א אִם אֵין מַיִם מְצוּיִים לְפָנָיו בְּרִחוּק יוֹתֵר מֵאַרְבָּעָה מִילִין, וּלְאַחֲרָיו מִיל, יִטֹּל יָדָיו בְּמַפָּה וְאוֹכֵל פַּת אוֹ דָּבָר שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקֶה אוֹ אוֹכֵל עַל יְדֵי כַּף.
ב הַמַּאֲכִיל לַאֲחֵרִים אֵינוֹ צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם; וְהָאוֹכֵל, צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם אַף עַל פִּי שֶׁאַחֵר נוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו וְאֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּמַּאֲכָל, וְהוּא הַדִּין לְאוֹכֵל בְּמַגְרֵפָה (פי' כְּלִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׁנַּיִם פירו"ק בְּלַעַ"ז) שֶׁצָּרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם. וְאָסוּר לְהַאֲכִיל לְמִי שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו, מִשּׁוּם לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל (וַיִּקְרָא יט, יד) (הר"י סוֹף פֶּרֶק אֵלּוּ דְּבָרִים).
א סָעִיף א (א) אם אין מים וכו' - כתב בים של שלמה דאותן שנוטלין ידיהם בלחות העשבים כשאין להם מים עבירה היא בידם שמזלזלין בנט"י וגם ברכתן לבטלה היא שאין זה נטילה כל עיקר [והביאו הפמ"ג]:
ב סָעִיף א (ב) מצויים וכו' - אבל כשמים מצויים אסור אף במפה דילמא אתי למינגע:
ג סָעִיף א (ג) לפניו ברחוק יותר וכו' - ר"ל כשהולך בדרך ומשער שלא ימצא מים אף ברחוק יותר מארבעה מילין והוא רוצה לאכול אז התירו לו לאכול ע"י כריכת מפה על ידיו אבל אם הוא משער שישיג מים תיכף אחר ד' מילין מחוייב להמתין עד שיבוא לשם ולאחריו דיש לו טרחא לחזור מדרכו סגי בשיעור מיל כשמשער שלא ימצא בו מים מותר ע"י מפה. וכתבו האחרונים דה"ה אם מסופק שמא לא ימצא מים לפניו בשיעור ד' מילין ולאחריו מיל והוא תאב לאכול מותר ג"כ ע"י מפה ושומרי גנות ופרדסין כשצריכין לילך אחר מים אינם מחוייבין אלא פחות ממיל כמו מלאחריו משום שאינם יכולים לעזוב שמירתן. והח"א ושארי אחרונים הסכימו דכל היושב בביתו ג"כ אינו מחוייב לטרוח אחר מים אלא פחות ממיל כמו מלאחריו דרק לפניו בדרך שהולך בלא"ה לשם הצריכוהו להמתין עד ד' מילין:
ד סָעִיף א (ד) יטול ידיו וכו' - צ"ל ילוט ור"ל שכורך ידיו [מאמר מרדכי]:
ה סָעִיף א (ה) במפה - או בשום דבר [גמרא] ועיין בביאור הלכה דלדעת המחבר מסתברא דצריך לכרוך שתי ידיו דוקא דאף שאוכל באחת שמא יגע בחברתה אמנם לדעת רמ"א יש להקל בזה וצ"ע:
ו סָעִיף א (ו) במשקה - דגם בזה הצריכו נטילה כדלעיל בסימן קנ"ח ועיין מה שכתבנו שם במ"ב. כתב הא"ר דבמקום שאין לו מפה מותר אף בלא מפה כיון דאין יכול להשיג מים בשיעור זה אך באמת הוא דבר שאינו מצוי דאטו בגברי ערטילאי עסקינן דלית ליה שום סודר שיהיה יכול לכרוך ידיו בו ובודאי מחויב לעשות כן דהערוך דמצריך מפה לאו יחידאה הוא דגם הר"ח בפירושו על פסחים [שזכינו עתה לאורו] בדף מ"ז כתב בהדיא כן:
ז סָעִיף א (ז) ע"י כף - האחרונים נתקשו בזה דמנ"ל לרמ"א דין זה ושאני מפה שידו מכוסה משא"כ בזה שידו מגולה חיישינן טפי דילמא אתי למינגע ובא"ר יישבו בדוחק ע"ש וע"כ נראה דאם יש לו מפה יכרוך במפה דוקא:
ח סָעִיף ב (ח) אינו צריך נט"י - אע"פ שנוגע בהמאכל דלא תקנו רבנן נטילה אלא להאוכל בלבד:
ט סָעִיף ב (ט) אע"פ וכו' - דלא פלוג רבנן באוכל בין נוגע לאינו נוגע [לבוש]:
י סָעִיף ב (י) וה"ה לאוכל במגרפה - דלא עדיף מאוכל מחמת מאכיל דצריך נטילה:
יא סָעִיף ב (יא) למי שלא נטל ידיו - דוקא בידוע שלא נטל אבל בספק מותר [כן הוא לפי מה שצידד המ"א בסימן קס"ט סק"ה ע"ש] ובפרט דלעני בתורת צדקה בודאי אין להחמיר בספק ע"ש בס"ב. ומ"מ טוב דכשנותן לעני שלא קים ליה בגויה לאכול שיאמר קום נטול ידך [א"ר]:
יב סָעִיף ב (יב) משום לפני עור - דהיינו בלחם של המאכיל דבלחם של האוכל ויוכל לקחת בעצמו אין כאן לפני עור מ"מ כתבו האחרונים דאסור גם בזה משום דאסור לסייע ידי עוברי עבירה ועיין בפמ"ג:
א סָעִיף א אם אין. ואם הוא ספק אם ימצא מים תוך ד"מ אפשר דיש לסמוך על הרמב"ם שמתיר לאכול במפה אפי' יש לו מים: ירושלמי שומרי גנות ופרדסי' כלאחריו דמי ע"ש משמע דאדם היושב בביתו צריך לילך ד"מ וצ"ע:
ב סָעִיף ב ואסור להאכיל. נ"ל דוקא כשנתן לו משלו אבל אם הפרוס' של האוכל רק שהוא מושיטו לו שרי דהא אם לא היה מושיט לו נוטלו ממילא אא"כ קאי בתרי עברא דנהרא כדאי' בע"א פ"ק ועמ"ש סי' שמ"ז ואפשר דמ"מ איכא מסייע ידי עוברי עבירה ועיין בתוס' גיטין דף ס"א ובע"א דף נ"ה וע' ברמב"ם ספ"י ממעשר שכ' שמותר ליתן לחולה ע"ה דמאי לתוך ידו אם הדמאי הוא של ע"ה אבל לא לתוך פיו ובודאי אפילו לתוך ידו אסור וה"ה אם הדמאי של הרופא אסור:
א סָעִיף א מילין. ואם הוא ספק אם ימצא מים תוך ד"מ אפשר דיש לסמוך על הרמב"ם שמתיר לאכול במפה אפי' יש לו מים. מי שהולך בעגלה בין שאר הכותים ההולכים בחבורה ומתיירא לילך ביחידות אפי' תוך ד"מ חשוב שעת הדחק מהרש"ל בש"ת סי' צ"ד. אם יש לו מים פסולים לכ"ע יטול בהם בלא ברכה ולא חיישינן שיטעו לומר שהם כשרים. כנה"ג:
ב סָעִיף א כף. ע"ל סי' קנ"ח ס"ק י"ב. ועיין בס' בני חייא. ובס' פרח שושן חא"ח כלל א' סי' ט'. וביד אהרן:
א סָעִיף א (ס"ק א) אם אין כו' די"ל על הרמב"ם כו' דאמרי' בחולין דק"ז ע"ב התירו לאכול במפה לאוכלי תרומה דהיינו כהנים דזריזים הם ולא התירו לאוכלי חוליהן על טהרת תרומה דלא זהירי' כ"כ וס"ל להרא"ש והעומדים בשיטתו דכ"ש חולין ממש שאינו נאכל ע"ט תרומה דודאי לא זהירי דלא הותר ע"י מפה והכי קי"ל אבל הרמב"ם ס"ל דוקא תרומ' או חולין על ט"ת דשניהם חמורים נטילתן מצד הדין לכן לא הותר כ"א לכהנים אוכלי תרומה דזריזים ולא לחולין עט"ת דלא זריזי' כ"ה אבל חולין ממש שאינו נאכל עט"ת דקיל דנטילתו אינו אלא משום סרך תרומה. הותר לכ"א לאכול במפה אע"ג דלא זריזי: משמע דאדם היושב כו' דסד"א דוקא בהולך בדרך צ"ל לפניו ד"מ כיון דבלא"ה ילך היום או למחר אותן ד"מ לכך צ"ל אותן ד"מ קודם אכילה משא"כ אדם היושב בביתו דאין שייך לחלק בין לפניו ובין לאחריו דהא אין דעתו להלך כלל ס"ד דסגי בכל ענין במיל אבל מהירושלמי לא משמע כן דאל"כ למה הוצרך לו' דשומרים סגי להו במיל והיינו ע"כ מטעם דאי אפשר להם להתרחק ד' מיל מהגן ופרדס ת"ל דאינו הולך בדרך אע"כ דגם ביושב בביתו צ"ל ד"מ בכל ענין ולא מיעט הירושלמי רק שומרים:
ב סָעִיף ב (ס"ק ב') ואסור כו' ואפשר דמ"מ איכא מסייע כו' לכאורה מאי דמבע"ל למ"א וכתב לשון אפשר פשיטא להש"ך בי"ד סי' קנ"א ס"ק ו' דלכ"ע בגוי או מומר בליכא תרי עברי דנהרא אפי' איסור דרבנן ליכא אבל בישראל אפי' ליכא תרי עברי דנהרי ניהו דליכא משום לפני עור מ"מ מדרבנן אסור דהא לאפרושי מאיסורא חייב כ"ש שלא יסייע לע"ע ודלא כרמ"א שם שהביא שני ריעותא וכן נראה מדברי מ"א גופי' לקמן סי' שנ"ז. אולם נראה דשאני הכא דמסתפק המ"א בנדון דהכא דהיינו להאכיל למי שלא נטל ידיו והוא נותן לתוך פי האוכל ואין האוכל נוגע בו אלא דאעפ"כ הצריכו חז"ל נטילה דחיישי' שמא יגע וגם שקיל וטרי הש"ס בחולין דף ק"ז ע"ב אי צריך נט"י ואע"פ דמסקי' דצריך נטילה וכמה שכתוב בש"ע מ"מ עכ"פ איסורו קיל מאלו אוכל הוא עצמו בל נט"י דודאי נוגע וא"כ יש סברא להתיר להאכילו בדליכא תרי עברי דנהרא די"ל דזה לא מקרי מסייע ידי ע"ע אדרבא מצילו מן האיסור שאם לא יאכילנו הוא יאכל הוא בעצמו ויעשה איסור יותר חמור כנ"ל ועיין ברמב"ם כו' שמותר ליתן כו' שם כתב שהרופא מותר ליתן וכ"מ מסוף דברי מ"א ומשמע דוקא כשהוא לרפואה: ובודאי. ר"ל ודאי טבל:
א סָעִיף א ס"א אם כו'. פ"ג דפסחים ופ"ט דחולין ומדברי כל הפוסקים מ' דבכה"ג מותר כלל בלא נט"י אבל הערוך מפ' דוקא במפה: *יטול כו'. אבל בלא"ה אסור במפה כמ"ש בפכ"ה ק"ז ב' התירו כו' ודוקא לתרומה משום דזריזין אבל לא לטהרות וכ"ש לחולין גרידי. תר"י והרא"ש וש"פ ודלא כהרמב"ם שמתיר לחולין גרידי ועתוס' ביומא ע"ט ב' ד"ה הא כו' י"ל כו' וע"ש ד"ה נטלו כו' ונראה דרש"י ס"ל דחולין גרידי היתה: או אוכל בכף. בטור כ' זה לאיסורא וכמ"ש בס"ב וצ"ע:
ב סָעִיף ב ס"ב וה"ה לאוכל כו'. נלמד ממה שקדם. תר"י והרמב"ם והטור: ואסור כו'. כמ"ש בפכ"ה שם לא יתן כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.