א יַרְבֶּה בְּפֵרוֹת וּמְגָדִים וּמִינֵי רֵיחַ, כְּדֵי לְהַשְׁלִים מִנְיַן מֵאָה בְּרָכוֹת. הַגָּה: וְאִם רָגִיל בִּשְׁנַת צָהֳרַיִם אַל יְבַטְּלֶנּוּ, כִּי עֹנֶג הוּא לוֹ (טוּר).
ב אַחַר סְעֻדַּת שַׁחֲרִית קוֹבְעִים מִדְרָשׁ לִקְרוֹת בַּנְּבִיאִים וְלִדְרֹשׁ בְּדִבְרֵי אַגָּדָה, וְאָסוּר לִקְבֹּעַ סְעֻדָּה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. הַגָּה: וּפוֹעֲלִים וּבַעֲלֵי בָּתִּים שֶׁאֵינָן עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה כָּל יְמֵי שָׁבוּעַ, יַעַסְקוּ יוֹתֵר בַּתּוֹרָה בְּשַׁבָּת מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, וְהַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים יַמְשִׁיכוּ יוֹתֵר בְּעֹנֶג אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה קְצָת, דַּהֲרֵי הֵם מִתְעַנְּגִים בְּלִמּוּדָם כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ (בֵּית יוֹסֵף סי' רפ"ח בְּשֵׁם יְרוּשַׁלְמִי).
א סָעִיף א (א) ירבה בפירות וכו' - וגם בליל ש"ק טוב שישלים בם המאה ברכות:
ב סָעִיף א (ב) מנין מאה ברכות - כי בכל יום מברך אדם מאה ברכות וכדאיתא לעיל בסימן רמ"ו ס"ג עי"ש במ"ב ועתה שנחסר לו כמה ברכות שבתפלת שבת יש רק ז' ברכות וע"כ ישתדל להשלימם:
ג סָעִיף א (ג) אל יבטלנו - ומ"מ לא ירבה בו יותר מדאי שלא יביאנו לידי ביטול תורה שאפילו ת"ח שלומדים כל השבוע שמצוה שיתענגו ביותר וכדלקמיה בהג"ה אין הפי' שיבלו כל היום בתענוגים רק ימשכו יותר בתענוג משאר בני אדם. כתבו הספרים בשם הזוהר שמצוה על האדם לחדש חידושי תורה בשבת. ומי שאינו בר הכי לחדש ילמוד דברים שלא למד עד הנה:
ד סָעִיף א (ד) כי עונג וכו' - אבל לא יאמר נלך ונישן כדי שנוכל לעשות מלאכתנו במו"ש שמראה בזה שנח וישן בשביל ימות החול:
ה סָעִיף ב (ה) קובעים מדרש וכו' - דאיתא במדרש אמרה תורה לפני הקב"ה רבש"ע כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו אני מה תהא עלי אמר לה יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך [טור]:
ו סָעִיף ב (ו) ולדרוש וכו' - והעיקר יהיה אז ללמד לרבים את חקי האלהים ואת תורותיו להורות הלכות שבת והאסור והמותר גם להמשיך לב השומעים באגדה המדריכים את האדם ליראת שמים וכדאיתא בילקוט ר"פ ויקהל אמר הקב"ה למשה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת וכו' להורות לישראל איסור והיתר וכו' ולא כמו שנוהגין עכשיו [ב"ח ומ"א]:
ז סָעִיף ב (ז) ואסור לקבוע וכו' - בגמרא איתא בתלת מילי נחתי בע"ב מנכסייהו וחד מנייהו דקבעי סעודתא בשבתא בעידן בי מדרשא והענין כדאיתא בירושלמי [הובא בב"י רפ"ח] לא ניתנו שבתות ויו"ט לישראל אלא כדי לעסוק בהם בתורה מפני שכל ימות החול הם טרודים במלאכתם ואין להם פנאי לעסוק בה בקביעות ובשבת הם פנוים ממלאכה ויכולים לעסוק בה כראוי לפיכך אסור לו לפנות עצמו מד"ת ולקבוע סעודתו בשעה שדורשין בבהמ"ד דברי תורה ברבים אלא יקדים אותה או יאחר אותה. וזהו תוכחת מגולה לאותן האנשים שמטיילין בעת ההיא בשוקים וברחובות כי אפילו סעודת שבת שהיא מצוה אסור אז מפני בטול תורה וכ"ש לטייל ולהרבות אז בשיחה בטלה שאסור:
ח סָעִיף ב (ח) סעודה באותה שעה - ולאכול בלי קביעות סעודה כמו שרגיל בימות השבת נראה שמותר וכנ"ל בסימן רמ"ט ס"ב לענין ע"ש עיין שם. והנה כיון שהטעם שאסרו חז"ל קביעות סעודה אז הוא מפני שיתבטל עי"ז מתורה וכנ"ל ממילא נשמע דמכ"ש שצריך ליזהר שלא יגרום עי"ז ביטול ת"ת דרבים כגון מה שמצוי בעו"ה לאיזה אנשים שמזרזין להעולם בשבת בקיץ אף שעוד היום גדול להתפלל מנחה ולקיים הסעודה ג' וגורמים שכל אנשי בהמ"ד יפסיקו מלמודם וכבר אחז"ל [בשבת קי"ח] אמר ר' יוסי יהא חלקי ממושבי בהמ"ד ולא ממעמידי בהמ"ד אם לא שלא ישאר זמן להתפלל מנחה ולקיים הסעודה שלישית ביום כדין אז בודאי נכון לזרז לזה. אין להמשיך הדרשה שיבטל עי"ז סעודה שלישית:
א סָעִיף א צהרים. ולא יאמר נלך ונישן כדי שנוכל לעשות מלאכתינו בליל מ"ש שמראה בזה שנח וישן בשביל ימות החול. ס"ח סי' רס"ו:
ב סָעִיף ב ולדרוש. ואין להניח הדרשה בשביל סעודה ג' שמתו בניו של ר"מ מאותו חטא רוקח. (ובס' א"ר כתב דוקא שלא ירגיל לאכול סעודה ג' באותו שעה אבל באקראי שנמשך בדרשה כ"כ אין לבטל סעודה ג' משום זה. וכ"כ רוקח דלא כמ"א) ונ"ל שהדרשה תהא להורות לעם את חקי אלהים ולהכניס יראת אלקים בלבם ולא כמו שנוהגים עכשיו. מ"א:
א כתב בש"ע ירבה כו' כדי להשלים. אע"ג דכתב בסי' רפ"ד סעיף ג' צריך לכוין כו' ויענו אחריהם אמן ויעלה לו להשלים מנין מאה ברכות כבר כתב מ"א לעיל סי מ"ו ס"ק ט' דהיינו דוקא למי שאין לו פירות דאטו ר' אבהו דממלי להו באספרמקי ומגדי לא הי' במקום שקורין בתורה עכ"ל ועיין במ"א ס"ס רט"ו הביא מ"א בשם של"ה דבשבת אם הביאו לו פירות תוך הסעודה יוכל להניחן עד אחר בהמ"ז כדי לברך ברכ' אחרונה להשלים מנין מאה ברכות אע"ג דאסור לגרום ברכ' מ"מ כדי להשלים מנין מאה ברכות שרי: והמ"א חלק עליו אבל בזה מודה מ"א דיכול לצוות לב"ב שלא יביאו לו הפירות כי אם עד אחר הסעודה וכן שלא להביא לפניו כל הפירות בבת אחת כדי שיברך על כל אחת ואחת.
א סָעִיף ב ס"ב אחר סעודת כו'. בתנחומא פ' ויקהל בעלי אגדה היו אומרים מתחלת התורה עד סופה אין בה פ' שנאמר בה קהלה בראשה אלא כו' ומביאו ב"י וכ"ה במדרש אבכיר והביאו הילקוט שם ע"ש ובמדרש אמרה תורה לפני הקב"ה רבש"ע כשיכנסו ב"י לארץ זה רץ לכרמו כו' א"ל י"ל זוג כו' ושבת שמו והביאו הטור ע"ש: קובעים מדרש. גיטין לח ב' ושבת פט"ז שאין קורין בהן כו' ל"ש אלא בזמן בה"מ: בנביאים. לא בכתובים. שם שקורין בהן כו': ופועלים. ירושלמי פט"ו הלכה ג' ר' חגי בשם ר"ש ב"נ לא נתנו שבתות ויו"ט אלא לאכילה ושתיה ע"י שהפה הזה מסריח התירו לי לעסוק בד"ת ר"ל שהפה רגיל לדבר דברים בטלים וכיוצא ר' ברכיה בשם ר"ח בר בא לא ניתנו שבתות וי"ט אלא לעסוק בהן בד"ת מתני' מסייע בין לדין בין לדין כיצד הוא עושה או יושב ואוכל או עוסק בד"ת כתוב א' אומר שבת הוא לה' וכתוב א' אומר עצרת לה' אלקיך הא כיצד תן חלק לת"ח וחלק לאכול ולשתות וט"ס יש כאן. ובתנחומא ול"פ מ"ד ר' ברכיה לת"ת אלו הפועלים כו' ומה דאמר ר"ח להתענג אלו ת"ח כו' ע"ש ולכאורה מ' דפליגי בפלוגתא דר"א ור"י ובגמ' דידן אמרינן הכל מודים כו' ועיין ב"י ר"ס רפ"ח:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.