א אִם אֵין לוֹ אֶלָּא תְּפִלָּה אַחַת מֵנִיחַ אוֹתָהּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ, שֶׁכָּל אַחַת מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְהוּא הַדִּין אִם יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּיהֶם וְיֵשׁ לוֹ שׁוּם אֹנֶס שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהָנִיחַ אֶלָּא אַחַת, מֵנִיחַ אוֹתָהּ שֶׁיָּכוֹל.
ב אִם אֵינוֹ מֵנִיחַ אֶלָּא שֶׁל רֹאשׁ לְבַד, מְבָרֵךְ עָלֶיהָ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין לְבַד: הַגָּה: וּלְדִידָן דְּנוֹהֲגִים לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם ב' בְּרָכוֹת יְבָרֵךְ עַל שֶׁל רֹאשׁ לְבַד שְׁתֵּי בְּרָכוֹת וְאִם הֵנִיחַ שֶׁל יָד לְבַד מְבָרֵךְ לְהַנִּיחַ לְבַד (טוּר):
א סָעִיף א (א) שום אונס - כגון שיש לו מכה בראשו או בזרועו או שהוא צריך לצאת לדרך ואין השיירא ממתנת עליו עד שיניח שתיהם מניח אותה שיכול. והי מינייהו עדיפא לענין הנחה י"א דיותר טוב שיניח ש"ר לבד דקדושתו חמורה וי"א שיניח לע"ע הש"י כדי שלא ישנה הסדר שבתורה בד"א כשיהיה יכול אח"כ להניח בדרך התפלה השניה אבל אם אח"כ לא יכול להניח התפלה השניה יניח הש"י והש"ר קודם הליכתו מביתו דמשום איחור דרכו לא התירו לו לבטל ממצות תפילין:
ב סָעִיף ב (ב) ולדידן דנוהגין וכו' - כמו שביארנו בסימן כ"ה במ"ב ס"ק ל"א ע"ש:
ג סָעִיף ב (ג) מברך להניח - עיין בפמ"ג שהביא עוד פוסקים דס"ל דאף על של יד לבד נמי מברך שתי ברכות ולהלכה הסכימו האחרונים דאינו מברך על ש"י אלא להניח לבד דבלא"ה הרבה ראשונים ס"ל דאפילו על שתיהן נמי אינו מברך אלא אחת. אם הניח שתיהן ולא בירך דהדין הוא דיברך כ"ז שהן עליו עדיין אם הקדים ברכת ש"ר תחלה ואח"כ ש"י אינו חוזר ומברך אבל לכתחלה אפילו הניח ש"י ולא בירך יברך עליו קודם הנחת של ראש:
א סָעִיף א שום אונס. כגון שצריך לצאת לדרך ואין יכול לעכב להניח של יד מניח ש"ר לבד ולא חיישינן למ"ש כל זמן שבין עיניך יהיו שתים (הרא"ש) וקשה מנ"ל הא דלמא דוקא באונס גמור כגון שיש לו מכה ביד אבל משום איחור דרכו לא התירו לו לבטל מצות תפילין וי"ל דמ"מ יניחם אחר כך אלא דקמ"ל דאע"ג דאין יכול להניח עתה של יד מ"מ יניח של ראש לבד ועמ"ש סי' ל"ח ס"ט:
א סָעִיף א (ס"ק א) שום אונס כו' וקשה מנ"ל הא כו'. ר"ל דהרא"ש כ' כן על מ"ש במנחות תפלה של יד אינו מעכב של ראש. ושל ראש אינו מעכב של יד. וסבר ר"ח למימר דוקא ביש לו שתיהן הוא דאין מעכבין אבל אין לו רק א' מעכב דגזרו א"א לא מעכב אתי למפשע ולא יחזור לקנות תפלה שחסר לו. ובתר הכי חזר בו ר"ח ומסיק בין יש לו שתיהן. ובין אין לו רק א' אינן מעכבים ולא גזרינן שמא יפשע. והוי קשיא להרא"ש ביש לו למה באמת אינו מניח אלא אחת אטו ברשיעי עסקי' לכן תי' דמיירי ע"י אונס כגון שצריך לצאת כו' ול"ח למ"ש כל זמן כו' כדלקמן סימן כ"ח סעיף ב' וע"ש וע"ז מקשה מ"א מנ"ל להרא"ש הא דבאונס כהאי רשאי להניח רק של ראש גריד'. ודלמ' האי דיש לו מיירי דוקא באונס גמור כו'. ולזה תי' מ"א דבאמת אין כוונת הרא"ש דבאונס קל רשאי לבטל מצות תפילין של יד שלא להניחן כלל אלא שיניח אח"כ של יד: וע"י אונס קל כהאי שרינן ליה. ול"ת למ"ש כ"ז שבין עיניך יהיו שתים. אף דגם ע"ז י"ל מנ"ל להרא"ש דל"ח למ"ש כ"ז שבין עיניך כו' משום אונס קל. צ"ל דזה ס"ל להרא"ש מסברא דנפשי' כיון דאין איסור זה חמיר כ"כ (ולדעת הנ"י אם פגע בשל ראש תחלה יניח של ראש תחלה שלא לעבור על המצות אף דיעבור אהאי דכ"ז שבין עיניך כו' ע"כ צ"ל דאיסור קל הוא. וניהו דלא קי"ל הכי כדלעיל סעיף וי"ו. מ"מ מוכח דאיסור קל הוא): ועמ"ש סי' ל"ח ס"ט ר"ל דלא תימא בצריך לצאת לדרך מה"ט פוטרו הרא"ש להניח של יד מפני טרדותו. כמו חתן דפטור משום דטריד טרדא דמצוה. ועי"ז כ' ועי' מ"ש שם סעיף ט' דכה"ג ל"מ הטרדא לפטרו דבעי לייתובי דעתי'. וכמ"ש שם מ"א ס"ק י"ב:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.