ לוֹמַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים. הַגָּה: וְכֵן עִקָּר וְכֵן נִרְאֶה לִי לִנְהֹג, אֲבָל הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט אֵינוֹ כֵן רַק אֲפִלּוּ יָחִיד אוֹמֵר אוֹתוֹ כָּל זְמַן שֶׁרָאוּי לִנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, וְאֵינוֹ נִרְאֶה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַמַּנְהִיג).
א סָעִיף א (א) שוחין - אם נזדמן לו רוק לא ישחה עד שיצא הרוק מפיו [מ"א בשם ס"ח] ועיין לעיל סימן צ"ז ס"ב:
ב סָעִיף א (ב) במודים - איתא בגמרא אם לא כרע במודים נעשה שדרו נחש לאחר שבע שנים:
ג סָעִיף א (ג) תחלה - היינו בתחלת מודים וכשאומר ד' יזקוף:
ד סָעִיף א (ד) וסוף - בברכת הטוב שמך דהיינו בעת אמירת ברוך אתה וכשאומר ד' יזקוף וכנ"ל בסימן קי"ג ס"ז לענין ברכת אבות:
ה סָעִיף ב (ה) משתקין אותו - אף אם לא השתחוה ב' פעמים ובין לכפול המלות ובין לכפול ענין וענין הכל אסור דמיחזי כשתי רשויות:
ו סָעִיף ג (ו) ואינו נראה - ומ"מ אם אמר אין מחזירין אותו וגם אין למחות ביד האומרים אותו. אין לומר אלהינו ואלהי אבותינו בבית האבל כ"כ הבה"ט והוא בשכנה"ג בשם ספר תניא וע"כ אף שבדגול מרבבה חלק ע"ז יש לחוש לדברי ראשונים [מגן גבורים]:
א סָעִיף א שוחין. אם נזדמן לו רוק לא ישחה עד שיצא הרוק מפיו (ס"ח סי"ח):
ב סָעִיף א וסוף. ברכת הטוב שמך:
ג סָעִיף ג יחיד. ובמהרי"ל כתוב שיחיד אומרו וגם במנחה בת"צ אפילו מי שאינו מתענה אומרו ובתענית יחיד אומרו היחיד אבל הש"ץ אינו אומרו אפילו בער"ה דלא מיקרי ת"צ (ד"מ סי' תקפ"א) ובד"מ סי' קכ"ז חולק וכותב דיחיד אינו אומרו וכ"כ ר"ל חביב סימן ט"ו ובלבוש שם כתב דנוהגין לאומרו ונ"ל דאין למחות ביד האומרים אותו:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.