א בָּעֶרֶב מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לִפְנֵי קְרִיאַת שְׁמַע, וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ.
ב אֵין לְסַפֵּר בֵּין גְּאֻלָּה דְּעַרְבִית לַתְּפִלָּה, וְאַף הַנּוֹהֲגִין לוֹמַר י"ח פְּסוּקִים וְיִרְאוּ עֵינֵינוּ, אֵין לְהַפְסִיק בֵּין יִרְאוּ עֵינֵינוּ לַתְּפִלָּה; וּמִיהוּ מַה שֶּׁמַּכְרִיז שְׁלִיחַ צִבּוּר רֹאשׁ חֹדֶשׁ בֵּין קַדִּישׁ לִתְפִלַּת עַרְבִית לָא הָוֵי הֶפְסֵק, כֵּיוָן שֶׁהוּא צֹרֶךְ הַתְּפִלָּה; וְכֵן יָכוֹל לוֹמַר: בָּרְכוּ, לְהוֹצִיא מִי שֶׁלֹּא שָׁמַע, וְלָא הָוֵי הֶפְסֵק. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס"ט. רָאִיתִי מְדַקְדְּקִים נָהֲגוּ לַעֲמֹד כְּשֶׁאוֹמְרִים הַי"ח פְּסוּקִים שֶׁל בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם וְכו' (תְּהִלִּים פט, נג) וּמִנְהָג יָפֶה הוּא כִּי נִתְקְנוּ בִּמְקוֹם תְּפִלַּת י"ח, וְעַל כֵּן רָאוּי לַעֲמֹד בָּהֶן כְּמוֹ בַּתְּפִלָּה.
ג מָצָא צִבּוּר שֶׁקָּרְאוּ קְרִיאַת שְׁמַע וְרוֹצִים לַעֲמֹד בִּתְפִלָּה, יִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע עִם בִּרְכוֹתֶיהָ.
ד אַחַר שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר אָמֵן אַחַר בִּרְכַּת עַצְמוֹ, וְלֹא יַעֲנֶה אָמֵן אַחַר בִּרְכַּת הַמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן רט"ו.
א סָעִיף א (א) בערב וכו' - והמנהג לומר והוא רחום קודם תפלת ערבית [טור בסי' רל"ז ע"ש הטעם]. ודע דמה שמבואר לעיל בסימן נ"ד במ"ב סקי"ד בשם האחרונים דאחר ברכו דינו כאמצע הפרק [דעיקר ברכו שאומר הש"ץ הכונה אברכות שמברכין העולם אח"כ וכיון שענו העולם ברכו הוי כאלו התחילו הברכה וכמש"כ הא"ר והפמ"ג שם עי"ש] פשוט דאין לחלק בין שחרית לערבית ולפ"ז צריך ליזהר מאד שלא לספר אחר ברכו דערבית אפילו קודם שהתחיל לברך הברכה ראשונה אם דעתו להתפלל אז מעריב עם הצבור ובעו"ה הרבה אנשים נכשלין בזה:
ב סָעִיף א (ב) שתים וכו' - אשר בדברו וכו' ואהבת עולם ואינה פותחת בברוך דהויא סמוכה לראשונה. ויש להפסיק בין ברקיע כרצונו לבין בורא יום ולילה דכרצונו קאי אדלעיל. ומנהג ספרד שלא לומר ה' צבאות וכו' אל חי וכו' אלא מסיימין תיכף אחרי מבדיל בין יום וכו' ברוך אתה וכו' כי היכי דלהוי מעין חתימה סמוך לחתימה וכן נכון ועיין בטור שיישב גם מנהגנו דהוי ג"כ מעין חתימה שאנו מתפללין שימלוך ה' ויתקיים והיה לעת ערב יהיה אור לנו וחשך לשונאי ה' ומה שאנו אומרים ה' צבאות כתבו ג"כ האחרונים משום דכתיב עושה עיפה ושחר ה' צבאות שמו:
ג סָעִיף א (ג) ושתים לאחריה - ראשונה אמת ואמונה ואינה פותחת בברוך דהויא סמוכה לחברתה דק"ש לא הוי הפסק וחותם בא"י גאל ישראל ולא גואל ישראל כמו בתפלה משום שנתקנה על הגאולה שעברה [טור] ובמערבית של יו"ט נוהגין לסיים מלך צור ישראל וגואלו ומפקפקין הרבה בזה והרבה מהאחרונים מישבין המנהג ואעפ"כ יותר טוב לסיים גאל ישראל כמו בשאר ימות השנה וכמו שכתבנו לעיל בסימן ס"ו במ"ב ס"ק ל"ג וברכה שניה השכיבנו וחותם שומר עמו ישראל לעד מפני שלילה צריכין שימור מן המזיקין ואע"ג דקי"ל דצריך לסמוך גאולה לתפלה אף בערבית וכדלקמיה בס"ב מ"מ השכיבנו לא הוי הפסק דכגאולה אריכתא דמיא [גמרא] וכתבו בתר"י הטעם דכשעבר ה' לנגוף את מצרים היו ישראל מפחדים ומתפללים להש"י שיקיים דברו שלא יתן המשחית לבא אל בתיהם לנגוף וכנגד אותה תפלה תקנו לומר השכיבנו הלכך מעין גאולה היא:
ד סָעִיף ב (ד) בין גאולה דערבית לתפלה - שגם בערבית מצוה לסמוך גאולה לתפלה:
ה סָעִיף ב (ה) ואף הנוהגין לומר וכו' - ובטור מסיים בזה ומה שנוהגין להפסיק בפסוקים ויראו עינינו וקדיש לפי שבימים הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתאחר שם עד זמן תפלת ערבית ותקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שיש בתפלת ערבית ונפטרין בקדיש ועתה שחזרו להתפלל ערבית בבתי כנסיות לא נתבטל מנהג הראשון ומ"מ אין להפסיק בדברים אחרים ויש מן הגדולים שנהגו שלא לאמרם עכ"ל ובזה נבין דברי המחבר:
ו סָעִיף ב (ו) אין להפסיק וכו' - דאותן פסוקים לא מקרי הפסק כיון דתקינו לאומרם הו"ל כגאולה אריכתא [תוספות]:
ז סָעִיף ב (ז) צורך התפלה - ולאו דוקא לקרוא ולהכריז שהוא ר"ח שהוא דאורייתא או להכריז טל ומטר שאם יטעו צריך לחזור אלא אפילו להכריז על הנסים שפיר דמי ואע"ג שאם יטעו ג"כ אין צריך לחזור דמ"מ הוא צורך תפלה. ודוקא במקום זה יכול להפסיק אבל כשהוא עומד בברכת ק"ש בין הפרקים אסור לו להכריז שום דבר:
ח סָעִיף ב (ח) לומר ברכו - דגם זה הוא צורך תפלה:
ט סָעִיף ב (ט) ועיין לעיל סי' ס"ט - ר"ל דשם בהג"ה מבואר דדוקא בערבית מקילינן לזה אבל לא בשחרית:
י סָעִיף ב (י) נהגו לעמוד וכו' - והרבה אחרונים כתבו דיותר טוב שלא לעמוד כדי להראות שאין רוצה לצאת בזה ידי חובת תפלת י"ח אך כשמתפלל עם הצבור וקורא אח"כ ק"ש וברכותיה אז יוכל לומר ברוך ה' וכו' מעומד ועיין מה שנכתוב לקמיה. כתב מ"א בשם רש"ל שיש לומר הושיענו אלהי ישענו והוא פסוק בדברי הימים ולא יאמר הושיענו ה' אלהי ישענו דא"כ הוא מוסיף על י"ח אזכרות:
יא סָעִיף ג (יא) ורוצים לעמוד בתפלה - ואם הם עוסקים עדיין בברכות ק"ש והוא משער שעד שיגיעו הצבור לשמ"ע יוכל לומר ק"ש וברכותיה עד שומר עמו ישראל לעד יעשה כן וידלג ברוך ה' לעולם וכו' ויתפלל שמ"ע עם הצבור דאותן הפסוקים אינן אלא מנהג ויש גדולים שסוברים שאין לאומרו ולכן מוטב לדלג כדי לקיים תפלה בצבור עם סמיכת גאולה לתפלה כן כתבו כמה אחרונים [והנה בדברי הט"ז וא"ר מבואר בהדיא דברוך ה' לעולם וכו' וגם יראו עינינו יאמר אחר התפלה וכן העתיק הח"א וכן משמע קצת במ"א סק"ב אכן במעשה רב כתב דאחר התפלה לא יאמר הפסוקים דברוך ה' לעולם וכו' ומשמע דטעמיה דלא נתקן אלא לאומרו במקומו ולא אחר שכבר התפלל ערבית וע"כ נראה דטוב שלא יחתום ברכת יראו עינינו אלא יאמר עד כי אין לנו מלך אלא אתה ואע"ג דברכה בלא חתימה בעלמא אינה חשובה ברכה כלל מ"מ כיון דאפילו קודם י"ח הוא רק מנהגא בעלמא הבו דלא להוסיף עלה] עוד כתבו במקומות שמקדימין להתפלל ערבית מבע"י ובא לבהכ"נ בשעה שמתחילין ברכו והוא לא התפלל מנחה יתפלל מנחה בעוד שהם קורין ק"ש וברכותיה ואח"כ יתפלל ערבית עם הצבור ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה בלילה אכן אם יהיה לו לתפלת ערבית מנין בלילה ימתין בתפלת מנחה להתפלל בשעה שהצבור מתפללין ערבית ותפלת ערבית יתפלל אח"כ כדינה עם צבור בלילה [פמ"ג]:
יב סָעִיף ג (יב) יתפלל עמהם - דתפלת הצבור עדיפא ממסמך גאולה לתפלה דערבית [ואפילו אם הצבור מתפללין מבע"י אפ"ה יתפלל עמהם ויקרא ק"ש וברכותיה כשיגיע זמנה ועיין לעיל בסי' רל"ג ס"א מתי יוכל להתפלל שמ"ע דערבית מבעוד יום] אבל כ"ז דוקא כשהוא משער שלא יוכל להשיג אח"כ מנין להתפלל עמהם דאל"ה אין לו לבטל מצות סמיכת גאולה לתפלה:
יג סָעִיף ד (יג) אחר ברכת עצמו - שהוא סיום ברכת ק"ש ואזיל המחבר לטעמיה במה שפסק בסימן רט"ו ס"א עי"ש:
יד סָעִיף ד (יד) ולא יענה וכו' - כי היא אינה שייך לברכת ק"ש והויא ככל ברכה מיוחדת שאין עונה אמן אחר ברכת עצמו:
טו סָעִיף ד (טו) המלך בכבודו - באומרו תמיד ימלוך עלינו לא יהיה כונתו בלשון בקשה שמתפלל שימלוך עלינו דהיינו לקרב הגאולה שאין תפלה בחתימת הברכה אלא יהיה כונתו בלשון שבח שהקב"ה ימלוך לעולם [מ"א]:
טז סָעִיף ד (טז) וע"ל סי' רט"ו - ר"ל ששם כתב הרמ"א שבמדינותינו אין נוהגין לענות אחר ברכת עצמו אפילו אחר ברכת שומר עמו ישראל לעד:
א סָעִיף ב כתוב בעמק ברכה שיש להפסיק בין ברקיע כרצונו ובין בורא יום ולילה ע"ש מ"ש תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד אף על גב דבעי' מעין חתימה סמוך לחתימה י"ל דאנו מתפללין שימלוך ה' ויקוים הפסוק והי' לעת ערב יהיה אור וכו' (טור), כתב ב"ח מה שאנו חותמין בא"י מלך צור ישראל וגואלו כשאומרי' מערבית אינו נכון דהא אמרי' בפ' ע"פ דק"ש גאל ישראל על גאולה שעברה ע"כ ומיהו בספ"ק דברכו' פירש"י דוקא שחרית קאי על גאולה שעבר' אבל גאולה דערבית קאי גם על לעתיד דכתיב להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילו' ע"ש וא"כ אין לזוז מהמנהג: צורך תפלה. ועוד תפלת ערבית רשות (רשב"א) ועסי' קס"ז וכן נוהגין דלא כרש"ל (ב"ח) ומ"מ אפשר דוק' בר"ח שהיא דאורייתא או בותן טל ומטר דמחזירין אותו אם לא אמרו, משא"כ בחנוכה ופורים שאין מחזירין אותו אם לא אמרו אפשר שאין מכריזין ומ"מ המנהג להכריז וכ"כ הרד"א ונ"ל דבין הפרקי' דינן כמו בשחרית דדוק' בין גאול' לתפלה יש מקילין משום דתפלת ערבית רשות אבל בין ק"ש וברכותי' חובה לכ"ע:
ב סָעִיף ב נהגו לעמוד. ובמ"ע כתב דצריך לישב וכ"כ מט"מ בשם מהרי"ל ורש"ל, וכ' שי"ל הושיענו אלקי ישענו וגו' שלא יהא יות' מי"ח אזכרו' ומ"כ בשם מהררנ"ש שכשהתפלל עם הצבור וקרא אח"כ ק"ש וברכותיה אז יאמר ברוך ה' וגו' מעומד:
ג סָעִיף ג יתפלל עמה'. אף על פי דהם מתפללים מבע"י מ"מ תפלת הצבור עדיפא ממיסמך גאול' לתפלת ערבית ונ"ל דאם יש שהות יקרא ק"ש וברכותיה וידלג ברוך ה' לעולם וגו' וגם יראו עינינו כדי להתפלל עם הציבור דאינה אלא מנהג וכמה גדולים סוברים דאין לאומרו כמ"ש בטור עסי' נ"ב, ואם בא לב"ה בשעה שמתחילין ברכו והוא לא התפלל מנח' יתפלל מנחה בעוד שהם קורין ק"ש וברכותיה ואח"כ יתפלל ערבית עם הצבור ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה בלילה אבל לא ימתין להתפלל מנחה בשעה שיתפלל ערבית ולהתפלל אחר כך ערבית בליל' דזה לא מקרי בשעה שהצבו' מתפללין כמ"ש סי' צ' ס"ט בשחרית ומוסף וכ"ש במנחה ומעריב דסתרי אהדדי ועסי' רס"ג סט"ו ועוד דתפלה עם הצבור חשיבה טפי מבשעה שהצבור מתפללין ועססי' ק"ט:
ד סָעִיף ד המלך בכבודו. בס' עמק המלך קורא תגר על האומרים המולך בכבודו וכו' רק י"ל המלך וכו' מיהו בנוסח הרמב"ם כ' המולך וכו' וכ"ה בטור וכתבו הג"מ שא"ל ימלוך לשון בקשה שאין תפלה בחתימת הברכה וצ"ל פי' שבח שהקב"ה ימלוך לעולם וכ' בע"ה שיקרו מלת תמיד למטה תמיד ימלוך וכו':
א סָעִיף א ב' לפניה. ירוש' ר"י בר בון בשם ריב"ל ע"ש שבע ביום הללתיך ר"נ בשם ר' מנא אומר כל המקיים שבע ביום הללתיך כאלו קיים והגית בו יומם ולילה: כתב הטור בנוסח אשכנז שאומרים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד בא"י המעריב ערבים ולא הוה סמוך לחתימה מעין החתימ' אמר הרא"ש ע"ז שאנו מתפללין ה' ימלוך לעולם ויקוים הפסוק והיה לעת ערב יהיה אור ויאיר לנו ויחשיך לשונאינו והוי קצת מעין החתימה:
ב סָעִיף ב ואף. הנוהגים לומר י"ח פסוקים כו'. בטור כתוב שזה ניתקן לפי שבימים הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתאחר שם עד זמן תפלת ערבית ותקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שיש בתפלת ערבית ועתה שחזרו להתפלל ערבית בבתי כנסיות לא נתבטל מנהג הראשון כו' ויש מן הגדולים שנהגו שלא לאומרם עכ"ל. וכב"י דהיינו הרמב"ן והרשב"ם ועל פי זה נ"ל מי שבא לב"ה אחר שהתחילו הצבור להתפלל יתפלל ביחידות מנחה וקורא ק"ש וברכותיה עד שומר עמו ישראל לעד והצבור מתחילין להתפלל ערבית יוכל תכף להתפלל עמהם ופסוקים דברוך ה' לעולם אמן יראו עינינו יאמר אח"כ דכיון דגדולים נהגו שלא לאמרם כלל יכול בזה לסמוך עליהם ולדלגם כדי להתפלל עם הצבור ולומר אותה אחר כך כנ"ל פשוט:
ג סָעִיף ב כי נתקנו במקום תפלה. לע"ד נראה שהאומרם במיושב שפיר דמי דאם האומרם מעומד נתכוין שיהיה זה במקום י"ח א"כ יצא ידי תפלת ערבית והיאך יתפלל אחר כך ערבית שנית דהוי כמי שמתפלל וחוזר ומתפלל דכתב הטור סי' ק"ו דהוה כמקריב ב' תמידין וא"ל דנחשב לתפלת ערבית אריכתא וכעין שמצינו בהשכיבנו דהוי גאולה אריכתא כדאיתא בגמרא פ"ק דברכות זה אינו דהא אומרים קדיש קודם תפלת ערבית וזה מורה על הפסק מ"ש קודם לזה וראיה ממ"ש הטור סימן זה וז"ל כתב רב נטרונאי מדברי חכמים א"א בערב אלא ב' לפניה וב' לאחריה וכיון שהלכה כרב דאמר תפלת ערבית רשות תקנו אחרונים שאחר שומר עמו ישראל לעד יאמר פסוקים שיש בהם זמירות ושבח ולומר אחריהם ברכה ומפסיק בקידושא כלומר נסתיים תפלה עכ"ל הרי לפנינו דקדיש מורה על הפסק מ"ש בתחלה והיאך נחשבוהו לתפילת ערבית דבתר הקדיש בשלמא אי אומר מיושב מורה על גאולה אריכת' כמו השכיבנו שהרי אין שום הפסק ביניהם והוי כמו השכיבנו ממש משא"כ אם רוצה לחשוב אותו במקום תפלת י"ח כנלע"ד אח"ז מצאתי כן בספר מט"מ בשם מהרי"ל ורש"ל:
ד סָעִיף ג מצא צבור שקראו כו'. הטעם דטפי עדיף להתפלל עם הצבור ממה שיסמוך גאולה לתפילה של ערבית ואם בא לבה"כ אחר ברכו ויוכל להתפלל מנחה ויסיים כשיתחילו הקהל ערבית יש לעיין מה יעשה דאין ללמוד מדין זה דגם בזה יסיים מנחה ואח"כ יתפלל שנית תכף עם הקהל ואח"כ יקרא ק"ש דשאני כאן דאין לפניו אלא תפלה א' בזה אמרינן מוטב יתפלל אותה עם הקהל ואח"כ ק"ש משא"כ בזה דהא יש ב' תפלות לפניו וע"כ יתפלל פעם ראשונה ביחידות א"כ נימא דימתין עד שיגיעו הקהל לתפלת ערבית ויתפלל עמהם ואחר כך יקרא ק"ש ויתפלל ערבית וירויח בזה סמיכת גאולה לתפלה ונ"ל דגם בזה לא משגחי' בסמיכת גאולה לתפילה אלא יתפלל ב' התפלות זה אח"ז דהיינו השני' עם הקהל דהיאך נימא שיתפלל מנחה שלו עם הקהל והלא לא יהיה לו שותפות שהם תופסים אותו זמן לילה שהרי מתפללים ערבית והוא תופסו עדיין ליום שהוא מתפלל מנחה ואפי' במה שמתפללי' הקהל ערבית תכף אחר מנחה אמרי' דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי דהא עכשיו מחזקי' ליום ותיכף מחזקי' ללילה אלא דבתפלה הקילו כמ"ש הרא"ש ריש ברכות והיינו שלא בפעם א' אבל כאן דבפעם א' רוצה להשתתף עמהם ובאמת אין להם שותפות והוה כאלו מתפללי' אנו תפל' אחרת לגמרי ויש ללמוד חילוק זה ממ"ש ת"ה סימן ד' למי ששהה להתפלל בע"ש מנחה עד שהקהל עונים ברכו דפסק שם באם כבר ענה עמהם ברכו ממילא עשאו קודש לא יתפלל שם מנחה ויתפלל ערבית שתים אבל אם הוא לא ענה עמהם יוכל להתפלל מנחה אלא שיצא ה"נ כן הוא כיון שהוא ממתין על תפלת ערבית כונתו להיות לו שותפות עמהם ובאמת אין כאן שותפות ודוגמא לזה מצינו בתוס' פ' ע' פ ד' ק"ה ד"ה ונימא תרוייהו וכו' אבל לר"י לא פריך כו' ה"נ בזה אין כאן שותפות דהזמנים חלוקים ואם נפשך לומר דאע"פ שאין התפלות שוות מ"מ יש תועלת כיון שעכ"פ גם הציבור מתפללים אף אנו נאמר יש תועלת שיאמר תכף תפלת המנחה בעוד שהקהל מתעסקין בברכת ק"ש שאז היא עכ"פ עת רצון לפניו יתברך והתפל' של זה היחיד מתקבלת טפי בשעה ההיא וכן יש בהגמ"נ וז"ל אם בא לבה"כ אחר ברכו והתחיל מנחה והקהל מתחילים תפלת ערבית מוטב שיתפלל י"ח דערבית עם הציבור כו' עכ"ל ואין לדקדק מלשון והתחיל מנחה דמיירי דוקא בדיעבד דא"כ היה לו לכתוב לכתחלה לא יתחיל מנחה עד שיתפללו הצבור מעריב אלא ודאי דלא נחית לזה אלא כונתו דאם אירע הדבר שבשעת תפלת מעריב של הצבור סיים זה תפלת מנחה שלו יתפלל שנית י"ח דערבית עמהם כנלע"ד ברור:
א סָעִיף א שתים לפני ק"ש. יש להפסיק בין ברקיע כרצונו ובין בורא יום ולילה עמק ברכה. מה שאנו חותמין מלך צור ישראל וגואלו כשאומרים מערבית אינו נכון ב"ח ע"ל סי' ס"ו ס"ק י"ב ומ"א כתב דבסוף פ"ק דברכות פירש"י דדוקא שחרית קאי על גאולה שעברה אבל גאולה דערבית קאי גם על לעתיד וא"כ אין לזוז מהמנהג:
ב סָעִיף ב לעמוד. ובמ"ע כתב דצריך לישב וכ"כ מט"מ בשם מהרי"ל ומהרש"ל וכתב הט"ז דאם האומרם מעומד נתכוין שיהא במקום י"ח א"כ יצא ידי תפלת ערבית והיאך יתפלל אח"כ ערבית שנים ע"ש. וכתב דעל כל פנים לא יעמוד ופניו אל הקיר כמו בי"ח:
ג סָעִיף ג יתפלל עמהם. אע"פ שהם מתפללים מבע"י מ"מ תפלת הציבור עדיפא ממיסמך גאולה לתפלת ערבית שהוא רשות. ונ"ל דאם יש שהות יקרא ק"ש וברכותיה וידלג ברוך ה' לעולם אמן ואמן וגו'. וגם יראו עינינו וגו' כדי להתפלל עם הציבור דאינה אלא מנהג וכמה גדולים סוברים דאין לאומרו ואם בא לבה"כ בשעה שמתחילין ברכו והוא לא התפלל מנחה יתפלל מנחה בעוד שהם קורין ק"ש וברכותיה ואח"כ יתפלל ערבית עם הציבור ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה בלילה אבל לא ימתין להתפלל מנחה בשעה שיתפללו ערבית ולהתפלל אח"כ ערבית בלילה דסתרי אהדדי שהקהל תופסים אותו זמן ללילה שהרי מתפללים ערבית והוא תופסו עדיין ליום שהוא מתפלל מנחה. מ"א ט"ז ע"ש:
ד סָעִיף ג עם ברכותיה. ואז אומר ברוך ה' לעולם אמן ואמן וגו' מעומד. מ"כ בשם מהררינ"ש. מ"א:
ה סָעִיף ד בכבודו. וכתב בע"ה שיקרא מלת תמיד למטה תמיד ימלוך וכו':
א סָעִיף ב כ' מ"א כ' בע"ב שיש להפסיק בין ברקיע כו' ר"ל שיש להמשיך תיבת כרצונו אדלעיל מיניה ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו. כדאמרי' סוף שבת אין מזל לישראל וכתבו התוספות דלפעמים ע"י זכות גדול משנה ה' המזל וכן מצינו שאמר הקב"ה לאברהם מאי דעתך דקאי צדק במערב אוקמי ליה במזרח. הרי דלפעמים הרצון לפניו יתברך לשדד המזלות והכוכבים ושייך שפיר שכרצונו הוא יתברך מסדרן ברקיע. אבל אי ממשיכים תיבת כרצונו אדלמטה כרצונו בורא יום ולילה לא יתכן דודאי יש ביכולתו לשנות יום לליל' או להיפך לילה ליום האו' לחרס ולא יזרח אבל כבר הבטיח הוא יתברך יום ולילה לא ישבותו כ"א על דרך המקרה כמו בחשך מצרים ואז לא היה בכל העולם כ"א במצרים וכן העמדת חמה למשה ויהושע וחזקיה היה רק ע"ד המקר'. משא"כ שידד מערכו' הכוכבים ודאי נעשה בכל דור לצדיקי הדורות והם מן הנסים הנסתרים: י"ל שאנו מתפללים כו' והיה לע"ע יהיה אור. ור"ל ולאומים יכסה חושך והוי שפיר מעין החתימה המעריב ערבים דהיינו שיהיה ערב לאו"ה הוי דומיא דמעריב ערבים כל יום: כ' ב"ח בסי' ס"ו וע"ש בט"ז: דהאמרי' פרק ער"פ דף קי"ז ע"ב א"ר ק"ש והלל גאל ישראל דצלות' גואל ישראל דרחמי נינהי פירש"י דרחמי נינהו שאנו מתפללי' על העתיד עד כאן לשונו אבל דק"ש וכן הלל דליל פסח היא שבח על גאולת מצרים שעבר וסיים שם הב"ח וז"ל אלא צ"ל וגאלו בלא ו' (בין גימ"ל לאל"ף) דשפיר משמע על הגאולה שעברה עכ"ל: מיהו בספ"ק דברכות דף י"ב ע"א אמר רבא ב"ח סבא משמיה דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית לא יצא י"ח שנא' להגיד בבקר חסדך כו' וכתב רש"י וז"ל שנא' ולהגיד בבקר חסדך וברכ' אמת ויציב כלה על חסד שעשה לאבותינו שהוציאם ממצרים וכו' וברכת אמת ואמונה מדבר בה אף על העתידות שאנו מצפי' שיקיים לנו אמונתו והבטחתו לגאלנו מיד מלכים כו' עכ"ל. אכן התוס' שם כתבו וז"ל אחר שהעתיקו ל' רש"י כתבו הנ"ל וז"ל ובסוף ברכה חוזר לגאולה דפרעה כדי לסמוך לגאל ישראל עכ"ל הרי דהחתימה גם בערבית היא על העתיד וכ"כ הפרישה שהקשה על הטור דלעיל סי' ס"ו העתיק ל' רש"י הנ"ל ובסי' זה כתב דצ"ל גאל ישראל ולא גואל משום דקאי על הגאולה שעברה ותי' מסברא דנפשיה דס"ל אע"ג דהברכה מדברת מענין גאולה העתידה. מ"מ החתימה צ"ל על גאולה שעברה הובא בספר א"ר ע"ש: (ס"ק א) צורך כו' וע"ס קס"ז סעיף ו' דמה שהוא צורך סעודה לא הוי הפסק בין נטיל' להמוציא. ה"ה מה שהוא צורך תפלה: דלא כרש"ל שכתב כיון דהאידנ' קבלנו עלינו תפלת ערבית חובא אזדא לה טעם הרשב"א לכן אין להפסיק בהכרזה. והב"ח חולק דעיקר טעם הרשב"א מפני שהוא צורך תפלה וזה שייך גם לדידן ומ"ש הרשב"א דתפלת ערבית רשות אינו אלא סניף ואינו עיקר הטעם: דוקא בר"ח שהוא דאורייתא ר"ל בר"ח אע"ג דקי"ל בערבית אם שכח יעלה ויבא אין מחזירין אותו מ"מ ר"ח גופי' דאורייתא. וכן ותן טל ומטר אע"ג דלאו דאורייתא מ"מ א"ל מעליותא דאם לא אמרו מחזירין אותו משא"כ חנוכה ופורים דהם דרבנן וגם אם לא אמר על הנסים אין מחזירין: ונ"ל דבין הפרקים כו' אבל בין קריאת שמע וברכותיה חובה לכולי עלמא אע"ג דכבר הסכים לעיל דטעם דתפלת ערבית רשות אינו אלא סניף ועיקר הטעם משום צורך תפלה. וזה שייך גם בין הפרקים מ"מ כוונתו דטוב לו להפסיק בהכרזה אחר יראו עינינו מלהפסיק בין הפרקים דאחר יראו עינינו יש פוסקים דרשאי להפסיק בכל הדברים דהא בלאו הכי מפסיקים בין גאולה לתפלה באמירת הפסוקים ויראו עינינו וכמ"ש הטור בשמם משא"כ בין הפרקים אפי' דערבית לכ"ע אינו רשאי להפסיק א"כ עדיף להפסיק בין גאולה לתפלה דערבית מלהפסיק בין הפרקים:
ב סָעִיף ב (ס"ק ב) נהגו כ' ובמ"ע כ' דצריך לישב כו' דטעם העומדים כיון דבימים הקדמונים היו בתי כנסיות שלהם בשדה והיו יראים להאריך בתפלת ערבית בלילה כיון שהי' בה"כ רחוק מן היישוב. ולכן תיקנו תמורת שמונה עשרה ח"י פסוקים של ברוך ה' לעולם כו' ויש בהם ח"י אזכרות של הוי' נגד ח"י ברכות ואגב תקנו חתימה של יראו עינינו. ואף עכשיו שבה"כ שלנו היא תוך העיר ומתפללים ח"י ברכות ממש מ"מ תקנה ראשונה לו' ח"י פסוקים תמורת ח"י ברכות במקומה עומדת ולא זזה ממקומה וזה טעם רמ"א שכ' שהמדקדקים עומדים כי תחלה נתקנו תמורת ח"י ברכות ממש והחולקים אדרבא מה"ט ראוי לישב. דאם יעמוד נראה שמתכוין לצאת בהן תמורת ח"י ברכות א"כ כשאח"כ מתפלל ח"י ברכות. א"כ נראה שמתפלל שתי פעמים ח"י ברכות וא"ל דהוי כתפלה אחת אריכת' דהא מפסיקי' בקדיש בנתיים כ"כ הט"ז וכ' בספר א"ר דאף העומדים לא יעמדו ופניהם אל הקיר דאז הוי נראה ממש כמתפלל ח"י ברכות: הושיענו אלהי ישענו לאפוקי מנוסח שלנו הושיענו ה' אלקינו וקבצנו דא"כ יהיה בו י"ט אזכרות של הוי"ה ולענ"ד זה אינו מספיק די"ל דשם הויה א' נגד ברכת המינים ואע"ג דבטור ורא"ש כתוב ח"י אזכרות נגד ח"י ברכות י"ל דלא דקו בלשונייהו כיון שנקרא י"ח ברכות דכן היתה תחלת תקנות אנכה"ג אלא שאח"ז הוסיפו ביבנה ברכת המינים לכן נקט גם ח"י אזכרות כנגדן. עוד י"ל מ"ש ה' הוא האלהים ב"פ נחשב כחדא וזה דנחשבו כחדא כתב גם בספר א"ר לפי שטתו. ומ"מ י"ל כמ"ש מ"א הושיענו אלהי ישענו: דכ"ה לשון הפסוק בדברי הימים א' סי' ט"ז דלא הוזכר בו שם הוי"ה וכ"כ בספר א"ר אולם בתהלים סי' ק"ו כתיב הושיענו ה' אלהינו וקבצנו כו': אז אמר כו' מעומד כיון דלא סמך גאולה לתפלה כדי. להתפלל עם הצבור. לכן כשקרא ק"ש עם ברכותיה אמר הפסוקים בעמידה שיהא דומה לסמיכת גאולה לתפלה דהיינו שיהיו הפסוקים דומים קצת לתפלת י"ח ואף שכבר התפלל עם הציבור או שיהיו עכשיו הפסוקים תמורת ח"י ברכות ובתורת תפלת נדבה ואע"ג דצריך לחדש בה דבר כדלעיל סי' ק"ז זה נקרא כחידוש במה שמסמיך גאולה לתפלה:
ג סָעִיף ג (ס"ק ג) יתפלל עמהם אף שהם מתפללים מבע"י ר"ל מלבד שאם יתפלל עם הצבור ולא יהא מסמיך גל"ת נוסף לזה שגם עם הצבור מתפלל מבע"י ואם יתפלל לבד יתפלל בלילה אע"ג דר"ס רל"ה מבואר דעדיף להתפלל בצבור אפי' מתפלל מבע"י מ"מ קמ"ל אע"ג דהכי איתא תרתי שמתפללים מבע"י וגם לא יסמוך גאולה לתפלה אפ"ה עדיף תפלה עם הציבור: אבל לא ימתין כו' דס"ד כיון דע"כ א' מב' תפלות דהיינו מנחה וערבית צריך להתפלל ביחיד א"כ למה מתפלל מנחה ביחיד ותפלת ערבית בצבור ולא יסמוך גל"ת וגם יתפלל ערבית מבע"י נימא איפכא שימתין להתפלל מנחה עד שיתפללו הקהל שמונה עשרה של ערבית ואז יתפלל מנחה וניהו דלא הוי תפלתו עם הצבור דהא הם מתפללים ערבית והוא מנחה מ"מ הוי בשעה שהציבור מתפללים וערבית יתפלל בלילה וגם יסמוך גל"ת: בשחרית ומוסף ר"ל דאי מתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללים שחרית לא מקרי בשעה שהצבור מתפללים: דסתרי אהדדי שהצבור המתפללים ערבית עושים אותו לילה והוא מתפלל מנחה ע"כ חשבו עדיין יום: ועזסי' רס"ג דאין להתפלל מנחה באותו בה"כ שכבר קבלו קהל שבת דהוי כסתרי אהדדי ע"ש: ועוד דתפל' עם הצבור כו' ר"ל אפ"ת דכה"ג מקרי בשעה שהצבור מתפללים מ"מ עדיף שיתפלל מנחה ביחיד וערבית עם הצבור דהוי תפלה עם הצבור דעדיף ממה שיתפלל מנחה בשעה שהם מתפללים ערבית דלא הוי רק כמו בשעה שהצבור מתפללים כנ"ל: ועססי' ק"ט דכה"ג בקדוש' וז"ל יחיד העומד בתפלת י"ח וכשהגיע למקום קדושה היו צבור אומרים קדושה דסדר' אינו אומר קדוש עמהם דאין קדושות שוות כו':
ד סָעִיף ד (ס"ק ד) המלך כו' המולך בכבודו. אפשר הטעם כמו שכ' רש"י והם דברי מדרש רבה במגלת אסתר ע"פ המולך מהודו ועד כו' שמלך מעצמו ולא היה מזרע המלוכה ולא הי' ראוי למלוכה ע"ש: שא"ל ימלוך לשון בקשה. ר"ל שלא יהיה כוונתו באמרו ימלוך שהוא לשון תפלה שמתפלל שימלוך כו' דהיינו לקרב הגאולה אלא יהיה כוונתו מלשון שבח שודאי כך יהי' ע"י שיגאלנו ב"ב: מלת תמיד למטה לא ידעתי טעמו. ובפרישה הובא בס' אליהו רבה כ' להיפוך שיקראנו למעלה:
א סָעִיף ב ס"ב אין כו'. עתוס' ד' ב' ד"ה אר"י כו' וז"ש ואף כו' ועיין ט"ז ודעת רשב"ם ורמב"ן עיקר וכ"כ בשמו תר"י בריש ברכות ע"ש: ומיהו כו'. כמו טול בריך וכ"ש זה שהוא צורך התפלה ממש וכ"ש בתפלת ערבית רשות שם סי' רצ"ג וכן כו'. טורבשם ר"ע ועב"י מטעם הנ"ל כמו טול בריך ואע"ג דלאחרים: כי נתקנו כו'. תוס' שם ותר"י כ' שבתחילה שת"ע רשות היו אומרים אלו הפסוקים במקום תפלת י"ח וחותמין ואומרים קדיש ויוצאין:
ב סָעִיף ג ס"ג מצא ציבור כו'. ע' רא"ש ריש ברכות ושאלו מרב האי ז"ל כו' וחזינן כו' היכא כו' ובזה מתורץ קושיות תוס' שם ד"ה מאימתי ועוד קשה דא"כ כו' ואנן קי"ל כו'. רשב"א שם ואע"ג דבשחרית אין לעשות כן מ"מ בערבית כיון דרשות לא חיישינן לסמיכה כולי האי ועב"י:
ג סָעִיף ד ס"ד אחר כו' ולא כו'. כמו בבהמ"ז שאין עונה אחר הטוב והמטיב:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.