א הָרוֹאֶה הַקֶּשֶׁת, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם זוֹכֵר הַבְּרִית נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ; וְאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּיוֹתֵר.
ב הָרוֹאֶה חַמָּה בִּתְקוּפָתָהּ, וְהוּא מִכ"ח לְכ"ח שָׁנָה, וְהַתְּקוּפָה בִּתְחִלַּת לֵיל ד', כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתָהּ בְּיוֹם ד' בַּבֹּקֶר, אוֹמֵר: בָּרוּךְ עוֹשֵׂה בְרֵאשִׁית; וְכֵן מְבָרֵךְ גַּם כֵּן כְּשֶׁרוֹאֶה לְבָנָה בְּטַהֲרָתָהּ, וְכוֹכָבִים בְּמִשְׁמְרוֹתָם, וּמַזָּלוֹת בְּעִתָּם, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁתַּחֲזֹר הַלְּבָנָה בִּתְחִלַּת מַזַּל טָלֶה בִּתְחִלַּת הַחֹדֶשׁ, וְלֹא תִּהְיֶה נוֹטָה לֹא לַצָּפוֹן וְלֹא לַדָּרוֹם, וְכֵן כְּשֶׁיַּחְזְרוּ כָּל כּוֹכָב מֵחֲמִשָּׁה הַנִּשְׁאָרִים לִתְחִלַּת מַזַּל טָלֶה, וְלֹא יְהֵא נוֹטֶה לֹא לַצָּפוֹן וְלֹא לַדָּרוֹם, וְכֵן בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְאֶה מַזַּל טָלֶה עוֹלֶה מִקְצוֹת הַמִּזְרָח.
א סָעִיף א (א) הרואה הקשת וכו' - ואין כדאי להגיד לחבירו שיש קשת מטעם מוציא דבה [ח"א]:
ב סָעִיף א (ב) אומר וכו' - ובכאן אם ראה אותו עוד הפעם אפילו בתוך למ"ד יום חוזר ומברך ולא דמי לכל הנך דקי"ל בהו דפעם אחת בחודש די לברוכי דכאן הקשת שבירך עליו חלף והלך לו ודמי לברכת רעמים [שע"ת בשם ברכ"י]:
ג סָעִיף א (ג) נאמן וכו' - ברמב"ם וטור הנוסח ונאמן:
ד סָעִיף א (ד) בבריתו - ר"ל שלא יעבירנו אע"פ שרבו הרשעים וקיים במאמרו אפילו לא היה הברית כיון שאמר בדבור בעלמא ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ ברור הוא שיקיים מאמרו [אבודרהם]:
ה סָעִיף א (ה) ואסור להסתכל וכו' - והמסתכל בו ביותר עיניו כהות [חגיגה ט"ז] אלא רואהו ומברך:
ו סָעִיף ב (ו) בתקופתה - מקום שהיא חוזרת שם לתחלת הקיפה היא שעת תליית המאורות בעת הבריאה ומאז התחילה להקיף ולשמש והוא נמשך כ"ח שנה עד שבא לאותו המקום בצמצום בתחלת ליל רביעי כבעת הבריאה:
ז סָעִיף ב (ז) והתקופה - היינו תקופת ניסן:
ח סָעִיף ב (ח) בבוקר - היינו לכתחלה מצותה מיד להקדים מה דאפשר וטוב לברך אותה ברוב עם ובדיעבד עד ג' שעות על היום [לבוש ומ"א] אבל הרבה אחרונים הסכימו דיוכל לברך בשעת הדחק עד חצות והיינו אפילו בשם ומלכות ואם נתכסה השמש בעבים ואין רואין אותה עיין בשע"ת. ובתשובת חתם סופר סימן נ"ו כתב דאם היתה מכוסה בעבים אך נראית רושמה מבין העבים מברכין אבל כשלא נתראה כלל לא נראה לברך. וע"ש שכתב מנהגו בענין ברכה זו קודם הברכה אמרו הללו את ה' מן השמים ואחר ברכת עושה מעשה בראשית אמרו פיוט אל אדון על כל המעשים עד וחיות הקודש ואח"כ מזמור השמים מספרים כבוד אל ואח"כ עלינו לשבח וקדיש:
ט סָעִיף ב (ט) וכן מברך וכו' - וכהיום אין נוהגין העולם בזה:
י סָעִיף ב (י) הנשארים - הם שבתי צדק מאדים נוגה כוכב:
א סָעִיף א נאמן. והאומרים נאמן וכו' קודם הברכה טועים הם (כ"ה):
ב סָעִיף א ואסור להסתכל. והמסתכל בו ביותר עיניו כהות (של"ה):
ג סָעִיף ב והוא מכ"ח כו'. וזהו הפי' דלא כמ"ש בהג"מ וכ"כ הרב"י דלא כע"ת:
ד סָעִיף ב לכ"ח שנה. והיה בשנת תל"ג:
ה סָעִיף ב בבוקר. משמע מיד בהנץ החמה וכן כת' בליקוטים שמהרי"ל צוה להכריז בערב שלמחר יזהר כל אדם כשרואה הנץ החמה יברך עכ"ל, ובמ"ב כת' שבשחרית כשיוצא מבה"כ מתאספים הקהל יחד ומברכין ברכ' זו כן נהג מוהר"ש וכן דעתי לעשות אי"ה עכ"ל ונ"ל דאם לא בירך עד אחר ג' שעות לא יברך שכבר עבר' ממקום הזה:
ו סָעִיף ב מחמשה הנשארים. הם שבתי צדק מאדם נוגה כוכב:
א סָעִיף א נאמן. והאומרים נאמן בבריתו ואח"כ בא"י זוכר הברית טועים הם. ט"ז כנה"ג:
ב סָעִיף א להסתכל. והמסתכל בו ביותר עיניו כהות. של"ה:
ג סָעִיף ב בבוקר. משמע מיד בהנץ החמה וכן מהרי"ל ציוה להכריז בערב שלמחר יזהר כל אדם כשרואה הנץ החמה יברך ומ"ב כתב שבשחרית כשיוצאים מבה"כ מתאספים הקהל יחד ומברכין ברכה זו כן נהג מוהר"ש וכן דעתי לעשות אי"ה עכ"ל וכתב המ"א ונ"ל דאם לא בירך עד אחר ג' שעות לא יברך שכבר עברה ממקום הזה:
ד סָעִיף ב הנשארים. הם שבתי צדק מאדים נוגה כוכב:
א סָעִיף א ס"ק א נאמן. והאומרים נאמן כו' קודם ר"ל שאומרים נאמן בבריתו וקיים במאמרו בא"י זוכר הברית טועה דמבואר בגמ דאין חותמין בברכ' זו. וכאן צ"ל של"ה כי של"ה כ' כן. ומה שנדפס תיבת של"ה סס"ק ב' הוא טעות דהא גמ' ערוכה בחגיגה דף ט"ז ע"א דתנן כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם. ואמרי' מאי היא ר' אבא אמר זה המסתכל בקשת ואמרי' עוד שם דרש ר"י בר נחמני מתורגמניה דר"ל כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות. בקשת כו':
ב סָעִיף א (ס"ק ב) ואסור כו'. והמסתכל בו יותר כו' דראיה בעלמא מותר וכמ"ש הרא"ש הובא בב"י דאין איסור כ"א ההסתכלות כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטתו יותר מהרואה ואסור עכ"ל:
ג סָעִיף ב (ס"ק ג) והוא מכ"ח כו' דלא כמ"ש בהג"מ כו' שפיר' בשם הערוך וז"ל בימות הגשמים בימים שהיו ג' ימים מעוננים ולא נראת חמה וככבים צריכים לברך עליהם בעת שיתראו. וזולת זה העת לא עכ"ל הגמ' והרב"י פסק דלא כוותיה:
ד סָעִיף ב (ס"ק ה) בבוקר כו' ונ"ל דאם לא בירך עד אחר ג' שעות לא יברך. ובספר א"ר כ' בשם מי"ט וז"ל ע"ד הלבוש שכ' ג"כ שיעור ג' שעות. וכ' המי"ט ומ"מ נ"ל דיכול לברך כן כל היום ולפחות עד חצות עד כאן לשונו:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.