א הֵבִיאוּ לָהֶם יַיִן אַחֵר, אֵינוֹ מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, אֲבָל מְבָרֵךְ עָלָיו: הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. הַגָּה: אַף עַל גַּב שֶׁאֵין לוֹ עוֹד מִן הָרִאשׁוֹן (בֵּית יוֹסֵף); וְלָאו דַּוְקָא הֵבִיאוּ לָהֶם מֵחָדָשׁ, אֶלָּא הוּא הַדִּין אִם הָיָה לָהֶם מִתְּחִלָּה שְׁתֵּי יֵינוֹת, מְבָרְכִין עַל הַב' הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. הַגָּה: וְדַוְקָא שֶׁלֹּא הָיוּ לְפָנָיו יַחַד כְּשֶׁבֵּרַךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, אֲבָל אִם הָיוּ בְּיַחַד אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ אֶלָּא בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר (סָעִיף ג') (דִּבְרֵי עַצְמוֹ לְהַשְׁווֹת הַטּוּר עִם מָרְדְּכַי פ' הָרוֹאֶה) (בֵּית יוֹסֵף).
ב מְבָרְכִין הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב עַל כָּל שִׁנּוּי יַיִן מִן הַסְתָם, אֲפִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַשֵּׁנִי מְשֻׁבָּח מֵהָרִאשׁוֹן, כָּל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא גָּרוּעַ מִמֶּנּוּ. הַגָּה: וְאֵין חִלּוּק בֵּין שְׁנֵיהֶם חֲדָשִׁים אוֹ א' חָדָשׁ וְא' יָשָׁן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תוס' פֶּרֶק הָרוֹאֶה וְטוּר וּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי' ל"ד) וַאֲפִלּוּ שָׁתָה מִמֶּנּוּ תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם שָׁתָה תְּחִלָּה יַיִן אָדֹם וְהֵבִיאוּ לוֹ יַיִן לָבָן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹתֵר גָּרוּעַ, מְבָרֵךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לְפִי שֶׁהוּא בָּרִיא לַגּוּף יוֹתֵר מִן הָאָדֹם (מָרְדְּכַי פֶּרֶק עַרְבֵי פְּסָחִים).
ג הֵבִיאוּ לוֹ יַיִן רַע וְיַיִן טוֹב כְּאֶחָד, יְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן עַל הַטּוֹב וּפוֹטֵר אֶת הָרַע; וְלֹא יְבָרֵךְ עַל הָרַע תְּחִלָּה בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן כְּדֵי לְבָרֵךְ אַחֲרָיו הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, כִּי לְעוֹלָם יֵשׁ לְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וְעַל הֶחָבִיב תְּחִלָּה.
ד אֵין לְבָרֵךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ אַחֵר עִמּוֹ, דְּהָכֵי מַשְׁמָע: הַטּוֹב לוֹ, וְהַמֵּטִיב לַחֲבֵרוֹ; וְהוּא הַדִּין אִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו עִמּוֹ, אֲבָל אִם הוּא יְחִידִי, לֹא.
ה אִם רַבִּים מסוּבּים בִּסְעֻדָּה, כָּל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב; וְלֹא יְבָרֵךְ אֶחָד לְכֻלָּם, דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יַקְדִּימוּ קָנֶה לַוֵּשֶׁט כְּשֶׁיַּעֲנוּ אָמֵן. הַגָּה: אֲבָל אִם הָיוּ מְסֻבִּים לִשְׁתּוֹת בְּלֹא אֲכִילָה, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם וְעַיֵּן לְעֵיל סוֹף סִימָן קע"ד.
ו יַיִן שֶׁל שְׁתֵּי חָבִיּוֹת וְהַכֹּל מִמִּין אֶחָד, אִם בְּתוֹךְ מ' יוֹם לִבְצִירָתָם שָׂמוּהוּ בִּשְׁנֵי כֵּלִים, חֲשִׁיבֵי כִּשְׁנֵי מִינִים וּמְבָרְכִין עָלָיו הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב; וְאִם לְאַחַר אַרְבָּעִים יוֹם חִלְּקוּהוּ, אֵין מְבָרְכִין עָלָיו הוֹאִיל וְהַכֹּל מִמִּין אֶחָד.
א סָעִיף א (א) יין אחר - ר"ל שמתחלה בירך על יין שבתוך המזון ואח"כ הביאו לו עוד יין אפילו הוא ממין אחר אפ"ה נפטר בברכה ראשונה ועיין לעיל בסימן קע"ד ס"ה:
ב סָעִיף א (ב) הטוב והמטיב - ומברך אותה בשם ומלכות והוא הודאה על ריבוי היין שנזדמן לו [ועוד כתבו הספרים טעם לנוסח זה כי ידוע שהאדם צריך למעט בתענוגי העולם ויין הלא מביא לידי שמחה ויכול לבוא לידי קלות ראש לכך סידרו נוסח זה של הטוב והמטיב שידוע שברכת הטוב והמטיב שבבהמ"ז תקנו על הרוגי ביתר שנתנו לקבורה ועי"ז יזכור יום המיתה ולא ימשך אחר היין הרבה]. ודוקא על יין שבתוך המזון [או שהיו מסובין לשתות בלא אכילה ואח"כ הביאו להם יין אחר וכדלקמיה בס"ה בהג"ה] אבל על כוס של בהמ"ז א"צ לברך עליו ברכת הטוב והמטיב אף שהוא מין יין אחר דהא כבר אמר הטוב והמטיב בבהמ"ז [מ"א]. בלילי פסח טוב לכתחלה שלא לשתות עוד מין אחר של יין בתוך הסעודה כדי שלא יצטרך לברך עליו הטוב והמטיב ויהיה נראה קצת כמוסיף על הכוסות אך אם הוא צמא וחושק לשתות ממנו יכול לברך עליו הטוב והמטיב [אחרונים]:
ג סָעִיף א (ג) אע"ג שאין לו וכו' - עיין במ"א בשם פוסקים שיש דעות בזה וע"כ הכריעו לדינא דאם יש להם מן הראשון והביאו השני כדי שיטעמו יין אחר משונה מן הראשון מברכין עליו הטוב והמטיב אבל אם אין להם כלל מראשון א"כ לא מחמת שינוי הביאו אלא מפני שכלה הראשון אין מברכין עליו שאין בזה ריבוי טובה כ"כ:
ד סָעִיף א (ד) ולאו דוקא וכו' מחדש - ר"ל שהביאו להם עתה בבית אלא ה"ה אם היה להם מתחלה שתי יינות בבית ודעתו לשתותם אלא שהיין השני לא היה מוכן לפניו על השלחן בשעת ברכת בפה"ג וכדלקמיה [לבוש] ודעת הל"ח דכשהם בביתו בשעת ברכת בפה"ג ודעתו לשתותם כמונח לפניו על השלחן דמי וא"צ לברך ברכת הטוב וספק ברכות להקל:
ה סָעִיף א (ה) שלא היו לפניו וכו' - או שעבר ובירך על הגרוע תחלה צריך לברך ברכת הטוב על היין השני:
ו סָעִיף א (ו) אלא בפה"ג - ר"ל על היין המשובח וממילא נפטר היין הגרוע מכל וכל וכן פסקו האחרונים:
ז סָעִיף ב (ז) שאינו יודע שהוא גרוע - אבל אם יודע שהוא גרוע אפי' מעט לא יברך עליו אף שהוא מין אחר [אחרונים]:
ח סָעִיף ב (ח) ממנו - כתב הט"ז דוקא אם הוא מסתפק שמא הוא גרוע רק ממנו אבל אם הוא מסתפק שמא הוא גרוע מאד עד שאינו ראוי לשתות אלא מדוחק לא יברך עליו ברכת הטוב:
ט סָעִיף ב (ט) ואין חילוק וכו' - היינו בין לענין ברכת בפה"ג שאין צריך לברך אפילו מחדש לישן ובין לענין ברכת הטוב שצריך לברך אפילו כששניהם חדשים [הגר"א] והטעם דכיון שהובאו משני כלים חשיבי כשני מינים וכדלקמן בס"ו:
י סָעִיף ב (י) או אחד חדש וכו' - ודוקא מחדש לישן אבל מישן לחדש בסתמא לא אא"כ ידוע לו שהחדש ההוא טוב כמו הישן [עט"ז וא"ר וש"א]:
יא סָעִיף ב (יא) תוך שלשים יום - לאפוקי ממאן דס"ל דאם שתה תוך ל' מיין זה אין חביב עליו כ"כ ולא יברך עליו ברכת הטוב קמ"ל:
יב סָעִיף ב (יב) יותר גרוע - ר"ל גרוע קצת אבל אם הוא גרוע הרבה לא יברך:
יג סָעִיף ב (יג) יותר מן האדום - ומ"מ אם שתה לבן תחלה ואח"כ הביאו לו אדום מברך עליו ברכת הטוב אם יודע שהאדום משובח יותר אבל בסתמא לא מפני שהלבן בריא יותר לגוף ונחשב אדום לגביה כגרוע ממנו:
יד סָעִיף ג (יד) על הטוב וכו' - ואם מסופק לו איזהו טוב ואיזהו רע מותר לו לכתחלה לברך בפה"ג על האחת וברכת הטוב על השני אף שהובאו לפניו לכתחלה שניהן כאחת וזהו מדינא ומ"מ טוב להדר כשיש לו ספק איזהו טוב שמתחלה יסלק אחת מן השלחן ואח"כ יברך בפה"ג על האחת ואח"כ יברך ברכת הטוב על השני ויוצא בזה ידי כל החששות. כתב בא"ר דכן אם רוצה לברך על כמה יינות יסירם עכ"פ מהשלחן בשעת ברכה ראשונה ואח"כ כששותה אפילו כמה יינות מברך על כ"א ברכת הטוב:
טו סָעִיף ד (טו) עמו - ושותה מאותו יין אבל אם אינו שותה אלא הוא לבדו או ששותה רק חבירו לבדו אין מברכין ע"ז ברכת הטוב גם בעינן דוקא שיהיה לחבירו שותפות באותו היין אבל אם הוא רק אורח בעלמא שבעה"ב נתן לו לשתות לא יכול לומר ברכת הטוב וכתב המ"א דגם הבעה"ב לא יכול לומר ברכה זו באופן זה אם לא שהבעה"ב העמיד הקנקן על השלחן לשתות מי שירצה הוי כשותפות ויכול אף האורח לברך ואשתו ובניו כיון שצריך לפרנסן הוי כאלו יש להם חלק בו. גם בעינן שישתו בחבורה ביחד ולא זה בחדר זה וזה בחדר זה. גם הסכימו כמה אחרונים שאין לברך ברכת הטוב אלא כששתו שניהם משתי היינות אבל אם שתו שניהם רק מיין הראשון ומיין השני שתה רק אחד או להיפך אין לברך. כתבו האחרונים בברכת הטוב יכול לברך בדיעבד אף שכבר שתה ונזכר כשהיין בפיו שבולעו ומברך אח"כ אבל אם נזכר אחר שכבר שתה אין כדאי לברך ומיהו כשיש עוד יין בקנקן לכו"ע יכול לברך דדמי למי ששכח לברך המוציא ונזכר קודם גמר סעודה [פמ"ג]:
טז סָעִיף ו (טז) חשיבי כשני מינים - דכיון שכל אחד היה תוסס בחבית בפ"ע בשיעור זמן זה עדיין חדש הוא ויכול להשתנות כל אחד בטעמו משא"כ אחר ארבעים יום הוא בכלל יין ישן ואין משתנה טעמו ומין אחד הוא ואין זה בכלל שינוי יין:
א סָעִיף א כתב מהרי"ל י"א שאין מברכין הטוב והמטיב בליל פסח שלא להרבות בכוסות עכ"ל, ונ"ל שלא ישתה מב' מינין אבל אם הביאו לו מין אחר צריך לברך מאחר שנזכר בגמרא להדיא ועסי' תע"ב ס"ז ובטור שם, ואגודה כתב וזה חומרא יתירה וכ"כ אבודרהם בשם מהר"מ וכ"כ בטור סימן תע"ג שיברך, ונ"ל כשבירך ב"ה על היין אחר אין צריך לברך הטוב והמטיב דהא כבר אמר הטוב והמטיב בב"ה: שאין לו עוד. וכ"ה כתב שהראב"ד ורי"ו ס"ל דאין מברכין ובעל נתיבות מסתפק בדבר, ורדב"ז סי' קכ"ה הכריע דאם יש להם מן הראשון ולא רצו בו והביאו אחר מברך ואם אין להם כלל מראשון א"כ לא מחמת שינוי הביאו ואין מברכין עכ"ל:
ב סָעִיף א שלא היו. או שעבר וברך על הגרוע תחלה:
ג סָעִיף ב יותר גרוע. אבל גרוע הרבה מן האדום אין מברך לדידן ומיהו אם שתה לבן תחלה ואח"כ אדום שהוא משובח יותר מברך (ב"ח) משמע דבסתם אינו מברך:
ד סָעִיף ד אין לברך וכו'. כתב הל"ח מ"כ ראובן ושמעון שותין כל אחד מיינו ושוב נתן ראובן לשמעון כוסו לשתות צ"ע אם יברך כיון שגם ראובן נהנה ממנו או כיון שאין שינוי יין אלא לדידיה לא יברך עכ"ל כתו' במרדכי ס"פ הרואה וז"ל האלפסי פסק דהאכסנאי והאורח לא יברך הטוב והמטיב כי אין זה הטבה כיון שאינו שלו עכ"ל ופירש הרב"י דעתו שהאורח לא יברך רק הבע"ה והוא חולק עליו והב"ח פסק כמרדכי וכ"פ הש"ג פ' ע"פ ולענ"ד קשה למה נקט האכסנאי והאורח הל"ל האורח לחודי' ונ"ל דאכסנאי פי' הבע"ה כמ"ש התוס' פ"ב דע"א והרי"ף לשיטתיה אזיל דכת' הטור סי' רכ"א בשמו דאין מברך על הגשמים אא"כ יש לו שותף באותה שדה הא לא"ה מברך שהחיינו אף על גב דאחרים נהנים ג"כ מהגשמים מ"מ בעי' שיהיו הוא וחבירו שותפין באותו דבר ה"נ בעי' שיהיו שותפין ביין משא"כ באורח שאין לו חלק בו אף הבע"ה אינו מברך דהיאך יאמר המטיב לאחריני דליכא הטבה לאחריני שאינו שלו וכן משמע מלשון הגמרא דקאמר כגון דאיכא בני חבורה דשתי בהדיה משמע דוקא בני חבורה ואשתו ובניו נמי כיון שחייב במזונותיהן הוי כאלו יש בהם חלק בו כנ"ל ולכן יש להחמיר דהא פסק בסי' רכ"א כהרי"ף ע"ש (עמ"ש שם ס"ה) ובפרט בספק ברכות אף על גב דאפשר לומר כשנותן לו ה"ל כאלו יש לו חלק בו מ"מ יש להחמיר דמ"מ אותו כוס שהוא שותה אין לחבירו חלק בו משא"כ בשותפין דקיי"ל אין ברירה מ"מ נ"ל דאם הבע"ה נותן הקנקן על השלחן כמו שעושין בסעודות גדולות א"כ כולן שוין לטובה הוה כיש להן חלק בו ומברכין הטוב והמטיב ואם אין שותין כאחד רק כל אחד בחדר אחד פשיטא דאין לברך ומ"ש התוס' דף מ"ג דכשאמ' ליה ילדה אשתך זכר מברך הטוב והמטיב אף על פי שאין אשתו עמו היינו משום שהם שותפים בדבר א' דהיינו הבן משא"כ הכא דיין ששתה האי לא שתה האי לכן בעינן שישתו בחבורה א' רק שהתוס' מביאין ראיה מזה דמברך כל אחד לעצמו ע"ש:
ה סָעִיף ד הטוב לו. ובתשב"ץ כ' שאם הוא שותה היין השני לבדו י"א שלא יברך וי"א שיברך ע"ש, ובמרדכי משמע דאינו מברך וכן עיקר:
א סָעִיף א ודוקא שלא היו לפניו כו' כת' זה לתרץ דברי ש"ע אהדדי דכאן כ' אם היו לו תחלה ב' יינות מברך הטוב ובס"ג לא כ"כ ע"כ תי' רמ"א דכאן קאי על הברכה דדוקא אם לא היו בשעת ברכה שניהם לפניו דאם היו היינו סעיף ג' וא"כ מ"ש הש"ע לאו דוקא הביאו לו מחדש פי' אחר ששתה כל יין הראשון דאפילו אם הביאו לו השני בעוד הראשון לפניו אחר שכבר בירך עליו. ואע"ג דכת' רמ"א בהג"ה אע"ג שאין לו עוד מן הראשון ש"מ שזהו רבותא התם אמר לענין פטור מברכת בפה"ג וכאן אמר לענין חיוב ברכת הטוב ובב"י עשה באמת פלוגתא בין הך דס"א לס"ג וכאן חזר בו ועמ"ש בס"ג:
ב סָעִיף ב שהוא גרוע ממנו. משמע דממנו הוא גרוע אבל הוא אינו גרוע עד שאין שותין אותו אלא מדוחק וכ"כ ב"י דבזה כ"ע מודים דאינו מברך הטוב בזה אלא שכת' עוד חלוקה דהיינו אם הוא גרוע ממנו מעט או הרבה דמדברי הטור משמע אפי' גרוע מעט אינו מברך הטוב ולא כר"ת דס"ל לחלק בין גרוע הרבה או מעט וכאן סתם כהטור וביין לבן כת' רמ"א שיש לברך אפילו יותר גרוע והוא מהמרדכי פרק ערבי פסחים לדעת ר"ת שבלבן יש מעלה אפילו ביותר גרוע משא"כ בשאר יין שאין מעלה אלא בגרוע מעט וע"כ הקשה מו"ח ז"ל על רמ"א כיון דאנן נוהגין אפילו בגרוע מעט אין מברכין אם כן בלבן מברכין דוקא בגרוע מעט אבל בגרוע הרבה לא ולק"מ כיון דדבר זה סברא הוא דיש מעלה מצד הבריאות אמאי לא נפסיק כר"ת בזה. וכתב מו"ח ז"ל דאם האדום משובח מן הלבן ושתה תחלה את הלבן יברך הטוב על האדום ולא מהני בזה מעלת הבריאות:
ג סָעִיף ב תוך ל' יום. לאפוקי ממאן דסבירא ליה דאם שתה תוך ל' מיין זה אין חביב עליו כל כך ולא יברך עליו הטוב כמ"ש ב"י:
ד סָעִיף ג ועל החביב תחלה. משמע דאם עבר ובירך על הגרוע בורא פרי הגפן יוכל לברך אחר כך על המשובח הטוב אלא דלכתחלה לא יברך בפה"ג כי אם על המשובח ממילא פטור מברכת הטוב וכ"נ דרמ"א מיישב סעי' זה עם ס"א אבל משמעות הל' שכת' הטור וש"ע בס"א לא משמע כן כפי' רמ"א שהרי כתבו אלא היה לו מתחלה ב' יינות כו' משמע בתחלת שתייתו ורצונו לשתות. ומו"ח ז"ל פי' דס"א מיירי שעבר ובירך על הגרוע בפה"ג שיברך אח"כ הטוב על המשובח וכל זה הוא ליישב דברי הש"ע שלא יהיו סותרין זה את זה אבל לעד"נ דהטור קאמר גם לכתחלה יברך בפה"ג על הגרוע ומ"ש מס"ג שהוא המרדכי דהא חביב קודם אין זה קושיא דבמקום שאין שם שבח להקב"ה אלא פעם א' אז ראוי לסדר אותו על החביב משא"כ כאן שיש ב' שבחים להקב"ה אחד על בריאת היין וא' ברכת הטוב ודאי עדיף לתת לו ב' שבחים ותחלה יברך על הראשון מה ששייך לו וזה בעצמו חביב לו לאדם שיעשה כן ותדע לך דבר זה ממ"ש בסי' רי"א ס"ג דאם הביאו לפניו דבר שברכתו בורא פרי העץ ודבר שברכתו שהכל בורא פרי העץ קודם והא י"ל הא קי"ל למעוטי בברכות עדיף כדאיתא ביומא פרק בא לו משום ברכה שאין צריך וא"כ היה לנו לומר דיברך שהכל ויהיה פטור מן בורא פרי העץ אלא ע"כ כיון שבורא פרי העץ היא ברכה מיוחדת חשובה לא נמעט אות' ואין זה בכלל ברכה שא"צ הכי נמי לענין הטוב זהו לדעת רשב"ם שמביא הטור דברכת הטוב הוא דוקא אם יודע בבירור שזהו טוב יותר. אבל לדעת התו' שמביא אח"כ דאפי' בסתמא מברך הטוב והיינו מטעם שבח על ריבוי יינות כמ"ש הב"י בשם התוס' אלא דבודאי גריע אין לתת שבח זה אבל מספק מהני שבח זה דריבוי יינות פשיט' דלא קשה מידי מדברי המרדכי על הטור דהטור וש"ע ס"א מיירי ממסתפק איזהו עדיף וא"כ תכף שהביאו שנים לפניו יש עליו שני חיובים האחד ברכת היין עצמו והשני ריבוי יינות. וא"כ יברך על אחד מהם ברכה עצמו של יין ועל הב' ברכה רבוי יינות. אבל המרדכי בס"ג מיירי בידוע שהוא גרוע יותר נמצא שלא חל עליו תחלה מחמת רבוי יינות רק ברכת עצמו בזה יברך על הטוב תחלה וממילא פטור מן ברכת הטוב וכן נ"ל נכון דעת הש"ע ולהלכה דיש חילוק בין ספק לוודאי בזה ומי שלבו נוקפו לברך ב' ברכות ביש ספק יסלק מן השלחן א' מהם ואח"כ יברך על אחד מהם בפ"הג ואח"כ על השני ברכת הטוב ובזה יצא דברי הכל כנ"ל:
א סָעִיף א והמטיב. כתב מהרי"ל י"א שאין מברכין הטוב והמטיב בליל פסח שלא להרבות בכוסות עכ"ל. וכתב המ"א ונ"ל שלא ישתה מב' מינין אבל אם הביאו לו מין אחר צריך לברך מאחר שנזכר בגמרא. אם בירך בה"מ על היין א"צ לברך הטוב והמטיב דהא כבר אמר הטוב והמטיב בבה"מ. מ"א:
ב סָעִיף א הראשון. וכנה"ג הביא פוסקים דס"ל דאין מברכין. והרדב"ז סי' קכ"ה הכריע דאם יש להם מן הראשון ולא רצו בו והביאו אחר מברך ע"ש:
ג סָעִיף א כשבירך. כתב זה לתרץ דברי ש"ע אהדדי דכאן כתב אם היו לו תחלה ב' יינות מברך הטוב והמטיב ובסעיף ג' לא כ"כ. ע"כ תירץ רמ"א דכאן קאי על הברכה דדוקא אם לא היו בשעת ברכה שניהם לפניו. דאם היו היינו סעיף ג' וב"ח פי' דבס"א איירי שעבר ובירך על הגרוע ע"ש. וע"ז פי' דבס"א מיירי בנסתפק איזה עדיף. וס"ג איירי בידוע שהוא גרוע יותר והעלה ומי שלבו נוקפו לברך ב' ברכות ביש ספק יסלק מן השלחן א' מהם ואח"כ יברך על א' מהם בפה"ג ואח"כ על השני ברכת הטוב והמטיב ובזה יצא לד"ה ע"ש. ועיין בשכנה"ג ובפרח שושן כלל א' סי' י"ב האריך והעלה כט"ז ע"ש:
ד סָעִיף ב לגוף. ואם שתה לבן תחלה ואח"כ אדום שהוא משובח יותר מברך. ב"ח. ובסתם אינו מברך. מ"א ושכנה"ג וע"ת:
ה סָעִיף ד עמו. כתב הל"ח ראובן ושמעון ששותין כל אחד מיינו ושוב נתן ראובן לשמעון כוסו לשתות צ"ע אם יברך הטוב והמטיב כיון שאין שינוי יין אלא לשמעון עיין מ"א. ובתשובת גינת ורדים כלל א' סי' מ' כתב אפי' יש אחר עמו ולא שתה מן היין הראשון ואח"כ בא להם יין אחר ורוצים לשתות שניהם גם יחד מן היין הב' אין לו לברך הטוב והמטיב דמטיב לאחרינא ליכא כיון שלא שתה חבירו מן היין הראשון. אמנם אם גם עתה אחר שבא לפניהם יין אחר גמרו דעתם לשתות גם מן הראשון מברך הטוב והמטיב ע"ש שכתב דבזה נפשטה השאלה של הרב ל"ח. ובתשו' פרח שושן כלל ד' סי' י"ב האריך והעלה דבין אם שתו ראובן ושמעון מהיין הא' ומהיין הב' לא שתה אלא אחד מהם ובין אם הוא בהיפך בכולם יש להסתפק ע"ש. וספק ברכות להקל עיין מ"א ס"ק ה':
ו סָעִיף ד לא. כתב במרדכי ס"פ הרואה דהאכסנאי והאורח לא יברך הטוב והמטיב כי אין זה הטבה כיון שאינה שלו ע"כ. ופי' הב"י דעתו שהאורח לא יברך רק הבע"ה והוא חולק עליו למה לא יברך על מה שהזמין לו הקב"ה מיני יינות לשתות אעפ"י שאינו שלו ע"ש. והב"ח כתב דהמרדכי ס"ל שהאורח לא יברך אלא הבע"ה מברך והאורח יוצא בברכתו וכתב דהכי נקטינן וכ"פ הש"ג. והמ"א חולק וכתב דספק ברכות להקל ולא יברך לא האורח ולא הבע"ה כשאין בשלחן אחד מבני ביתו. ומ"מ כתב דאם הבעה"ב נותן הקנקן על השלחן כמו שעושין בסעודות גדולות כולן שווין לטובה ומברכין הטוב והמטיב. ואם אין שותין כאחד רק כל אחד בחדר אחר פשיטא דאין לברך ע"ש ובתשובת פרח שושן כלל א' סי' י"ב האריך והרבה להקשות על המ"א והעלה דהאורח יכול לברך הטוב והמטיב וכן בע"ה השותה עמו וכן ראיתי נוהגים בפני גדולי הדור לברך האורח הטוב והמטיב וכ"כ הרב אור חדש דף כ"ט ס"ק ח' ונתן טעם משום דהוי כאלו נותן לו היין המובא כולו במתנה וכדידיה דמי ע"ש. לכן כדי לצאת מספק כשנותן הבע"ה לאורח לברך י"ל האורח לבע"ה או הבע"ה לאורח דבזה שנותן לו לברך הוי היין כלו שלו כדי שיוכל לברך הטוב והמטיב אליבא דכ"ע. או יאמר שהמחצית היין יהיה שלו שאם נותן לו את כלו שוב לא יוכל בע"ה לברך עליו הטוב והמטיב עיין בפרח שושן סימן י"ב שם:
ז סָעִיף ה לשתות. עיין גינת ורדים כלל א' סי' מ"ד מ"ה וביד אהרן. הטעם שתקנו הטוב על היין ולא על הפת עיין לבוש ובכנה"ג ובס' שמע שלמה דף ל"א ע"א:
א סָעִיף א כתב מ"א כ' מהרי"ל י"א שאין מברכים כו' שלא להרבות בכוסות ר"ל ודאי תוך הסעודה רשאי לשתות כל מה שירצה ואין בזה כמוסיף על ד' כוסות שתקנו חז"ל בליל פסח כיון דאינו מברך על היין שבתוך הסעודה ניכר שאינו מתכוין להוסיף כי אם לצמאו וכדומה משא"כ כוס שמברך עליו כמו שמברך על ד' כוסות שתקנו חז"ל בזה נראה כמוסיף וצריך לברך ר"ל אם ירצ' לשתות מאותו מין אחר שהובא עכשיו צ"ל הטוב והמטיב דלא תימא משום שלא יהי' נראה כמוסיף והוא חשק לשתות ממנו עדיף טפי להתיר לשתות בלי ברכת הטוב והמטיב קמ"ל דלא כיון דברכת הטוב והמטיב הוא מדינא דש"ס א"כ צריך לברך אף שיהי' נראה כמוסיף לא חיישינן בזה כ"כ אבל טוב שלא ישתה מיין שהובא עתה והמ"א מיירי כגון שצריך לו הרבה שהי' צמא הרבה ואין לו יין אחר (ועיין במ"א סי' קע"ד ס"ק ב' וכה"ג) ועיין בסי' תע"ב ס"ז ובטור שם דכתב הטור כיון דקי"ל ד' כוסות צריכים לשתות בהסיב' ואם שתאן בלא הסיבה צריך לחזור ולשתות בהסיב' ואף שנראה כמוסיף על הכוסות (ודלא כמרדכי שם) הרי כיון דדין הסיבה מדין הש"ס ל"ח למה שנראה כמוסיף ע"ה וכן רמ"א לקמן בהג"ה פסק דבשני כוסות האחרונים שבהם נראה כמוסיף לא יחזור וישתה דבדיעבד יש לסמוך על ראבי"ה דס"ל דבזמן הזה אין דרך להסב לכך א"צ הסיבה בזה"ז הרי דלולי סברת הראבי"ה היה מודה רמ"א שצריך לשתות בהסיבה כיון דהסיבה מדין הש"ס ול"ח במה שנראה כמוסיף וכן כתב הטור סי' תע"ג בשם מהר"ם מר"ב שהשיב שמותר לברך הטוב והמטיב בליל פסח וז"ל שאינו נראה כמוסיף רק אם יברך בפה"ג כמו שבירך על הכוסות עכ"ל: ונ"ל כשבירך ב"ה כו' ר"ל שבתוך הסעוד' לא ישתה מין אחר אלא מברך בהמ"ז על היין אחר ולאו דוקא בליל פסח דה"ה בכל השנה הדין כן:
ב סָעִיף ב (ס"ק ג) יותר כי' אין מברך לדידן ר"ל דדין זה מקורו מהמרדכי והמרדכי כתב דאפי' הלבן גרוע הרב' מ"מ מברך היינו לדע' ר"ת דס"ל כששניהם לבנים או שניהם אדומים אפי' השני גרוע מעט מן הראשון מ"מ מברך על ריבוי יין אבל אם גרוע הרבה מן הראשון אינו מברך ולכן לדידי' כשהראשון אדום ושני לבן מעלינין דרג' כיון שהלבן בריא לגוף אפי' הלבן גרוע הרבה מ"מ מברך אבל לדידן דס"ל דכששניהם שוין במרא' דוקא מן הסתם מברכי' על השני אבל אי ידעי' דהשני גרוע מן הראשון רק מעט אינו מברך א"כ אם השני לבן די דמעלינין חד דרגא באם הלבן גרוע קצת שיברך אבל אי גרוע הרבה כ"ה לא מעלינן לברך: משמע דבסתם א"מ ר"ל דוקא בשוין במראה אפי' בסתם מברכים דמן הסתם אמרי' דשוין ומברך על הריבוי משא"כ כשהראשון לבן ושני אדום דאפי' השני שוה לראשון בטע' מ"מ הראשון עדיף שהיא בריא לכן צריכים לידע בודאי שהאדום משובח בטעם:
ג סָעִיף ד (ס"ק ד) אין כו' כ' הל"ח כו' שאין שינוי יין אלא לדידי' כו' וא"כ אפשר אפי' אם גם שמעון נותן לראובן כוס מיינו נמצ' יש לכ"א שני מיני יין מ"מ אפשר דנסתפק דמ"מ מי שמברך הא אותו כוס שמברך עליו אין בו שינוי כ"א להמברך: דהוא חולק עליו שכ' הרב"י שלא מצא כן ברי"ף והב"ח כ' דאפשר דהמרדכי מצא כן בתשובת הרי"ף: דאין מברך על הגשמים הטוב והמטיב אם נעצרו תחילה הגשמים ואח"כ ירדו גשמים דלא כהרא"ש שם דס"ל דאפי' יש לו שדה לבד ואין בה שותפות עם אחר מ"מ מברך הטוב והמטיב כיון דעכ"פ בעלי שדות אחרות שותפים בהנאת הגשמים: משא"כ בשותפים דקי"ל אין ברירה הל' דקי"ל לאו דוקא חדא דהא ברכה דרבנן ובדרבנן קי"ל יש ברירה וכמ"ש מ"א בסי' קנ"ג סס"ק מ"ז ובס"ס תי"ג ואפי' נדחק ביין גופי' דהוא דין ממון אי הוי השותף רוצה בחצי הכוס שלקח חברו היה רשאי דלענין ממון הוי דאוריית' וק"ל בדאוריית' אין ברירה מ"מ הא אנו דנין על הברכה ועוד דא"כ למ"ד יש ברירה לא משכחת שמברכים על היין הטוב והמטיב אלא ע"כ ר"ל כיון שיש סברא לומר אין ברירה א"כ אפי' במקום דקי"ל יש ברירה שייך לברך הט"ו כיון שנראה קצת שי"ל חלק בו: ומ"מ כו' נותן הקנקן כו' ולפ"ז הא דנסתפק הל"ח שהבי' מ"א רס"ק זה ראובן ושמעון כו' ושוב נתן ראובן כו' הל"ח כ' כן לפ"ד הרב"י אבל לדעת מ"א בנדון שכ' הל"ח וודאי אינו מברך אלא אם אח"כ ראובן נותן קנקן יינו על השלחן בכה"ג איכ' לספוקי כמ"ש הל"ח: ואם אין שותים כ"א כו' ר"ל אפי' שותפים ביין אלא שכ"א שותה מהיין המשותף בחדר אחר: ומ"ש התוספות כו' שדחו הי"א דס"ל דברכת הטוב והמטיב אפי' תוך הסעודה אין לכ"א לברך לבדו דברכת הטוב והמטיב לא שייך כ"א בפוטר אחרים בברכתו וז"ל דהכי משמע הטוב לעצמו ומטיב לאחריני שהם שותים ממנו ורבינו יחיאל הי' אומר דלא היא כו' דמשום ה"ט הטוב לדידיה ומטיב לאחריני אינו פוטר אחרים דהא המטיב שייך אפי' שלא בפני המטיבים ליה כדאמרי' כו' אמרו לו ילדה כו' הטוב לדידיה ומטיב לאשתו אע"ג דאין אשתו אצלו (דהא קתני א"ל משמע דלא ידע והוצרך לאמירה) עכ"ל: רק שהתוס' מביאים ראיה כו' ר"ל דבילדה אשתו עדיף כמ"ש מ"א דרשאי לברך אפי' אין אשתו עמו עכ"פ מוכח דלשון המטיב שייך לו' אפי' אינו פוטר לאחרים בברכתו דבזה א"א לחלק בין ילדה בן ובין יין:
א סָעִיף א ס"א אע"ג כו' דלא כרי"ו. ב"י: ול"ד כו'. טור וכן מ' בירושלמי הביאו הרשב"ם בפסחים שם והרא"ש בברכות שם: ודוקא כו'. לתרץ דל"ת מ"ש המרדכי ובש"ע ס"ג. ד"מ:
ב סָעִיף ב ס"ב מברכין כו'. כפי' רשב"ם וכמ"ש בתו' בפסחי' שם ד"ה שינוי כו' ופי' רשב"ם כו' מיהו יש כו' ואף שהרבה חולקין כמ"ש בתוס' שם ובברכות שם וש"פ כ' ב"י דסוגיין דעלמא כרשב"ם: ואין חילוק כו'. ר"ל אע"ג דבירושלמי אמר דוקא חדש וישן ר' פליג עליה כמ"ש תוס' שם ושם ועוד כ' בברכות שם די"מ דההוא כו' אבל לא מצינו כו' וז"ש ואין חילוק כו' ר"ל בין בברכת בפה"ג ובין בברכת הטוב והמטיב: ואפי' כו' דלא כאגור בשם ר"ח. תה"ד וטעמו של ר"ח כמו כל הברכות דפ' הרואה שהן דוקא ללמ"ד יום כמ"ש תוס' נ"ד א' ד"ה הרואה כו' וטעם הרב דלא אמרו ל' יום אלא בברכת הראיה ואפי' בהן אברקים ורעמים מברך כל פעם ועמ"א סי' רי"ח ס"ק ה' וע' רא"ש שם:
ג סָעִיף ג ס"ג כי לעולם כו'. כמש"ש מ' ב' ואף ר"י ל"פ אלא בז' מינין ושם ל"ט א' כשברכותיהן שוות לד"ה חביב עדיף וע' תוס' שם ד"ה חביב כו':
ד סָעִיף ד ס"ד וה"ה כו'. שם ד"ה התם כו':
ה סָעִיף ה ס"ה אם רבים כו'. עתוס' מ"ג א' ד"ה הואיל כו' ור' יחיאל כו': אבל כו'. מתני' שם:
ו סָעִיף ו ס"ו אם כו'. דבזמן זה עדיין חדש הוא ומשתנה הטעם ובמ"ש בעדיות רפ"ו ועל כו' וכ"כ הרא"ש שם בשם ר"ח:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.