א בְּרָכָה רְבִיעִית לֹא יֹאמַר תִּתְבָּרַךְ, וְלֹא יֹאמַר בָּהּ הַחַי, כִּי אִם בְּבֵית הָאָבֵל; וְאוֹמֵר בָּהּ שְׁלֹשָׁה מַלְכֻיּוֹת: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ וכו', הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב. וְשְׁלֹשָׁה הֲטָבוֹת: הוּא הֵטִיב לָנוּ, הוּא מֵטִיב לָנוּ, הוּא יֵיטִיב לָנוּ. וג' גְּמוּלוֹת: הוּא גְּמָלַנוּ, הוּא גּוֹמְלֵנוּ, הוּא יִגְמְלֵנוּ.
ב בְּבֵית הָאָבֵל אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בּוֹרְאֵנוּ גּוֹאֲלֵנוּ קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב הַמֶּלֶךְ הַחַי הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֵל אֱמֶת דַּיַּן אֱמֶת וְכו' וְעַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סִימָן שע"ט.
א סָעִיף א (א) לא יאמר תתברך - שכבר אמר ברוך אתה ה':
ב סָעִיף א (ב) החי - כי בקצת סדורים היה כתוב המלך החי הטוב וכו':
ג סָעִיף א (ג) כ"א בבית האבל - וכדלקמיה בס"ב:
ד סָעִיף א (ד) שלשה מלכיות וכו' - וטעם כל זה הוא דברכת הטוב והמטיב אינו מן התורה אלא שחכמים תקנוה על הרוגי ביתר שניתנו לקבורה ואמרו הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה וקבעוה לברכת המזון מפני שכולה הודאה ושבח על הטובה שהטיב עמנו וגם זו מן הטובות וסמכוה לברכת בונה ירושלים מפני שכשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל ואינה עתידה לחזור עד שיבוא בן דוד ומפני שכבר סיימו ברכות שהם מן התורה וזו היא מדרבנן לא מקרי זו ברכה שהיא סמוכה לחברתה ולהכי פותחת בברוך [ומה שאין אנו חותמים בה בברוך אע"פ שהיא ברכה ארוכה מפני שמתחלה תקנוה במטבע קצר שלא הוזכר בה אלא הטוב והמטיב לכל ואח"כ הוסיפו בה יתר הדברים] ותקנו בה ג' מלכיות מפני שכבר תקנו להזכיר מלכות בית דוד בבונה ירושלים וכיון שמזכירין מלכות בית דוד היה ראוי להזכיר גם מלכות שמים אלא מפני שאין זה דרך כבוד להזכיר בסמוך ממש מלכותא דשמיא למלכות בו"ד רצו להשלימה ולהזכיר בברכת הטוב והמטיב מלכות כנגדה ואגב שתקנו להזכיר מלכות כנגד ברכת רחם תקנו להזכיר עוד פעם מלכות כנגד ברכת הארץ שלא הוזכר גם בה מלכות (ואע"פ שמעיקר הדין אין צריך בה מלכות שהיא סמוכה לברכת הזן ובה נזכר מלכות) וכיון שאומרים בה ג' מלכיות אומרים בה ג"כ ג' הטבות מפני שעיקר הברכה היא על שם ההטבה דהיינו הטוב והמטיב וכיון שאומרים בה ג' הטבות והיא ברכת הודאה כמו שכתבנו אומרים ג"כ ג' תגמולות עכ"ל הלבוש:
ה סָעִיף א (ה) המלך הטוב - אין לומר אל שבכל יום וכו' דמשמע ח"ו שיש שתי רשויות ואותו אל שבכל יום אנו מברכין אלא יאמר אל בכל יום וכו' ויותר נכון שלא לומר כלל מלת אל שהרי כבר אמר האל אבינו. בבהמ"ז בעה"ב מסיים ונאמר אמן שאין יכול לגזור אומר ואמרו אמן משא"כ בברכת עושה שלום במרומיו שהוא שבח של הקב"ה וכל ישראל מצווין אומר ואמרו אמן. אחר הרחמן יש לענות אמן וכן אחר כל תחנה ובקשה אע"פ שאין בה שם [כל בו ושל"ה]. יאמר ונשא ברכה מאת ה' כלשון הפסוק ישא ברכה מאת ה'. נוהגים לומר בשבת ויו"ט ור"ח מגדול ובחול מגדיל ויתר דקדוקים שבנוסח בהמ"ז עיין בא"ר סימן קפ"ז שהאריך בזה:
ו סָעִיף ב (ו) בבית האבל אומר - בין כשהאחרים האוכלין עמו מברכין ובין כשהוא עצמו מברך ואם בעינן לזה עשרה או לא עיין ביו"ד סימן שע"ט ובאחרונים שם:
ז סָעִיף ב (ז) הטוב והמטיב - לפ"ז אין אומר בבית האבל ג' הטבות וג' גמולות וכן הוא בב"י ועיין בב"ח פה ובש"ך שם סימן שע"ט שאין סוברים כן:
א סָעִיף א הטיב לנו. ועכשיו נוהגין לומר הוא הטיב מטיב ייטיב לנו הכל כאחד דכבר אמרו ב' הטבות דהיינו הטוב והמטיב וכ"כ רש"ל, כתב הכל בו אל שבכל יום דמשמע ח"ו שיש ב' רשויות ואל שבכל יום הוא מברכין אלא יאמר אל בכל יום וכו' (של"ה ב"ח), כשיש עכו"ם בבית נוהגין לומר כלנו יחד בני ברית, וכתב הט"ז בי"ד שאינו נכון דכיון שאומר כולנו יחד הכל בכלל אלא יאמר אותנו בני ברית כולנו יחד, והטעם לפי שאסור לברך עכו"ם דכתי' לא תחנם (מט"מ כל בו), כשיש מומר לעכו"ם במקום סעודה צ"ל בני ברית דמומר אינו בכלל ברית כמ"ש התוס' בסנהדרין דף ע"ב וקשה דא"כ למה כת' רמ"א בא"ע סימן קמ"א ססל"ג דמומר דינו כפסול עדות דאוריית' משמע דאם נתקיים הגט בחותמיו מותר לשלחו ע"י מומר לכ"ע תיפוק ליה דאינו נעשה שליח משום דאינו בן ברית וכדאי' בגיטין דף כ"ג ע"ב וי"ל דהתוס' מיירי במומר להכעיס וכדמסיי' טעמ' דמורידין ולא מעלין וזהו דוקא בלהכעיס כמ"ש בי"ד סי' קנ"ח ובא"ע אפשר דרמ"א מיירי בלתיאבון וצ"ע, ומי שיצא מן הכלל הוי כלהכעיס וכמ"ש בסי' קנ"ט וע"ש בי"ד סימן קי"ט סי"א עבח"מ סימן רס"ג ובגיטין דף כ"ג ע"ב אי' דנשים בכלל בני ברית הם וה"ה עבדי', בברכ' בעל הבית מסיים ונאמר אמן שאין יכול לגזור אומר ואמרו אמן משא"כ בעושה שלום וכו' שהוא שבחו של הקדוש ברוך הוא וכל ישראל מצוין ע"כ אומר ואמרו אמן, בשבת ור"ח יאמרו מגדול ישועות וגו' ובחול יאמ' מגדיל דחול"ם הוי מלך גדול וחיר"ק בלא יו"ד מלך קטן ועוד דמגדיל כתי' בתהלים ועדיין לא מלך דוד (אבודרה' כ"ה) ועיין בב"ה של מהר"ן, יש לענות אמן אחר הרחמן יאמר ויברך אותנו אותנו כל אחד ואחד בשמו שנתברכו אבותינו וכו', בכל מכל כל הכ"ף בדג"ש, מאת ה' וכו' הוא יעשה שלום (מט"מ):
ב סָעִיף ב בבית האבל. ואם מברך בעצמו אומר בעצמו (תורת האדם):
א סָעִיף א ברכה רביעית כו'. בברכה זו תקנו שם ומלכות בפ"ע מה שא"כ בג' ראשונות לפי שהם דאורייתא וכולהו חשיבי כאחד וכיון דבתחלה אומר שם ומלכות אין צריך בשנים האחרים רק בברכת רחם היה ראוי עוד לומר בפי' מלכות שמים כיון דמבקש בה בקשה על השבת מלכות בית דוד אלא שאין זה כבוד של מעלה לבקש על מלכותו יתברך אצל בקשות מלכות בו"ד. וברכה זו הרביעית היא מדרבנן שתקנו על הרוגי ביתר שנתנו לקבור' הלכך פותחת בברוך דלא הוי סמוכה לחברתה ואינה חותמת בברוך לפי שהיא מטבע קצר שלא תקנו תחלה אלא הטוב והמטיב ואח"כ הוסיפו בה דברים ויש בה ג' מלכיות א' דידיה ב' לרמז על מה שהיה ראוי להזכיר בברכת רחם וכיון שתקנו בשביל ברכת רחם הזכירו עוד אחד בשביל ברכת הארץ כדי שיהיה מעלה שוה לכולם:
ב סָעִיף א לא יאמר תתברך. שכבר אמר ברוך אתה. בנוסח ברכה זו נדפס אל שבכל יום כו' ואין לו פי' וקצת אומרים אל בכל יום וג"ז אינו נוח דלמה הוצרך להזכיר כאן שם אל דהא התחיל לומר המלך הטוב והמטיב וע"ז קאי שבכל יום כו' ואם בא לייחס ההטבה לשם אל היה לו לומר המלך האל הטוב והמטיב לכל. וגם ברמב"ם לית' לשם זה קודם שבכל יום ואפי' למ"ש תחל' האל אבינו כו' כתב ב"י בשם אבודרה"ם דאין לומר אותו כיון שכבר אמר אלהינו וכן כ' רב עמרם בברכה שלאחר המגילה עכ"ל. ומיהו בנוסח הרמב"ם כתוב האל בברכה ד' עכ"ל ב"י ובסי' תרצ"ב כ' הטור בשם רע"מ דלא אמרינן האל הרב את ריבנו כיון שכבר אמר אלהינו א"כ ה"נ כן בהאי ברכה א"כ האי אל קודם שבכל יום דליתי' אפילו ברמב"ם ודאי אין מקום לומר כן אלא כולה חדא מילתא ופירש אותו המלך שהטיב ומטיב בענין הרוגי ביתר הוא הטיב לנו גם בכל צרכנו והוא מטיב ויטיב לנו היה הוה ויהיה ב"ה:
א סָעִיף א האבל. ואם מברך לעצמו אומר בעצמו תורת אדם מ"א. כשיש עכו"ם בבית נוהגים לומר כולנו יחד בני ברית. וט"ז בי"ד כתב שאינו נכון דכיון שאומר כולנו יחד הכל בכלל אלא יאמר אותנו בני ברית כולנו יחד. כשיש מומר לעכו"ם במקום סעודה צ"ל בני ברית דמומר אינו בכלל ברית. מ"א ע"ש. ובתשובת יד אליהו סי' פ"ג הרבה להקשות עליו וכתב שאין לאומרו ע"ש:
א סָעִיף א (ס"ק א) היטב כו'. ועכשיו כו' דדעת הש"ע הוא דעת הרא"ש דלא חשיב הטוב והמטיב בכלל ג' הטבות דהטוב ומטיב נתקן בשביל הרוגי ביתר הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבור' וצ"ל ג' הטבות מלבד זה לכן חלק אלו ג' הטבות ואומר בכ"א הוא הטיב לנו כו' משא"כ המנהג לחשוב ג"כ הטוב והמטיב בכלל ג' הטבות וחושבים הטוב ומטיב לשתים א"כ הוא היטב מטיב ייטיב נחשב לחדא לכן אינו אומר תיבת הוא ותיבת לנו כ"א פעם א' לכללן יחד: אלא יאמר אל בכל יום כו' והט"ז כ' שגם תיבת אל לא יאמר אלא בכל יום דהא כבר אמר המלך הטוב כו' ע"ש וכ' הט"ז בי"ד סי' רל"ב ס"ק י"ד וטעמו וראייתו מהא דאמרי' שם נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיצד ראה מרחוק אנשי' אוכלין פירותיו ואוסרן עליהם וכשקרב עליהם ראה שאביו ביניהם ואמר אלו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר חוץ מאבא כלם מותרים ודוקא כשהחליף דבריו ממה שאמר תחלה כיצד אמר תחל' כלכם אסורים ולבסוף אמר הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר או שאמר תחלה אסורים לזה ולזה ולזה וכשהכירם אמר הייתי אומר כלכם אסורים חוץ מאבא וכיון שהחליף עקר הנדר וכיון שהותר אצל אביו הותר אצל כלם וכתב הר"ן טעם למה נקרא ענין זה חילוף משום דכ"א רוצה שלא יחשדוהו שדעתו לאסור גם אביו וכ"א בוחר לשון לעצמו שממהר לגלות דעתו שאינו מכוין לאביו ויש שבוחר לו' כולכם אסורים חוץ מאבא שאלו יאמר פלוני ופלוני אסורים חוץ מאבא כיון שהם אנשים הרבה טרם שיגיע לו' חוץ מאבא יחשדוהו שלבסוף יאסור גם על אביו משא"כ כשאו' כלכם אסורים חוץ מאבא שממהר מיד לאחר אמירת התיב' א' היינו כלכם להוציא אביו ויש בוחר להיפך וניחא ליה לו' פלוני ופלוני אסורים חוץ מאבא דאלו יאמר כלכם אסורים חוץ מאבא א"כ כשאמר כלכם הרי גם אביו בכלל אע"ג שלבסוף אמר חוץ מאבא מ"מ לא ניחא ליה שיהא אביו רגע א' בכלל האיסור עכת"ד הר"ן: א"כ ה"ה הכא כשאו' כולנו יחד בני ברית ניהו שלבסוף מוציא העובדי כוכבים מכלל ברכה מ"מ תחלה כשאמר כלנו יחד הוה שעה א' העובדי כוכבים בכלל הברכה ולכן טוב לו' להיפוך אותנו בני ברית כלנו יחד: והטעם לפי' כו' זה קאי אעיקר הדבר שאומרים בני ברית: כמ"ש התו' כו' דקתני התם סדר ההתרא' לרוצח שא"ל העדים כתי' שופך דם אדם באדם דמו ישפך וישראל הוא ובן ברית הוא וכתבו התוס' הא דצ"ל תרתי ישראל ובן ברית ישראל לאפוקי עובדי כוכבים דאינו חייב על רציחתו. ובן ברית לאפוקי שאינו ישראל מומר דהוי בכלל מורידין ולא מעלין דג"כ אינו חייב על רציחתו עכת"ד: וקשה כו' דמומר דינו כפסול עדות דאורייתא משמע דאם נתקיים כו' שכתב שם דפסולי עדות מדרבנן כשרים לשליחות הגט על ידם אבל פסולי עדות מן התורה אין שולחין גט על ידם אא"כ נתקיים הגט (לחד דעה הדין כן) ועז"כ רמ"א דמומר דינו כפסול עדות מן התורה ולפ"ז אין לשלוח גט ע"י אא"כ נתקיים ת"ל אפי' נתקיים הא ממועט משליחות דילפינן מתרומ' דכתיב גבה גם אתם ודרשו בגיטין ובקדושין מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. וטעם דבעינן קיום בפסולי עדות ע"ש בא"ע: ובגיטין כו' דנשים כו' עבדים כו' דכשרים לשליחות הגט דהם ב"ב וגם עבדים ה"ה מולים. וכתב שם רש"י דכתיב גבייהו מחוטב עציך כו' גבי כריתות ברית: ולענין נשים עיין מה שכתב מ"א סי' קפ"ז: שהוא שבחו של הקב"ה כו' אע"ג דמסיימים הוא יעשה שלום עלינו כו' מ"מ עיקר הדבר שבח. ועוד עכ"פ מצוה לענות אמן משום שבח של הקב"ה שבו: החול"ם הוי מלך גדול ר"ל תנועה גדול' הנקרא מלך. מלך קטן ר"ל תנועה קטנה משא"כ חיר"ק עם י' הוי ג"כ תנועה גדול': יש לענות אמן א"ה דהשומע תפלה מפי ישראל יש לענות אמן: כאו"א כמו שנתברכו כו' כצ"ל מאת ה' ולא מעם ה' דטוב לו' לישנא דקרא. וידגיש הא' של מאת שלא יהא נראה ח"ו מת:
ב סָעִיף ב (ס"ק ב) בבית כו' ואם מברך כו' ובי"ד סי' שע"ט כתב ר"מ רבקש ליישב מנהג העולם שאין נזהרין בתוס' זה בבית האבל שסומכים ע"ד התוס' כתובות דף ה' ע"ב שכתבו דאין אומרים אותו אלא ביו"ד ע"ש אולם בנוסח התוס' נראה מדברי הרב"י שאינו אומר בבית האבל ג' הטבות וג' גמולות וכ"כ להדיא בס' הארוך אך הב"ח פה וביו"ד ובש"ך שם כ' דצ"ל גם ג' גמילות וג' הטבות אלא שגם הש"ך שם קיצר בנוסח אלא צ"ל תחלה ג' מלכיות וג' הטבות וכשמגיע להוא יטיב לנו יאמר אל אמת שופט כו' עד הוא יגדור פרצה הזאת כו' לחיים ולשלום ואחר זה יאמר ג' גמולות הוא גמלנו הוא גומלנו כו' וכ"ה בב"ח שם:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.