Shulchan Aruch, Orach Chayim 230 — שולחן ערוך, אורח חיים רל
א הַמִּתְפַּלֵּל עַל מַה שֶּׁעָבַר, כְּגוֹן שֶׁנִּכְנַס לְעִיר וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יְהֵא קוֹל זֶה בְּתוֹךְ בֵּיתִי; אוֹ שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת אַחַר מ' יוֹם לְעִבּוּרָהּ, וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר, הֲרֵי זֶה תְּפִלַּת שָׁוְא, אֶלָּא יִתְפַּלֵּל אָדָם עַל הֶעָתִיד לָבֹא, וְיִתֵּן הוֹדָאָה עַל שֶׁעָבַר, כְּגוֹן הַנִּכְנָס לַכְּרַךְ, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לַכְּרַךְ הַזֶּה לְשָׁלוֹם; נִכְנַס בְּשָׁלוֹם, אוֹמֵר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִכְנַסְתַּנִּי לַכְּרַךְ הַזֶּה לְשָׁלוֹם; בִּקֵּשׁ לָצֵאת, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם; יָצָא בְּשָׁלוֹם, אוֹמֵר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתָנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם, וּכְשֵׁם שֶׁהוֹצֵאתָנִי לְשָׁלוֹם כֵּן תּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם וְכו', עַד בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וְזוֹ הִיא תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּכְתְּבָה הִיא וְכָל דִּינֶיהָ בְּסִימָן ק "י.
ב הַנִּכְנָס לָמֹד אֶת גָּרְנוֹ, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתִּשְׁלַח בְּרָכָה בַּכְּרִי הַזֶּה; הִתְחִיל לָמֹד, אוֹמֵר: בָּרוּךְ הַשּׁוֹלֵחַ בְּרָכָה בַּכְּרִי הַזֶּה; מָדַד וְאַחַר כָּךְ בֵּרַךְ הֲרֵי זֶה תְּפִלַּת שָׁוְא, שֶׁאֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּדָבָר הַסָמוּי (פי' דְּנֶעֱלָם וְאֵינוֹ נִרְאֶה) מִן הָעַיִן.
ג הַנִּכְנָס לַמֶּרְחָץ, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לְשָׁלוֹם וְתוֹצִיאֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנִי מֵהָאוּר הַזֶּה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לֶעָתִיד לָבֹא; יָצָא בְּשָׁלוֹם, אוֹמֵר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהִצַּלְתַּנִי מֵהָאוּר הַזֶּה.
ד הַנִּכְנָס לְהַקִּיז דָּם, אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁיְּהֵא עֵסֶק זֶה לִי לִרְפוּאָה כִּי רוֹפֵא חִנָּם אַתָּה; וּלְאַחַר שֶׁהִקִּיז, יֹאמַר: בָּרוּךְ רוֹפֵא חוֹלִים.
ה לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רָגִיל לוֹמַר: כָּל מַה דְּעָבִיד רַחֲמָנָא, לְטָב עָבִיד.
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) אחר מ"ם יום לעיבורה - שכבר נצטייר צורת הולד אבל תוך מ"ם יום מועיל תפלה. ואפילו אחר מ"ם יום יוכל להתפלל שיהיה הולד זרע קיימא ויהיה עוסק במצות ומע"ט: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) לכרך - דוקא לכרך דשם מצויים ממונים רעים ומחפשים עלילות אבל לעיר קטנה א"צ לומר כשנכנס לה ולא אח"כ כשיצא ממנה אלא אח"כ כשמחזיק בדרך אומר תפלת הדרך משום סכנת דרכים וכמבואר לעיל בסימן ק"י: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) וזו היא תפלת הדרך וכו' - לכאורה הלא בסימן ק"י מבואר דכשיוצא לדרך אומר תפלת הדרך לבד בלא הודאה על שעבר וגם אינו אומר אותה רק כשהחזיק בדרך ומהו זה שכולל הכא תה"ד בהודאה שנותן על העבר וגם משמע שאומר אותה תיכף ביציאתו מן העיר י"ל דהתם מיירי ביוצא מעיר קטנה שאין שם מורא כלל לצאת מן העיר וצ"ל תה"ד רק משום מורא הדרך ולכך אין לומר אותה רק כשהחזיק בדרך וכמ"ש בס"ק ב' ואפילו אם נזדמן אח"כ בדרך נסיעתו שנוסע דרך כרך אין לומר כשיוצא ממנה רק ההודאה מודים וכו' עד לבסוף בלא חתימה כיון שאמר תה"ד בתחלת נסיעתו והכא מיירי בנכנס לכרך ולן שם בענין שצ"ל תה"ד שנית בבוקר בשביל הדרך שרוצה לנסוע ומלבד זה הלא צריך ליתן הודאה ג"כ על יציאת הכרך בזה אמר שיעשה משניהם אחד ויחתום בה ומיגו דצ"ל ההודאה תיכף כשיוצא מן העיר אומר אז ג"כ תה"ד שכולל בה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ד (ד) ברוך השולח ברכה וכו' - וכתב הא"ר דיאמר בלא הזכרת השם דדוקא במודד כדי לעשר מצינו שהבטיח הקב"ה ברכה עד בלי די כמה דכתיב הביאו את כל המעשר וגו' ובחנוני נא בזאת וגו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ה (ה) הנכנס למרחץ וכו' - ועכשיו לא נהגו בתפלה זו והטעם דלא ניתקן אלא בימיהם שהיו מסיקין האש מלמטה בחפירה ורוחצים באמבטי מלמעלה ע"ג תקרה שע"ג ויש חשש פן תפחת ויפלו לתוכה אבל בזה"ז עומד התנור בזוית וליכא סכנה [אחרונים]: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ו (ו) להקיז דם - וה"ה בכל מידי דרפואה יאמר זה ולא יחשוב שתהיה איזה דבר לו רפואה אלא ע"י הבורא ית"ש ולכן ע"י תפלה זו ישים בטחונו בו ויבקש ממנו שתהיה לו לרפואה: ש"ע סָעִיף ד
ז (ז) ברוך רופא חולים - וצריך לומר בשם ומלכות [ב"י וט"ז] אבל לא ראיתי נוהגין כן [פמ"ג]. מי שמתעטש וחבירו אומר לו אסותא יאמר לו ברוך תהיה ואח"כ יאמר לישועתך קויתי ה' [דארז"ל דמתחלה לא היה אדם חולה כלל אלא היה הולך בשוק ומתעטש ומת עד שבא יעקב אבינו וביקש רחמים על הדבר]: ש"ע סָעִיף ד
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א אחר מ' יום. דתוך מ' יום מועיל תפלה: ש"ע סָעִיף א
ב לכרך. שם מצוים מושלים רעים ומחפשין עלילות (רש"י): ש"ע סָעִיף א
ג וזו היא ת"ה. ואם כבר אמר ת"ה בשחרית אומר מודה אני וכו' עד לשלום ואם יוצא בשחרי' מעיר קטנה אומר י"ר לבד וכ"מ בב"ח: ש"ע סָעִיף א
ד בסימן ק"י. משמע דאף שיצא מהכרך לא יאמר עד שיחזיק בדרך לא כע"ת: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ה למרחץ. שיש מתחתיו חפירה שהמים נופלים לתוכ' ורוחצים ע"ג תקרה שעל גבה (רש"י) וא"כ יש בו סכנה שלא יפלו לתוכה אבל במרחן דידן א"צ להתפלל תפלה זו (ב"ח): ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ו להקיז דם. נ"ל דה"ה בכל מידי דרפואה יאמר זה, מי שמתעטש וחבירו א"ל אסותא יאמר לו ברוך תהיה ואח"כ יאמר לישועתך קויתי ה' דהמתפלל על חבירו הוא נענ' תחלה יש"ש ב"ק פ"ח סי' ס"ד: ש"ע סָעִיף ד
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א אחר עמ״א ברכות ס״א שהזריעו שניהם בב״א פי׳ שמא הזריעו בב״א עא״ר א׳ ובגמרא שם כמה תפלות תוך ג״י כו׳ יע״ש בזה: ש"ע סָעִיף א
ב לכרך עמ״א ברכות ס״א עמ״ש בט״ז אות א׳ מזה אי דוקא אורח או אפילו דר שם ומיהו ברכה לבטלה ל״ש דלית כאן ברכה בשם ומלכות כ״א תפלה עסי׳ קפ״ח במ״א אות י״א: ש"ע סָעִיף א
ג וזו עמ״א סובר כי המחבר פסק שזו היא ת״ה ואם אמרה בשחרית יאמר רק על לשלום ולא יסיים ותצילני מאורב וליסטים כו׳ ובעיר קטנה יאמר יה״ר תפלת הדרך לבד וא״י מה מלמדינו דפשיטא דכרך תנן ועא״ר ועמ״ש אי״ה באות ד׳ מזה: ש"ע סָעִיף א
ד בסי׳ ק״י עמ״א עמ״ש בט״ז וב״ח ופרישה משמע שהסכימו לע״ת אלא המ״א סובר דהמחבר אין סובר כן ואף ביצא מכרך ימתין עד שהחזיק בדרך ויאמר כו׳ וצ״ע: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ה לרחוץ עמ״א ברכות ס״א והשתא ליכא הני מרחצאות חמין ויכול לשמור מהם עב״ח: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ו להקיז עמ״א. מ״ש המחבר בס״ב ברוך השולח ברכה בכרי הזה בלבוש בלא שם ומלכות עא״ר ז׳ עי׳ פרישה בתוס׳ תענית דף ח׳ הא דאמר כל שאין מדוד יש רשות לשדים ליטול היינו דמצוי בו ברכה מן הפקר וגם הם נוטלים ממנו. אבל מן הבעלים ממש לית להו רשות אפילו באין מדוד יע״ש. עא״ר אות י׳ בחד״א משמע הקזה דוקא ולא ראיתי נוהגין אף בהקזה שיאמר בשם ומלכות: ש"ע סָעִיף ד
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א אחר כו' דתוך מ' יום מועיל תפלה. והיינו שמא הזריעו האיש והאשה בבת אחת. אבל איש מזריע תחלה ודאי יהי' זכר. ואם האשה הזריעה תחלה ה"ה נקבה א"ר. והוא גמ' דברכות דף סמ"ך ע"א וכ' בס' א"ר בשם ס"ב דאפי' אחר מ"ם יום יוכל להתפלל שיהיה הולד זרע קיימא עוסק בתור' ובמ"ט: ש"ע סָעִיף א
ב (ס"ק ג) וזו היא ת"ה ואם כבר אמר ת"ה בשחרית כגון שלא היה בשחרי' בכרך ואמר ת"ה ובאמצע היום נכנס לכרך כשנכנס לכרך אומר יה"ר כו' שתכניסני כו' וכשנכנס בשלום אומר מודה אני כו' ביקש לצאת אומר יה"ר כו' יצא בשלום אומר מודה אני כו' שהוצאתני מכרך זה לשלום ולא יותר כן משמעות דברי מ"א בשם ב"ח. דהמותר מן כשם כו' תוליכני כו' הוא מתפלת הדרך והוא כבר אמר ת"ה בשחרית. אמנם הב"ח גופיה כתב שיאמר גם כשם שהוצאתני כו' כן תוליכני כו' עד סוף ת"ה רק שלא יחתום בה. ובודאי מודה מ"א דאם ירצה לומר ת"ה בלי חתימ' דרשאי אלא דס"ל למ"א דאין חיוב להאמיר' זו כיון שכבר אמרה בשחרית ולכן סיים וכ"מ בב"ח ולא כת' וכן כ' הב"ח דעיקר בא להביא ראיה מהב"ח כיון שכבר אמר ת"ה בשחרית תו א"צ לומר ת"ה. דהא מה"ט כתב הב"ח שלא יחתום. אבל לענין הנוסח לא כת' מ"א כמ"ש הב"ח ודלא כס' א"ר שכתב על מ"א ולא דק ע"ש: ש"ע סָעִיף א
ג (ס"ק ד') בסי' ק"י. משמע כו' עד שיחזיק כו'. ובס' א"ר חולק כיון דמודה אני כו' חל עליו מיד כשיצא מן הכרך אפי לא החזיק בדרך. א"כ יאמר גם ת"ה אז. ולטעמי' אזיל שכ' בסי' ק"י אם אמר ת"ה קודם שהחזיק בדרך עכ"פ יצא בדיעבד עכת"ד. ואפשר לפמ"ש מ"א בסי' ק"י דת"ה לא יאמר תוך עבור' של עיר דהוי כמו תוך העיר א"כ גם מודה אני כו' לא יאמר עד שיצא חוץ לעבורה של עיר דעדיין לא יצא מסכנת העיר א"כ זמן שניהם שוה: ויאמר מודה אני כו' ות"ה לאחר שיצא חוץ לעבורה של עיר: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ד (סק"ו) להקיז כו' דה"ה בכ"מ דרפואה ובס' א"ר פ' וז"ל אבל ברד"א משמע דוקא הקזה שהיא סכנה שמא יחתוך ורידי הדם וימות עכ"ל. מיהו אמירת התפלה בשאר עניני רפואה אינו מזיק ואפי' לרד"א אין בו איסור. אך מה שכ' בש"ע ולאחר שהקיז יאמר ברוך רופא חולים. וכתב הט"ז שצ"ל בשם ומלכות א"כ בשאר רפואות לא יאמר בשם ומלכות שלא להכניס בספק. וכתב בספר א"ר על מה שכתב בסעיף ב' בנכנס למוד גורנו שאם התחיל למוד יאמר ברוך השולח כו' בזמן הזה יאמר כן בלי שם ומלכות ע"ש: ש"ע סָעִיף ב
ט״ז Taz
סָעִיף א
א ביקש לצאת כו'. כב"י וז"ל מפשט השמועה נראה שהצריכוהו להתפלל על שלום הדרך פעמים א' בעת שיוצא מן הכרך ואינו חותם בה והיינו הך דהכא ואחרת שהוא חותם בה כדאי' בסי' ק"י ויש לתמוה תרתי ל"ל והיה ראוי לתקן חתימה בזו שמתפלל כשיצא בשלוה ולסגי בהכי וכ"מ בכל בו סימן פ"ז הנכנס לכרך מתפלל ב' בכניסתו אומר י"ר כו' נכנס בשלום כו' יצא בשלום אומר מודה אני כו' וכשם שהוצאתני בשלום כך תוליכני לשלום ותצעידני לשלום כו' בא"י שומע תפלה וכ"כ כאן בש"ע וזו היא ת"ה כו' וזה מיירי בנכנס לכרך ולן שם בעינן שצ"ל ת"ה שני' או שהוא דר בכרך דיוצא משם בתחלת דרכו דאז צריך ב' תפלות האחד על יציאת הכרך ואחרת על הדרך בזה אמר שיעשה משני התפלו' אחד ויחתום בה וכמ"ש כאן אבל אם הוא דר בעיר שאינו כרך ואין שם מורא כלל לצאת מן העיר אלא שצ"ל ת"ה מחמת מורא הדרך וביום שהולך הולך דרך כרך ואינו לן שם ממילא כשיוצא משה א"צ לומ' ת"ה כיון שהוא בו ביום אלא שצ"ל התפל' שנא' כאן בשביל יציאתו מהכרך אז אומ' כפי מ"ש כאן בלא חתימ' כל זה נר' פשוט כונת ב"י וש"ע וכל בו ובחנם כ' מו"ח ז"ל עליו ושארי' ליה מאריה דהוא גברא דמרי' סיעיה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב הנכנס למרחץ כו'. עכשיו לא נהגו לומר כן ונתן מו"ח ז"ל טעם דלא נתקן אלא בימיהם שהיו מסיקין האש מלמטה בחפירה ורוחצים באמבטי למעלה כדאיתא בפרק ע"פ דרב ציוה לבניו שלא ליכנס למרחץ חדש עד אחר י"ב חדש פן תפחת מלמעל' אבל בזמן הזה התנור עומד בזוית ליכ' סכנה ובירושלמי נמי מחלק א"ר אבהו בד"א במרחץ שהיא ניסוקת אבל במרחץ שאינה ניסוקת אינו אומר אלא מהיזק חמין בלבד ומביאו ב"י ועכשיו א"צ לחוש להיזק תמין כי העין רואה והלב מבין לזהר מהיזק חמין שעומדין בגלוי עכ"ל: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג ברוך רופא חולים. פשיטא שצריך שם ומלכות כמו כל הברכו' שאמרו לעיל דהכלל בהם כן: ש"ע סָעִיף ד
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א ביקש עט״ז ועב״ח. והנה במ״ש הט״ז ביוצא מכרך הן אורח ולן שם או דר בה נשתנה תפלת הדרך שיאמר מיד תפלת הדרך מיד בצאתו משא״כ דר בעיר קטנה ויוצא שא״צ לתפלת הכרך אז ממתין בתפלת הדרך עד שהחזיק בדרך כבסי׳ ק״י ס״ז ובמ״א י״ד וקשה דלא הזכירו שם מזה. אבל היה נראה תפלת הכרך דוקא באורח שאין מכירין בו ויעלילו עליו משא״כ בדר בו מ״נ מש״ה אמר הנכנס לכרך הקדים כניסה ועב״ח דהשתא אפשר הא דאמרי החזיק בדרך דוקא בבן עיר שיצא הא אורח שלן בעיר ויוצא אף מעיר קטנה יכול לומר מיד תפלת הדרך דכבר החזיק בדרך מאתמול ומש״ה סתמו שם בסי׳ ק״י. ועי׳ ברכות ס״א ואף בכרך שאין דנין בדר בה ליכא סכנה ואי״ה במ״א אות ג׳ יבואר עוד: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב הנכנס עט״ז עמ״א אות ה׳ מזה: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג ברוך בשם ומלכות ט״ז: ש"ע סָעִיף ד
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א אחר מ'. דתוך מ' יום מועיל תפלה: ש"ע סָעִיף א
ב תפלת הדרך. ואם כבר אמר ת"ה בשחרית אומר מודה אני וכו' עד לשלום עיין מ"א וט"ז: ש"ע סָעִיף א
ג בסימן ק"י. משמע דאף שיצא מהכרך לא יאמר עד שיחזיק בדרך ע"ש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ד למרחץ. ובמרחץ דידן א"צ להתפלל תפלה זו. ב"ח מ"א ט"ז: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ה להקיז. וה"ה בכל מידי דרפואה יאמר זה. (אבל ברד"א משמע דוקא הקזה שהיא סכנה שמא יחתוך ורידי הדם וימות ח"ו) ופשוט שצריך שם ומלכות כמו כל הברכות. מי שמתעטש וחבירו א"ל אסותא יאמר לו ברוך תהיה ואח"כ יאמר לישועתך קויתי ה' דהמתפלל על חבירו הוא נענה תחלה. יש"ש ב"ק פ"ח סי' ס"ד: ש"ע סָעִיף ד
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א עד כו' וזו כו'. כל בו: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ד
ב ס"ד רופא חולים. כ"ה גי' בה"ג ורמב"ם וכ"כ סמ"ג וטור וכן עיקר: ש"ע סָעִיף ד
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)