א מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה מִפָּרָשָׁה זוֹ לְפָרָשָׁה אַחֶרֶת; וְהָנֵי מִילֵי בִּשְׁתֵּי עִנְיָנִים, דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא תִּתְבַּלְבֵּל דַּעַת הַשּׁוֹמְעִים, אֲבָל בְּחַד עִנְיָנָא, כְּגוֹן: אַחֲרֵי מוֹת (וַיִּקְרָא טז) וְאַךְ בְּעָשׂוֹר (וַיִּקְרָא כג, כג) שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל קוֹרֵא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, מְדַלְּגִין, וְהוּא שֶׁלֹּא יִקְרָא עַל פֶּה, שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתָב אֲפִלּוּ תֵּבָה אַחַת; וּבַנָּבִיא מְדַלְּגִין אֲפִלּוּ בִּשְׁנֵי עִנְיָנִים, וְהוּא שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה בַּדִּלּוּג בְּעִנְיָן שֶׁיַּעַמְדוּ הַצִּבּוּר בִּשְׁתִיקָה; וְהָנֵי מִילֵי בְּנָבִיא אֶחָד, אֲבָל מִנָּבִיא לְנָבִיא אֵין מְדַלְּגִין; וּבִתְרֵי עָשָׂר מְדַלְּגִין מִנָּבִיא לְנָבִיא, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְדַלֵּג מִסוֹף הַסֵפֶר לִתְחִלָּתוֹ.
ב נוֹהֲגִין בְּשַׁבָּת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָתָן, לוֹמַר אַחַר הַפְטָרַת (הַפְטָרָה יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח, שֶׁעִנְיָנוֹ סִלּוּק, כְּלוֹמַר סִילוּק תְּפִלַּת שַׁחֲרִית) הַשָּׁבוּעַ, שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים מֵהַפְטָרַת שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ (יְשַׁעְיָה סא, י סג, ט), וּכְשֶׁחָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם א', אַחַר שֶׁמַּפְטִירִין הַהַפְטָרָה בְּשַׁבָּת, אוֹמְרִים פָּסוּק רִאשׁוֹן וּפָסוּק אַחֲרוֹן מֵהַפְטָרַת וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ (שְׁמוּאֵל א כ, יח מב) וְאֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם וְע"ל סי' תכ"ה סָעִיף ב' וּבְסוֹף סי' תכ"ח הֵיאָךְ נוֹהֲגִין.
ג אֵין גּוֹלְלִין סֵפֶר תּוֹרָה בְּצִבּוּר, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַצִּבּוּר; וְאִם אֵין לָהֶם אֶלָּא סֵפֶר תּוֹרָה אֶחָד, וְהֵם צְרִיכִים לִקְרוֹת בִּשְׁנֵי עִנְיָנִים, גּוֹלְלִין, וְיִדָּחֶה כְּבוֹד הַצִּבּוּר.
ד אֵין קוֹרִין לְאָדָם אֶחָד בִּשְׁנֵי סִפְרֵי תּוֹרָה, מִשּׁוּם פְּגָמוֹ (פֵּרוּשׁ שֶׁנִּרְאֶה כְּפוֹגֵם וּמֵטִיל דֹּפִי בָּרִאשׁוֹן) שֶׁל רִאשׁוֹן, אֲבָל שְׁלֹשָׁה גַּבְרֵי בִּשְׁלֹשָׁה סְפָרִים, כְּגוֹן: רֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, לֵיכָּא מִשּׁוּם פְּגָם.
א סָעִיף א (א) בנביא - היינו לפי מה שידוע דמדינא אין על הפטרה בנביא פסוקים מיוחדים רק שצריך להיות מעין הסדרא כדלקמן בסוף סימן תכ"ח בהג"ה ואשמועינן דמותר להמפטיר בנביא לדלג מפרשה זו לפרשה אחרת וכן המנהג בכמה הפטרות שמוסיפין להם פסוקים מפרשיות אחרות:
ב סָעִיף א (ב) ואין מדלגין בתורה - היינו בשני וחמישי דצריך מדינא לקרוא רק עשרה פסוקים לתלתא גברי או ביו"ט דצריך לקרות ה' גברי אין לקרותם לכתחלה בדלוג רק כסדר:
ג סָעִיף א (ג) שמא תתבלבל - לפי שד"ת דברי אזהרות ועונשין ומצות וצריך שיכנסו בלב השומעים וכשאדם יוצא משיטה לשיטה אינו נוח להתבונן משא"כ בנביאים:
ד סָעִיף א (ד) כגון אחרי מות ואך בעשור - ר"ל אע"פ שיש הפסק רב ביניהן שזה בפרשת אחרי וזה בפרשת אמור אפ"ה כיון דתרווייהו מענין יוה"כ מותר לדלג ולקרותם יחד וה"ה מה שנוהגין בת"צ כשקורין ויחל בפרשת תשא שמדלגין לפסל לך והיינו ג"כ מטעם שהם ענין אחד:
ה סָעִיף א (ה) והוא שלא יקרא וכו' - ר"ל דלכך התירו לדלג ולגלול הספר להפרשה השניה אף דהוא מנכר מילתא כדי שלא יבוא לקרוא השניה בע"פ וזה אסור:
ו סָעִיף א (ו) שלא ישהא וכו' - בזמניהם היו רגילין לתרגם בין פסוק לפסוק ואשמועינן שיהיו קרובים הענינים זה לזה כ"כ עד שלא ישהא הדלוג יותר מכדי שיפסוק התורגמן שאין כבוד לצבור שיעמדו בשתיקה וימתינו. וכתבו הפוסקים דבזמנינו שאין רגילין לתרגם נמי שרי כיון שכל ההפטרות כתובים בזמנינו בקונטרס בפני עצמן או בחומשין הלא יכול לסמן ולחפש מהר כל הפסוקים השייכים להפטרה זו ולא יהיו הצבור צריכין לעמוד בשתיקה עי"ז ולכן שרי ומטעם זה מותר בזמנינו אפילו כשהפסוקים הם משני נביאים ואפילו רחוקים זה מזה הרבה:
ז סָעִיף א (ז) אין מדלגין - דאיכא טירוף הדעת ביותר מדאי. ודוקא בשני ענינים אבל בענין אחד מדלגין [פר"ח]:
ח סָעִיף א (ח) ובתרי עשר - שהם חשובים כנביא אחד לענין זה מפני שהם קצרים:
ט סָעִיף א (ט) לתחלתו - ר"ל לצד תחלתו שהוא למפרע ואפילו הם סמוכים זה לזה. והנה יש דעות בין הפוסקים י"א דדוקא מנביא לנביא אין מדלגין בזה [ואפילו בנביא של תרי עשר] אבל בנביא אחד מדלגין אפילו למפרע אם הם סמוכין ולא יצטרכו הצבור לעמוד בשתיקה והמ"א מצדד וכן פסק בא"ר דאפילו בנביא אחד אין לדלג למפרע ועיין בפמ"ג שמצדד דבענין אחד בנביא אחד מותר לקרות למפרע:
י סָעִיף ב (י) נוהגין וכו' - וטעם המנהג אף דכמה פעמים מתרמי שהוא מנביא לנביא משום דבימי התלמוד היו כל הספרים נכתבין בגליון והיו צריכין לשהות בגלילה אבל לדידן שההפטרות נכתבין בקונטרסים או בחומשין הלא יכול לעשות סימן שימצא מהר:
יא סָעִיף ב (יא) אומרים פסוק ראשון וכו' - לזכר שלמחר הוא ר"ח:
יב סָעִיף ב (יב) וע"ל סי' תכ"ה - היינו דשם נתבאר דכהיום אין נוהגין לדלג מנביא לנביא כלל:
יג סָעִיף ג (יג) אין גוללין - ובשבת שקורין בשני ס"ת יכולין לגלול אחת בעוד שקוראין הראשונה [מ"א בשם הר"י לוי] ויותר טוב כמו שנוהגין עתה שגוללין ומחפשין בעת שאומרים הקהל פסוקי דזמרה וכמו שכתב בד"מ:
יד סָעִיף ג (יד) מפני כבוד הצבור - שיהו מצפין ודוממין לכך:
טו סָעִיף ג (טו) בשני ענינים - כגון בשבת של ר"ח או ביו"ט מפני המפטיר:
טז סָעִיף ג (טז) גוללין וידחה וכו' - ר"ל ולא אמרינן דמשום זה יקרא פרשה של המפטיר בע"פ או בחומש דמסתמא הצבור מוחלין על כבודם כדי לקיים קריאת המפטיר כדין:
יז סָעִיף ד (יז) בשני ס"ת - בין בענין אחד ובין בשני ענינים כגון בשבת ר"ח או ביו"ט דדינא הוא שקורין למפטיר בספר אחר הנגלל מכבר ומוכן לאותו מקום כדי שלא יצטרכו לגלול בצבור את הספר ראשון וכנ"ל בס"ג. אין לקרות למי שעלה באחרונה שיעלה הוא ג"כ למפטיר בספר השני אפילו אין שם אחר שיודע להפטיר דנראה כמטיל דופי בס"ת ראשונה מפני שהיא חסרה או שאר פסול אלא יגללו הס"ת ראשונה עד שיגיעו לשם. ואם ירצו לקרות למפטיר מהקרואים שקודם האחרון המ"א מתיר דאין שייך פגם אלא כשקורא בשניהם זה אחר זה דיאמרו למה לא קרא בראשון אלא שחסר הפרשה בו אבל כשהפסיק בינתים באיש אחר הו"ל עתה כקורא מחדש והב"ח אוסר וכן מצדד הא"ר לדינא מטעם דאכתי יאמרו דנודע עתה פסולו של הספר ראשון ולכך קרא באחרת ואך בשמחת תורה מצדד הא"ר דיש להקל בזה כהמ"א דמותר לקרות לחתן בראשית מי שעלה כבר בס"ת ראשונה מחמת דיש לו עוד סניפים להתיר שם:
יח סָעִיף ד (יח) שלשה גברי בשלשה ספרים - וה"ה תרי גברי בתרי ספרים. ואם ירצה הראשון מהשלשה לקרות בס"ת שלישית למפטיר תליא בפלוגתת הב"ח ומ"א שכתבתי מתחלה:
יט סָעִיף ד (יט) שחל להיות בשבת - שאחד קורא בענינו של יום והשני בשל ר"ח והשלישי בשל חנוכה למפטיר:
כ סָעִיף ד (כ) ליכא משום פגם - אפי' בענין אחד [פר"ח] ועיין בפמ"ג:
א סָעִיף א אחרי מות ואך בעשור. דתרווייהו מענין יה"כ:
ב סָעִיף א שלא יקרא ע"פ. והא דכ"ג קורא ובעשור לחודש וכו' ע"פ שאני התם דלא אפשר דאין גוללין ס"ת כמ"ש ס"ג וגם למייתי ס"ת אחרת לא אפשר כמ"ש ס"ד (גמרא כ"מ):
ג סָעִיף א שלא ישהא. פי' כגון בזמניהם שהיו רגילים לתרגם בין פסוק לפסוק או שהיה כתובה בקונטריסים שיוכל לסמן ולחפש מהר:
ד סָעִיף א מסוף הספר. פי' לנביא של תרי עשר לא ידלג מנביא לנביא למפרע אפי' הם סמוכים זה לזה אבל בנביא א' מדלג מסופו לתחלתו מידי דהוי אשאר נביאים (כ"מ) וצ"ע דגם בשאר נביאים אסור לקרות למפרע וכ"כ בהגמ"נ בהדיא בסוף הספר וי"ל דס"ל להכ"מ בפ' א' מותר לקרות למפרע:
ה סָעִיף ב שיש בו חתן. ובכ"ה סי' שפ"ב /רפ"א/ האריך במנהגם שמוציאין לחתן ספר שני וקורא ואברהם זקן וגו' עד ולקחת אשה לבני משם מיהו אם הוא יום שבלא"ה מוציאין ב' ספרים קורא אותה בס"ת השני ואין מוציאין ס"ת שלישית וגם מנהגם לתרגם הפ' הנ"ל ואפי' ש"ץ יכול לתרגמה ודוקא הנושא בתולה אבל לנושא אלמנה אין קורין:
ו סָעִיף ג אין גוללין. ובשבת שקורין ב' יכולין לגלול אחר בעוד שקוראין הראשונה (ר"י לוי סי' פ"ט):
ז סָעִיף ג וידחה כבוד הצבור. צ"ע דהא בכ"ג התירו לקרות ע"פ ולא התירו לגלול בצבור ש"מ דלא אמרי' ידחה כבוד הצבור אפי' היכא דלא אפשר בענין אחר וא"כ ה"נ יקרא ע"פ כמ"ש ב"י בשם הרשב"א וצ"ל דבשלמא במקדש היו כל ישראל ולא מחלו משא"כ בבה"כ דיש מתי מעט ומסתמא מוחלין על כבודם כדי לקיים קריאת המפטיר דשבת ור"ח ומפטיר די"ט דהוא תקנת הגאונים וע' במ"ס פי"א ומ"ש סי' קמ"ג ס"ד ועיין ב"ח שדבריו צ"ע וטעה בין ובעשור לאך בעשור דהא אנן קורין ובעשור ובזה אין מדלגין לעולם ע"ש ועב"י סימן קמ"ג וסי' נ"ג ס"ו מ"ש:
ח סָעִיף ד בב' ס"ת. אפי' בב' ענינים (כ"מ):
ט סָעִיף ד ג' גברי. משמע דהראשון אסור לקרות בס"ת השלישית ותימה דאנו רואין נוהגין דאף מי שקרא בתורה עולה למפטיר בס"ת שניה ונ"ל דלאו מנהג הגון הוא ויש למחות בידן עכ"ל הב"ח ולא ראיתי שום הוכחה לדבריו די"ל דאה"נ אם אין שם אחר היודע להפטיר דרשאי הראשון לקרות למפטיר (ועסי' רפ"ב ס"ה) אלא דהגמ' איירי כשיש שם יודעים ומשמיענו מנין הקרואין כדחשיב התם טובא במגילה דף כ"ט ועו"ק דלדבריו הל"ל מאי דמקשה לעיל מיניה למה נקט הטור ג' גברי דאתא לאשמועינן דהראשון אסור לקרות בס"ת השלישי ע"ש בב"ח ולכן נ"ל דשרי דליכא פגמא אלא כשקורא בשניהם זה אח"ז דאמרי' למה לא קרא בראשון אלא שחסר הפרשה בו אבל כשהפסיק בנתים ה"ל כקורא מחדש אך עכ"פ השביעי לא יקרא למפטיר בס"ת אחרת אלא יגללו הס"ת עד שיגיעו לשם כנ"ל:
א סָעִיף א כגון אחרי מות ואך בעשור באלפסי ואשר"י כתוב אע"פ שהן מרוחקין זה מזה וקשה דהא בגמרא אי' בכדי שלא יפסיק המתורגמן שהרי סמוכין הן וי"ל דהתם קאמר לענין הגלילה שאין רחוק לגלול מן אחרי מות לאמור אבל כאן מיירי שבס"ת הם רחוקים זה מזה כי אינה בפ' אחת ומו"ח ז"ל טרח בחנם לתרץ קושיא זו:
ב סָעִיף א מסוף הספר לתחלתו. פי' למפרע כ"פ רש"י:
ג סָעִיף ב ואין למחות בידם. הטעם בב"י בשם ת"ה דבימי התלמוד היו כל הספרים נכתבים בגליון והיו צריכין לשהות אבל לדידן שהספרים נכתבים בקונטרסי' ויוכל לעשו' סי' שימצא במהרה:
א סָעִיף א אין מדלגין. פי' בשתי ענינים אבל בענין א' מדלגין. פר"ח:
ב סָעִיף א לתחלתו. פירוש למפרע אבל בנביא אחד מדלג מסופו לתחילתו כ"מ עיין מ"א ופר"ח כתב דאפילו בענין אחד אין מדלגין ע"ש:
ג סָעִיף ד ספרי תורה. אפילו בשני ענינים עיין כ"מ וכנה"ג ופר"ח. ובמ"א כתב בשם הכ"מ אפילו בענין אחד וטעות סופר הוא והבאר היטב אשר לפני לא הרגיש בזה:
ד סָעִיף ד ספרים. משמע דהראשון אסור לקרות בס"ת הג'. ב"ח. ומ"א מתיר ע"ש ועיין סי' רפ"ב:
ה סָעִיף ד פגם. אפי' בענין אחד פר"ח עיין שם מי שקנה מצוה לשנה ומת באמצע השנה חייבים היורשים לשלם דמי המצוה ומה שיחסיר ישלימו לקהל ואם ימכרו ביותר הריוח ליורשים כנה"ג וע"ת חולק עליו ופסק דהריוח להקהל דאין משתכרין בצדקה ע"ש:
א סָעִיף א (ס"ק א) אחרי כו' דתרווייהו מענין יוה"כ וגם הם קרובים זה לזה שיגלול בכדי שלא יפסיק המתורגמן כנ"ל בסי' שלפני זה כמ"ש בס"ק ד' והיינו דוקא לדינא דש"ס אבל לדידן ע' בסעיף ג' ובמ"א שם:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) שלא כו' לא אפשר כמ"ש ס"ד גמ' הבאתיו סי' קמ"ג מ"א ס"ק ד' ע"ש:
ג סָעִיף ב ( ס"ק ה) שיש בו כו' ואפי' ש"ץ יכול לתרגם והרבותא הוא דאע"ג דבזמן הש"ס שהיו רגילים לתרגם בכל שבת כשקוראים בתורה לא היה רשאי הש"ץ דהיינו הקורא בתורה לתרגם אלא איש אחר וכמ"ש הרב"י סי' קמ"ה בשם ירושלמי מ"מ הכא התירו כיון דאינו אלא מנהג בעלמא הקריאה והתרגום:
ד סָעִיף ג (ס"ק ז) וידחה כו' דהא בכה"ג התירו כו' הובא לעיל במ"ש בדברי מ"א סי' קמ"ג ס"ק ד' ע"ש וע' ב"ח שדבריו צ"ע כו' שגם הב"ח תמה על מנהגנו לדלג וכתב בשלמא אי אירע ביה"כ שאין להם אלא ס"ת אחת שמדלגים מאחרי מות שקורין בה ו' גברי לפ' אך בעשור שהוא פ' אמור לקרות בה למפטיר זה י"ל כיון שנהגו כן בימי כה"ג לדלג בזה כיון שהוא קרוב בכדי שלא יפסיק המתורגמן אע"ג דעכשיו אין מתרגמי' כלל מ"מ נשאר בהיתרו הראשון אבל מה שנהגו לדלג בשאר מקומות כגון שבת ור"ח כו' ע"ש ועז"כ מ"א דנתחלף לו בין אך בעשור שהוא פ' אמור ובין ובעשור שהוא בפנחס דהא הכה"ג היה מדלג מאחרי לפ' אך בעשור אבל פ' ובעשור היה קורא ע"פ ולא היה מדלג לשם כדאית' לעיל סי' קמ"ג ואנחנו קורים למפטיר בפ' ובעשור ואיך כ' הב"ח דמה"ט מדלגים ביה"כ משום שגם כה"ג היה מדלג ובאמת לובעשור לא היה מדלג. גם מ"ש שאנו מדלגים ביוה"כ לפ' אך בעשור ליתא דהא אין קורים ביה"כ אך בעשור: ועב"י סי' קמ"ג ר"ל דאיכא סייעתא לדברי מ"א דמהני מחיל' הצבור שכ' שם הרב"י לפי הטעם שכ' בירושלמי דמה"ט אין קורים בחומשי' שיהיה לב הצבור עגומ' ויצטערו שאין קורים בתורה בציבור ויעשו כל הצטדקאי לקנות להם ס"ת שלמה לפ"ז אפי' מחלו הציבור על כבודם לא מהני משמע דלטעם שנתן ש"ס שלנו מפני כבוד הציבור מהני אם מחלו הציבור על כבודם: ועסי' נ"ג סעיף ו' דשם משמע להיפך דלא מהני מחילת צבור דעל מ"ש שם בש"ע דאין ממני' לש"ץ אלא מי שנתמלא זקנו מפני כבוד הצבור כ' מ"א שם ס"ק ט' דמשמע מלשון הש"ע דאפי' מחלו הצבור ע"כ לא מהני מ"מ לפמ"ש הב"ח וט"ז שם דה"ט דלא מהני מחילתן דאין זה משום כבוד הצבור גרידא אלא נוגע לכבוד המקום ית' שעושים הצבור שלוחים כאלה בינם לבין המקום יתברך וא"כ א"ש אף דלפ"ד הט"ז גם בקריאת חומשים י"ל כן מ"א לא ס"ל כן:
ה סָעִיף ד (ס"ק ח) בב' ס"ת אפי' בענין א' וז"ל הרמב"ם אין קורין לאדם א' בענין א' בשני ס"ת כו' וכ"כ הכ"מ וכ"כ בס' ב"ה וז"ל ויש רוצים לדקדק מלשון זה דב' ענינים מותר לקרות איש א' בב' ס"ת וטעות הוא בידם כו' ומ"ש הרמב"ם ז"ל ענין א' היינו ובשני עניינים אין קורין בתורה אפי' בספר א' כו' (וכמ"ש ריש הסי') והשת' קאמ' דאפי' בענין א' דבס' א' שרי לקרות חד גברא בתרי ספרי לא יקרא משום פגמו של ראשון עכ"ל בס' ב"ה וזה פשט כוונתו במ"ש אפי' בענין א' דלא כמו שהגיהו לחנם בספרים חדשים:
ו סָעִיף ד (ס"ק ט) ג' גברי כו' ולא ראיתי כו' אלא דהגמ' מיירי כו' ר"ל ביומא רפ"ז שהבאתי לעיל סי' קמ"ג במ"א ס"ק ד' פריך אהא דמתרץ רב הונא דמה"ט קורא כה"ג פ' בעשור כו' בע"פ ולא מייתינן ס"ת אחר' שתהיה נגללת כבר מקודם לפ' בעשור דליכא בזה משום כבוד הציבור לכן תי' רב הונא משום פגמו של ס"ת ראשונה שיאמרו שחסרה פ' בעשור לכן (אין) מביאים ס"ת אחרת ע"ז מקשה התו' ומי חיישי' לפגמו של ס"ת והאר"י נפחא ר"ח טבת שחל בשבת מביאים ג' תורות וקורין בא' ענינו של יום ובב' בשל ר"ח ובג' בשל חנוכה ומשני ג' גברי בג' ספרים ליכא פגמא עכל"ה ומזה הוכיח הב"ח דוק' ג"ג אבל תרי דהיינו שהראשון יקרא בשלישית אסור: ומשמיענו מנין כו' ר"ל דאין כוונת ר"י נפח' לאשמעי' דבר בענין פגמו (דא"כ היה אפשר לדייק מדלא נקט רבותא אפי' בתרי גברי ליכא משום פגמו אע"כ דבתרי גברי אסור כמ"ש הב"ח דאין כוונת ר"י לאשמועי' זה אלא דממיל' נשמע דין פגמו ולכך פריך מיניה הש"ס) אלא אתא לאשמועי' מנין הקרואי' וי"ל דה"ה תרי גברי כה"ג שרי דלא כהב"ח: וע"ק כו' מאי דמקש' לעיל מיניה ר"ל דהב"ח גופיה סותר דברי עצמו דהב"ח הקש' לעיל מזה על הטו' שכ' כל' הש"ע אבל ג"ג כו' והקש' דהל"ל תרי גברי בתרי ספרים בשלמא הש"ע דקאי לתרץ דברי ר"י נפח' דמיירי בג"ג וג' ס"ת נקט ג"ג בג' ס"ת אבל הטור ה"מ למימר ב' גברי בב' ס"ת אלא דנקט ל' הש"ס עכת"ד הב"ח והקשה מ"א מאי קשי' להב"ח דלמ' הטור מה"ט נקט ג"ג בג' ס"ת לדייק מיני' דינו של הב"ח דתרי גברי בג' ספרי' אסו': ולכן צ"ל כו' חוזר אדלעיל שדח' ראיית הב"ח: אבל כשהפסיק בנתיים ר"ל שקרא איש אחר בנתיי': אך עכ"פ השביעי כו' ר"ל כשאין שם מי שיודע להפטיר כי אם השביעי שכ' לקמן סי' רפ"ב שאם עדיין לא אמר קדיש יפטיר השביעי וא"צ לקרות שוב בתורה דמפטיר עול' למנין שבעה אבל אם כבר אמרו קדיש אז צריך השביעי לחזור ולקרות תחלה בתורה ואח"כ יברך כסדר כל מפטיר ע"ש: על כה"ג כ' מ"א אין להביא ס"ת אחרת למפטיר אלא יגללו אותה ס"ת כו' דיותר חיישי' לפגמו של ס"ת מלכבוד הצבור דהצבור מסתמא כה"ג מוחלים על כבודם וכמ"ש סק"ז:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.