א מֻתָּר לְהַנִּיחַ מִבְּעוֹד יוֹם כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּבָר קַר עַל גַּבֵּי קְדֵרָה חַמָּה, שֶׁאֵין זֶה כְּטוֹמֵן בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל.
א סָעִיף א (א) דבר קר - ואפילו הוא דבר חי ויתבשל עתה ע"י חום הקדירה שתחתיה ג"כ שרי כיון שמניח מבע"י:
ב סָעִיף א (ב) שאין זה כטומן וכו' - ר"ל אפילו כסה אז הכלי והקדרה בבגדים ובודאי ניתוסף חום על הדבר קר ע"י הקדרה אפ"ה שרי דלא חשיב הקדרה כגפת ודומה לה המוסיפין הבל דהתם הוא מוסיף הבל מחמת עצמו אבל הקדרה אין לה הבל מעצמה ואדרבה כל שעה חומה מתמעט והולך ולהכי שרי ודוקא להניח הדבר קר מבע"י אבל להניחו בשבת על הקדרה תחת הכיסוי בגדים שעליה שיתחמם אסור ואפילו אין החום כ"כ שיוכל לבוא ליד סולדת בו דבשבת לא התירו להטמין את הצונן אלא כדי שתפיג צינתו אבל בזה שמוליד חום ע"י הטמנה אסור ואם אין הקדרה מכוסה בבגדים אין איסור להניח עליו הדבר קר אלא כשיוכל לבוא לידי יד סולדת בו וכדלקמן בסימן שי"ח ס"ו. כתבו האחרונים שאסור ליקח כלי ובתוכו משקה צונן ולתחוב אותו בשבת לכלי מלא מים חמין שיתחמם בתוכו אפילו לא יוכל לבוא לידי יד סולדת בו שזהו דרך הטמנה ממש כיון שכולו טמון בתוכו אבל אם חם כ"כ שיוכל לבוא לידי יד סולדת בו אז אפילו אינה טמונה כולה בתוכו שמגולה למעלה וגם אין כונתו רק להפיג הצינה בלבד אפ"ה אסור פן ישכח עד שיהיה היד סולדת בו ויתחייב משום מבשל וכדלקמן בסי' שי"ח סי"ד:
א סָעִיף א שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל. ב"י כ' הטעם שהרי אין הקדירה חמה מוספת הבל אדרבה חומה מתמעט והולך עכ"ל. ונראה לי שאין בכלל זה אלא מה שרוצה להטמין לשעות הרבה שאפשר שתתקרר הקדירה קודם כלות הזמן ההוא אבל אם רוצה להטמין לשעה מועטת וליקחו משם בעוד הקדירה חמה אסור דהוי דבר המוסיף הבל על כל פנים וע"כ לא יפה עושים שבימות החורף לוקחים כלי בתוכו משקה ותוחבין אותו בשבת לתוך כלי מלא מים חם שיפיג צנתו בתוכו ואח"כ שותין המשקה שזהו דרך הטמנה ממש כיון שכולו טמון בתוכו והטמנה אסורה אפי' לזמן מועט ועיקר טעם ההיתר כאן כיון שאינו טמון בתוכו ממש רק מונח עליו וע"ז כתב הטור וש"ע שאין זה כטומן כו' פי' שאין כאן דרך הטמנה כנ"ל ועמ"ש בסי' שי"ח סי"ג:
א סָעִיף א כטומן. ולא יפה עושים שבימות החורף לוקחים כלי עם משקה ותוחבין אותו בשבת לתוך כלי מלא מים חם שיפיג צינתו ואח"כ שותין המשקה שזהו דרך הטמנה ממש כיון שכולו טמון בתוכו והטמנה אסור אפי' לזמן מועט. ועיקר טעם ההיתר כאן כיון שאינו טמון בתוכו ממש רק מונח עליו ט"ז עיין שם (ובספר אליהו רבה חולק עליו ומתיר אף בכולו טמון בתוכו כיון שהוא כלי שני וא"כ אינו מוסיף הבל ובסימן רנ"ז מבואר דמותר להטמין בשבת באינו מוסיף הבל כדי שתפיג צינתו ע"ש):
א סָעִיף א (ס"ק א) קדרה חמה ואם כו' ע"ג האש י"ל דין שהיה ועסי' רנ"ג וכ' בס' ת"ש הרב"י כ' הטעם שהרי אין הקדרה חמה מוספת הבל אדרבא חומה מתמעט והולך עכ"ל הרב"י הובא בט"ז ועמ"ש הט"ז ומ"ש עליו בס' ת"ש וכתב בס' ת"ש וז"ל ולפ"ז צ"ל דמיירי שעושה דרך הטמנה עכ"ל ור"ל שמכסהו בבגדים דאל"כ למה הוצרך הרב"י לטעם הא לא הוי הטמנה כלל כ"א שעומד ע"ג קדרה חמה ומה ענין זה להטמנה וסיים הת"ש וז"ל ואיך שיהיה צריך שתדע דמ"ש מ"א כאן דאם כו' ע"ג האש י"ל דין שהיה הוא ט"ס וצ"ל דין הטמנה דהא מיקרי מוסיף הבל מחמת האש שתחתיה כמ"ש סי' רנ"ז סעיף ח' כו' עכ"ל הת"ש ולענד"נ דוחק להגיה גם מ"א רמז ועסי' רנ"ג ושם מבואר דין שהי' ולא דין הטמנה גם לפי דעת ס' ת"ש דהרב"י הוצרך לטעם משום דמיירי שעשה דרך הטמנה מנ"ל להרב"י דהטור מיירי בענין זה שהוצרך לטעם גם אין ל' הטור משמע דמיירי דרך הטמנה וע"ד הטור כתב הרב"י דבריו לכן נלע"ד דהמ"א היה מפרש דברי הרב"י דמש"ה הוצרך לטעם דאזיל לשיטתי' בספרו הארוך בסי' רנ"ג וכ"פ בש"ע סי' רנ"ג סוף סעיף א' דאם הקדרה עומדת ע"ג גחלים אע"פ שמגולה למעלה מצדרים מיקרי הטמנה לכן הוצרך פה לטעמיה ולחלק בין עומדי על האש או על גבי קדרה אבל לדידן וכמ"ש רמ"א שם בסי' רנ"ג דאפי' עומדת ע"ג גחלים כה"ג לא מיקרי הטמנה אלא דין שהי' ולכן לא העתיק מ"א טעם הרב"י לדידן א"כ לדידן אפי' עומדת על גבי האש ליכא משום הטמנה כ"א משום שיהוי ומיירי כל הדין שאין דרך הטמנה וא"ש דברי מ"א:
א סָעִיף א ס"א מותר כו' שאין. ע' ט"ז בשם ב"י וכ"כ תוס' הנ"ל בשם ר' ברוך אבל בשבת אסור אע"ג דמותר להטמין את הצונן דוקא כדי שלא יצטנן או כו' כמ"ש סי' רנ"ז ס"ו ולמש"ש חזייה כו' דאנח כוזא כו' וכמ"ש הר"ן בשם ר' יונה דבהטמנה מיירי מדתני בהאי פירקא וסבור ר"ז דמותר כיון שאין מוסיף הבל ומותר להטמין את הצונן ואסר ליה כנ"ל:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.