א אֵין עוֹשִׂין מְדוּרָה מֵעֵצִים סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, עַד שֶׁיַּצִּית בָּהֶן הָאוּר בְּעִנְיָן שֶׁתְּהֵא הַשַּׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ בְּלִי סִיּוּעַ עֵצִים אֲחֵרִים; וְאִם הוּא עֵץ יְחִידִי, צָרִיךְ שֶׁיֶּאֱחֹז הָאוּר בְּרֹב עָבְיוֹ וּבְרֹב הֶקֵּפוֹ וְאִם לֹא הֻדְלְקָה כָּל כָּךְ, אָסוּר לֵיהָנוֹת בָּהּ בְּשַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְחַתֶּה בָּהּ וְיָנִיד הָעֵצִים כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה הַשַּׁלְהֶבֶת. וּכְשֶׁהֻדְלְקָה כַּשִּׁעוּר, יָכוֹל לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ בְּשַׁבָּת וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ, בֵּין אִם הוּא עַל גַּבֵּי קַרְקַע אוֹ עַל גַּבֵּי הַמְּנוֹרָה, וַאֲפִלּוּ הִיא מִדְּבָרִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין מֵהֶם פְּתִילָה לְשַׁבָּת.
ב יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּפְחָמִין אֲפִלּוּ לֹא אָחַז בָּהֶם הָאוּר אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא, שָׁרֵי מִפְּנֵי שֶׁהֵם דּוֹלְקִים וְהוֹלְכִים.
ג מְדוּרָה שֶׁל זֶפֶת, וְשֶׁל גָּפְרִית, וְשֶׁל קַשׁ וּגְבָבָא אֲפִלּוּ לֹא אָחַז בָּהֶם הָאוּר אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא, שָׁרֵי. וְכֵן מְדוּרָה שֶׁל קָנִים, וְשֶׁל גַּרְעִינֵי תְּמָרִים כְּשֶׁהֵם מְפֻזָּרִים. אֲבָל אִם הַקָּנִים אֲגֻדּוֹת, וְהַגַּרְעִינִים בַּסַל, צְרִיכִים שֶׁיַּצִּית בָּהֶם הָאוּר עַד שֶׁתְּהֵא הַשַּׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּהֶפֶךְ.
א סָעִיף א (א) אין עושין מדורה וכו' - וה"ה אם רוצה להסיק אז התנור של בית החורף נמי דינו כמדורה אא"כ התנור טוח בטיט דאז שרי [תו"ש] ומשמע דאם יש שיעור סמוך לחשיכה שתהא שלהבת עולה מאליה שפיר דמי אף בתנור שאינו טוח בטיט. ומ"מ נראה לי דלכתחלה נכון למנוע מהיסק סמוך לחשיכה אף באופן זה אלא יראה שיהיה אף גמר ההיסק בחול דמצוי הוא שנשאר אח"כ האודים בתנור ומוכרח הוא לכבותן לבסוף ע"י א"י כדי שלא יתקרר התנור אם ימתין עד שיכלו לגמרי ואינו נכון להביא עצמו לזה לכתחלה ואינו דומה להא שמתירין להסיק בשבת ע"י א"י לכתחלה במדינות הקרות דהתם אין לו עצה אחרת דמה שהסיק אתמול כבר נתקרר אבל הכא הרי יכול להסיק מקודם אם לא שהיה אונס בזה:
ב סָעִיף א (ב) עד שיצית וכו' - דאל"ה חיישינן שמא יחתה ויניד העצים משתחשך:
ג סָעִיף א (ג) בלי סיוע - דהיינו שלא יהא צריך לומר הבא עצים דקים ונניח תחתיהן כדי להבעיר:
ד סָעִיף א (ד) ברוב עביו - שיכנס האור מבפנים בתוך עביו עד רובו וגם שיתפשט ברוב היקפו מבחוץ:
ה סָעִיף א (ה) אסור ליהנות וכו' - פי' אפילו הודלקה אח"כ לגמרי וכמש"כ בסוף סימן רנ"ד בעססיות ותורמוסין דכל שעבר על דחז"ל אסור ליהנות עד מו"ש:
ו סָעִיף א (ו) וכשהודלקה כשיעור - פי' מבעוד יום קודם השבת:
ז סָעִיף א (ז) יכול להתחמם וכו' - הט"ז בסימן ער"ה כתב דמ"מ יש ליזהר שלא לישב בסמוך אצל זנבות האודים לפי שיש לחוש שמא יגע בהם לקרבם אצל המדורה אבל דעת הא"ר והתו"ש דלא חיישינן לזה ומותר להשתמש אפילו בסמוך להמדורה או התנור אם לא בדבר שצריך עיון רב או לקרות כנגדה דאז חיישינן שמא יטה וכדלקמן בסימן ער"ה:
ח סָעִיף א (ח) ואפילו וכו' - דבמדורה מתוך שההיסק רב כל אחד מבעיר את חבירו:
ט סָעִיף ג (ט) של זפת וכו' - עיין בגמרא דה"ה שומן ושעוה וכל דבר הניתך:
י סָעִיף ג (י) של קש וגבבא - קש זנבי שבלים וגבבא שגובבין משדה אחר הקצירה:
יא סָעִיף ג (יא) כשהם מפוזרים - הטעם דכיון שאחז בהן האור קצת מבעוד יום שוב הם דולקין מאליהן אבל כשהם אגודות או בסל שוב אין השלהבת יכולה ליכנס בהן והוא דעת הרי"ף והרמב"ם ודעת הי"א שהוא דעת הרא"ש והטור הוא להיפוך דכשהם מפוזרות כל אחת מהן לא תמצא את חברתה לבערה והם כבים והולכים הילכך צריכים רוב משא"כ כשהם נאגדים יחד וכן בגרעינין:
א סָעִיף א ברוב עוביו. שיכנס האור בתוך עביו עד רובו. רוב הקיפו מבחוץ:
ב סָעִיף ב י"א שהפחמין כו'. זה דר"י במשנה וכתב ב"י דהטור ור"י ס"ל דר"י לא אתי אלא לפרושי דברי ת"ק וא"ל הא אמרינן בהרבה דוכתי כל אימתי ובמה דאר"י אינן אלא לפרש ש"מ בלא אימתי ובמה לא אתי לפרש י"ל דבאימתי ובמה הוה ודאי פי' אבל בלא"ה אינו מוכרח אלא לפי הענין וכאן לא מסתבר כלל שהת"ק לא יחלוק בין פחמין לסת' עצי' כיון שעינינו רואות דשפיר דולק והולך כל שנאחז כל שהוא הוה כמו רובו בעצים וכמו מדורה של זפת בסמוך ע"כ ודאי הוה פי' כנ"ל:
א סָעִיף א (ס"ק א') ברוב כו' כתב בס' ת"ש דה"ה בתנור בית החורף אם הסיקוהו סמוך לשבת דין מדורה י"ל שצריך שתהיה שלהבת עולה מאליה קודם שבת אם לא שהוא טוח בטיט לדעת רמ"א בר"ס רנ"ד אז אינו צריך שתהיה שלהבת עולה מאליו קודם שבת:
ב סָעִיף א (ס"ק ב') אסור כו' וכמ"ש ססי' רנ"ד. ור"ל שם סעיף ח' קתני לא ימלא כו' ואם עשה כן אפילו בשוגג אסור למ"ש עד כדי שיעשו הרי אע"ג דלא חיתה מ"מ כיון דעביד איסורא אסור אפי' במ"ש בכ"ש כ"ש שאסור ליהנות ממנו בשבת כ"ה במגיד משנה שם ועיין מ"ש מהר"מ לולבין בשבת דף י"ח ע"ב על האי דתורמסין ועססית:
א סָעִיף א ס"א בענין כו'. שם תני ר"ח כו': ואם לא. נלמד מהנ"ל ס"ס רנ"ד: ע"ג המנורה. כגי' הרי"ף וכ"ה בתוספתא:
ב סָעִיף ב ס"ב י"א. ס"ל דלא פליג את"ק:
ג סָעִיף ג ס"ג וכן. לגי' הרי"ף שם במילתיה דר"ה בשניהם ברישא צריכין ובסיפא א"צ ופ' כרב חסדא והרא"ש גרס בהיפך וז"ש וי"א וט"ס ברא"ש שלפנינו וצ"ל בגרעינין כמו בקנים:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.