א שָׁכַח וְהִכְנִיס מַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו בְּלֹא בְּרָכָה, בּוֹלְעָן וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, וְכֵן נִרְאֶה עִקָּר (הָרַשְׁבָּ"א בְּשֵׁם הָרַאֲבָ"ד וְהָרֹא"שׁ פֶּרֶק ג' שֶׁאָכְלוּ וְכֵן דִּבְרֵי הַרַמְבַּ"ם פ"ח מהל' בְּרָכוֹת).
ב שָׁכַח וְהִכְנִיס אֳכָלִין לְתוֹךְ פִּיו בְּלֹא בְּרָכָה, אִם הוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִמְאָס אִם יִפְלְטֶנּוּ, יִפְלְטֶנּוּ וִיבָרֵךְ עָלָיו; וְאִם הוּא דָּבָר שֶׁנִּמְאָס, מְסַלְּקוֹ לְצַד אַחֵר וּמְבָרֵךְ.
א סָעִיף א (א) בולען - שא"א לפולטן דמימאסי ומיפסדי וגם לסלקם לצד אחד מלוגמיו ולברך כמו בס"ב באוכלין אינו יכול לעשות זה במשקין שא"א לדבר בעוד משקין בפיו הלכך התירו לו לבולען וכתב בלבושי שרד דאם הכניס מעט בפיו ויכול לברך ע"י הדחק יברך:
ב סָעִיף א (ב) ואינו מברך עליהם וכו' - י"א דכ"ז דוקא כשאין לו יותר משקין לשתות והוא דחוק למשקין הללו אבל אם יש לו יותר יפלוט ולא יהנה בלי ברכה וכן ראוי לנהוג [מ"א וא"ר]:
ג סָעִיף א (ג) ברכה ראשונה - הטעם דמאחר שכבר בלע המשקין כבר נדחה ממנו מצות ברכה ראשונה אבל ברכה אחרונה צריך לברך אם היה כשיעור עיין לקמן בסי' ר"י:
ד סָעִיף א (ד) וי"א דמברך עליהם - היינו אחר שבלע מברך עליהם הברכה ראשונה ולא דמי להא דקי"ל בסי' קס"ז ס"ח דאם נזכר אחר שגמר סעודתו שלא בירך אינו מברך דשאני הכא דמאחר שנזכר בעודו בפיו היה עליו אז חיוב ברכה ודומה זה קצת לעובר לעשייתן אלא שלא היה יכול לברך לכן לא נפטר מן הברכה:
ה סָעִיף א (ה) וכן נראה עיקר - ודעת רוב הפוסקים כדעה ראשונה שאינו מברך רק ברכה אחרונה אם שתה כשיעור וכן הסכים הא"ר:
ו סָעִיף ב (ו) שאינו נמאס - כגון פולין וכיו"ב שהם קשים:
ז סָעִיף ב (ז) יפלטנו ויברך עליו - כדי שיהא פיו ריקן בשעת הברכה דכתיב ימלא פי תהלתך [גמרא] וכתב האשכול מהא שמעינן מאן דמברך ברכה צריך לברך מלא פומיה ולא לגמגם:
ח סָעִיף ב (ח) דבר שנמאס - כגון תותים וענבים:
א סָעִיף א בולען. משום דאדחי להו מתורת משקין דאין ראוים לשתות לכל אדם הלכך אין להקפיד אפי' יכול לברך ע"י הדחק והראב"ד כ' דוקא כשאין לו משקין יותר לשתות והוא דחוק למשקין הללו אבל אם יש לו יותר יפליט ולא יהנה בלא ברכה משום מעט משקין וכן ראוי לנהוג שלא להכניס עצמו במחלוקת וכמש"ל וכך כתב הב"ח:
ב סָעִיף א ראשונה. אבל ברכה אחרונה יברך:
ג סָעִיף א וי"א דמברך. ול"ד למ"ש סי' קס"ז ס"ח דשאני הכא מאחר שנזכר בעודן בפיו דומה קצת עובר לעשייתן וצ"ע אם יברך ג"כ ברכה אחרונה דלא מצינו ב' ברכות סמוכות זה לזה ונ"ל דעל ז' המינין יברך די"א דהוי דאוריי' אבל המים ושאר מינים יש חולקין כדאי' ס"פ כ"מ אפשר שבזה אין לברך וצ"ע ולכן יש לנהוג שיפלוט אותן כמש"ל:
ד סָעִיף ב יפלטנו ויברך. דכתיב ימלא פי תהלתך:
א סָעִיף א ואינו מברך וכו'. דדמיא לאכל ושכח ולא בירך עד שגמר סעודתו דאינו מברך זה בסימן קס"ז דעת ר"ח והי"א היא דעת הרא"ש דס"ל דל"ד לההוא שזכרתי דכאן נזכר שלא בירך בעוד שהמשקין בפיו ודומה קצת לעובר לעשייתו מה שנזכר קודם הבליעה אלא שלא היה יכול לברך:
ב סָעִיף ב יפלטנו ויברך כו'. ולא מהני בזה סילוק לצד אחר דכתיב ימלא פי תהלתך:
א סָעִיף א ראשונה. דוקא כשאין לו משקין יותר לשתות והוא דחוק למשקין הללו אבל אם יש לו יותר יפלוט ולא יהנה בלא ברכה משום מעט משקין הראב"ד ב"ח. עי' כנה"ג וביד אהרן:
ב סָעִיף א עליהם. וצ"ע אם יברך ג"כ ברכה אחרונה דלא מצינו ב' ברכות סמוכות זה לזה ונ"ל דעל ז' המינין יברך די"א דהוי דאורייתא אבל במים ושאר מינין אפשר דבזה אין לברך וצ"ע לכן יש לנהוג שיפלוט אותו כמש"ל. מ"א:
ג סָעִיף ב ויברך. ולא מהני בזה סילוק לצד אחר דכתיב ימלא פי תהלתך:
א סָעִיף א (ס"ק א) בולען כו' שלא להכניס עצמו במחלוקת. היינו מחלוקת המבואר פה בש"ע נוסף עליהם דברי ראב"ד וסיים מ"א וכמש"ל ר"ל מ"ש בס"ק ג' דיש עוד ספק אחר לענין ברכה אחרונה לכן עדיף לפולטן אם אינו צריך להם:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) ראשונה. אבל ברכה אחרונה יברך לכאורה הוא מלתא דפשיט'. וזה אחד מהוכחת הרב"י דמ"ש הרמב"ם בולען ומברך עליהם בסוף דס"ל כהי"א שהביא רמ"א ומ"ש מברך עליהם בסוף ר"ל ברכה ראשונה דל"ל דר"ל ברכה אחרונה מאי קמ"ל פשיטא ע"ש מ"מ אפשר לו' דמה"ט כ' מ"א דמברך ברכה אחרונה משום דבעי למימר בס"ק שאח"ז דלהי"א שכ' רמ"א יש ספק לענין ברכה אחרונה. לכן כ' דלדעה א' פשיטא דמברך ברכה אחרונה והוא דוחק:
ג סָעִיף א (ס"ק ג) וי"א כו' ול"ד למ"ש סי' קס"ז ס"ח אם שכח לברך המוציא עד שגמר סעודתו שוב אינו מברך המוציא דבעי' שיברך עובר לעשייתן: ב' ברכות סמוכות. ר"ל ברכה ראשונה ואחרונה סמוכות זה לזה: די"א דהוי דאורייתא ברכה שלאחריה וכמ"ש בטור סי' ר"ט: אבל המים ושאר המינים כו' כדאי' ס"פ כ"מ הלשון מגומגם. וכוונתו אבל שאר מינים שאין מז' מינים דלכ"ע לא הוי דאורייתא אין לברך ברכה אחרונה משום ספיקו של מ"א כיון דצריך לברך ברכה ראשונה כמ"ש רמ"א דכן עיקר כ"ש מים וירק דאיכא אמוראי בש"ס פ' כיצד מברכין דבשום פעם אין לברך עליהם ברכה אחרונה וניהו דלא קי"ל הכי מ"מ כה"ג דאיכא ספק ודאי אפילו לדידן לא יברך ברכה אחרונה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.