א אִם אֵין אָדָם לוֹבֵשׁ טַלִּית בַּת אַרְבַּע כְּנָפוֹת, אֵינוֹ חַיָּב בְּצִיצִית, וְטוֹב וְנָכוֹן לִהְיוֹת כָּל אָדָם זָהִיר לִלְבֹּשׁ טַלִּית קָטָן כָּל הַיּוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר הַמִּצְוֹת בְּכָל רֶגַע. וְעַל כֵּן יֵשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה קְשָׁרִים כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם שֶׁבְּכָל צַד שֶׁיִּפְנֶה יִזְכֹּר וְנָכוֹן לְלָבְשׁוֹ עַל הַמַּלְבּוּשִׁים. לְפָחוֹת יִזָּהֵר שֶׁיִּהְיֶה לָבוּשׁ צִיצִית בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה.
ב מִצְוָה לֶאֱחֹז הַצִּיצִית בְּיָד שְׂמָאלִית כְּנֶגֶד לִבּוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע, רֶמֶז לַדָּבָר וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגו' עַל לְבָבֶךָ.
ג טוֹב לְהִסְתַּכֵּל בַּצִּיצִית בִּשְׁעַת עֲטִיפָה כְּשֶׁמְּבָרֵךְ.
ד יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהִסְתַּכֵּל בַּצִּיצִית כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְוּרְאִיתֶם, אוֹתוֹ וְלִתֵּן אוֹתָם עַל הָעֵינַיִם, וּמִנְהָג יָפֶה הוּא וְחִבּוּבֵי מִצְוָה: הַגָּה: גַּם נוֹהֲגִים קְצָת לְנַשֵּׁק הַצִּיצִית בְּשָׁעָה שֶׁרוֹאֶה בָּם וְהַכֹּל הוּא חִבּוּב מִצְוָה (בֵּית יוֹסֵף).
ה כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּצִּיצִיּוֹת מִסְתַּכֵּל בְּב' צִיצִיּוֹת שֶׁלְּפָנָיו, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֲשָׂרָה קְשָׁרִים, רֶמֶז לַהֲוָיוֹת. וְגַם יֵשׁ בָּהֶם ט"ז חוּטִים וַעֲשָׂרָה קְשָׁרִים עוֹלוֹת כ"ו כְּשֵׁם הַהֲוָיָה.
ו גָּדוֹל עֹנֶשׁ הַמְבַטֵּל מִצְוַת צִיצִית, וְעָלָיו נֶאֱמַר לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגו', וְהַזָּהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה:
א סָעִיף א (א) כדי שיזכור וכו' - דוגמא לדבר כאדם המזהיר לחבירו על ענין א' שקושר קשר באיזורו כדי שיזכרנו [טור]:
ב סָעִיף א (ב) על המלבושים - עיין לעיל בסי' ח' במ"ב מה שכתבנו שם:
ג סָעִיף א (ג) בשעת התפלה - וק"ש ואיתא בזוהר פ' שלח לך דהקורא ק"ש בלי ציצית מעיד עדות שקר בעצמו שקורא פ' ציצית ואינו מקיים הקרא כתב הח"א לא טוב עושים המון העם שמתפללין בדרך בלא טלית גדול וע"פ רוב הט"ק אינו עשוי כדין בכל פרטיו שיהיה ראוי לברך עליו וגם הוא ישן בו בלילה ועיין לעיל בסי' ח' סט"ז במ"ב:
ד סָעִיף ב (ד) ביד שמאלית - כתוב בכתבי האר"י ז"ל שיאחזם בין קמיצה לזרת וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם גם ביד ימין ויביט בהם ויהיו בידו עד שמגיע לנאמנים ונחמדים לעד ואז ינשק הציצית ויסירם מידו:
ה סָעִיף ב (ה) על לבבך - והלב הוא בשמאל. ומצוה זו מציל האדם מן החטא דכתיב ולא תתורו וגו' למען תזכרו וגו' והייתם קדושים ואף דכל שאר המצות אין בהם זאת הסגולה להצילו מיצה"ר ציצית עדיף וכדאיתא בעובדא דמנחות (מ"ד ע"א) מעשה באדם אחד וכו':
ו סָעִיף ג (ו) כשמברך - שנאמר וראיתם אותו וזכרתם ראיה מביאה לידי זכירה וזכירה מביאה לידי מעשה:
ז סָעִיף ד (ז) על העינים - נמצא בשם הקדמונים שכל המעביר ציצית על עיניו כשקורא פרשת ציצית יהא מובטח שלא יבא לידי סמוי עינים. הסומא יש לו לאחוז הציצית בידו בשעת ק"ש אעפ"י שנאמר וראיתם אותו כיון שישנו בראיה אצל אחרים אבל להעביר הציצית על עיניו לא דמחזי כחוכא ואיטלולא:
ח סָעִיף ה (ח) להויות - פי' לספירות שהם קשורים ואחודים זה בזה:
ט סָעִיף ו (ט) הזהיר במצות ציצית - מצוה לעשות טלית נאה וציצית נאה וה"ה כל המצות צריך לעשותן בהידור בכל מה דאפשר שנאמר זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות אבל אסור לרקום פסוקים של תורה בטלית ומ"מ אם כבר נרקם מותר לברך עליו ואף על מפות אין מורין היתר לכתחלה לרקום ד"ת עליו:
א סָעִיף ב יזהר לעשות טלית נאה משום זה אלי ואנוהו (גמ'): לאחוז הציצי'. בין קמיצה לזרת (ברכות רמ"מ) כשיגיע לפ' ציצית יקחם גם ביד ימין ויביט בהם ויהיו בידו עד שיגיע לנאמנים ונחמדים לעד ואז ינשק הציצית ויסירם מידו (כתבי האר"י):
ב סָעִיף ה להויות. פי' לספירות (רקנ"ט):
ג סָעִיף ו גדול. כ' בזוהר פ' שלח לך ע' תצ"ב הקור' ק"ש בלא ציצית מעיד עדות שקר בעצמו:
א סָעִיף ב ביד שמאלית. בין קמיצה לזרת. וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם גם ביד ימין ויביט בהם ויהיו בידו עד שמגיע לנאמנים ונחמדים לעד ואז ינשק הציצית ויסירם מידו כן כתב האר"י ז"ל. מ"א:
ב סָעִיף ד על העינים. נמצא בשם הקדמונים שכל המעביר ציצית על עיניו כשקורא פרשת ציצית יהא מובטח שלא יבא לידי סמוי עינים. הסומא יש לו לאחוז הציצית בידו בשעה שהוא אומר וראיתם אותו וכן לנשק אותם משום חיבוב מצוה אבל להעביר הציצית על עיניו לא דמיחזי כחוכא ואיטלולא שבות יעקב ח"ב סי' ל"ח ע"ש:
ג סָעִיף ה להויות. פי' לספירות. רקנ"ט:
ד סָעִיף ו הזהיר במצות ציצית. ויזהר לעשות טלית נאה משום זה אלי ואנוהו. ועיין בזוהר שלח לך דהקורא ק"ש בלא ציצית מעיד עדות שקר בעצמו. מ"א בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' מ"ה אוסר לרקום פסוקים של תורה בטלית. והמחבר לקט הקמח כתב הראיתי פנים להתיר ע"ש:
א סָעִיף ב כ' מ"א יזהר כו' משום ז"א כו' וכן בכל המצות:
ב סָעִיף ה (ס"ק ב) להויות פי' לספירות כי יש י' הוויות דהיינו הוי' אחת בלי נקוד כלל. ושאר תשע הויות נקודות כ"א בניקוד א' מן התשעה נקודות הידועים דהיינו הוי' א' נקודה כולה בקמ"ץ. ב' נקודה כולה פת"ח. ג' כולה צייר"י. וכן השאר ועיין בספר של"ה. ופי' ספירות כ' בס' עשרה מאמרות מלשון ספיר והוא דרך משל ע"ד מ"ש ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר:
ג סָעִיף ו (ס"ק ג') גדול כו' מעיד עדות שקר בעצמו. בגמ' דברכות דף י"ד אמרו כן על הקורא ק"ש בלי תפילין ובזוהר הוסיף לומר כן אף על הקורא בלי ציצית. ופי' מעיד עדות שקר בעצמו. פירש"י לישנא מעליא עכ"ל. ותר"י כתבו על עצמו ממש דהיינו אדם הקורא. שקורא קרא וקשרתם לאות כו' ואינו מקיים הקרא. וכן י"ל בציצית:
א סָעִיף א ס"א כדי כו'. שם ה"ק טצדקי כו' ובספ"ק דסוטה ד' י"א מ"מ נתאוה כו' וע' תוס' פ' ע"פ קי"ג ב' ד"ה ואין כו' א"נ כו' וכ"כ הר"י בס' היראה וז"ל שם ויהיה לו טלית קטן וילבשנו מתחת למדיו כי עיקר מצות ציצית ללבשו תמיד כי לזכרון המצות ניתנו ולמען לא יתור אדם אחר שרירות לבו ואחרי מראה עיניו כו' ר"ל כמ"ש וראיתם כו' ולא תתורו כו': כדי כו'. כמ"ש במנחות מ"ג ב' וראיתם כו' ראייה מביאה לידי זכירה כו': וע"כ יש כו'. טור: ונכון כו'. כמש"ל סי' ח' סי"א: ולפחות כו'. רמב"ם וטור ואע"ג דמדינא א"צ וע' תוס' דברכות י"ד ב' ד"ה ומניח כו' וע' זוהר ח"ג קכ"ב:
ב סָעִיף ב ס"ב מצוה כו'. בפסיקתא והובא בילקוט תהלים תשכ"ג ובמדרש ש"ט כל עצמותי תאמרנה כו' אמר דוד לפני הקב"ה אני אשבחך בכל איברי ומקיים בהם מצות כו' בחזה אני משים הציצית נגד הלב כ"ז שאני קורא ק"ש שנאמר והיו הדברים האלה כו' על לבבך כו' יד שמאלית בה אני קושר תפילין ש"י ובה אני אוחז הציצית בזמן ק"ש ובמרדכי ספ"ג דסוכה בשם הירושלמי לא סוף דבר כו' כמש"ל סי' ח' ס"ד וס"ס י"ז:
ג סָעִיף ג ס"ג טוב כו'. כמ"ש וראיתם כו' וכמש"ל ס"א וכמ"ש בפסיקתא שם בעיני וראיתם אותו:
ד סָעִיף ד ס"ד יש כו'. כנ"ל ולכך נקרא ציצית כמ"ש מציץ כו' וכ"ה בר"מ ח"ג קע"ה א' ע"ש וכמ"ש בספ"ג דר"ה אלא בזמן שישראל מסתכלים כו':
ה סָעִיף ו ס"ו גדול כו'. מ"ג ב' מ"ד א' ברכות מ"ז ב' סוטה כ"ב א' שבת ל"ב ב' פסחים קי"ג ב': ועליו כו'. ספרי פ' שלח וכל המבטל מצות ציצית עליו כו': והזהיר. מ"ג ב':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.