א מֻתָּר לְהַפְלִיג בִּסְפִינָה אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אִם הוֹלֵךְ לִדְבַר מִצְוָה; וּפוֹסֵק עִמּוֹ שֶׁיִּשְׁבֹּת, וְאִם אַחַר כָּךְ לֹא יִשְׁבֹּת אֵין בְּכָךְ כְּלוּם; אֲבָל לִדְבַר הָרְשׁוּת אֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה פָּחוֹת מִג' יָמִים קֹדֶם הַשַּׁבָּת. הַגָּה: אֲבָל קֹדֶם שְׁלֹשָׁה יָמִים שָׁרֵי, אֲפִלּוּ בִּסְפִינָה שֶׁמּוֹשְׁכִים אוֹתָהּ עַל יְדֵי בְּהֵמוֹת, וַאֲפִלּוּ אֵין בְּגֹבַהּ הַמַּיִם י' טְפָחִים (מַהֲרִי"ק שֹׁרֶשׁ מ"ה) וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁיִּצְטָרֵךְ הַיִּשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת אַחַר כָּךְ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת לְהוֹלִיךְ הַסְּפִינָה (ריב"ש סִימָן קנ"ב). וְאִם הוּא דֶּרֶךְ מוּעָט, כְּמוֹ מִצֹּר לְצִידוֹן שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם כִּי אִם מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד, מֻתָּר לְהַפְלִיג בְּעֶרֶב שַׁבָּת בַּבֹּקֶר, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעַ שָׁם קֹדֶם הַשַּׁבָּת; וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַפְלִיג בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּלָל, אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ מוּעָט, אֵין מַפְלִיגִין.
ב הָא דְּאֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה בְּפָחוֹת מִשִּׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם הַשַּׁבָּת, הַטַּעַם מִשּׁוּם עֹנֶג שַׁבָּת, שֶׁכָּל שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים יֵשׁ לָהֶם צַעַר וּבִלְבּוּל; וְדַוְקָא לְמַפְלִיגִים בַּיַּמִּים הַמְּלוּחִים, אֲבָל בִּנְהָרוֹת אֵין שׁוּם צַעַר לַמַּפְלִיגִים בָּהֶם, וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לְהַפְלִיג בָּהֶם אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא יָדוּעַ לָנוּ שֶׁאֵין בְּעָמְקָם עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיָּדוּעַ לָנוּ שֶׁמִּקַּרְקַע הַסְפִינָה לְקַרְקַע הַנָּהָר פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, אָסוּר לָצֵאת חוּץ לַתְּחוּם מִשּׁוּם אִסוּר תְּחוּמִין. הַגָּה: וְכֵן בִּסְפִינָה שֶׁיִּצְטָרֵךְ הַיִּשְׂרָאֵל לָבֹא לִידֵי מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, אָסוּר לִכָּנֵס בָּהּ שְׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם הַשַּׁבָּת, אֲפִלּוּ הֵם נְהָרוֹת הַנּוֹבְעִים וְהִיא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה (ריב"ש סִימָן קנ"ב מַהֲרִי"ק), אֲבָל אֵין אִסּוּר בְּמַה שֶּׁהַבְּהֵמוֹת מוֹשְׁכוֹת הַסְּפִינָה בִּשְׂפַת הַנָּהָר, וְלֹא דָּמִי לַהֲלִיכָה בְּקָרוֹן שֶׁאָסוּר.
ג הֵיכָא דְּמֻתָּר לְהַפְלִיג מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אִם נִכְנַס בִּסְפִינָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְקָנָה בָּהּ שְׁבִיתָה, אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְלֶגֶת בְּשַׁבָּת, מֻתָּר וְהוּא שֶׁלֹּא יֵצֵא מֵהַסְפִינָה מֵעֵת שֶׁקָּנָה שְׁבִיתָה. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ יָצָא מִן הַסְּפִינָה, שָׁרֵי, דְּמֵאַחַר שֶׁקָּנָה בָּהּ שְׁבִיתָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת מֻתָּר אַחַר כָּךְ לִכָּנֵס בָּהּ בְּשַׁבָּת וּלְהַפְלִיג. יֵשׁ שֶׁעוֹשִׂין קִדּוּשׁ בַּסְּפִינָה, וְאַחַר כָּךְ חוֹזְרִים לְבֵיתָם וְלָנִים שָׁם, וּלְמָחָר חוֹזְרִין לַסְּפִינָה וּמַפְלִיגִין, וְכֵן נָהֲגוּ בִּקְצָת מְקוֹמוֹת וְאֵין לִמְחוֹת (רַ"ן פ"ק דְּשַׁבָּת וְריב"ש סִימָן י"ז קט"ו קנ"ב) וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן של"ט וְת"ד.
ד הַיּוֹצְאִים בְּשַׁיָּרָא בַּמִּדְבָּר, וְהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהֵם צְרִיכִים לְחַלֵּל שַׁבָּת כִּי מִפְּנֵי הַסַכָּנָה לֹא יוּכְלוּ לְעַכֵּב בַּמִּדְבָּר בְּשַׁבָּת לְבַדָּם, ג' יָמִים קֹדֶם שַׁבָּת אֲסוּרִים לָצֵאת, וּבְיוֹם רִאשׁוֹן וּבְשֵׁנִי וּבִשְׁלִישִׁי מֻתָּר לָצֵאת, וְאִם אַחַר כָּךְ יְאֵרַע לוֹ סַכָּנָה וְיִצְטָרֵךְ לְחַלֵּל שַׁבָּת מִפְּנֵי פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, מֻתָּר, וְאֵין כָּאן חִלּוּל; וְהָעוֹלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִם נִזְדַּמְּנָה לוֹ שַׁיָּרָא אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, כֵּיוָן דִּדְבַר מִצְוָה הוּא, יָכוֹל לִפְרֹשׁ; וּפוֹסֵק עִמָּהֶם לִשְׁבֹּת, וְאִם אַחַר שֶׁיִּהְיוּ בַּמִּדְבָּר לֹא יִרְצוּ לִשְׁבֹּת עִמּוֹ, יָכוֹל לָלֶכֶת עִמָּהֶם חוּץ לַתְּחוּם, מִפְּנֵי פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ; וְאִם נִכְנַס לְעִיר אַחַת בְּשַׁבָּת, מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ; וַאֲפִלּוּ הִנִּיחוּהוּ מִחוּץ לָעִיר וְרוֹצֶה לִכָּנֵס לָעִיר, מֻתָּר, דְּכֵיוָן דְּלִדְבַר מִצְוָה נְפַק יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לִסְחוֹרָה אוֹ לִרְאוֹת פְּנֵי חֲבֵרוֹ חָשׁוּב הַכֹּל דְּבַר מִצְוָה וְאֵינוֹ חָשׁוּב דְּבַר הָרְשׁוּת, רַק כְּשֶׁהוֹלֵךְ לְטַיֵּל; וְעַל כֵּן נָהֲגוּ בִּקְצָת מְקוֹמוֹת לְהָקֵל בְּעִנְיַן הַפְלָגַת הַסְּפִינוֹת וַהֲלִיכַת שַׁיָּרָא תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים, כִּי חוֹשְׁבִים הַכֹּל לִדְבַר מִצְוָה; וְאֵין לִמְחוֹת בְּיָדָן, הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהֶם עַל מִי שֶׁיִּסְמֹכוּ.
א סָעִיף א הנה קודם שנכנוס בביאור דברי השו"ע נעתיק לשון הברייתא הנאמר בזה בגמרא דף י"ט ת"ר אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת בד"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי ופוסק עמו ע"מ לשבות ואינו שובת דברי רבי רשב"ג אומר אינו צריך ומצור לצידון [שהוא מהלך יום אחד] אפילו בע"ש מותר ע"כ לשון הברייתא. והנה הרבה טעמים נאמרו ע"ז בפוסקים י"א הטעם שמא יצטרך הישראל לעשות מלאכה בעצמו בשבת משום פיקוח נפש דמקום סכנה הוא או שיעשה הא"י בעל הספינה עבורו מלאכה בקשירת הקלע ושאר חילולים או משום איסור תחומין כמבואר בב"י באריכות והרי"ף ס"ל דאי משום חשש מלאכה או תחומין ודאי היה אסור אף קודם ג' ימים וגם לדבר מצוה לא היה מותר אלא דעיקר האיסור משום ביטול מצות עונג שבת דכל ג' ימים הראשונים יש להם צער מחמת נענוע הספינה שגופו משתבר וכדכתיב יחוגו וינועו כשכור וגם מחמת סרחון העולה מן הימים המלוחין ואין רוחו חוזרת לבוא עד אחר ג' ימים שהורגל בזה וכמ"ש ס"ב וי"א דהטעם שאסרו להפליג בספינה הוא מפני שנראה כאלו צף ושט ע"פ המים בשבת וזהו אסור לכו"ע מפני גזירה שמא יעשה חבית של שייטין וכדלקמן בסימן של"ט וקודם ג' ימים שרי דע"י שהוצרך להפליג זמן הרבה קודם שבת אית ליה היכרא ולא יבוא לעשות חבית של שייטין ואותן הפוסקים הנ"ל דס"ל דהטעם הוא משום מלאכה או משום תחומין מה שחילק הברייתא לדידהו בין תוך ג' ימים לקודם ג' ימים הוא משום דשלשה ימים קודם שבת מקרי קמא שבתא וחל עליו להזהר שלא יבוא לידי חילול שבת אבל קודם ג' ימים דהם מקרי בתר שבת העבר עדיין לא חל עליו אזהרת שבת הבאה ושרי להפליג בהם ואז אף אם יצטרך אח"כ לבוא לידי חילול שבת משום פיקוח נפש שרי. והנה המחבר אף שנמשך בס"ב אחר הרי"ף שהעתיק פירושו מ"מ גם הוא ס"ל כהפוסקים דקודם ג' ימים שרי אף במקום שיצטרך אח"כ לבוא לידי חילול שבת ע"י מלאכה וכמ"ש ס"ד [ועיין במה שכתבנו שם] אלא דס"ל דאף אי לא היה בו שום חשש מלאכה ותחומין [כגון שהיא כולה של א"י דכשנעשה בה מלאכה מסתמא אדעתיה דא"י נעשה וגם היא במקום שעמוק יותר מעשרה טפחים דאין בזה משום איסור תחומין להרבה פוסקים וכדלקמן בסימן ת"ד ע"ש] אפ"ה אסור משום ביטול עונג שבת לחוד. ועתה נבוא לבאר בעז"ה את דברי השו"ע:
ב סָעִיף א (א) אפילו בע"ש - היינו אף דבודאי לא יקיים עונג שבת עי"ז כמ"ש המחבר בס"ב אפ"ה מותר כיון דלצורך מצוה הוא וקי"ל דעוסק במצוה פטור מן המצוה ולא מבעיא אם הספינה הולכת במקום שהמים עמוקים יותר מעשרה טפחים דמותר ואין לחוש ליציאת חוץ לתחום דקי"ל אין תחומין למעלה מעשרה טפחים אלא אפילו יש מקומות שהמים מועטין פחות מעשרה טפחים ג"כ מותר לצאת בע"ש בספינה כיון שהוא לדבר מצוה [א"ר]:
ג סָעִיף א (ב) ופוסק עמו וכו' - כתב המ"א דבשבת אסור להפליג אפילו לדבר מצוה דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות ולא ילך ויש שמצדדים דאפילו בשבת שרי לדבר מצוה ועיין בשע"ת סוף סימן זה ובח"א כלל ד':
ד סָעִיף א (ג) שישבות - בין אם הוא מפליג מע"ש בין מקודם כיון שהוא תוך ג' ימים הסמוך לשבת [ט"ז]. בספר עו"ש נסתפק אם א"א לו לפסוק כגון שהא"י אומר לו שלא ישבות וכה"ג אי מעכב או לא והסכימו רוב האחרונים דהפסיקה הוא רק למצוה בעלמא ואינו מעכב:
ה סָעִיף א (ד) פחות משלשה ימים - דהיינו ביום רביעי בשבת אסור [מ"א בשם הרבה אחרונים] אבל הגר"א הביא בשם הרבה ראשונים דהג' ימים נחשבין עם השבת גופא וביום רביעי מותר ועי"ש שכתב שכן מוכח בתוספתא ובירושלמי:
ו סָעִיף א (ה) קודם השבת - וה"ה קודם יו"ט דיו"ט ושבת שוין וכן ביו"ט שני אין מפליגין:
ז סָעִיף א (ו) אפילו בספינה וכו' - ר"ל דלא נימא דדמי להליכה בקרון דאסור ליסע בשבת אפילו אם ישב בהקרון קודם ג' ימים ועיין בס"ב בהג"ה דלפי מה שרגילין למשוך הספינות בבהמות בנהרות אפילו בתוך ג' ימים מותר להפליג אלא דנקט קודם ג' ימים משום שאר ספינות [הגר"א]:
ח סָעִיף א (ז) ואפילו אין בגובה וכו' - דהו"א דאסור משום תחומין קמ"ל דלא והטעם כיון שהתחיל קודם ג' ימים וכמש"כ לקמיה:
ט סָעִיף א (ח) ואפילו במקום וכו' - הטעם כמו שכתבנו למעלה דשלשה ימים קודם השבת שייכים לשבת הבא וחל עליו להזהר שלא יבוא לידי חילול שבת וכשיצא בתוך הזמן הזה הרי הוא כאלו מתנה לחלל עליו את השבת אבל קודם לזה שייכים לשבת שעבר וכיון שהפליג בהיתר אין לו להמנע מחמת שבת הבא שאז אם יארע לו סכנה ויצטרך לחללו משום פיקוח נפש אין כאן חילול ועיין לקמן בסקכ"ה מה שנכתוב בזה:
י סָעִיף א (ט) לעשות אח"כ וכו' - היינו דאין לו למנוע מחמת זה מלישב בספינה כיון שהוא קודם ג' ימים אבל מ"מ כל מה שיכול לעשות שלא יצטרך בעצמו לחלל את השבת כגון ע"י א"י וכדומה פשיטא דמחויב לעשות כן:
יא סָעִיף א (י) בבוקר - דאם ימשך שעה ושתים על היום אסור דלא יגיע לשם קודם השבת [ב"י]:
יב סָעִיף א (יא) מפני שאפשר וכו' - ר"ל כשיש רוח טוב הולכין ביום אחד לכן שרי להלוך בע"ש לפי שאפשר שיהיה רוח טוב:
יג סָעִיף ב (יב) אפילו בע"ש - ואין צריך לפסוק עמו שישבות ולענין להפליג בשבת עיין בס"ג:
יד סָעִיף ב (יג) והוא שלא וכו' - דכיון דתחומין דרבנן הוא ואפילו תחומין די"ב מיל קי"ל דבימים ונהרות אין בהן איסור דאורייתא לד"ה שאין דומין לדגלי מדבר לפיכך תלינן בספיקו להקל ואמרינן דעמוק עשרה טפחים מקרקע הספינה לקרקע המים ואין תחומין למעלה מעשרה:
טו סָעִיף ב (יד) שמקרקע הספינה - פי' אע"פ שהמים עמוקים עשרה אם הספינה משוקעת במים שאין בין קרקע הספינה לקרקע המים י"ט לא מבעיא אם הוא יושב בספינה למטה מיו"ד נמצא מהלך למטה מיו"ד אלא אפילו אם הוא יושב בספינה במקום גבוה שהוא למעלה מיו"ד מקרקעית המים ג"כ אסור כיון שהספינה רחבה ארבעה וניחא להילוך כעומד למטה דמיא ויש מתירין כשהוא יושב למעלה מיו"ד טפחים ואין רגליו תלויות למטה מיו"ד טפחים ויש לסמוך על דבריהם כשהוא צריך לכך:
טז סָעִיף ב (טו) אסור לצאת וכו' - היינו בכל הג' ימים שקודם שבת אם יודע שיזדמן לו שם בשבת מקום ההוא ויצטרך לעבור עליו על איסור תחומין אבל קודם לזה מותר וכמו שכתוב בס"א בהג"ה:
יז סָעִיף ב (טז) לידי מלאכה - אפילו מלאכה דרבנן [אחרונים]:
יח סָעִיף ב (יז) ליכנס בה שלשה ימים - הטעם כמו שכתבנו למעלה בסק"ח:
יט סָעִיף ב (יח) אין איסור במה שהבהמות וכו' - ר"ל דאם לא היה איסור אחר כגון בנהרות הנובעים ולמעלה מעשרה וגם לא יצטרך הישראל לעשות מלאכה שם אין לאסור ליסע בספינה היכא שהבהמות מושכות הספינה דיהיה דומה כאלו יושב בקרון והבהמה מושכת אותו דאסור לא אמרינן הכי דהתם הטעם שמא יחתוך זמורה להנהיגה אבל הכא הבהמות הולכות ברחוק ממנו וע"כ מותר אפילו בתוך ג' ימים:
כ סָעִיף ג (יט) היכא דמותר וכו' - פי' דהמחבר לא קאמר לעיל להתיר אפילו בנהרות הנובעים ולמעלה מעשרה אלא להפליג בע"ש אבל בשבת לא וכאן אתי לאורויי דלפעמים אף בשבת מותר להפליג בהם:
כא סָעִיף ג (כ) שביתה - היינו שישב שם כל בין השמשות עד שתחשך:
כב סָעִיף ג (כא) והוא שלא יצא - דאל"ה אסור ליכנס בה בשבת מפני שנראה כשט ע"פ המים וזה אסור כמ"ש סימן של"ט:
כג סָעִיף ג (כב) דמאחר שקנה בה וכו' - היינו דעי"ז הו"ל הספינה כביתו ואינו נראה כשט כשנכנס בה בשבת ואפילו לדעה זו אינו מועיל הקנין שביתה אלא שיהיה מותר לכנוס בהספינה בשבת אבל כשמגיע אח"כ ליבשה אסור לו לזוז מד' אמותיו כמ"ש בסימן ת"ד [ואם הגיעה הספינה לעיר המוקפת מחיצות עי"ש בהג"ה] אבל אם לא יצא מהספינה מעת שקנה שביתה מותר אח"כ לילך במקום שיגיע ליבשה עד אלפים לכל רוח והני מילי כשהיתה הספינה לעולם למעלה מעשרה טפחים וכמבואר שם ובספינה גופא מהלך את כולה אפילו אם יצא מבערב לביתו אחר שקנה שביתה כיון ששבת באויר מחיצות מבעוד יום ואם לא קנה שביתה כלל מבע"י עיין לקמן בסי' ת"ה ס"ז במ"ב כי שם בארנו כל פרטי הדינים האלו:
כד סָעִיף ג (כג) שביתה מע"ש - ואפילו אם חל יו"ט ע"ש שרי לקנות שביתה ואין בזה משום הכנה מיו"ט לשבת [מ"א] ואינו מועיל לזה הקנין שביתה שקנה מעיו"ט ועיין בסימן תט"ז באיזה אופן אין בו משום הכנה:
כה סָעִיף ג (כד) שעושין קידוש - גם לדעת זו בעינן שישב שם כל בין השמשות לקנין שביתה אלא שסוברין דלכתחלה נכון לעשות שם ג"כ קידוש ולאכול מעט כדי לפרסם הדבר שקנו שם שביתה ולא יבואו לחשדם:
כו סָעִיף ד (כה) לחלל שבת - אפילו באיסור דרבנן [מ"א בשם הריב"ש]:
כז סָעִיף ד (כו) וביום ראשון ובשני ובשלישי - כבר נתבאר הטעם משום דהם נקראים על שם שבת העבר ואין צריך להזהר עתה שלא יבוא לידי חילול שבת הבא ובכנה"ג כתב בשם הריב"ל דכשיודע בודאי שיבוא לידי חילול שבת אסור אף בכה"ג וכ"כ הרדב"ז ועפ"ז סומכין עכשיו שמסכנים בעצמם קצת שלא לחלל שבת כדי שלא יהיה איסור למפרע על מה שיצא:
כח סָעִיף ד (כז) ואם אח"כ יארע וכו' - ר"ל כיון דממילא נסבב הדבר לבסוף ובאונס של פיקוח נפש אין כאן חילול. ופשוט דלכו"ע אסור לו להבטיח לשיירא בעת שישתתף עמם שיסייעם באיזה עשיית מלאכה בשבת ואפילו מלאכה דרבנן אף שעי"ז תתבטל הנסיעה שלו שלא ירצו להשתתף עמו ואפילו אם הוא דבר מצוה דהרי הוא מתנה בהדיא לחלל את השבת:
כט סָעִיף ד (כח) והעולה לארץ ישראל - י"א דה"ד כדי להתיישב בה וי"א דאפילו ע"מ להחזיר דלהלוך בה הילוך ד"א נמי הוי מצוה ובפרט לפי מה שהקיל רמ"א בסוף הסימן בהג"ה ודאי דגם זה הוא בכלל דבר מצוה:
ל סָעִיף ד (כט) ופוסק עמהם לשבות - והפסיקה הוא לעיכובא ואם לא יתרצו בזה לא ילך עמם וכמו שבארתי בבה"ל:
לא סָעִיף ד (ל) יכול ללכת וכו' - אם מתיירא להתעכב במדבר שמא יפגשו בו חיות רעות או יפגעו בו לסטים ויגזלו ממנו בהמתו ולא יוכל ללכת ברגליו ויסתכן או יקחו ממונו ולא יוכל להחיות את עצמו במדבר או שיקחו ממנו מלבושיו בזמן הקור כולם הוא בכלל ספק פיקוח נפש ומותר לילך עמהם:
לב סָעִיף ד (לא) חוץ לתחום - וה"ה אפילו חוץ לי"ב מיל נמי שרי עד שיגיע למקום שאין שם שוב חשש סכנת נפשות ויפרד מהם וישבות שם ויש לו משם אלפים לכל רוח [אחרונים]:
לג סָעִיף ד (לב) ואם נכנס וכו' - דכיון דבאונס יצא חוץ לתחום מפני פיקוח נפש וגם מתחלתו ברשות נפק ע"כ לא הוי כשאר יצא חוץ לתחום דאין לו אלא ד"א וכתב המ"א דדוקא כשהלך לדבר מצוה גמורה ולא כשהלך לסחורה דאף דדעת ההג"ה שגם זה מקרי צורך מצוה מ"מ לענין שיהיה יכול להלוך בתוך כל העיר וכן במה שכתב המחבר ואפילו וכו' יש לו אלפים לכל רוח אין לסמוך ע"ז כיון שהרבה פוסקים חולקין ע"ז:
לד סָעִיף ד (לג) דכיון דלדבר מצוה וכו' - אבל אם יצא מתחלה לדבר הרשות אף שעתה היה מותר לו ללכת עמהם חוץ לתחום מפני פ"נ מ"מ כיון שעבר מתחלה על דעת חכמים במה שיצא תוך ג' ימים הרי הוא כשאר יוצא חוץ לתחום דאין לו אלא ד"א ואם יצא קודם ג' ימים אפילו לדבר הרשות כיון דהשתא היה צריך לצאת מפני פיקוח נפש יש לו אלפים אמה לכל רוח כמ"ש סימן ת"ז [מ"א]. עוד כתב דאם הלך תוך ג' ימים מפני שסבר שמותר לילך תוך ג' ימים הו"ל שוגג ויש לו אלפים אמה לכל רוח וכ"כ ש"א:
לה סָעִיף ד (לד) לסחורה - אפילו יש לו מזונות והולך לסחורה להרוחה ולגבות מעות מא"י שהוא חולה כל עוד שאינו גוסס לא מקרי פסידא ודאית [מ"א] והא"ר מיקל בזה דלא גרע מהולך לסחורה וע"כ מותר להפליג עבור זה בתוך ג' ימים ועיין לקמן בסימן של"ט במ"א סקי"ג ובמ"ב שם:
לו סָעִיף ד (לה) והליכת שיירא - ודעת מ"א בשם כמה פוסקים דבהליכת שיירא אין להקל:
לז סָעִיף ד (לו) ואין למחות וכו' - אבל במקום שלא נהגו להקל אין כדאי לכתחלה להקל דכמה פוסקים סוברים דבעינן מצוה גמורה:
א סָעִיף א לדבר מצוה. אבל בשבת אסור דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות ועס"ג ועסי' תרי"ג ס"ח ועססי' של"ט:
ב סָעִיף א מג' ימים. דהיינו ביום רביעי בשבת אסור עס"ד, וה"ה בי"ט שני אין מפליגין (מ"צ ח"א ל' וח"ב מ"ז ור"י הלוי ל"ב ור"ש יונה כ"א וריב"ל ס"ג סי' ע"ב רדב"ז ח"א ק"ה):
ג סָעִיף א קודם ג' ימים. היינו ביום ג' וכמ"ש ס"ד כנ"ל דלא כע"ש:
ד סָעִיף א הישראל לעשות. עס"ד שגם הרב"י ס"ל כן דלא כע"ש:
ה סָעִיף א מפני שאפשר. כלומ' כשיש רוח טוב הולכין ביום א' אף על פי שעכשיו אין רוח טוב שרי להלוך בע"ש (ב"י ד"מ):
ו סָעִיף ב יש להם צער. ולדבר מצוה שרי שהעוסק במצוה פטור מן המצוה עסי' ל"ח:
ז סָעִיף ב שמקרקע הספינה. פי' אף על פי שהמים עמוקים י' אם הספינ' משוקעת במים והוא יושב למטה מי' נמצא מהלך למט' מי' ואפי' יושב למעל' אסור כיון שהספינ' רחב' ד' כמ"ש סי' ת"ד ע"ש וכ"כ הב"ח בשם ספר היראים (ומ"מ בספר היראים משמע דשרי ביושב למעלה) אלא שכתב שמדברי הרי"ף /התוספות/ והרמב"ם לא משמע כן ולא ידעתי היכא רמיז' דהם כתבו אח"כ וז"ל ומיהו צ"ל דאף הכלי שדולה בו ונשקע במים הוי למעל' מי' דאל"כ האיך ממלא עכ"ל וקשה האיך נמשך זה פה אחר התי' אלא דקשי' להו בעצמן למה לא תי' כמ"ש ספר היראים דהמים עמוקים אך הספינ' שוקעת במים והולכת למטה מי' לזה כתבו ומיהו צ"ל כו' כלומר וא"כ הכא צ"ל מאי דקאמר גמירי דאין ספינה מהלכת בפחות מי' היינו בלא השקוע כי היכי שיבוא הכלי למעל' מי' ואם כן צ"ל דבעירובין מיירי בספינה קטנה וגם בתשו' הרמב"ם קאי אמי שהולך על סואר של קורות שהן שטין ואין נשקעין במים ולכן אין לזוז מפסק הש"ע:
ח סָעִיף ב אסור לצאת. צ"ע מאי חידש רמ"א וי"ל דקמ"ל דתוך התחום שרי ולא גזרי' שמא יצא חוץ לתחום:
ט סָעִיף ב להליכ' בקרון. שאסו' משום שמא יחתוך זמורה אבל הכא הבהמו' הולכים ברחוק ממנו ובע"ש העלים עיניו מהג"ה זו וכ' בשם התו' והרא"ש דאסור בספינ' ולא דק דהם לא כתבו רק בהליכ' בקרון עפ"ד דעירובין דכיון שהולכת הבהמ' רחוק מהספינ' ה"ל צידי צדדין כמ"ש סימן ש"ה סי"ח:
י סָעִיף ג והוא שלא יצא. דאסור ליכנס בשבת בספינ' משום שט כמ"ש ססי' של"ט:
יא סָעִיף ג דאפי' יצא. דמאחר שקנה שבית' ה"ל כביתו ומותר ליכנס בה בשבת ועכ"פ כשמגיע ליבשה אסור לזוז מד"א כמ"ש ססי' ת"ד אבל אם לא יצא מותר, ובספינ' מהלך כולה כמ"ש סי' ת"ה ס"ז ואם לא שבת בה לא כיון דנכנס בה לדע' ע"ש ואפי' חל י"ט ע"ש שרי לקנות שביתה עיין סי' תי"ו:
יב סָעִיף ג שעושין קידוש וכו'. לפרסומי מילת' (ב"י) ונ"ל דבעי דוקא שישב שם בין השמשות וכ"מ בכל הפוסקי' דלא כלבוש:
יג סָעִיף ד לחלל שבת. אפי' באיסור דרבנן (ריב"ש סי' י"ח):
יד סָעִיף ד וביום אב"ג. וריב"ל ח"ב ס' נ"ג כ' דכיון דיודע בודאי שיחלל שבת אסור וכ"כ רדב"ז ח"א ס"י ועפ"ז סומכין עכשיו שמסתכנין בעצמן שלא לחלל שבת (כ"ה):
טו סָעִיף ד והעולה לא"י. ודוק' ע"ד להתיישב וי"א אפי' ע"מ להחזיר כיון דאפי' מהלך ד"א בא"י מצוה היא (כ"ה):
טז סָעִיף ד יכול ללכת וכו'. ואם מתיירא להתעכב במדבר שמא יפגעו בו לסטים ויגזלו ממנו הבהמ' ולא יוכל ללכת ברגליו או אם יקחו ממונו לא יוכל לחיות עוד או אם יקחו מלבושיו בזמן הקור במעט ימות בקרירות כל א' מאלו מקרי פ"נ ומותר לילך עמה' (רמ"ג סימן ק"ט):
יז סָעִיף ד ואם נכנס כו'. ונ"ל דדוק' כשהלך לשם מצוה ולא לסחור':
יח סָעִיף ד דלדבר מצוה נפק. ואם יצא קודם ג' ימים אפי' יצא לדבר הרשות נמי כיון דהשת' היה צריך לצאת מפני פ"נ יש לו אלפים אמה לכל רוח כמ"ש סימן ת"ז ונ"ל דאם הלך תוך ג' ימים מפני שסבר שמותר לילך תוך ג"י ה"ל שוגג ויש לו אלפים אמה לכל רוח כמ"ש הט"ז בי"ד סי' צ"ט דאומר מותר שוגג היא:
יט סָעִיף ד לסחור'. אפי' יש לו מזונות והולך לסחור' להרוח' עסי' תקל"א ס"ד, ולגבות מעות מעכו"ם שהוא חולה כל עוד שאינו גוסס לא מקרי פסידא ודאית (מ"צ ור"י הלוי) וכבר נתפשט המנהג להפליג אפי' בשבת (רלב"ח כ"ח) אבל במ"צ כת' דאין להקל נגד רוב הפוסקים וכ"ש כשהספינ' הולכת בשבילו דלכ"ע אסור וכ"כ ר"א ששון סל"א וסל"ב:
כ סָעִיף ד והליכת שיירא. ונ"ל דבשיירא אין להקל כמש"ל וכ"כ ע"ש בשם כ"ה:
א סָעִיף א ופוסק עמו כו'. זה דעת הרמב"ם ונ"ל דהך ופוסק לא קאי דוקא על ע"ש אלא אפי' קודם שבת תוך ג' ימים וכמ"ש הטור לדברי הת"ק דמ"ש ע"ש מקודם לו בזה וא"ל מ"ש מעורות לעבדן דב"ה מתירין עם השמש וכן באיגרת לעיל היכ' דקצץ דלא הצריכו לפסוק עמו אע"ג דידוע שילך בשבת דשאני הכא שהישראל עצמו יושב בספינה התקינו עליו שכל מה שאפשר לאפקועי מעליו יעשה ואין חילוק בזה בין ע"ש לקודם לו כנלע"ד:
ב סָעִיף א ואפי' אם אין בגובה המים י'. דה"א יש איסור תחומין קמ"ל דלא והטעם כיון שהתחיל בהיתר וכמ"ש אח"ז אבל תוך ג"י אסור מטעם שכ' אח"ז:
ג סָעִיף א ואפי' במקום שיצטרך כו'. הטעם דג"י קודם השבת שייכים לשבת הבא וקודם לזה שייכים לשבת שעבר כדאמרינן בגיטין פ' מי שאחזו דעד יום ד' מיקרי אחר שבתא ואח"כ מיקרי קמי שבתא וכיון שיצא בהיתר אין לו להמנע מחמת שבת הבא שאז אם יארע לו סכנה ויצטרך לחללו משום פיקוח נפש אין כאן חילול:
ד סָעִיף ב ול"ד להליכה בקרון. הטעם דהליכה בקרון אסור בסימן ש"ה מטעם שמא ירד מן הקרון וילך באיסור וזה אין שייך כאן:
ה סָעִיף ד חשוב הכל דבר מצוה. קשה מ"ש מההיא דסי' תמ"ד לענין חמץ בביתו דלא חשיב דבר מצוה אלא בהולך למול בנו כו' כדאיתא בגמרא בהדיא וכ"ת דכאן אין רק איסור דרבנן במה שמפליג לים דהא גם שם אם מבטל החמץ אין כאן רק איסור דרבנן וצ"ל דשאני חומרא דחמץ שצריך הרחק' יתירה כיון שאדם רגיל בו ע"כ החמירו בו יותר שצריך לחזור בשבילו אם לא עוסק במצוה גדולה:
א סָעִיף א מצוה. אבל בשבת אסור דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות עס"ג. (ובס' אליהו רבה חולק על מ"א בזה והוכיח דלדבר מצוה מותר אפי' בשבת והטור דוקא לכתחלה קאמר שיפסוק עמו שישבות ואם אינו אפשר מותר בלא פיסוק ע"ש):
ב סָעִיף א ימים. דהיינו ביום רביעי בשבת אסור עיין סעיף ד'. וה"ה בי"ט שני אין מפליגין עיין יד אהרן שהאריך ובחות יאיר סי' קי"ב:
ג סָעִיף א ג' ימים. היינו ביום ג':
ד סָעִיף א י'. דה"א יש איסור תחומין קמ"ל דלא והטעם כיון שהתחיל בהיתר:
ה סָעִיף א שם. כלומר כשיש רוח טוב הולכין ביום א' אעפ"י שעכשיו אין רוח טוב שרי להלוך בע"ש. ב"י ד"מ:
ו סָעִיף ב ובלבול. ולדבר מצוה שרי דהעוסק במצוה פטור מן המצוה:
ז סָעִיף ב הספינה. פי' אע"פ שהמים עמוקים י' אם הספינה משוקעת במים והוא יושב למטה מי' נמצא מהלך למטה מי' ואפי' יושב למעלה אסור כיון שהספינה רחבה ד' כמ"ש סי' ת"ד ע"ש עיין מ"א:
ח סָעִיף ב לתחום. ותוך התחום שרי ולא גזרינן שמא יצא חוץ לתחום. מ"א:
ט סָעִיף ב שאסור. דבקרון אסור שמא ירד מן הקרון וילך באיסור וזה אין שייך כאן ט"ז. ומ"א כתב דבקרון אסור משום שמא יחתוך זמורה אבל הכא הבהמות הולכין למרחוק ולא שייך שמא יחתוך זמורה:
י סָעִיף ג שביתה. אפי' חל י"ט ע"ש שרי לקנות שביתה עי' סי' תי"ו:
יא סָעִיף ג קידוש. לפרסומי מילתא. ובעינן דוקא שישב שם בין השמשות מ"א. כתב משפטי צדק נתפשט המנהג בזמנינו להפליג בספינה בשבת ואין להתיר כשהספינה הולכת בשביל ישראל דלכ"ע אסור ואין לחלק באיסור זה בין יו"ט לשבת אפי' ביו"ט שני ואפילו בצינעה אסור וכ"כ מהר"א ששון עיין כנה"ג (וע"ת) [עולת שבת] ומ"א:
יב סָעִיף ד שבת. אפי' באיסור דרבנן ריב"ש סי' י"ח:
יג סָעִיף ד מותר. ומהריב"ל כתב כיון דיודע בודאי שיחלל שבת אסור וכ"כ הרדב"ז כנה"ג מ"א וכן נוהגין:
יד סָעִיף ד והעולה לא"י. דוקא להתיישב שם. וי"א אפי' ע"מ לחזור כיון דאפי' מהלך ד' אמות בא"י מצוה היא. כנה"ג:
טו סָעִיף ד פקוח נפש. פן יגזלו ממונו או בהמה או מלבושים בימות הקור מיקרי פקוח נפש. (רמ"ג) [שו"ת הר"מ גאלאנטי סי' ק"י] מ"א:
טז סָעִיף ד לסחורה. אפילו יש לו מזונות והולך לסחורה להרווחה ולגבות מעות מעכו"ם שהוא חולה כל עוד שאינו גוסס לא מיקרי פסידא ודאית. מ"צ ור"י הלוי. ועיין במ"א סי' של"ט ס"ק י"ג. אי רשאי לילך בספינה קטנה או גדולה בשבת כדי להשלים מנין ולהתפלל עם הציבור עיין הרדב"ז ח"א סי' מ"ז ובתשובת חות יאיר סימן קט"ו ובתשובת עבודת הגרשוני סימן קכ"ג ובתשובת מהר"ם רוטונבורג סימן א' ב' וע"ל סימן צ' ס"ק י"ב:
יז סָעִיף ד שיירא. ונראה לי דבשיירא אין להקל. מ"א:
א סָעִיף א (ס"ק א) לדבר כו' דהא לא יוכל לפסוק כו' דהא נכנס לתוכו בשבת ע"מ להפליג מיד: והא אפי' לדבר מצוה בעי שיפסוק עמו כו'. ועס"ג ר"ל בנהרות הנובעים וגם הם למעלה מי' מ"מ אסור להפליג בשבת אם לא שקנה שביתה בספינה מע"ש והיינו משום איסור שיטה וכ"ה בסי' תרי"ט ושל"ט וכמ"ש מ"א בס"ק י' דניהו דלדבר מצוה ל"ח לכל החששים א"כ גם לאיסור שיטה ליכ' למיחש מכל מקום עכ"פ בעינן שיפסוק עמו לשבות וכיון שנכנס בשבת להפליג ולא קנה שביתה א"א להתנות א"כ גם לדבר מצו' אסור:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) מג' ימים כו' ביום ד' אסור והיינו דלא כע"ש וכמו שיתבאר בס"ק ג' וראיות מ"א מסעיף ד' וכמ"ש ס"ק ג': וה"ה בי"ט שני ר"ל אף ע"ג דיומא קמא עיקר ואנן הא בקיעים בקביעא דירחא ואין אנו עושים י"ט שני כ"א משום מנהג אבותינו מכל מקום אין מפליגין:
ג סָעִיף א (ס"ק ג) קודם היינו ביום ג' וכמ"ש סעיף ד' דלא כע"ש ר"ל דבסעיף ד ביוצא בשיירא כתב הרב"י להדי' דביום ד' אסור ולא הותר רק ביום ג' וס"ל למ"א דה"ה בהפלגה ובספינ' דלא כע"ש שכתב דאין לדמות הפלגת ספינה ליוצא בשיירא דלאיסור הפלגה נאמר בו ד' טעמים ר"ח ס"ל דאיסורו משום דה"ל כאלו התנה לילך בשבת חוץ לתחום וזה דוק' ביום ד' ששייך לשבת הבא' וכדאי' בגיטין ס"פ מ"ש דף ע"ז ע"א חד בשבתא תרי ותלת בתר שבתא ר"ל נחשבים לשבת העבר ארבע וחמש ומעלי שבתא קמי שבתא ר"ל שייכים לשבת הבאה. והרז"ה ס"ל הטעם דכיון דלפעמים צריכים לחלל שבת בספינה ע"י קשירה והתרת חבלים ואי לא עביד מסתכנים והותר מ"מ אם יצא ביום ד' הוה ליה כאילו התנה לחלל שבת דהא יום ד' שייך לשבת הבאה ור"י ס"ל משום איסור שיטה דאסור משום גזירה שמא יעשה חבית של שייטין ואע"ג דשיטה ממש ליכא דשיט' ממש היינו ששט בגופו משא"כ כאן דהספינה שטה מ"מ דומה לשט ואפי' ביום ד' ששייך לשבת הבאה מ"מ אסור והרי ף דחה טעמו של ר"ח דאמר משום תחומין דא"כ אפי' ביום א' תאסר דלא ס"ל ה"ט דמיום ג' שייך לשבת העבר ולכן ל"ח לאיסור שבת הבאה וממילא גם טעמים האחרים נדחו ולכן כתב הרי"ף הטעם דכל ג' ימים הראשונים לכניסת הספינה ע"י הנענוע וסרחון ים הגדול גורמים הקיאה ולכן מיום ד' אסור כי יצטרך לבטל עונג שבת. והאי דסעיף ד' הוא מתשובת הריב"ש הובא בב"י וז"ל שאלת על היוצאים בשיירא במדבר והכל יודעים כו אם ראוי למחות בידם שלא יצאו בשיירא תשובה דבר זה מתורת הרז"ה למדנו שנתן טעם בהאי דאין מפליגין ואין צרים על עיירות של גוים פחות מג' ימים משום דמקום סכנה הוא וכל ג' ימים קודם שבת מקרי ונראה כמתנה לחלל שבת שאין דבר שעומד בפני פקוח נפש וה"ה למפריש במדבר וכ"מ סכנה שעתיד לחלל שבת עכ"ל הרז"ה ולפ"ז כל היוצא כו' ביום אב"ג מותר אבל היוצא ביום דה"ו אסור כו אע"פ שהרי"ף ורמב"ם פי' ברייתא זו בענין אחר (כנ"ל) מ"מ הדין דין אמת עכ"ל וס"ל להע"ש ע"כ לא כ הריב"ש דגם ביום ד' אסור אלא לפי דאזיל בשיטת הרז"ה שהטעם שנראה כמתנה לחלל שבת ולכן לא הותר כ"א ביום ג' דאז עדיין נקרא בתר שבתא ושייך לשבת העבר אבל לדידן דקי"ל כהרי"ף דהטעם משום עונג שבת כנ"ל דכל ג' ימים הראשונים י"ל צער גם ביום ד' מותר כי אז ביום שבת כבר כלו ג' ימים הראשונים ואזיל ליה הצער ומ"א חולק דע"כ לדידן אפי' ביום ד' אסור אע"ג דהרב"י העתיק בסעיף ב' טעם הרי"ף דהרי"ף שדח' טעם תחומין דא"כ ג"כ ביום א' יאסר אע"כ משום עונג וצ"ל אכתי לפי טעם הרי"ף ג' ימים קודם שבת ליכא צער בשבת ויוכל לקיים עונג שבת מ"מ איסור תחומין היכן אזיל. ניהו דבזה י"ל כיון דלהרי"ף מיירי דוק' בים המלח ושם הספינה למעל' מיו"ד וליכא איסור תחומין מ"מ טעם הרז"ה דהוי כאלו מתנ' לחלל שבת היכן אזיל. ואפי' ביום א יאסר כיון דהרי"ף אינו מחלק בין ימים דמקרי קודם שבת ובין ימים הנקראים אחר השבת. וניהו דבספינה י"ל דמיירי במקום שלא יבא לידי חילול שבת מ"מ בסיפא דבריית' דקתני אין צרים על עיירות של גוים כו' וגם שם יתן הרי"ף טעמיה שג' ימים הראשונים מפני אימת חרב המלחמ' הם מצטערים ואין יכולים לקיים עונג שבת ואחר ג' ימים אזיל פחדא דלבא מ"מ תקשי דיאסר אפי' קודם ג"י דהוי כאלו התנ' לחלל שבת מפני פקוח נפש דבמלחמה ודאי צריכים לחלל השבת אלא ע"כ הרי"ף ס"ל דגם כשיחלל שבת הא ליכא איסורא דהא איכא פקוח נפש א"כ כשהולך בחול אפי' ביום ו' לא אמרי' דהוי כאלו התנה (ומ"ש הריב"ש אע"פ שהרי"ף והרמב"ם פי' בד"א מ"מ הדין דין אמת הא לרי"ף בשיירא דל"ש פחדא אפי' ביום ו' מותר מ"מ הדין שנשאל עליו הריב"ש אם מותר לצאת ביום ג' וכ' הריב"ש דמותר זה גם להרי"ף אמת אע"ג דלהרי"ף אפי' תוך ג' ימים מותר מ"מ ע"ז לא נשאל הריב"ש כמבואר בלשון השאלה אם יש למחות לצאת כו' והשיב דעכ"פ ביום ג' מותר ובזה מודה הרי"ף) וא"כ הרב"י שהביא בסעיף ד' דברי הריב"ש ע"כ צ"ל דגם הוא ס"ל אם יוצא תוך ג"י הוה כאלו התנה וכשיטת הרז"ה דלא כהרי"ף בזה והא דכתב בסעיף ב' בספינה טעם הרי"ף כדי לאסור אפי' הולכת למעלה מיו"ד דהיינו בים המלח דליכא איסור תחומין וגם אפי' במקום שלא יצטרך לחלל שבת מ"מ אסור משום צער אבל בהאי דאין צרים על עיירות של גוים פחות מג' ימים לדעת הרב"י דחשיב כאלו התנ' כיון דיוצאי' להלחם ודאי יצטרכו לחלל שבת א"כ מלבד טעם הרי"ף בג' ימים הראשוני' מאימת פחד חרב לטושה אין מקיימים עונג שבת בלא"ה איכא טעמא דהוי כאלו התנ' לחלל שבת וא"כ אפי' ביום ד' אסור כמ"ש הרב"י בסעיף ד' ביוצא בשיירא וכיון דדין אין מפליגין כו ואין צרים כו' בחד ברייתא קחני ותני בשניהם חד לישנא ג' ימים קודם שבת מסתמא הן שוין בפירושן: וכמו באין צרים אפי' ביום ד' אסור ה"ה באין מפליגין כו' אפי' ביום ד' אסור דאפי' מפליג ביום ד' אכתי בכניסת שבת יש לו צער בספינ':
ד סָעִיף א (ס"ק ד) הישראל כו' וע"ס ד' שגם הרב ב"י כצ"ל:
ה סָעִיף ב (ס"ק ו) יש כו' שהעוסק במצו' כו'. בס' תוס' שבת השיג ע"ז דניהו דלטעם הרי"ף י"ל כמ"ש במ"א דהעוסק במצוה כו' מ"מ לטעם דהוי כאלו התנה לחלל שבת לא סגי בטעם דהעוסק כו' דהא איסורו משום חילול שבת וע"כ צ"ל הטעם דהא דאסור משום דהוי כאלו התנה אינו אלא מדרבנן ומשום דבר מצוה אוקמי' אדין תורה והא הרב"י נראה דס"ל גם טעם דהוי כאלו התנ' כמ"ש בס"ד וא"כ למה כ' מ"א הטעם דהעוסק במצוה כו' ע"ש שהאריך ולענ"ד כפי מ"ש הוא דהאי דהוי כאלו התנה אין בו רק איסור דרבנן י"ל דס"ל למ"א דזה לא מקרי כאלו עבר על לא תעשה כל מלאכה אלא דהוי מכלל עשה וביום השבת תשבות והוי מצות עשה דרבנן א"כ גם ע"ז שייך הטעם דהעוסק במצו' פטור מן מצות שביתה דרבנן ונקט מ"א לשון הפוסקי' שכ' הטעם דהעוסק במצו' כי':
ו סָעִיף ב (ס"ק ז) שמקרקע כו' והוא יושב למטה כו' הוא לשון ספר יראים ומ"ש ואפי' יושב למעל' כו' הם דברי מ"א ודע דבעירובין דף מ"ג ע"א בעי ר"ח יש תחומין למעל' מיו"ד כו' עמוד גבוה י' ורחב ארבע לא תבעי לך דארעא סמיכתא הוא ופירש"י כשנכנס ראש א' מהעמוד מתוך התחום וראש השני חוץ לתחום לא יעלה עליו ויצא לראש השני שהוא ח"ל דהא הילוך מעליא הוא כי תבעי לך בעמוד גבוה י' ואינו רחב ד'. ל"א בספי' כו' ולא אפשיטא וכיון דקי"ל תוך י"ב מיל דרבנן לכן אזלי' מספיקא לקולא אבל חוץ לי"ב מיל דס"ל דהוי דאוריי' אזלי' מספקא לחומרא מיהו כ' הרמב"ם דבימים ונהרות אפי' חוץ לי"ב מיל הוו דרבנן דלא ניחא להילוך ואינו דומ' לדגלי מדבר ולכן אפי' חוץ לשנים עשר מיל אזלי' בספיק' דלמעל' מעשר' לקולא ומ"ש מ"א ואפי' יושב למעלה אסור כיון דהספינה רחב ארבע הוא דברי הש"ס דלעיל בעמוד רחב ד' לא קמבעיא כו' אלא שבס' א"ר ובס' ת"ש השיגו בזה על מ"א והסכימו לדעת ס' יראים דדוקא ביושב למטה אבל יושב למעלה כיון דמקום ישיבתו הוא למעלה מי' מותר. והביאו ראיה במה דאמר הש"ס כי תבעי לך בעמוד כו' ל"א בספינה ולפ"ד מ"א צ"ל דאין הספינה רחב ארבע והוא דוחק ועוד הא בעי למפשט התם דתנן התם מעשה שבאו מפלנדרסין והפליג' ספינתם בים ר"ג וראב"ע הלכו את כל הספינ' ור"ע ור' יהושע לא זזו מד' אמות שרצו להחמיר על עצמם ומסיק שם הש"ס דבמהלכת הספינה כ"ע לא פליגי דמהלך את כלה כיון דבכל עת מהלכת ולא נחה לא הי' לה מעולם ד"א מצומצמות כי פליגי בשעמד' ר"ג וראב"ע מתירים אע"ג דבעת עמידתם קנה לה ד' אמות. מ"מ הלכו את כלה כיון ששבת באויר מחיצת הספינ' בין השמשות נחשב כל הספינה כד' אמות ור"י ור"ע אסרו בעמדה ול"מ מה ששבת באויר מחיצתה וספינ' שהיו מהלכים בה היתה מהלכת וא"כ אפי' ר"ע ור"י היו מתירים אפ"ה רצו להחמיר ע"ע שמא עמדה פעם א' ולאו אדעתייהו ואי אמרת אין תחומין למעל' מי' למה החמירו אפ"ת שעמדה מ"מ כיון דהים גבוה י' וליכא איסור תחומין ומשני לעולם אין תחומין למעלה מי' וספינתם הלכ' ברקק דלא היה גבוה י' וא"א לדברי מ"א דאם הספינה רחב' ד' אפי' יושב למעלה אסור אפי' אין תחומין למעלה א"כ מאי ראיה מייתי הש"ס מר"ע ור"י דלמא ספינתם הית' רחב' ד' וניהו דהם היו יושבים למעלה דכן דרך ע"פ הרוב ביושבים בספינ' מ"מ לדעת מ"א אפי' הכי למעלה איכא איסורא. א"ו בספינה אפי' רחב ד' לא ניחא הליכה מקרי ושרי עכת"ד ולא הבנתי דבריהם דלפי דעתם הוה ליה להקשות על דברי מ"א מדברי עצמו שכתב אפי' יושב למעלה אסור אם רחבה ד' והיינו אי ליכא מקרקע הספינה עד קרקע הים י' טפחים אבל אי איכא מקרקע הספינה עד קרקע הים י' טפחים מודה מ"א דמותר ותקשי למה הא בעמוד גבוה י' ורחב ד' אסור ולמה הותר בספינה אלא ע"כ דעת מ"א בשלמא אי איכא מקרקע הספינה לקרקע הים י"ט א"כ המים ששם שקעה הספינה שם ליכא איסור תחומין כיון דהמים בעצמן גבוהים י' וא"כ היושב בספינה אפי' רחבה ד' ליכא איסור תחומין כי א"א לו' דהמים שתחת הספינ' בהם ליכא איסור תחומין כי גבוהים עשרה. ובספינה שלמעל' מן המים ההם יהיה בהן איסור תחומין הא ודאי ליתא. אך המ"א הא מיירי שאין מקרקע הספינ' עד קרקע המים י' טפחים א"כ המים שתחת הספינ' במקום שקיעת' יש בהן איסור תחומין אלא שבאת לו' דמ"מ היושב בספינ' למעלה לא יהיה שם איסור תחומין כי שם יש גובה י' מקרקע המים בזה ס"ל דמ"מ יש איסור תחומין כיון דשם במקום שגבו' י' מקרקע המים דהיינו בספינ' שם ניחא תשמשתי' כיון דרחב ד' ויש לו דין עמוד גבו' י' ורחב ד' והוא פשוט לענ"ד. ובזה אזדא קושית א"ר ות"ש. דהש"ס דאמר ל"א ספינה מיירי אפי' רחבה ד' אלא מיירי שמן קרקע הספינ' עד קרקע המים גבוה י' וכה"ג גם מ"א מודה כנ"ל וכן הש"ס הוצרך לדחות הפשיטות מעובדא דר"ע ור"י במהלכת ברקק דהיינו שלא היה מקרקע הספינה י' טפחים דאלת"ה אפי' רחבה ד' מודה מ"א דליכ' איסור תחומין. וכ"כ הב"ח בשם ס' יראים ר"ל גוף הדין דבעי' מקרקע הספינ' עד קרקע המים צ"ל י' טפחים אבל אי ליכ' י' טפחים דאפי' יושב למעלה יהיה אסור בזה אדרב' ספר יראים חולק. וכמו שכתב מ"א מיד אחר זה וכן מבואר להדיא בספר יראים הובא בב"ח. אלא שכתב שמדברי התוספות בשבת דף ק' ע"ב דברי המתחיל גמירי והרמב"ם כצ"ל. ולא ידעתי היכ' רמיזא כו' ר"ל דאין ראיה מדברי התוס' אדרבא משמע מדבריהם להיפך שגם התוס' ס"ל כס' יראים והכי איתא שם ההולך בספינ' רב הונא אומר מוציא זיז כ"ש וממלא. ואמרינן דהאי זיז להכירא בעלמא אע"ג דהים הוא כרמלית וספינה רה"י ואיך הותר לו למלאות ה"ט דקי"ל דכרמלי' אינ' תופסת כי אם עד עשרה טפחים. אבל אויר שלמעל' מיו"ד ה"ה מקום פטור וס"ל כרמלית משפת מים מודדים ר"ל מקרקע המים ולא אמרינן דהמים כארעא סמיכתא ויהיה האויר שלמעלה מן המים כרמלית עד י' טפחים למעל' מהמים אלא מודדים י' טפחים מקרקע המים וא"כ כל שגבו' י' מקרקע המים שם מתחיל מקום פטור וקי"ל דאין ספינ' מהלכת בפחות מיו"ד א"כ משפת המים ולמעלה היא מיד מקום פטור ולכן מותר למלאות ולהכניס תוך הספינה והזיז להיכרא בעלמא. והק' בספר יראים והובא בב"ח וז"ל על הא דאמרינן לרב הונא לעיל גמירי דאין ספינ' מהלכת בפחות מעשר' יותר מעט כדי שישקע הכלי ששואב בו וא"ל מהא דאמרינן בעירובין דף מ' בעובדא דספינ' הבאה מפלנדרסין הנזכר לעיל במהלכת ברקק פי' פחות מעשר' הא ל"ק דהתם פי' שולי הספינה שהן משוקעים במים ג או ד' טפחים היה תוך י' טפחים נמצא היושב בשולים בתחומים למטה מיו"ד מהנך אבל משפת הים עד קרקע היה יותר מיו"ד הרב' עכ"ל ספר יראים ומיהו מדברי התוס' פרק הזורק לשם שהק' קושית ס"י הנ"ל ותי' בעירובין מיירי בספינ' קטנה שהולכת אפילו בפחות מיו"ד אבל הכא בספינות גדולות שטוענים אות' ביותר ומשוקעי' הרבה במים ואין מהלכת בפחות מיו"ד מיהו צ"ל שאפי' הכלי שדול' בו ונשקע במים הוי למעל' מיו"ד דאם לא כן איך ממלא עכ"ל התוס' ומזה הוכיח הב"ח מדלא תי' התו' כמ"ש בס' יראים א"ו דפליגי על ספר יראים וס"ל דלא בעינן עשר' טפחים משולי הספינ' עד קרקע הים י"ט מ"מ כיון דהמים גבוהים משפת המים עד קרקע הים סגי ע"ז כתב מ"א דאדרב' משמע מדבריהם דס"ל כספר יראים. וקשה איך שייך זה פה אחר התירוץ ר"ל דה"ל להקדים ומיהו צ"ל דאף הכלי כו' דהוא פי' דברי הש"ס מיניה ובי' ואח"ז ה"ל לכתוב קושייתם מעירובין שהוא ממקום אחר: וא"כ הכא צ"ל מ"ד כו' בלי השקוע כדי שיבא הכלי למעל' מעשרה אולם היכי רמוז דבר זה בדברי הש"ס שאמר גמירי דאין הספינ' כו' בפחות מי' מלבד שקיעות כלי דכלי מאן דכר שמיה אע"כ ר"ל בלי שקיעת הספינ' ור"ל הספינה אינה מהלכת היינו שולי הספינה שמהלכ' צ"ל גבוה י': וא"כ צ"ל בעירובין כו' ר"ל השתא ל"ל כתי' ספר יראי' כיון דעכ"פ צ"ל דאינ' מהלכת אא"כ המים גבוהים עשרה דהיינו מקרקע הספינ' עד קרקע הים יש גבוה י"ט:גם מתשובת הרמב"ם כו' ז"ל המובא בב"ח אין הפרש בין ההליכ' בימים המלוחים ובין הנהרות כו' ואין הפרש בין ההליכה בספינ' ובין ההליכה ע"ג סואר של קורות הכל מותר אא"כ לא יהיו עמוקים ויהי' בין שטחה ובין שטח הארץ פחות מיו"ד טפחים ואז כו' אסור עכ"ל הרמב"ה משמע שדי אם יהי' משטח המים למעל עד שטח קרקע הים י' טפחים אעפ"י שמקרקע הספינ' ליכא עשרה עד קרקע הים מ"מ מותר: לכן אין לזוז כו' כיון דמהתוס' מוכח דגם הם ס"ל כספר יראים כמ"ש מ"א לעיל ומתשובת הרמב"ם אין הכרח דלא ס"ל כספר יראים א"כ לא מצינו חולק בדבר:
ז סָעִיף ב (ס"ק ח) אסור כו' ולא גזרינן כו' דלשון המחבר שכתב אסור משום איסור תחומין יש לפרש דאפי' תוך התחום אסור משום איסור תחומין ר"ל כיון ששייך בו איסור תחומין קמ"ל רמ"א דלא ואין הפי' כן:
ח סָעִיף ב (ס"ק ט) להליכה כו' אבל הכא הולכים כו' שמא יחתוך זמורה כו' ה"ל צדי צדדים כו' לקמן בסי' ש"ה סעיף י"ח כתב רמ"א בהג"ה ואסור לישב על קרון כו' משום שמשתמש בבהמ' וגם שלא יחתוך זמור' עכ"ל וכתב המ"א דהן שני טעמים חדא שמא יחתוך זמורה להנהיג ועוד דמשתמש בב"ח אף ע"ג דקי"ל ניהו דאפילו צדדים אסורים מ"מ צדי צדדים מותר והכא ביושב בעגלה נראה דהוי צדי צדדים מ"מ אסור כיון דמשתמש בבהמ' גופה שמוליכתו אסור וכתב מ"א שם דמדברי התוס' בעירובין דף מ"ג ע"א נראה דחד טעמ' הוא שכתב וז"ל אם הבהמה מנהיג הקרון פשיטא דאסור להשתמש בבע"ח שמא יחתוך זמור' עכ"ל משמע דס"ל דגם הכא מקרי משתמש בצדי צדדים ואין אסורו כ"א משום שמא יחתוך זמורה לכן העתיק מ"א רק טעם שמא יחתוך זמור' דבטעם זה גם התו' מודים. שהבהמות הולכים ברחוק ממנו שהו' בספינה רחוק מן היבשה והבהמות הקשורים בספינ' הולכים על היבשה ולא יועיל לו זמור' להנהגה. ובע"ש כו' דאסור בספינה ור"ל משום טעם שני שכתב הרא"ש דמשתמש בבע"ח כיון דמשתמש בבהמ' גופה לא מקרי צידי צדדים וניהו דמטעם חתיכת זמור' אין לאסור בספינה מ"מ ראוי לאסור מצד שימוש בע"ח ומ"א חולק דבספינה גם טעם זה משום שימוש בע"ח לא שייכא:
ט סָעִיף ג (ס"ק י) והוא כו' משום שט כו' ר"ל דומה לשיט' היינו כשהוא עצמו וגופו שטין ע"פ המים דאסרו חכמים שמא יעשה חביות של שייטין והכא בספינה שהספינה שטה והוא יושב בה לא שייך האי טעמא ואעפ"י כן דומ' לשיט' ואסרוה וזה דעת הרא"ש דלר"י שכתבתי לעיל שמהאי טעמא אין מפליגין בפחות מג' ימים משום איסור שיט' מאי מהני אם קנה בה שביתה מע"ש הא לדידיה אפי' בד' וה' אסור משום שיט' אלא הוא דעת הרא"ש כמ"ש הרב"י דבעירובין ר"פ מי שהוציאו חלק על רשב"ם שרצה להתיר ליכנס לספינה אפי' בשבת ועיין שם טעמו והרא"ש כ' דאסור ליכנס בשבת לתוך הספינ' משום איסור שיט' ובפ"ק דשבת על ברייתא דאין מפליגים כו' כתב רק טעם הרי"ף משום ביטול עונג שבת ולא כתב גם טעם ר"י משום שט אע"כ ס"ל להרא"ש דמשום שט לא נאסר כ"א להפליג ולכנוס בה בשבת אבל אם נכנס בה מע"ש ליכא משום שט וע"כ הא דאסר' ברייתא ג"י קודם שבת ע"כ אין הטעם משום שט אלא משום ביטול עונג שבת:
י סָעִיף ג (ס"ק יא) דאפי' יצא כו' אסור לזוז מד"א דבשלמא אם לא יצא מן הספינ' א"כ מעולם לא קנה שביתה בשום מקום דהא בספינ' שמהלכת למעלה מיו"ד אין קנין שביתה א"כ במקום שגיע ליבשה קונה שביתה שם ביבשה אפי' באמצע יום השבת ויש לו אלפים אמה לכל רוח ממקום שמגיע ליבש' אבל אם יצא מהספינה מיד בשעת יציאתו קנה שביתה במקום יציאתו ביבשה וניהו דמ"מ מותר ליכנס לספינ' בשבת דה"ל כביתו ובספינה גופא ליכ' משום תחומין ולא קנה בה שביתה דהא קי"ל אין תחומין למעל' מיו"ד מ"מ במקום שהגיע ביבשה אח"כ אסור לזוז מתוך ד' אמות דהא הוא השתא חוץ לתחום ממקום שביתתו במקום שיצא קודם שהפליג: ובספינה מהלך את כולה ר"ל אפי' יצא אחר שקנה שביתה בספינ' מ"מ כל הספינ' נחשב לו כד"א כיון ששבת ב"ה באויר מחיצות הספינ' כמ"ש סי' ת"ה סעיף ז'. ואם לא שבת ב"ה לא ר"ל אפי' בספינה אין לו כ"א ד"א כיון שבין השמשות לא קנה בספינ' שביתה ולא שבת באויר מחיצות הספינה הוי כאלו יצא חוץ לתחום ונכנס לעיר אחרת שאין לו בעיר ההוא כ"א ד"א ואע"ג דקי"ל סי' ת"ה אם הוציאו גוים ח"ל ונתנוהו בעיר אחרת כל העיר נחשב לו כד"א עז"כ מ"א כיון דנכנס בה לדעת ר"ל דוקא בהוציאוהו גוים והם נתנוהו בעיר אחרת שלא מדעתו ולכך הותר לו כל העיר משא"כ כאן דנכנס שם מדעתו: ואפי' חל י"ט ע"ש כו' עסי' ת"ע באיזה אופן לא יהיה י"ט מכין לשבת:
יא סָעִיף ג (ס"ק יב) שעושין כו' דוקא שישב בה ב"ה. דאם היה ב"ה ביבשה מאי הועיל עשיית הקידוש בספינ' מ"מ לא קנה שביתה בספינה כיון דב"ה קונה עירוב והקידוש אינו מועיל לענין קנין שבית' כ"א לפרסומי מלתא כמ"ש לעיל:
יב סָעִיף ד (ס"ק טו) והעולה כו' וי"א כיון דאפי' מהלך כו כדאיתא בכתובות דף קי"א ע"א אמר רב ירמיה ב"א א"ר יוחנן כל המהלך ד"א בא"י מובטח לו שהוא בן עה"ב:
יג סָעִיף ד (ס"ק יז) ואם כו' ולא לסחורה. ר"ל ניהו שכ' רמ"א שגם ההולך לסחור' או לראות כו' מקרי דבר מצוה ועפ"ז נוהגים קצת מקומות להקל בהפלג' ובהליכות שיירא תוך ג' ימים מ"מ כיון דהרבה פוסקים חולקים וס"ל דכה"ג לא מקרי מצו' משום הכי כתב רמ"א דאין למחות ביד המקילים כיון שיש להם עמוד לסמוך עליו וס"ל למ"א הבו דלא להוסיף עליו שיקרא מצוה להתיר לו שיהי' כל העיר נחשב כד"א:
יד סָעִיף ד (ס"ק יח) דלדבר כו' כמ"ש הט"ז כו' שוגג הוא ובפר"ח שם סס"ק י"ב חולק עליו ע"ש:
טו סָעִיף ד (ס"ק יט) לסחורה כו'. אבל במ"צ כתב דאין להקל כו' ע' תשובת שב יעקב סי' ט"ז בענין הליכות ספינה להתפלל ביו"ד ובתשובת חות יאיר:
טז סָעִיף ד (ס"ק כ) והליכת כו' דבשיירא אין להקל דהא כתב מ"א בס"ק י' דאפי' קודם ג' ימים אם נודע: שיחלל שבת אסור:
א סָעִיף א ס"א אבל קודם כו'. אפי' בספינה. ל"ד קודם דאפי' תוך ג"י מותר כמ"ש בס"ב אבל אין איסור כו' ולא נקט קודם אלא משום אינך דנקט א"נ דנקט דוקא ג"י דס"ל כמ"ש ב"ח דמדברי הר"ן ורז"ה שכ' הטעם דכל ג"י קודם שבת קמי שבת מקרי משמע דכל ג"י אסור אף בד' אבל מדברי הרא"ש שם מ' דבד' מותר וכ"ה להדיא בתוספתא הביאו הרא"ש שם דבש"א אף ברביעי וב"ה כו' וכ"ה בירושלמי הביאו הרשב"א שם אין מפליגין בים הגדול לא בע"ש ולא בה' בשבת בש"א אף בד' וב"ה מתירין וכ"פ הרשב"א שם להדיא דבד' מותר וכ"כ בהג"ה שם להדיא ד"ה אבל כו' ור"י פוסק כו' וכ"מ בתוס' דעירובין מ"ג א' ד"ה הלכה כו' וכ"מ בירושלמי כו': ואפי' אין בגובה. דלא כדעת הרי"ף שם דאפי' ביום הראשון אסור מדאיבעיא להו בפ"ד דעירובין אם יש תחומין למעלה מי' ואם במקום שיש תחומין אסור אפי' קודם ג"י א"כ הל"ל מברייתא הזאת דמותר: ואפי' במקום. כפי' הרז"ה דברייתא מיירי במקום שיצטרך הישראל לעשות מלאכה וכמ"ש בס"ד: בבקר. סמ"ג דאל"כ א"א להגיע: מפני. עמ"א:
ב סָעִיף ב ס"ב הא דאין. דומיא דאידך ברייתא דאין צרין: ולפיכך מותר. וכמ"ש בירושלמי ותוספתא דב"ה מתירין: והוא שלא. דכיון דמדרבנן הוא כמ"ש בסי' ת"ד ס"ב הולכין בספקו להקל: אבל כו' אסור כו'. ר"ל אפי' מיום ראשון כדעת הרי"ף וכמו שדחה בב"י דברי מהרי"ק וז"ש אסור אפי' הפליג ביום ראשון אסור בשבת במקום כו' והוסיף הרמ"א לצאת שאין איסור אלא לצאת בתוך ג"י וז"ש וכן כו' שלשה ימים שגם במה שהוסיף בש"ע ג"כ שלשה ימים: וכן בספינה. כנ"ל אבל אין. דמשום משתמש בבע"ח ליכא דצידי צדדין הן ומותר שבת קנ"ה א' ועמ"א:
ג סָעִיף ג ס"ג היכא דמותר. דספינה ממילא אזלא וכב"ה פורסין מצודות כו' ואע"פ שניצוד בשבת ולהלכה נראה דאסור ועתוס' בפ"ד דערובין מ"ג א' ד"ה הלכה כו': והוא. שבת קל"ט ב': וי"א דאפי' כו'. עמ"א: וי"א שעושין כו'. עמ"א:
ד סָעִיף ד היוצאי' כו' והעולה כו'. מברייתא דאין מפליגין הנ"ל לפי' הרז"ה כנ"ל: ואם נכנס. כיון דבאונס יצא חוץ לתחום עירובין רפ"ד מ"א ב': ואפי' כו' דכיון כו'. ר"ה כ"ג ב.: לסחורה. כמ"ש בב"מ למ"ד ב' וערש"י שם ד"ה זה כו' ואפי' להרווחה כת"ק במ"ק פ"ג י"ד א': או לראות. ערובין ל"ו ב' ורבנן זימנין כו' ושם פ"ב אר"י אין מערבין כו': רק כו'. מ"ק שם:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.