א אֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁשּׂוֹנֵא הָקָּבָּ"ה, הַמַּשְׁתִּין בִּפְנֵי מִטָּתוֹ, עָרֹם. הַמַּשְׁתִּין לִפְנֵי מִטָּתוֹ, עָרֹם, מֵבִיא לִידֵי עֲנִיּוּת; וְלֹא אֲמָרָן, אֶלָּא דִּמְהַדֵּר אַפֵּיהּ לְפוּרְיָא (פי' לַמִּטָּה), אֲבָל לְבָרַאי לֵית לָן בָּהּ; וְדִמְהַדֵּר אַפֵּיהּ לְפוּרְיָא נָמֵי לֹא אֲמָרָן, אֶלָּא בְּאַרְעָא, אֲבָל בְּמַנָּא לֵית לָן בָּהּ.
א סָעִיף א (א) ששונא הקב"ה וכו' - מפני שרצון הקב"ה שיהיה האדם מתנהג בדרך נקיות וקדושה וזה מתנהג עצמו בדרך מיאוס וטינופת ולא יוכל להשרות שכינתו אצלו:
ב סָעִיף א (ב) בפני מטתו - ומכ"ש אם משתין מים לפני מקומות אחרים שצריכים להתנהג יותר בנקיות כגון לפני שלחנו וכיב"ז:
ג סָעִיף א (ג) ערום - לאו דוקא ערום אלא ה"ה אם היה לבוש אלא אורחא דמלתא נקט מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין:
ד סָעִיף א (ד) המשתין וכו' - קיצור לשון הוא וכונתו עוד אחז"ל המשתין וכו':
ה סָעִיף א (ה) לידי עניות - דאמרינן בערבי פסחים קי"א דשרא דעניותא נבל שמיה ואוהב לשרות במקום מיאוס [ומשו"ה קרי ליה נבל שחפץ לנבל את עצמו] ומשתין לפני מטתו היינו מיאוס:
ו סָעִיף א (ו) לבראי וכו' - שהקלוח הולך וניתז למרחוק וממילא באשה אסור אפילו בכה"ג [מ"א]:
ז סָעִיף א (ז) במנא וכו' - ומ"מ ת"ח צריך שיכפה עליו כלי מלמעלה דא"א לו לת"ח בלא הרהור תורה:
ח סָעִיף א (ח) לית לן בה - וכשרוצה לברך אח"כ ברכת אשר יצר יטול ידיו וגם יחגור עצמו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה וירחיק את עצמו כדין ממקום המי רגלים אם אין הכלי מכוסה כדין:
א סָעִיף א ערום. לאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין:
ב סָעִיף א עניות. דשרא דעניותא נביל שמיה ושורה במקום מיאוס:
ג סָעִיף א לבראי לית לן בה. שהקלוח הולך וניתז (למרחוק) רש"י משמע דבאשה אסור:
ד סָעִיף א במנא לית לן בה. ומ"מ ת"ח צריך שיכפה עליו כלי כמ"ש ססי' פ"ז דא"א לו בלא הרהור תורה, והאלקים יזכני לסיים הלכות שבת ועד גמירא, בנל"כ ולאע"י אמן:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.