Shulchan Aruch, Orach Chayim 23 — שולחן ערוך, אורח חיים כג

גודל הטקסט

א מֻתָּר לִכָּנֵס בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהוּא לָבוּשׁ צִיצִית, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא נִגְרָר עַל הַקְּבָרוֹת אֲבָל אִם הוּא נִגְרָר עַל הַקְּבָרוֹת אָסוּר מִשּׁוּם לוֹעֵג לָרָשׁ, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּימֵיהֶם שֶׁהָיוּ מְטִילִים צִיצִית בַּמַּלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹבְשִׁים לְצֹרֶךְ עַצְמָם, אֲבָל אָנוּ שֶׁאֵין אָנוּ מְכַוְּנִים בָּהֶם אֶלָּא לְשֵׁם מִצְוָה אָסוּר אֲפִלּוּ אֵינָם נִגְרָרִים, וְהָנֵי מִילֵי כְּשֶׁהַצִּיצִיּוֹת מְגֻלִּים אֲבָל אִם הֵם הַמְכֻסִים מֻתָּר.

MB BH GRA Eng

ב יֵשׁ נוֹהֲגִים לִקְשֹׁר ב' צִיצִיּוֹת שֶׁבִּשְׁנֵי כְּנָפַיִם זֶה עִם זֶה כְּשֶׁנִּכְנָסִים לְבֵית הַקְּבָרוֹת, וְלֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם בְּתַקָּנָתָן.

MB MA EA MhS BH GRA Eng

ג הַנִּכְנָס תּוֹךְ ד' אַמּוֹת שֶׁל מֵת אוֹ שֶׁל קֶבֶר, דִּינוֹ כְּנִכְנָס לְבֵית הַקְּבָרוֹת.

MB GRA Eng

ד בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים לְהָסִיר צִיצִית מִטַּלִּית הַמֵּת בַּבַּיִת, אִם מֵהַכְּתֵפַיִם לוֹבְשִׁים צִיצִית אִכָּא לְמֵיחַשׁ בְּהוּ מִשּׁוּם לוֹעֵג לָרָשׁ:

MB MA EA MhS BH GRA Eng

English Summary

A high-level overview of the main points in this siman and how the poskim discuss them. It is not the final word on any halacha.

Wearing tzitzit in a cemetery or near the dead, and the concern of lo'eg larash (mocking the poor – a euphemism for the dead not being able to perform mitzvot).

seif 1 The Mechaber writes that one may enter a cemetery wearing tzitzit, as long as the tzitzit do not drag over the graves. If they drag over the graves, it is forbidden because of lo'eg larash. The Mishnah Berurah explains that it looks as if one is taunting the dead, who can no longer keep the mitzvot. The Mechaber limits this permission to the time of the Gemara, when tzitzit were put on garments worn for one's own needs. The Mishnah Berurah explains that clothing was then commonly made with four corners. In the Mechaber's own day (about 500 years ago), tzitzit were worn only for the sake of the mitzvah. So he forbids wearing them in a cemetery even when they do not drag. This applies only when the tzitzit are exposed. When they are covered, it is permitted. The Gra traces these rulings to the Gemara in Berachot, which compares tzitzit to tefillin.

The Aruch HaShulchan explains the comparison. Tefillin serve only the mitzvah, so they are forbidden in a cemetery whenever they are exposed. The tallit of the Gemara's time was an ordinary garment on which the Torah required tzitzit, so only dragging was a problem. Our tallitot are only for the mitzvah, so their law returns to that of tefillin.

The Mishnah Berurah gives an example of covered tzitzit: hiding the tzitzit of the tallit gadol under the corners of one's garment. A tallit katan worn under the clothes is covered and raises no concern. The exception is when one walks without an outer garment, and then he must tuck the tzitzit into the corners. The Mishnah Berurah notes that the Pri Megadim implies being strict with a tallit gadol even when it is covered, since it is set aside for Tefillah. He adds that the Beit Yosef does not imply this, and that the Derech HaChaim rules that covered tzitzit are permitted. The Aruch HaShulchan writes that one need not remove a tallit katan worn under the clothes, nor a tallit with an outer garment over it.

seif 2 The Mechaber records that some people tie together the tzitzit of two corners when entering a cemetery. He writes that they accomplished nothing by this. The Gra explains that they meant to cancel the tzitzit this way. The Mishnah Berurah and the Aruch HaShulchan give the reasons it fails (the Magen Avraham also writes that tying does not cancel the mitzvah). Tying does not cancel the mitzvah of tzitzit, since it is not a lasting knot (he intends to untie it as soon as he leaves the cemetery). And if, as they hold, the tying does cancel the tzitzit, then they are wearing a garment without tzitzit.

The Magen Avraham, citing the Beit Yosef, adds a third problem, and the Aruch HaShulchan brings it too. By their view, untying the knot would make the tzitzit valid again. That is ta'aseh velo min he'asui: tzitzit must become valid through an act of making them, not through removing something. The Magen Avraham notes that the Levush sees no such problem, comparing it to removing a covering that blocks a sukkah. The Magen Avraham rejects the comparison. In the sukkah, the flaw is something outside the sukkah. Here, the flaw is in the tzitzit themselves.

seif 3 The Mechaber rules that one who enters within four amot (cubits) of a dead person or of a grave has the law of one who enters a cemetery. He follows the Gemara in Berachot, as the Gra notes. The Mishnah Berurah rules that one is strict even at the grave of a child, since perhaps it holds the soul of a great person. At a woman's grave there is no lo'eg larash, since in her lifetime too she was exempt from tzitzit. The Aruch HaShulchan notes that some say a child's grave or body is no different. He leaves the question unresolved.

seif 4 The Mechaber writes about places where the custom is to remove the tzitzit from the tallit of the dead at home. There, if the pallbearers wear tzitzit, there is a concern of lo'eg larash. The Gra traces this ruling to one explanation of the Gemara in Menachot, which the Tur records in the name of the Razah. The Magen Avraham and the Aruch HaShulchan note that the ruling implies there is no concern where the tzitzit are not removed.

The Magen Avraham finds this hard. In Yoreh De'ah 351, the Mechaber writes that tzitzit are put on the tallit of the dead. Even so, here he forbids entering a cemetery, or coming within four amot of the dead, while wearing tzitzit. The Magen Avraham writes that a distinction could be made, but it has no basis in the poskim. The Gra also finds the ruling difficult.

The Aruch HaShulchan explains the distinction. The difference between the living and the dead is not mockery in itself. And since the person has only just died, wearing tzitzit near him is not as much mockery as wearing them in a cemetery. Still, the Mishnah Berurah and the Aruch HaShulchan conclude that the later poskim agreed on a stricter rule. Even where the tzitzit are not removed from the dead, the pallbearers should not wear exposed tzitzit. The Mishnah Berurah gives the reason: the dead are exempt from the mitzvot, so wearing tzitzit near them is lo'eg larash. He adds that this applies only when the tzitzit are exposed, as in seif 1.

This English summary is for review purposes only. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling. Suggestions or corrections are welcome: please add them to the comments section below. Go to the comments ↓ Each comment is reviewed by a TorahSages editor.

How to use the commentaries

Under each seif, the small tags (MA, MhS…) show which commentaries speak on it. Tap one to go straight to that comment.
In each commentary the number is its seif katan; the tag at the end of a comment takes you back to the seif.
The bar above the text jumps to a whole commentary. A dashed pill is a commentary on the one before it.

MA Magen Avraham מָגֵן אַבְרָהָם: Rabbi Avraham Gombiner of Kalisz (c. 1633–1683). The classic commentary on Orach Chaim, weighing the Shulchan Aruch and the Rema.
MhS Machatzit HaShekel מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל: Rabbi Shmuel HaLevi Kolin (1720–1806). Explains the Magen Avraham — it is a commentary on the commentary.
MB Mishnah Berurah מִשְׁנָה בְּרוּרָה: Rabbi Yisrael Meir Kagan, the Chafetz Chaim (1839–1933). The halacha of Orach Chaim explained and decided, seif by seif, with the later poskim.
EA Eshel Avraham אֵשֶׁל אַבְרָהָם: Pri Megadim, by Rabbi Yosef Teomim (c. 1727–1792): Eshel Avraham explains the Magen Avraham — a commentary on the commentary.
BH Be’er Heitev בְּאֵר הֵיטֵב: Be’er Heitev. A digest of the later poskim on each seif — a quick way to see what the Acharonim say.
GRA Be’ur HaGra בִּיאוּר הַגְרָ״א: Be’ur HaGra, by the Vilna Gaon (1720–1797). The sources and reasoning behind each ruling, often in very few words.

נוֹשְׂאֵי כֵּלִים וּמְפָרְשִׁים Commentaries

Key: MB מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah MA מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham EA אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham MhS מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel BH בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev GRA בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra Eng English Summary (TorahSages)

מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah

סָעִיף א

א (א) לועג לרש - שנראה כמחרף שאינם יכולים לקיים את המצות: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) לצורך עצמם - שהיה אז מנהג בגדיהם עשויים בני ד' כנפות: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) הם מכוסים - כגון שמחביא את הציצית של הט"ג תחת כנפי כסותו ומה"ט גם בט"ק שלובשו תחת למדיו אין בו משום לועג לרש כיון שהוא מכוסה אם לא שהולך בלי לבוש העליון גם בהם אסור עד שיתחבם בהכנפות [ומפמ"ג משמע דיש להחמיר בט"ג אף מכוסה כיון שהוא מיוחד לתפלה אכן בב"י לא משמע כן וגם בדה"ח סתם וכתב דמכוסה מותר]: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ד (ד) בתקנתן - דאע"פ שקושרים זה על זה לא נתבטל מצות ציצית עי"ז דהא לאו קשר של קיימא הוא דדעתו להתיר את הקשר מיד בצאתו מבה"ק וכעין שכתב בסימן י' ס"ג ועוד לפי דעתם שסוברים שנתבטלו הציצית בקשירתן א"כ לובשין בגד בלי ציצית: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ה (ה) של קבר - ואפילו בקבר של קטן יש להחמיר משום לועג לרש דשמא נשמת אדם גדול הוא אבל בקבר אשה דבחייה ג"כ פטורה ליכא משום לועג לרש: ש"ע סָעִיף ג

ו (ו) דינו כנכנס לבה"ק - עיין לקמן בסימן מ"ה במ"ב: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ד

ז (ז) במקום שנוהגים וכו' - והאחרונים הסכימו דאפילו במקום שאין נוהגים להסיר ג"כ איכא משום לועג לרש הואיל שהמתים פטורים מן המצות: ש"ע סָעִיף ד

ח (ח) לועג לרש - היינו אם הציצית מגולין כדלעיל: ש"ע סָעִיף ד

מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham

סָעִיף ב

א ולא הועילו. דאע"פ שקושרין אותן לא נתבטל מצות ציצית כמ"ש סי' י' ועוד לפי דעתם שסוברים שנתבטלו הציצית בקשירתן א"כ כשחוזרין ומתירים אותם ה"ל תולמ"ה [ב"י] והלבוש כ' דלית בזה משום תולמ"ה כמ"ש סס"י תרכ"ו דאם מסיר הגג שעל הסוכה לא הוי תולמ"ה ע"ש ול"נ דל"ד דהתם אין הפסול בגוף הסוכה רק בד"א המונעו לכן כשמסירו כשר אבל הכא הפסול בגופו וכ"מ סי' י' ס"ו ע"ש ובב"י וע' סוכה דף דף ל"ג, ובתו' ברכות דף י"ח כתבו וז"ל טלית של מתים יש לקשרם ולהדקם תוך הכנף אם הם חייבים בציצית הרי יש להם ציצית ואם לאו הרי הם מכוסין עכ"ל משמע דאע"פ שהם קשורים לא נתבטל מצות ציצית ואפשר דכשקושר ב' זה בזה שאני: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ד

ב שנוהגין. משמע במקום שאין נוהגין להסירם אין קפידא אם הכתפים לובשים ציצית וצ"ע דהרי בי"ד סימן שנ"א כתב שמשימין ציצית בטלית של מתים ואפ"ה פסק כאן דאסור ליכנס לב"ה או לד"א של מת בציצית והיינו כסברא הראשונה שכתב הרא"ש ולמה כתב כאן בהיפוך ויש לחלק אבל אין עיקר בפוסקים וצ"ע: ש"ע סָעִיף ד

אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham

סָעִיף ב

א ולא הועילו עמ״א הלבוש הביא ראיה מתרכ״ו ס״ג דאם היה גג שיש בו צירים שסוגר ופותח אם סיכך בעוד נעול יש מחמירין אע״ג בס״ב שם תחת הגג מחובר והסיר שרי דשם מעשה גמור כמ״ש המ״א אות ז׳ משא״כ פתיחה לא הוי כ״כ מעשה ואפ״ה כשהניח היה פתוח ונסגר שרי אח״כ אע״ג דנפסל לא הוי תולמ״ה אע״ג דפתיחה אין מעשה להכשירו הואיל ותחלה נעשה בהכשר ה״ה די״ל כאן הואיל ותחלה בהכשר ואע״ג די״ל שם אין הפסול בגופו מ״מ אין מוכרח כתב הלבוש יע״ש. וע׳ סי׳ י׳ ס״ו בב׳ קיימות פסולים ובנקצץ א׳ מהן כשר הואיל דלא נפסלו בגופן ועיין סי׳ ט״ו שם הארכנו מדיני תולמ״ה יע״ש: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ד

ב שנוהגין עמ״א שיש לחלק בין שעה שנושאין אותו ובין הולך לקברות עם ציצית והנה בטלית גדול המיוחד לתפלה אף ציצית מכוסים ג״כ אסור משום לועג לרש עב״י. אפי׳ קבר קטן יש לועג לרש שמא נשמת אדם גדול הוא א״ר ג׳ בשם מהרי״ט צהלון ז״ל ומשמע קבר אשה דבחייה ג״כ פטורה ליכא לועג לרש ולחוש לגלגול זכר כולי האי לא חיישינן. הא דכתב הש״ע לתוך ד״א של מת כו׳ היינו לדידן במגולים אסור תוך ד״א כו׳ וה״ה שלא יהא ננררין על הארץ נמי תוך ד״א אסור ול״ד על הקברים ועיין סימן מ״ה בט״ז ומ״ה ושם יבואר אי״ה: ש"ע סָעִיף ד

מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel

סָעִיף ב

א ס"ק א ולא כו' כמ"ש סימן י' ס"ג דאפילו כפל וקשר הכנפות ונראים כאלו אין לה כנפות אפ"ה חייב דסופו להתיר הקשר ולא נתבטל הכנף וה"ה הכא לא נתבטלו הציצית כיון דסופו להתיר הקשרים. ועוד לפי כו'. גם הקשה עליהם הרב"י דא"כ לפ"ד לובשים באותה שעה בגד בת ד' כנפות בלי ציצית: והלבוש כו' כמ"ש ס"ס תרכ"ו כו' לא הוי תולמ"ה כיון שתחילה סיכך בהכשר דהא הסיר הגג בשעה שסיכך אלא שאחר כך סגרו ולכן כשפותחו חוזר להכשרו וה"ה הכא כיון שנעשו הציציו' בהכשר. לכן כשמתיר הקשרים חוזרים הציציות להכשרן הראשון וליכא משום תולמ"ה (אלא דצ"ב לדעת הלבוש הא הוא מתיר לקמן לסכך לכתחילה אפי' קודם שיסיר הגג וע"ש). כ"מ סימן י' ס"ו דלהרמב"ם אם הטיל ציצית על ציצית אם נתכוין להוסיף אפי' שוב חתך ציצית השניות מכל מקום הראשונים פסולים משום תולמ"ה אף שתחלת עשייתן בהכשר וע"ש בהרב"י תמצא כן להדיא: ועיין סוכה כו'. דבעי למימר דפליגי תנאי אי יש דיחוי אצל מצות דתני' הדס שענביו מרובין מעליו והם שחורות פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטין ביום טוב משום תיקון מנא. עבר ומיעטן ת"ק מכשיר ור"א בר"צ פוסל סברוה או דכ"ע ס"ל לולב א"צ אגד ולא שייך תולמ"ה דבשעת האגד היו פסולים וא"כ נעשו בפסול. וכי מיעטן אח"כ הוי תולמ"ה כיון דא"צ אגד את"ל ס"ל צריך אגד צ"ל דס"ל אע"ג דבסוכה פוסל תולמ"ה מ"מ בלולב אינו פוסל תולמ"ה דלא ילפינן בזה לולב מסוכה. וא"כ פלוגתייהו א"א יש דיחוי אצל מצות. ולפ"ד הלבוש טפי הל"ל דכ"ע ס"ל צריך אגד ותולמ"ה פסול אלא דמיירי בשעת אגד היו הענבים ירוקים שכשרים ונעשה האגד תחלה בהכשר ובי"ט השחירו ואחר כך מיעטן דליכא בזה משום תולמ"ה כיון דתחלת האגד היה בהכשר ופליגי ביש דיחוי ואע"ג דכה"ג הוי נראה ונדחה ובזה יש יותר סברא לומר יש דיחוי מאלו נדחה מעיקרא כמבואר שם והש"ס ר"ל דפליגי בדיחוי מעיקרא ז"א דהא שם אכתי לא אסיק האי חילוק בין דיחוי מעיקרא לנראה ונדחה. א"ו דליתא לסברת הלבוש: כשקושר ב' כו' בזה מיירי פה בש"ע והתוס' מיירי שקושר כל אחד מציצית לבדה: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ד

ב (ס"ק ב) שנוהגים כו' והיינו כסברא ראשונה ר"ל דהרא"ש כ' אהא דאמרי' אע"ג דס"ל לשמואל ציצית חובת מנא מודה שמואל בזקן שעשה טלית לתכריכיו שפטור (וע' מ"א סי' י"ט) ומסיק הש"ס שם וז"ל והאי שעתא ודאי רמינן להו ומפרש הרא"ש דהאי שעתא ר"ל כשלובשים את המת הטלית ודאי תלינן בי' ציצית דאל"כ הוי לועג לרש והקשה לפ"ז למה מיחה ר' יוחנן לר' יונתן שהיו ציציותיו נגררים על הקברים משום לועג לרש. הא גם למתים יש ציצית. ותי' דמ"מ איכא לועג לרש דעכ"פ המתים אין מצווי' עליהם. ולפ"ז אפי' אין מסירים הציצית מטלית המת בבית אם הכתפים לובשים ציצית יש בו משום לועג לרש. דהא המת אינו מצווה. עוד פי' הרא"ש פי' שני דהאי שעתא ודאי רמינן להו שר"ל כשלובשים הטלית למת ומוציאים המת לקבורה. אז משום שהכתפים י"ל ציצית ואי לא היה למת ציצית היה לועג לרש לכן גם לטלית המת צ"ל ציצית. ובבה"ק בשעת הקבורה שוב מתירים הציצית. וא"כ א"ש האי דר' יונתן הנ"ל כיון דליכא למתים ציצית. ולפ"ז אי יש למת ציצית אף דאינו מצווה ליכא משום לועג לרש. ולכן סותרים הפוסקים של הרב"י זא"ז. דממ"ש פה בסעיף זה במקום שנוהגים כו' משמע דס"ל עיקר כפי' שני של הרא"ש וממה שפסק בי"ד סי' שנ"א שמשימים ציציות כו' ואפ"ה פסק דאסור ליכנס בבה"ק כו' משמע דס"ל כפי' הראשון של הרא"ש: ש"ע סָעִיף ד

בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev

סָעִיף א

א מותר. פירוש שלבש את הציצית תחת הבגד והוא הדין בתפילין נמי מותר לילך בבית הקברות אם מכסה אותן ע"ת. ועיין תשובת בית יעקב סימן צ"ב. ובספר גור אריה על הרא"ם פרשת ויצא: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב בתקנתן. דלפי דעתם שסוברים שנתבטלו הציצית בקשירתן א"כ כשחוזרין ומתירין אותן ה"ל תעשה ולמ"ה. עיין מ"א: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ד

ג לועג לרש. היינו אם הציצית מגולין כדלעיל: ש"ע סָעִיף ד

בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra

סָעִיף א

א ס"א מותר כו'. עבה"ג ר"ל מדקאמר דלייה כו': בד"א כו'. כמו בתפלין שם י"ח א': וה"מ כו'. ממש"ש ותפילין בראשו כו' משמע דתפילין בזרועו מותר מפני שמכוסים כמ"ש במנחות ל"ז ב' וע"ל סי' מ"ה ס"א: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף ב

ב ס"ב יש כו'. כדי לבטלם: ולא כו'. כמש"ל סי' יו"ד ס"ג ועוד לפי דבריהם לובשין בגד בלא ציצית. ב"י ועמ"א: ש"ע סָעִיף ב

סָעִיף ג

ג ס"ג הנכנס כו'. גמ' שם התם תוך כו' דאמר מר כו' ומדקאמר התם כו' משמע דד"א של קברות אסור ג"כ ועמ"א סי' מ"ה סק"א: ש"ע סָעִיף ג

סָעִיף ד

ד ס"ד במקום כו'. מנחות מ"א א' בההיא שעתא כו' וכ' תוס' בב"ב ע"ד א' ובפסחים מ' ב' ובנדה ס"א ב' דמכאן ראייה דיש ציצית למתים וכ"ה במדרש ודחקו למצוא טעם למנהגם שהיו מסירין עש"ו וכ' ואע"ג דאמרינן ברפ"ג דברכות שם דלייה כו' אע"ג דיש להן ציצית מ"מ איכא לועג לרש הואיל שהן פטורין מן המצות כמ"ש בפ"ב דשבת למ"ד א' וכ"כ הרא"ש במנחות שם וכ' וי"מ ההיא שעתא כשמוליכין אותו לקבר רמינן ליה משום דאיכא לועג לרש שהמכתפין אותו יש להם ציצית והוא אין לו וכשמשימין אותו בקבר אז מסירין אותן וכ"כ בטיו"ד סימן שנ"א בשם הרז"ה ועפ"ז כ' כאן הש"ע במקום כו' ודבריו צ"ע חדא דלא קי"ל כהאי פי' כמ"ש בטור שם בשם הרמב"ן דאין בזה שום ספק אלא קוברין בטלית שיש בו ציצית וכ"פ בש"ע שם ועוד דלהאי פי' אם יש ציצית למתים אז אין איסור בציצית ולמנהגינו אין איסור כלל וסותר לכל הנ"ל וכן כ' מ"א: ש"ע סָעִיף ד

Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top