Shulchan Aruch, Orach Chayim 129 — שולחן ערוך, אורח חיים קכט
א אֵין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם אֶלָּא בְּשַׁחֲרִית וּמוּסָף וּבִנְעִילָה, בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְעִילָה כְּמוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֲבָל לֹא בְּמִנְחָה, מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחָא שִׁכְרוּת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁמָּא יְהֵא הַכֹּהֵן שִׁכּוֹר; וְגָזְרוּ בְּמִנְחָה שֶׁל תַּעֲנִית, אָטוּ מִנְחַת שְׁאָר יָמִים; אֲבָל בְּתַעֲנִית שֶׁאֵין בּוֹ נְעִילָה, הוֹאִיל וּתְפִלַּת מִנְחָה סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה, הִיא דּוֹמָה לִתְפִלַּת נְעִילָה וְאֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בְּמִנְחָה שֶׁל שְׁאָר יָמִים, הִלְכָּךְ יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. וְהַמִּנְהָג שֶׁלָּנוּ כְּבַר נִתְבָּאֵר לְעֵיל סי' קכ"ח.
ב כֹּהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה לַדּוּכָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּמִנְחָה, כֵּיוָן שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין שָׁם שִׁכְרוּת, הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְאֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: פָּסוּל הוּא וּלְכָךְ הוֹרִידוּהוּ. הַגָּה: וְלָכֵן אוֹמְרִים בְּמִנְחָה בְּיוֹם כְּפוּרִים: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אַף עַל גַּב דְּאֵין רָאוּי לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם, מִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וְאִם עָלָה לֹא יֵרֵד מִקְרֵי קְצָת רָאוּי (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי), וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ חוֹלְקִים.
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) אלא בשחרית ומוסף ובנעילה - היינו דבחול בכל יום בשחרית ובשבת ויו"ט גם במוסף וביוה"כ גם בתפלת נעילה והוא כשהוא עדיין יום: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) ביום שיש בו נעילה - היינו בתעניתים המבוארים לקמן סימן תקע"ט שתקנו רבנן בהן תפלת נעילה כמו ביוהכ"פ: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) שמא יהא הכהן שיכור - שנשתכר בסעודתו ושיכור אסור בנ"כ וכנ"ל בסימן קכ"ח סל"ח משא"כ במוסף לא גזרו דכיון שאסור לסעוד סעודת קבע קודם מוסף כ"א טעימה בעלמא כמבואר בסימן רפ"ו ס"ג ליכא למיחש לשכרות: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) של תענית - היינו של ת"צ שיש בהם נעילה הנ"ל או של יוה"כ: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) אטו מנחת וכו' - לפי שביום שיש בו נעילה מתפללים מנחה בעוד היום גדול כדי להתחיל נעילה קודם שקיעת החמה לכן מתחלפת היא במנחה של שאר הימים שהיו נוהגים ג"כ להתפלל בעוד היום גדול מפני שהיו רוצים לאכול אח"כ [שאסור לאכול קודם תפלת המנחה כמ"ש בסימן רל"ב] ובנעילה לא גזרו אטו שאר ימים לפי דליכא תפלת נעילה כ"א בתענית [גמרא]: ש"ע סָעִיף א
ו (ו) שאין בו נעילה - היינו כל הארבעה תעניות וצום אסתר: ש"ע סָעִיף א
ז (ז) סמוך לשקיעת החמה - שהיה מנהגם לאחרה סמוך לשקיעה: ש"ע סָעִיף א
ח (ח) והמנהג שלנו וכו' - ר"ל שאין נושאין כפים כלל במדינותינו בכל ימות השנה רק בימים טובים וגם זה רק בתפלת מוסף ומ"מ כל הדינים הנזכרים בסעיף זה נ"מ גם לדידן לענין אמירת או"א ברכנו וכו' ולפי המבואר לעיל בסי' קכ"ז דבזמן שראוי מדינא לישא כפים אומרים או"א: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ט (ט) שהדבר ידוע וכו' - ר"ל ולא אסרו בזה כי אם משום דמיחלף בשאר יומי וכנ"ל בסעיף א' לכן אין מורידין אותו אם כבר עלה אבל במנחה של שאר יומי אף אם עלה ירד (אחרונים): ש"ע סָעִיף ב
י (י) מקרי קצת ראוי - ומ"מ המתענים עד חצות ומתפללין מנחה כגון בער"ה וכדומה לא יאמר הש"ץ אלהינו וא"א אפילו לשיטה זו: ש"ע סָעִיף ב
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א ותפלת מנחה. אבל אם מתענין עד חצות ומתפללין מנחה לא יאמרו אלקינו [ליקוטי מהרי"ו סי' מ"א] אבל לפי מ"ש רמ"א בהג"ה י"ל אלקינו: ש"ע סָעִיף א
ב סמוך לשקיעת. משא"כ בשאר ימות השנה שהיו רוצים לאכול אחר מנחה מתפללין אותה מבע"י (ר"ן) ובודאי שהיו מתפללין בעוד היום גדול שאסור להתחיל לאכול חצי שעה קודם צ"ה כמ"ש סי' רל"ה ובתענית היו מתפללין סמוך לשקיעה: ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א ותפלת מנחה עמ״א במנחה של תענית ד׳ צומות ואפי׳ בה״ב וכדומה אומרים אלהינו במנחה הואיל וראוי. לנ״כ מדינא אלא שא״א נ״כ דלאו ימי שמחה ושאני מוסף יוה״כ דיום מחילת העון הוא הוי שמחה עיין קכ״ח סמ״ד (ובלבוש נתב דלא פלוג א״י למה הוצרך לכך הא מבואר לעיל שאין ימי שמחה ואף להלבוש אם עלה במנחה דתענית אם עלה לא ירד וכ״ש לדידן בשחרית בחול אפשר אם עלה לא ירד ובמנחה בחול ירד וכ״כ הפר״ח כמבואר בס״ב ביוה״כ לא ירד) ואם מתענין עד חצות כתב המ״א למ״ש רמ״א ס״ב במנחה יוה״כ אומרים או״א כיון שהדבר ידוע ה״ה כאן והא דבעשי״ת א״א או״א שכ״א אוכל מתי שירצה אבל במקום שקבעו תענית ציבור עד חצות ומתפללין מנחה מיד בשש ומחצה הדבר ידוע והא״ר חולק שאין זה ידוע כ״כ יע״ש : ש"ע סָעִיף א
ב סמוך עמ״א מנחה של חול בעוד יום גדול ולכך לא מחלפא כו׳ מכאן לכאורה משמע דשתוי מ״ה אסור דאל״כ הוי גזירה לגזירה ואפי׳ נאמר כולהו חדא גזירה מ״מ מ״ש מנחה כל ימות השנה ירד ומנחה דיוה״כ לא ירד אידי ואידי דרבנן הוי אלא נאמר בצירוף הטעם דהדבר ידוע משמע הא שאר איסור דרבנן אם עלה ירד ועמ״ש בקכ״ח מזה באורך בסוף הסי׳ בט״ז. וע׳ מ״א תרכ״ג אות ג׳ בנעילה אפי׳ שוהה עד הלילה אומרים או״א (כיון די״א דעולים לדוכן) יע״ש : ש"ע סָעִיף א
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א ס"ק א ותפלת כו' ומתפללים אפילו מנחה גדולה אע"ג דליכ' למיחש לשכרות מ"מ כיון דאין מתפללים סמוך לשקיעה אתי לאחלופי במנחה של שאר ימים וכמ"ש אח"ז וכיון דאין ראוי לנ"כ אין אומרים או"א ברכנו בברכה וכדלעיל סי' קכ"ז ס"ב. אבל לפמ"ש רמ"א בהג"ה כו'. אין רצונו להג"ה שבס"א דאינו ענין לזה דשם כ' רמ"א דנתבאר לעיל סי' קכ"ח סמ"ד דמנהגינו שאין נושאים כפים כי אם בי"ט. וא"כ לדידן דל"ש האי דינא אם נושאים כפים במנחה בתענית. אך מ"א נתכוין להגהת רמ"א בס"ב דכ' המחבר דכהן שעלה במנחה דיוה"כ לא ירד כיון דהא דאין נושאים כפים במנחה ביוה"כ אינו אלא משום גזרה ולאו כ"ע ידעו הא וא"ל לפגמו של כהן. ועז"כ רמ"א כיון דאם עלה לא ירר אומרים אלקינו כו' א"כ האי טעמא שייך גם במתענים עד חצות דגם שם הא דאין נושאים כפים במנחה אינו אלא משום גזרה כנ"ל ואם כן אי עלה לא ירד וא"כ אומרים גם כן אלקינו כו': ש"ע סָעִיף א
ב (סק"ב) סמך כו' ובתענית היו מתפללים סמוך לשקיעה דבלא"ה א"א לאכול עד השקיעה מפני התענית וכיון דאין זמן מנחה דתענית שוה לזמן מנחה של כל השנה לא אתי לאחלופי משא"כ במנחה של יוה"כ שג"כ מקדימים להתפלל מנחה כמו כל השנה כדי להתפלל נעילה בזמנה וכדלקמן ססי' תרכ"ב א"כ שוה זמנו לזמן מנחה של כל השנה ואתי לאחלופי: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א ביוה"כ. ואם נמשכת הנעילה עד צאת הכוכבים אינם יכולים לישא את כפיהם דאין נשיאת כפים בלילה ואפי' אם עלה ירד. באר שבע פר"ח ושכנה"ג: ש"ע סָעִיף א
ב במנחה. אפי' אם עלה ירד כדמוכח בסעיף ב'. פרי חדש: ש"ע סָעִיף א
ג החמה. המ"א כתב דאפילו אם מתענין עד חצות ומתפללין מנחה יאמרו אלקינו לפי מנהג שלנו ע"ש ועי' סי' קכ"א ס"ק ג'. כתב המ"א בשם הד"מ דהש"ץ אינו או' או"א אפי' בער"ה דלא מקרי ת"צ וצ"ע. ובתענית אסתר אומר הש"ץ או"א הר"ש הלוי סי' י"א בשבעה באדר שמתענין ומתקבצין יחד ומרבים בסליחות ובתחנונים אין אומר הש"ץ או"א דלא הוי ת"צ. גינת ורדים כלל א' סי' ל"ג והיד אהרן. ויחיד כשהוא בתענית יחיד אין למחות כשאומר אותו ע"ל סי' קכ"א: ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)