א מַיִם אֶמְצָעִים, רְשׁוּת; וְהָנֵי מִילֵי בֵּין תַּבְשִׁיל לְתַבְשִׁיל, אֲבָל בֵּין תַּבְשִׁיל לִגְבִינָה, חוֹבָה עַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סי' פ"ט.
ב בֵּין בָּשָׂר לְדָגִים, חוֹבָה לִטֹּל מִשּׁוּם דְּקָשֶׁה לְדָבָר אַחֵר, וַחֲמִירָא סַכַּנְתָּא מֵאִסוּרָא וְעַיֵּן יוֹרֶה דֵּעָה סי' קט"ז.
ג כָּל הַדְּבָרִים הַנּוֹהֲגִים בָּאַחֲרוֹנִים נוֹהֲגִים בָּאֶמְצָעִים, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר, חוּץ מֵהֶסַח הַדַּעַת שֶׁפּוֹסֵל בָּאֶמְצָעִים מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן רוֹצֶה לֶאֱכֹל וְיָדָיו צְרִיכִים שִׁמּוּר; וְחוּץ מִנִּגּוּב הַיָּדַיִם, שֶׁאֶמְצָעִים צְרִיכִים נִגּוּב כָּרִאשׁוֹנִים. הַגָּה: וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֶמְצָעִים צְרִיכִים מַיִם דַּוְקָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּאַחֲרוֹנִים, כְּדִלְקַמָּן סי' קפ"א (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אָרְחוֹת חַיִּים).
א סָעִיף א (א) רשות - רצה נוטל רצה אינו נוטל:
ב סָעִיף א (ב) עיין ביו"ד סימן פ"ט - ס"ג ושם נתבאר בהג"ה דלפי מנהגנו יש ליטול ידיו אפילו בין תבשיל של גבינה לתבשיל של בשר שאחריו אם נוגע בהם בידיו ואין לנו רשות אלא בששני התבשילין שוין:
ג סָעִיף ב (ג) לדבר אחר - צרעת ועיין במ"א שכתב דאפשר דבזמנינו אין סכנה כ"כ דבכמה דברים נשתנו הטבעים ע"ש:
ד סָעִיף ב (ד) ועיין יורה דעה סימן קט"ז - ושם נתבאר בהג"ה דמנהגנו שאין חוששין לזה וסיים דמ"מ יש לאכול דבר ביניהם ולשתות דהוי קינוח והדחה:
ה סָעִיף ג (ה) נוהגים באמצעיים - היינו שבין תבשיל לגבינה:
ו סָעִיף ג (ו) בין להקל - היינו שא"צ נטילה בכלי וגם רק עד פרק השני וגם אין חציצה מעכב בהם בדיעבד:
ז סָעִיף ג (ז) שפוסל באמצעיים - אין הכוונה שאם הסיח דעתו לאחר שהטיל לאמצעיים נבטל נטילת האמצעיים דמאי איכפת לן בהיסח דעתו הרי עכ"פ ידיו נקיות מגבינה אלא ר"ל שאם הסיח דעתו משמירת ידיו נבטל נטילה ראשונה דמים ראשונים כמו שמבואר בכמה מקומות דהיסח הדעת משמירת ידיו פוסל הנטילה ומילתא דפשיטא הוא ולא נקט לה אלא משום דהשוה לה בכל דבר למים אחרונים ובמים אחרונים לאחר שנטל לא איכפת לן בהיסח הדעת שהרי לא יאכל יותר להכי קאמר דבנטילה לאמצעיים אינו כן דאף שהטיל לאמצעיים אעפ"כ אינו רשאי להסיח דעתו מנטילה ראשונה שהרי יאכל עוד:
ח סָעִיף ג (ח) שאמצעיים צריכים ניגוב - דיש בו משום מיאוס אם יאכל בלי ניגוב:
ט סָעִיף ג (ט) דוקא מים - ששאר משקין מתוך שהם עצמן שמנים אינם מנקים את השומן והמאכל משא"כ באחרונים שאינם באים רק להעביר הזוהמא מידים אפילו משקין מעבירין הזוהמא ורש"ל מיקל דמותר בשאר משקין אבל כמה אחרונים הסכימו להרמ"א:
א סָעִיף ב דיני בשר וגבינה נתבארו בי"ד כי שם מקומם אך ראיתי שכ' הב"ח כאן וז"ל משמע דכשאין מכירים זא"ז יכולין לאכול על מפה א' ותימ' וכו' דנדבק בשר במקום גבינה יחד במפה כו' ול"נ דהכא מיירי במפה חדשה או שנתכבסה יפה וזה אוכל בקצהו וזה אוכל בקצה האחר דאין נוגעין זה בזה ופשוט הוא, עוד כ' כשמשים קערה של בשר על השלחן ואח"כ משים קדירה של חלב במקומה בולעת טעם הבשר הנבלע בשלחן וכו' ואוסרת כדי קליפה עכ"ל, לא קי"ל הכי כמ"ש בי"ד ס"ס צ"ב דאין הבליעה הולכת מכלי אל כלי: ויש נוהגים ליטול בין גבינה לדגים ויצא להם ממ"ש הב"י בי"ד סי' פ"ז דסכנה לאכול גבינה ודגים (כ"ה) וכבר כ' בד"מ שט"ס הוא שם בב"י וצ"ל דגים בבשר ע"ש וכ"כ האחרונים: דקשה לד"א. ואפשר דבזמן הזה אין סכנה כ"כ דחזינן כמה דברים המוזכרים בגמ' שהם סכנה לרוח רעה ושאר דברים והאידנא אינו מזיק דנשתנו הטבעיות וגם הכל לפי טבע הארצות ועבי"ד סי' שט"ז ס"ג ובא"ע סימן קנ"ו וכ"כ הב"ח בשם הרמב"ם:
ב סָעִיף ג מהיסח הדעת. ק"ק דבסי' צ"ב ס"ה פסק דלכתחלה יש ליזהר מהיסח הדעת לתפלה ונ"ל דתפילה חמירא טפי מב"ה ועמ"ש סי' קנ"ח ס"ה:
ג סָעִיף ג וחוץ מניגוב. צ"ע דלפי מ"ש ס"ס קנ"ח דבמטביל א"צ ניגוב משום דאין שם מים טמאים א"כ כ"ש באמצעים וצ"ל דמ"מ איכא משום מיאוס כמ"ש שם:
ד סָעִיף ג דוקא מים. ששאר משקין אינן מנקין השומן והמאכל, ויש"ש ס"י פסק כהרשב"א דמותר ליטל אמצעים בשאר משקין:
א סָעִיף ב מ"א דיני כו' אך ראיתי כו' וז"ל משמע כו' מדכתב הטור שני ב"א שאין מכירים זא"ז אוכלים על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה וא"צ היכר אבל שני ב"א המכירים זא"ז צריכים לעשות היכר ביניהם כגון להפסיק בקנקן כו' או שיאכל כ"א על מפה שלו לבדו משמע דבאין מכירים זא"ז דא"צ היכר רשאי לאכול על מפה אחת זה בשר וזה גבינה: עוד כ' כשמשים קערה של בשר רותחות כו' בולעת כו' אע"ג דתתאי צונן וקי"ל תתאי גבר מ"מ בלע כדי קליפה: דאין כו' מכלי אל כלי. מידי דהוי אשתי קדרות א' של בשר וא' חלב הנוגעת זב"ז וע"ש בט"ז: (ס"ק א) דקשה כו' ועבי"ד סי' שט"ז דאע"ג דמדין הש"ס פרה חולבת הולד שהולידה אח"ז פטור מן הבכורה דמדחולבת ודאי כבר הולידה אבל בזמן הזה אין זה סי' דאפי' מבכרת קודם לידה יש לה חלב דנשתנו הטבעים: ובאה"ע. שכ' רמ"א אע"ג דמסיק הש"ס דיולדת לט' חדשים אין יולדת למקוטעים אלא ט' חדשים שלמים בזמן הזה נשתנה ויולדת למקוטעים:
ב סָעִיף ג (ס"ק ב) מהיסח כו' מהיסח דעת לתפלה והא הכא צ"ל ברכת המזון: וע' סי' קנ"ח דאמרינן הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח וע"כ צ"ל דלברכת הפירות לא חיישינן להיסח הדעת וא"כ ברכת המזון י"ל דין שאר ברכות:
ג סָעִיף ג (ס"ק ג) חוץ כו' כ"ש באמצעי' דידיו טהורות: כמ"ש דגם שם משום מאוס צריך ניגוב:
ד סָעִיף ג (ס"ק ד) דוקא כו' ויש"ש פרק כ"ה סי' יו"ד כן צ"ל: דמותר ליטול אמצעים כצ"ל: והטעם כ' כיון דכשרים לאחרונים ע"כ צ"ל דמנקים הזוהמא כ"ש דכשרים לאמצעים לנקות שומן הדבוק:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.