א מֻתָּר לִכָּנֵס בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהוּא לָבוּשׁ צִיצִית, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא נִגְרָר עַל הַקְּבָרוֹת אֲבָל אִם הוּא נִגְרָר עַל הַקְּבָרוֹת אָסוּר מִשּׁוּם לוֹעֵג לָרָשׁ, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּימֵיהֶם שֶׁהָיוּ מְטִילִים צִיצִית בַּמַּלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹבְשִׁים לְצֹרֶךְ עַצְמָם, אֲבָל אָנוּ שֶׁאֵין אָנוּ מְכַוְּנִים בָּהֶם אֶלָּא לְשֵׁם מִצְוָה אָסוּר אֲפִלּוּ אֵינָם נִגְרָרִים, וְהָנֵי מִילֵי כְּשֶׁהַצִּיצִיּוֹת מְגֻלִּים אֲבָל אִם הֵם הַמְכֻסִים מֻתָּר.
ב יֵשׁ נוֹהֲגִים לִקְשֹׁר ב' צִיצִיּוֹת שֶׁבִּשְׁנֵי כְּנָפַיִם זֶה עִם זֶה כְּשֶׁנִּכְנָסִים לְבֵית הַקְּבָרוֹת, וְלֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם בְּתַקָּנָתָן.
ג הַנִּכְנָס תּוֹךְ ד' אַמּוֹת שֶׁל מֵת אוֹ שֶׁל קֶבֶר, דִּינוֹ כְּנִכְנָס לְבֵית הַקְּבָרוֹת.
ד בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים לְהָסִיר צִיצִית מִטַּלִּית הַמֵּת בַּבַּיִת, אִם מֵהַכְּתֵפַיִם לוֹבְשִׁים צִיצִית אִכָּא לְמֵיחַשׁ בְּהוּ מִשּׁוּם לוֹעֵג לָרָשׁ:
א סָעִיף א (א) לועג לרש - שנראה כמחרף שאינם יכולים לקיים את המצות:
ב סָעִיף א (ב) לצורך עצמם - שהיה אז מנהג בגדיהם עשויים בני ד' כנפות:
ג סָעִיף א (ג) הם מכוסים - כגון שמחביא את הציצית של הט"ג תחת כנפי כסותו ומה"ט גם בט"ק שלובשו תחת למדיו אין בו משום לועג לרש כיון שהוא מכוסה אם לא שהולך בלי לבוש העליון גם בהם אסור עד שיתחבם בהכנפות [ומפמ"ג משמע דיש להחמיר בט"ג אף מכוסה כיון שהוא מיוחד לתפלה אכן בב"י לא משמע כן וגם בדה"ח סתם וכתב דמכוסה מותר]:
ד סָעִיף ב (ד) בתקנתן - דאע"פ שקושרים זה על זה לא נתבטל מצות ציצית עי"ז דהא לאו קשר של קיימא הוא דדעתו להתיר את הקשר מיד בצאתו מבה"ק וכעין שכתב בסימן י' ס"ג ועוד לפי דעתם שסוברים שנתבטלו הציצית בקשירתן א"כ לובשין בגד בלי ציצית:
ה סָעִיף ג (ה) של קבר - ואפילו בקבר של קטן יש להחמיר משום לועג לרש דשמא נשמת אדם גדול הוא אבל בקבר אשה דבחייה ג"כ פטורה ליכא משום לועג לרש:
ו סָעִיף ג (ו) דינו כנכנס לבה"ק - עיין לקמן בסימן מ"ה במ"ב:
ז סָעִיף ד (ז) במקום שנוהגים וכו' - והאחרונים הסכימו דאפילו במקום שאין נוהגים להסיר ג"כ איכא משום לועג לרש הואיל שהמתים פטורים מן המצות:
ח סָעִיף ד (ח) לועג לרש - היינו אם הציצית מגולין כדלעיל:
א סָעִיף ב ולא הועילו. דאע"פ שקושרין אותן לא נתבטל מצות ציצית כמ"ש סי' י' ועוד לפי דעתם שסוברים שנתבטלו הציצית בקשירתן א"כ כשחוזרין ומתירים אותם ה"ל תולמ"ה [ב"י] והלבוש כ' דלית בזה משום תולמ"ה כמ"ש סס"י תרכ"ו דאם מסיר הגג שעל הסוכה לא הוי תולמ"ה ע"ש ול"נ דל"ד דהתם אין הפסול בגוף הסוכה רק בד"א המונעו לכן כשמסירו כשר אבל הכא הפסול בגופו וכ"מ סי' י' ס"ו ע"ש ובב"י וע' סוכה דף דף ל"ג, ובתו' ברכות דף י"ח כתבו וז"ל טלית של מתים יש לקשרם ולהדקם תוך הכנף אם הם חייבים בציצית הרי יש להם ציצית ואם לאו הרי הם מכוסין עכ"ל משמע דאע"פ שהם קשורים לא נתבטל מצות ציצית ואפשר דכשקושר ב' זה בזה שאני:
ב סָעִיף ד שנוהגין. משמע במקום שאין נוהגין להסירם אין קפידא אם הכתפים לובשים ציצית וצ"ע דהרי בי"ד סימן שנ"א כתב שמשימין ציצית בטלית של מתים ואפ"ה פסק כאן דאסור ליכנס לב"ה או לד"א של מת בציצית והיינו כסברא הראשונה שכתב הרא"ש ולמה כתב כאן בהיפוך ויש לחלק אבל אין עיקר בפוסקים וצ"ע:
א סָעִיף א מותר. פירוש שלבש את הציצית תחת הבגד והוא הדין בתפילין נמי מותר לילך בבית הקברות אם מכסה אותן ע"ת. ועיין תשובת בית יעקב סימן צ"ב. ובספר גור אריה על הרא"ם פרשת ויצא:
ב סָעִיף ב בתקנתן. דלפי דעתם שסוברים שנתבטלו הציצית בקשירתן א"כ כשחוזרין ומתירין אותן ה"ל תעשה ולמ"ה. עיין מ"א:
ג סָעִיף ד לועג לרש. היינו אם הציצית מגולין כדלעיל:
א סָעִיף ב ס"ק א ולא כו' כמ"ש סימן י' ס"ג דאפילו כפל וקשר הכנפות ונראים כאלו אין לה כנפות אפ"ה חייב דסופו להתיר הקשר ולא נתבטל הכנף וה"ה הכא לא נתבטלו הציצית כיון דסופו להתיר הקשרים. ועוד לפי כו'. גם הקשה עליהם הרב"י דא"כ לפ"ד לובשים באותה שעה בגד בת ד' כנפות בלי ציצית: והלבוש כו' כמ"ש ס"ס תרכ"ו כו' לא הוי תולמ"ה כיון שתחילה סיכך בהכשר דהא הסיר הגג בשעה שסיכך אלא שאחר כך סגרו ולכן כשפותחו חוזר להכשרו וה"ה הכא כיון שנעשו הציציו' בהכשר. לכן כשמתיר הקשרים חוזרים הציציות להכשרן הראשון וליכא משום תולמ"ה (אלא דצ"ב לדעת הלבוש הא הוא מתיר לקמן לסכך לכתחילה אפי' קודם שיסיר הגג וע"ש). כ"מ סימן י' ס"ו דלהרמב"ם אם הטיל ציצית על ציצית אם נתכוין להוסיף אפי' שוב חתך ציצית השניות מכל מקום הראשונים פסולים משום תולמ"ה אף שתחלת עשייתן בהכשר וע"ש בהרב"י תמצא כן להדיא: ועיין סוכה כו'. דבעי למימר דפליגי תנאי אי יש דיחוי אצל מצות דתני' הדס שענביו מרובין מעליו והם שחורות פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטין ביום טוב משום תיקון מנא. עבר ומיעטן ת"ק מכשיר ור"א בר"צ פוסל סברוה או דכ"ע ס"ל לולב א"צ אגד ולא שייך תולמ"ה דבשעת האגד היו פסולים וא"כ נעשו בפסול. וכי מיעטן אח"כ הוי תולמ"ה כיון דא"צ אגד את"ל ס"ל צריך אגד צ"ל דס"ל אע"ג דבסוכה פוסל תולמ"ה מ"מ בלולב אינו פוסל תולמ"ה דלא ילפינן בזה לולב מסוכה. וא"כ פלוגתייהו א"א יש דיחוי אצל מצות. ולפ"ד הלבוש טפי הל"ל דכ"ע ס"ל צריך אגד ותולמ"ה פסול אלא דמיירי בשעת אגד היו הענבים ירוקים שכשרים ונעשה האגד תחלה בהכשר ובי"ט השחירו ואחר כך מיעטן דליכא בזה משום תולמ"ה כיון דתחלת האגד היה בהכשר ופליגי ביש דיחוי ואע"ג דכה"ג הוי נראה ונדחה ובזה יש יותר סברא לומר יש דיחוי מאלו נדחה מעיקרא כמבואר שם והש"ס ר"ל דפליגי בדיחוי מעיקרא ז"א דהא שם אכתי לא אסיק האי חילוק בין דיחוי מעיקרא לנראה ונדחה. א"ו דליתא לסברת הלבוש: כשקושר ב' כו' בזה מיירי פה בש"ע והתוס' מיירי שקושר כל אחד מציצית לבדה:
ב סָעִיף ד (ס"ק ב) שנוהגים כו' והיינו כסברא ראשונה ר"ל דהרא"ש כ' אהא דאמרי' אע"ג דס"ל לשמואל ציצית חובת מנא מודה שמואל בזקן שעשה טלית לתכריכיו שפטור (וע' מ"א סי' י"ט) ומסיק הש"ס שם וז"ל והאי שעתא ודאי רמינן להו ומפרש הרא"ש דהאי שעתא ר"ל כשלובשים את המת הטלית ודאי תלינן בי' ציצית דאל"כ הוי לועג לרש והקשה לפ"ז למה מיחה ר' יוחנן לר' יונתן שהיו ציציותיו נגררים על הקברים משום לועג לרש. הא גם למתים יש ציצית. ותי' דמ"מ איכא לועג לרש דעכ"פ המתים אין מצווי' עליהם. ולפ"ז אפי' אין מסירים הציצית מטלית המת בבית אם הכתפים לובשים ציצית יש בו משום לועג לרש. דהא המת אינו מצווה. עוד פי' הרא"ש פי' שני דהאי שעתא ודאי רמינן להו שר"ל כשלובשים הטלית למת ומוציאים המת לקבורה. אז משום שהכתפים י"ל ציצית ואי לא היה למת ציצית היה לועג לרש לכן גם לטלית המת צ"ל ציצית. ובבה"ק בשעת הקבורה שוב מתירים הציצית. וא"כ א"ש האי דר' יונתן הנ"ל כיון דליכא למתים ציצית. ולפ"ז אי יש למת ציצית אף דאינו מצווה ליכא משום לועג לרש. ולכן סותרים הפוסקים של הרב"י זא"ז. דממ"ש פה בסעיף זה במקום שנוהגים כו' משמע דס"ל עיקר כפי' שני של הרא"ש וממה שפסק בי"ד סי' שנ"א שמשימים ציציות כו' ואפ"ה פסק דאסור ליכנס בבה"ק כו' משמע דס"ל כפי' הראשון של הרא"ש:
א סָעִיף א ס"א מותר כו'. עבה"ג ר"ל מדקאמר דלייה כו': בד"א כו'. כמו בתפלין שם י"ח א': וה"מ כו'. ממש"ש ותפילין בראשו כו' משמע דתפילין בזרועו מותר מפני שמכוסים כמ"ש במנחות ל"ז ב' וע"ל סי' מ"ה ס"א:
ב סָעִיף ב ס"ב יש כו'. כדי לבטלם: ולא כו'. כמש"ל סי' יו"ד ס"ג ועוד לפי דבריהם לובשין בגד בלא ציצית. ב"י ועמ"א:
ג סָעִיף ג ס"ג הנכנס כו'. גמ' שם התם תוך כו' דאמר מר כו' ומדקאמר התם כו' משמע דד"א של קברות אסור ג"כ ועמ"א סי' מ"ה סק"א:
ד סָעִיף ד ס"ד במקום כו'. מנחות מ"א א' בההיא שעתא כו' וכ' תוס' בב"ב ע"ד א' ובפסחים מ' ב' ובנדה ס"א ב' דמכאן ראייה דיש ציצית למתים וכ"ה במדרש ודחקו למצוא טעם למנהגם שהיו מסירין עש"ו וכ' ואע"ג דאמרינן ברפ"ג דברכות שם דלייה כו' אע"ג דיש להן ציצית מ"מ איכא לועג לרש הואיל שהן פטורין מן המצות כמ"ש בפ"ב דשבת למ"ד א' וכ"כ הרא"ש במנחות שם וכ' וי"מ ההיא שעתא כשמוליכין אותו לקבר רמינן ליה משום דאיכא לועג לרש שהמכתפין אותו יש להם ציצית והוא אין לו וכשמשימין אותו בקבר אז מסירין אותן וכ"כ בטיו"ד סימן שנ"א בשם הרז"ה ועפ"ז כ' כאן הש"ע במקום כו' ודבריו צ"ע חדא דלא קי"ל כהאי פי' כמ"ש בטור שם בשם הרמב"ן דאין בזה שום ספק אלא קוברין בטלית שיש בו ציצית וכ"פ בש"ע שם ועוד דלהאי פי' אם יש ציצית למתים אז אין איסור בציצית ולמנהגינו אין איסור כלל וסותר לכל הנ"ל וכן כ' מ"א:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.